ניצן אלון ממושב מסילות ציון היא רק בת 23 אבל כישרונית בטירוף ולאחרונה זכתה בתחרות RimOnline של בית ספר רימון וזאפה, בזכות ביצוע מחודש לשיר "געגוע" של יהודית רביץ. ניצן כבר זכתה בעבר במקום הראשון בתחרות "רוקרימון" להרכבי רוק של הבית ספר. ניצן: "החיבור לחבר'ה מהמושב היה מהיר. היינו חבורה של אנשים מגובשים וחלקם חברים עד היום"
המוזיקאית ניצן אלון (23), ממושב מסילת ציון, הממוקם צפונית לבית שמש, זכתה בתחרות RimOnline של ביה"ס רימון וזאפה, בזכות ביצוע מנצח לשיר "געגוע" של יהודית רביץ. הביצוע כבש את השופטים עילי בוטנר, רמי קלינשטיין וקרן טפרברג. מלבד הביצוע והגיטרה היא אחראית גם על העיבוד, ההפקה, מיקס ועריכת וידאו (איכות הקליפ הייתה עוד פרמטר שנשפט בתחרות). כאן המקום להזכיר שניצן כבר זכתה במקום הראשון בתחרות "רוקרימון" להרכבי רוק, שהתקיימה בבית ספר רימון, עם השיר "קצוות" אותו כתבה והלחינה.
ניצן מנגנת גיטרה בהופעות של האחיות כרקוקלי ומובילה הרכב שנושא את שמה. כילדה קטנה עברה למושב מסילת ציון וכעת היא תלמידה שנה ג' במסלול גיטרה של ביה"ס "רימון", ובמקביל עושה תואר במסלול המשותף של האוניברסיטה הפתוחה.
בראיון בצהרי יום חמים, שוחחתי עם ניצן על חייה של אומנית במושב, על התחרות ועל החשיבות של מוזיקה והופעות למצב הרוח שלנו.
ספרי לי קצת על עצמך, מה הביא אותך למוזיקה?
"אל בית הספר רימון נכנסתי ישר אחרי שסיימתי את שירותי הצבאי, שם שירתי במודיעין. מוזיקה זה דבר שתמיד עסקתי בו: למדתי פסנתר וגיטרה, אהבתי לכתוב שירים. להיכנס לבית ספר רימון היה צעד טבעי עבורי. בין היתר אני לומדת הפקה מוזיקלית, כתיבה וגיטרה שזה הכלי הראשי שלי.
"בית ספר 'רימון' מציע כמה מסלולים של הפקה מוזיקלית וכתיבה ואפשר לשלב בין תחומים שונים ובנוסף, אפשר לבחור תחומים שמתחברים אליהם. במקביל יש תחרויות שמתקיימות במהלך השנה, חלקן קשורות לעיבוד וחלקן לשירים מקוריים. למעשה, כל תלמיד יכול להשתתף בתחרויות וזאת הזדמנות נהדרת ליצור שיתופי פעולה עם כל מיני תלמידים בבית הספר."
מדוע היה לך חשוב ללמוד מוזיקה ולא להתחיל ישר עם הופעות וסינגלים?
"לא תמיד ידעתי שאני רוצה ללמוד את התחום ולא ידעתי ספציפית שאלמד ברימון, אבל אני אוהבת את הצד התיאורטי של הדברים והיה חשוב לי הנושא של ההבנה. כשסיימתי צבא ניסיתי להבין מה אני רוצה לעשות ואיך אני רוצה להתקדם, אז הלכתי ליום פתוח ברימון והתחלתי ללמוד שם."
ספרי על החיים במושב? האם את ילידת המקום?
"לפני מושב מסילת ציון גרנו בבית שמש והסבתות שלי עדיין גרות שם. למושב עברנו כשעליתי לכיתה א' ועוד למדתי בקיבוץ צרעה ליד בית שמש. את החברים מהמושב הכרתי כשעליתי לחטיבה, משום שעד אז ילדים בגילי למדו בבית ספר אחר."
"אני לא ממש זוכרת מאד את המעבר וההשפעות שלו עליי, אבל כיום ובדיעבד, אני יודעת שנהניתי מאד מהאווירה של המושב, בעיקר מהשקט של המקום. החיבור לחבר'ה מהמושב היה מהיר. היינו חבורה של אנשים מגובשים וחלקם חברים עד היום."
איך משתלבים חיי מושב עם הצורך של מוזיקאים לחיות במרכז העניינים, כמו למשל בתל אביב? האם יש קשיים?
"אני עושה את הנסיעות לבית הספר וזה קצת עניין, כי פה באזור אין שום דבר שקשור למוזיקה חוץ מהאולפן שלי שהוא אצלי בחדר, אולפן בו אני יכולה להמשיך לעבוד. אבל התנהלות מול מוזיקאים אחרים ועבודה בחדרי חזרות מתרחשת במרכז הארץ."
"לי זה לא מפריע הנסיעות, אני אוהבת לנהוג ויש לי חברים במרכז, אז אני יכולה להישאר אצלם, להיות במרכז ולחזור הבייתה בסיום החזרות, אז אני יחסית מסתדרת."
"היו לי מחשבות ללמוד בחו"ל כשנכנסתי לרימון. ברימון יש מסלול שמשלב לימודים עם בית ספר למוזיקה בבוסטון והייתה לי מחשבה לנהל את ענייני המוזיקה שלי בחו"ל."
"אבל עם הזמן הבנתי שלפחות כעת אני רוצה להתעסק עם זה פה, למרות שבאיזה שלב אני אעבור לעיר במרכז הארץ, אבל אני לא ממהרת."
עיבוד מינימליסטי
השיר עמו זכתה ניצן בתחרות של בית ספר רימון הוא 'געגוע' של יהודית רביץ.
על התחרות והעיבוד לשיר היא מספרת: "התחרות הספציפית שבה השתתפתי נערכת כבר שנה שנייה ברציפות והיא הותאמה למצב הקורונה, על ידי כך שכל משתתף הקליט לבד את הקטע שלו בשיר."
"עסקתי בהכנות לתחרות לפחות שבועיים מראש במקביל לפרויקטים אחרים. באחת הנסיעות שעשיתי האזנתי לכל מיני שירים ופתאום השיר הזה עלה ברדיו – אז החלטתי שאני רוצה לעשות לו עיבוד מינימליסטי יחסית."
"הקלטתי גרסת דמו ויום לפני ההגשה שלחתי אותה לשני חברים שהקליטו את הביצוע שלהם בביתם. ערכתי את הקטעים שלהם ואת העיבוד והגשתי אותו לתחרות."
איך הרגישה לך החוויה של הקלטות מרחוק?
"יש משהו שבאמת חסר ומרוחק בחוויה הזאת של הקלטות נפרדות אבל התרגלתי לשיטת העבודה. זה משהו שקורה באופן כללי בשנים האחרונות במקצוע הזה, שלכל אחד יש אולפן ביתי וזה בשגרה לקבל ממישהו שיר ולהקליט עליו, זאת סיטואציה שהייתה מוכרת לי עוד לפני הקורונה."
היה פחד מהקורונה ומביטול המופעים בכל רחבי הארץ והעולם?
"זה היה ממש מפחיד! פחדתי שייקח הרבה זמן עד שהחיים יחזרו לשגרה ופחדתי שהדברים שאני עושה לא יגיעו למצב של לעלות הבמה ולהשמיע לאנשים. כעת, הזדמן לי לחזור להופיע עם האחיות כרכוכלי וגם ברימון היו קצת הופעות."
"בין היתר הופעתי עם חברים שאני מנגנת איתם בגיטרה. הייתה תחושה מרגשת להופיע שוב כמו גם חוויה עוצמתית! נהדר לראות אנשים שבאים לראות הופעה ומתרגשים."
מה המשמעות של הזכייה בתחרות מבחינתך?
"מרגש לקבל הכרה על משהו שאתה עושה ולהבין שהוא מוערך על ידי אחרים ושאהבו אותו ובעיקר לדעת שהוא מרגש אנשים אחרים."
"אני שואבת השראה מהחיים שלי ומדברים שאני עוברת ומרגישה. יש לי כל מיני תהיות לגבי עצמי, על החיים כמוזיקאית, על מערכות יחסים וכולי."
ומה בעתיד?
"אני עוסקת בכמה תחומים ויש לי מספר מטרות בכול הנושא של מוזיקה מקורית שלי. אני מקווה להוציא את האלבום הראשון שלי בשנה הקרובה או לפחות חלק מהמוזיקה המקורית שלי, וגם במובן של נגינה על גיטרה, שזה משהו מרכזי בחיים שלי. אני רוצה להמשיך ללוות אומנים מוכרים ומוערכים ולעבוד איתם כגיטריסטית."
ניצן אלון | צילום, אמיר הלוי
