נפלה בחלקי הזכות המופלאה לכהן בכנסת תחת ראשות הממשלה של יצחק רבין. לא הייתי מידידיו האישיים, אך זכיתי לעמוד מקרוב על אישיותו והישגיו. במלאת 25 שנים לרצח הנתעב, שהיה כתוב על הקיר, וכשלנו להדוף את ההסתה, הגעגועים מתעצמים עוד יותר, בגלל הנגטיב המנהיגותי ששולט בנו מעל עשור.
היושרה ואמינות
היו אצל רבין ערך עליון. מילה הייתה מילה, והאמינות הקרינה לכל עבר, גם לעיני מתנגדיו. חזינו בכך בשני מקרים פוליטיים מכריעים; כשרבין שקל לשנות את הצהרתו בבחירות 1992, שלא לסגת מרמת הגולן, הוא הבין שהאמינות מחייבת לגשר על הפער הזה, ולכן התחייב לקיים משאל עם לגבי סוגיה חשובה זו. הדוגמא השנייה הייתה שבגלל התחייבותו למרצ בהסכם הקואליציוני שכל הרחבה של הקואליציה תיעשה רק בהסכמת השותפים – הוא הלך שבי אחרי השגיאה שלנו מרצ, שמר על ההסכם הכתוב עמנו, ולא צירף את ח"כ רפאל -רפול איתן וסיעתו צומת לקואליציה, כשזה היה אפשרי, והיה נותן לו גיבוי פוליטי שהוא כה נזקק לו. קשה לדמיין עולם ערכי זה, כשהיום הנאשם בפלילים רומס ברגל גסה הסכם קואליציוני עליו הוא חתם אישית.
אצל רבין, הדאגה לטובת צרכי המדינה ושלום אזרחיה, הנוכחות ב"שטח" (גם בעת הפיגועים הקשים ביותר), היושרה, הכנות, הדוגמא האישית, הצניעות – היו פסגת ערכיו ואישיותו. זה הקרין על כל החברה בישראל. כמה צמא ומייחל העם והדור הצעיר של היום, לפס הקול הזה של המדינה. רבין היה עתיר בחזון ובמעשים, שהדביקו את כולנו. בספרי, חיי וערכי (2019), עמדתי על כלל הישגיו האדירים של רבין כראש ממשלה, שכל אחד מהם, הביא לרפורמה פנימית גדולה במדינה
החתימה על הסכם אוסלו פורץ הדרך, והחתימה על הסכם השלום עם ירדן
הסכם אוסלו ב- 1993, היווה את פריצת הדרך המשמעותית ביותר, האמיצה ביותר והשנויה במחלוקת ביותר בהסכמי השלום. על דרך הפשרה הזו, שילם רבין בחייו. להבדיל, ההסכם עם ירדן ב-1994, היה הסכם פסגה שכולם אהבו. המלך חוסיין הטיל את קסמו האישי והמנהיגותי והיתרונות המדיניים והכלליים היו מובהקים לשני העמים. הטקס היה מרשים ביותר, והייתה למשתתפיו, ואני ויעקב ביניהם, חוויה מעצימה לקחת בו חלק, בניצוחו המופתי של איתן הבר, שהלך לעולמו לא מכבר.
העמדת החינוך בראש סדר העדיפויות
רבין היה ראש הממשלה הראשון שראה בחינוך השקעה בדור העתיד ובהון האנושי, ולא נטל; וכך, בתקופת שלטונו, ותחת שרביטם של שולמית אלוני ואמנון רובינשטיין ויוסי שריד כשרי חינוך מצטיינים, ההשקעה בחינוך גדלה ב-70%, ובמיוחד במגזר הערבי ובהארכת יום החינוך. ההשכלה הגבוהה קיבלה תנופה אדירה, מספר הסטודנטים יותר משהכפיל עצמו תוך עשור, חוקק חוק המכללות האקדמאיות – 1995. ישראל הפכה להיות בין המדינות המתקדמות שמאפשרות השכלה אקדמית אוניברסלית למירב האוכלוסייה לרבות בפריפריה. לכל אלה נחשפתי כיו"ר ועדת המדע בכנסת ובהמשך, בהיותי מרצה באקדמיה.
חל גידול מסיבי בהשקעה בתשתיות ובתעשייה
רבין היה תוצר של ארץ ישראל הבונה והיוצרת. כדברי השיר "אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה" – רבין זיהה שצמיחה כלכלית תפרוץ מהשקעה בתשתיות ובהייטק; הוא קרן בכל ביקור במפעל כלכלי מצליח, ובחנוכת כל מחלף; רבין ושר האוצר אברהם –בייגה שוחט, הובילו להשקעה הגדולה הראשונה למען הבאת אינטל לישראל, ולקריית גת דווקא. תקופתו הייתה תקופת זוהר לתעשייה בישראל. העלייה הגדולה מברה"מ, סייעה לתנופה זו.
רבין ראה במגזר החקלאי וההתיישבותי חלק מנופה וערכיה של מדינת ישראל; דרך חינוכו, העובדה שאחותו רחל רבין הייתה ממייסדי קיבוץ מנרה, והיא חברה בו עד היום (בת 95!), השירות הצבאי בכל חלקיה של הארץ – כל אלה הביאו לפריחה ושגשוג של החקלאות. רבין ואברהם שוחט הובילו לאיתור ופתרון למשבר הקיבוצים, ואפשרו לסקטור החשוב שלנו, לחזור אל היצירה והצמיחה. כחברי קיבוץ, אנחנו חבים להם חוב גדול על הכרעתם הצודקת והאמיצה, שזכתה לביקורות עד כדי שיסוי, של הליכוד באופוזיציה. חברי הכנסת מהקיבוצים, היינו להם כחומת מגן, בדיונים ביום ובליל במליאת הכנסת.
קידום ערביי ישראל
אחת המהפכות החשובות שנעשו על ידי יצחק רבין, היה הכבוד והקידום הדרמטי שהוא הוביל כלפי ערביי ישראל. בתקופתו, חלה האצה גדולה כאמור בהשקעה בחינוך הערבי, בביצוע תשתיות וסלילת כבישים ובקידום תכניות מתאר ואזורי תעשייה. כחברה בוועדת החינוך של הכנסת, קיימנו ביקורי שטח רבים בבתי הספר והגנים הערביים, וראינו את ההתלהבות לפריצת הדרך השוויונית מרוממת הרוח והמעשה של רבין. לא לחינם, בבחירות לראשות הממשלה ב-1999, ערביי ישראל גמלו למהפכה של רבין, בתמיכה של 97% באהוד ברק, לראשות הממשלה.
מטרייה לקידום הנשים
פחות ידועה התרומה החשובה שרבין העניק לנושא קידום הנשים. בהיותו ראש ממשלה בקדנציה הראשונה שלו, הוקמה ב 1975 הוועדה לבחינת מעמד האישה בישראל בראשות אורה נמיר. דוח הוועדה ופרסום המלצותיה מהווים את התשתית בקידום המובנה של הנשים בישראל; בקדנציה השנייה שלו, הוקמה הוועדה למעמד האישה בכנסת, המהווה מאז, לבנת יסוד לפריצות דרך משמעותיות בקידום הנשים בישראל; התקיים הכנס הראשון של הלהטב"ים בכנסת, בראשות פרופ' עוזי אבן, ורבין כשר ביטחון פרץ את הדרך להכרה בזכויות הלהטב"ים בצבא. סל תרומה למגדר, שאף ראש ממשלה לא עשה.
הגנה על הדמוקרטיה והתנגדות לאלימות
"האלימות היא כרסום הדמוקרטיה. יש לגנות אותה. יש להוקיע אותה". אלה היו דבריו של יצחק רבין בעצרת השלום האחרונה שלו. הוא לא הגה אותם מדמיונו החופשי. הוא אמר אותם מדם ליבו, שכן רבין הגיע לעצרת, שבסיומה הוא נרצח, כשההסתה של הימין בשיאה. עוד קודם לכן קבוצות ימין אלימות הפריעו לנאומיו בהפגנות ליד הכנסת, בקריאות הסתה של רוב מנהיגי הליכוד והימין במרפסת בכיכר ציון בירושלים, בווינגייט ובמקומות אחרים. כשלנו במענה דאז, והמסיתים ממשיכים גם היום ביתר שאת וחוצפה, ועוד שמים עצמם כקורבן.
עליונות שלטון החוק ומנהל תקין
עד היום מהדהדת בכל נפש החלטתו המופתית של רבין להתפטר מראשות הממשלה ב-1977, בגין חשבון בנק זעום של לאה אשתו בארה"ב, דבר שהיה אסור בימים הללו: הדוגמא האישית שלו והתייצבותו מאחורי מערכות החוק והמשפט, נתנו להן חוסן, והיוו לבנת יסוד בתפיסת הדמוקרטיה של הציבור. ממש קשה להדביק את הפער בין הממלכתיות של רבין, לבין ההתנהלות הביריונית של הנאשם ועושי דברו היום, כלפי כל מערכות החוק, האכיפה והמשפט. רבין, על אף שביקר לא אחת את מערכת המשפט ולא היה מהפרלמנטרים המובהקים שראו בבית המחוקקים זירה פוליטית מרכזית, ידע לשמור על יראת כבוד מוחלטת לשלטון החוק, ולציות להכרעות המערכת המשפטית.
מנהיגות מובילה ומפוכחת
לרבין היה כושר מנהיגות ייחודי. בהקשבה לנאומיו, תמיד ניתן היה לראות את יכולת הראייה הכוללת, את החשיבה קדימה, את גיבוש האסטרטגיה. רבין היה מנהיג דגול, שלא חשב על הישרדותו האישית ועל מהלכים פופוליסטיים או דמגוגיים. הוא נשם והעז לעשות מהלכים של פריצות דרך והובלה. הערכתי את הכושר האנליטי והרטורי שלו. רותקתי לדבריו, שוב ושוב. בלי זיקוקים ופופוליזם, אך עם המון יושרה, תבונה ואמונה.
יצחק רבין לא היה מושלם. כשחזר מסינגפור, והתלהב שאין שם ועדי עובדים, השרה אורה נמיר ואני מחינו בישיבת הקואליציה כנגד עמדתו ; להערכתי, רבין לא ניווט בסובלנות מספקת את הצורך לגלות הבנה וסימפטיה למתנגדים להסכם תכנית אוסלו, ולהשקיע מחשבה איך להקל ולתת להם כלים להטמיע את המשמעות הקריטית האישית של ההסכם עבורם. נראה שהלקח נלמד בעת ביצוע ההתנתקות מרצועת עזה, באימוץ מדיניות של "נחישות ורגישות", של הכלה והחלטיות.
עם זאת, רבין היה מענטש. אני זוכרת שכחברי כנסת, חשנו שהתנהלותו המרוחקת מעט, לא הייתה מעולם בשל התנשאות אלא ביישנות. אסיים בחוויה מיוחדת. הייתי צריכה להגיע למפגש נקלטים גדול של התנועה הקיבוצית בתל אביב, לאחר אירוע בירושלים. ידענו שראש הממשלה רבין הוא הדובר הראשי בכנס, אז עוזריי הפרלמנטריים יצרו קשר עם לשכתו, וסיכמו עימם שאצטרף "לטרמפ" למסוק שמביא את ראש הממשלה לכנס. ללא גינונים מופרזים, נאספתי למסוק הקטן, וישבתי ליד ראש הממשלה. רעש מנועי המסוק החריש אוזניים. שאלתי את רבין האם לא ניתן להצמיד לו מטוס פחות רועש, שיתאפשר לו לעבור על חומר עבודה או לתפוס תנומה קלה. רבין הניף את ידו בתנועה האופיינית לו, ואמר שהוא מסתדר בטוב עם המסוק שהמדינה העמידה לרשותו. זה היה רבין. זכינו, רבים מאזרחי מדינת ישראל, להוקיר ראש ממשלה עם מעוף מדיני, אומץ לב ויצירתיות לעשות מפנה במחשבתו בעשור השביעי של חייו, מאיש צבא לאורך עשורים, אל מדינאי דגול. מחיאות הכפיים הסוערות להן הוא זכה בעת הברכה שהוא הביא למקבלי פרסי התרבות 1995, בחודש האחרון לחייו – הן העדות להערכה העמוקה לרבין. לו יהי, ונזכה ליורש בשיעור קומתו וזכר לאישיותו.
