דפון הנחיות גידול והגנת-הצומח בדובדבן לתחילה עונה, מרץ 2026

ענת זיסוביץ חריט, מדריכת מטעים נשירים; דוא"ל: [email protected]

כרמית סופר–ארד, מדריכת הגנת הצומח (מטעים); דוא"ל: [email protected]

שלומי זרחין, מדריך גידול דבורים; דוא"ל: [email protected]

שמעון אנטמן, איל יונאי, מיכל אקרמן–לברט, ליאור גור

הקדמה

חודש פברואר היה חם יחסית עם מיעוט צבירת שעות קור במרבית המקומות. עד סוף פברואר, צבירת שעות הקור עמדה על כ 65% עד 93% אחוז מהממוצע הרב שנתי. בהרי הגליל העליון, לדוגמה סאסא, הצבירה הגיעה קרוב ל 700 שעות קור ובהרי הגולן, לדוגמה באלרום, הצטברו 1327 שעות קור נכון לסוף פברואר. למרות שלא הגענו לממוצע הרב שנתי מבחינת משקעים, פיזור הגשם היה מיטבי לאורך העונה, בניגוד לשנה שעברה.

הנחיות לסיעוף דובדבן צעיר (שנה א')

עיצוב המטע כגביע

יש לגזום את ענפי השלד בסוף חודש פברואר, בסמוך להתעוררות, ורצוי למרוח את החתך במשחה כחולה או שחורה. לאחר מכן, עם התנפחות ניכרת של הפקעים, יש למרוח אלזודף בריכוז 2% + משטח (טריטון) על העצה החד-שנתית מתחת לחתך, עד לגובה הנמוך ביותר שבו מעוניינים בהתפרצות ענפים (כ-50 ס"מ).

עיצוב המטע בציר או דמוי ציר

יש לרסס בסוף פברואר באלזודף 2% + משטח (טריטון). הריסוס יינתן עד כ-25 ס"מ מתחת לסוף הציר. עם התנפחות ניכרת של הפקעים, יש לבצע חירוק מעל העיניים שעל הציר (כאשר קוטר הציר דק, יש לוודא כי החירוק אינו עמוק מדי). החירוק ייעשה כל 10 ס"מ במישורים מרחביים שונים, לקבלת פריצה של העין לכל הכיוונים. בד-בבד עם החירוק, יש למרוח סופרלון בריכוז 25% על החתכים (ניתן להוסיף צבע אקריליק לבן כדי לראות היכן מרחנו סופרלון). יש למחוק את העיניים שהתעוררו והחלו לפרוץ בין החירוקים המכוונים שנעשו, כך שלא יהוו תחרות לעין המצויה כבר בשלב של צמיחה. במקרה שלא מספיקים לבצע חירוקים בזמן המומלץ, ניתן להמשיך ולבצע אותם עד שבועיים מהתאריך הרצוי, אך יעילותם עלולה להיות חלקית בלבד.

ההאבקה והפריה על ידי דבורים

הכנסת כוורות דבורים היא קריטית להבטחת תהליך ההאבקה וההפריה בזנים שאינם מפרים את עצמם. נמצא כי הכנסה מדורגת של הכוורות תורמת לפעילות הדבורים ולשיפור אחוז החנטה. בדובדבן יש להכניס כוורת דבורים אחת לכל שני דונמים. מחצית מהכוורות יוכנסו ב-10% פריחה של הזן המאחר (כאשר יש שני זנים שונים הפורחים במטע), והמחצית השנייה תוכנס כאשר הפריחה במטע נאמדת בכ-80%.

הפריה: במקרה של חוסר במפרים, ניתן לפזר ענפים פורחים של מפרים כלהלן: ענפים במצב של פקעים תפוחים לפני הפריחה יונחו בכלים עם מים, שיפוזרו כל 10 עצים לאורך השורה. יש להחליף את זרי הפרחים מדי כמה ימים.

איכות הכוורות – הכלל החשוב ביותר לקבלת האבקה טובה הוא הכנסת כוורות חזקות להפריה. ניתן להעריך את חוזק הכוורת על ידי התבוננות בפעילות הדבורים בפתח הכוורת ביום שבו שוררים תנאי מזג אוויר נוחים. אם קצב הכניסה והיציאה של הדבורים אל הכוורות ומהן הוא מהיר ופעילותן רבה – סביר להניח כי הכוורת יעילה. מעבר לכך, ניתן להזמין (בתשלום) פיקוח על טיב הכוורות. למידע בנושא ניתן לפנות למועצת הדבש; טל': 03-5621515.

מיקום הכוורות – על מפה סכמתית של החלקה כדאי לסמן את מיקום הכוורות הרצוי (מספר כוורות ונקודות הצבה), ואותה למסור לדבוראי לפני העברת הכוורות לחלקה. בקביעת מיקום הכוורות יש להתחשב בגורמים שלהלן: המרווחים בין הכוורות, כשהמרחק המקסימלי בין עץ לכוורת יהיה לכל היותר 150 מטר; מקומות חשופים לקרני השמש, כך שלא תהיה הצללה על הכוורות, אשר תגרום לפחות שעות פעילות של הדבורים; מניעת הפרעה לפעילות השוטפת במטע; סמיכות למקורות מים, ובהקשר זה נציין כי מומלץ לספק שקתות של מי ברז או ברז מטפטף לשתיית הדבורים.

עם הכנסת הכוורות למטע מומלץ להימנע ככל האפשר מהריסוסים, אך אם יש בהם הכרח, יינתן ריסוס בשעות הערב והלילה, כשאין פעילות דבורים במטע, ורק בתכשירים שרעילותם לדבורים היא נמוכה (ראה נספח 1 – מניעת נזקי ריסוס לדבורים במטע הנשיר). במקרה שיש רשתות במטע, הן יפרסו בתום תקופת הפריחה.

תוספת דבורי בומבוס למטע

ממחקרים שנערכו בשנים האחרונות עולה כי במקרים רבים תוספת כוורות של דבורי בומבוס שיפרה את החנטה. לדבורת הבומבוס יתרון בכך שהיא פעילה גם בטמפרטורות נמוכות יותר מאשר דבורת הדבש. כוורות בומבוס חדשות שזה עתה יצאו מהמפעל, יש להכניס למטע כעשרה ימים לפני הפריחה, כדי לחזקן. כוורות בומבוס המועברות ממטעים אחרים יש להכניס עם תחילת הפריחה. עד כה לא נחקר נושא צפיפות הכוורות לדונם, אך נראה כי רצוי יחס של כוורת בומבוס אחת לדונם אחד. עדיף לפזר את כוורות דבורי הבומבוס לאורך שורה אחת בכל כמה שורות.

ריסוסי הזנה, השקיה ודישון

ריסוסי הזנה חנקנית לתחילת העונה

באופן כללי, ניתן לשפר את ההתעוררות באמצעות ריסוס בחומרי הזנה חנקניים לפני טיפולי ההתעוררות או לאחריהם. ככל שמתקרבים במתן ריסוס ההזנה לתפיחת הפקעים, יש להפחית את ריכוז חומרי ההזנה ל-4%. לאחר הנצה יש לרסס אך ורק בריכוז של 1%. כאשר העץ מתחיל בתהליך הפריחה והחנטה, הדורש אנרגיה רבה, השורשים עדיין אינם פעילים, ולעתים גם מערכת ההשקיה שדרכה מועבר הדישון אינה מופעלת. לפיכך, משלב זה ועד לתחילת ההשקיה הסדירה מומלץ לתמוך בגידול באמצעות ריסוסי הזנה עלוותיים. ריסוסי הזנה עלוותיים בתחילת העונה, יינתנו בתום הפריחה בריכוז של 1% מדי שבוע עד עשרה ימים, עד לתחילת הדישון. אם ידוע כי המטע מתעורר כשהוא לוקה במחסור הזנה באחד מהמיקרו-אלמנטים, ניתן לתקן זאת באמצעות ריסוס בתכשירים שמשולבים בהם גם מיקרו-אלמנטים, כגון מגנזיום, מנגן, בורון וכדומה.

קיימים בשוק תכשירים חנקניים שונים, כמו: בונוס, עלוומיד, חנקת אשלגן, 23-7-23, 21-21-21 ועוד. לטיפול בדשנים לא נדרשות הוראות בתווית לגבי המגבלות בשימוש בתחום הגנת הצומח, כמו שנדרש בתכשירי ההתעוררות.

בשנים האחרונות יש משקים המטפלים בהיקף נרחב בביוסטימולנטים, על פי פרוטוקולים של חברות שונות, אך מסתמן כי הם עלולים להשפיע באופן שלילי על קשיות הפרי ועל חיי המדף שלו, ולכן מוצע למגדלים לבדוק את הנושא ולהשאיר שורות ביקורת ללא טיפול, לצורך ההשוואה.

השקיה

מאחר שרצוי שהעץ ינצל את מי הקרקע החורפיים, נתחיל בהשקיה הסדירה כעבור 14-10 ימים מהגשם האפקטיבי האחרון (30 מ"מ). בשלב שבו אין עדיין עלווה המאדה את המים, הצריכה של העצים נמוכה, ומנת המים שתסופק לעץ צריכה להיות מעטה. משלב התנפחות הפקעים וקבלת עלווה המאדה מים יש להשקות באופן סדיר. יש לפתוח את מערכות ההשקיה ולתגבר במנות מים במטעים בהתעוררות (החל מתפיחת פקעים). מרגע שישנה עלווה המאדה מים, יש להשקות באופן סדיר. יש לבצע בדיקת רטיבות קרקע לעומק 30 ס"מ באמצעות מקדח, ואם הקרקע יבשה בעומק זה, יש להתחיל להשקות. במטעים צעירים יש לדאוג לכך ששכבת הקרקע העליונה (מעל 30 ס"מ) לא תהיה יבשה ולהשקות במידת הצורך. רצוי להשקות במנת מים ראשונית גבוהה יחסית, כדי להרוות את כל חתך הקרקע. מנה זו תלויה בסוג הקרקע ובגשם שירד באזור. לאחר ההרוויה יש להמשיך ולעקוב אחר הרטיבות בעזרת חיישנים או בכל אמצעי אחר, כאשר עיקר ההשקיה צריכה להתמקד בחתך העליון.

כדי לדייק בהשקיה ובמנת המים הניתנת למטע, מומלץ להסתייע במקדח קרקע, בטנסיומטרים או בחיישני קרקע המודדים רטיבות, ובעת קבלת העלווה – גם בתא לחץ. במידה אם לא נעזרים במכשירי מדידה, רצוי להשקות בתקופה זו בכחצי קוב לדונם ליום, במנה של פעם עד פעמיים בשבוע, עד לקבלת עלווה, ואז להגדיל את מנת המים. יש להתחיל להשקות במנות מים קטנות ובמרווחים גדולים, כמו לדוגמה: במקום להשקות 1.5 קוב לדונם ליום, ניתן להשקות במנה של 3 קוב לדונם אחת ליומיים. עם התקדמות העונה, התכסות העץ בעלווה והתחממות מזג האוויר – נגדיל בהתאם את כמויות המים ונעבור מהשקיה דו-יומית להשקיה יומית. לקראת הקטיף, כשמגדילים את כמות המים, וכתלות בסוג הקרקע, אפשר לחלק את מנת ההשקיה היומית לשתי מנות יומיות.

דובדבן הינו מין הרגיש להמלחה וסף הרגישות שלו עומד על0.9dS/m  ולפיכך, אם ישנו חשש להמלחה יש לבצע משטר השקיה להדחת מלחים מבית השורשים. ניתן לבדוק את מי ההשקיה במד EC (מוליכות חשמלית) פשוט ומכויל בראש ההשקיה ואף בטפטפת, במטרה לעקוב אחר ההמלחה במי המקור. אם ניתן, יש להשתמש במשאבים לבדיקת EC של תמיסת קרקע, כדי לבדוק אם יש המלחה מצטברת ונחוצה תוספת מים להדחת המלחים.

ניתן להיעזר ביישומון ההשקיה ובטבלאות של משרד החקלאות (ראה נספח 2 – מנות מים ומקדמי השקיה לדובדבן מניב) לחישוב ההחזר היומי עקב ההתאדות.

דישון

לדובדבן נדרשים מעט ימי גידול מהפריחה ועד הקטיף, ולכן רצוי להתחיל לדשן את מטעי הדובדבן לקראת סוף חודש מרס, עם תחילת הפריחה והלבלוב. יש להתחיל לדשן את מטע הדובדבן בדישון טכני, קרי לספק מנות דשן בהשקיה מועטה של כ- 3 קוב מים לדונם עוד לפני תחילת ההשקיה הסדירה. אם רמות המליחות במים גבוהות – יש לבחור הרכבי דשנים עם מליחות נמוכה (ללא כלור) ולהתחשב במרכיבי הדשן הקיימים במים, כדי לחשב את כמות הדשנים המסופקת. באופן כללי, נהוג לתת 25 יחידות חנקן ו-30 יחידות אשלגן במשך כל העונה. רצוי לדשן בגופרת אמון או באמון חנקתי נוזלי בכמות של 1.5 יחידות לדונם לשבוע, כדי לספק במשך שבעה עד שמונה שבועות עד לקטיף 12-10 יחידות חנקן וכ-15 יחידות אשלגן. מומלץ להשתמש בדשן על בסיס אמון ביחס 8:0:10, כמו דשן טוב, או 6:0:9, כדשן עוז.

דוגמאות לתוכנית דישון

דשן מוצק

חישוב הדשן לדונם עד הקטיף 50  ק"ג גופרת אמון  ו-50 ק"ג של חנקת אשלגן.

בהנחה שעד הקטיף יחלפו כ-8-7 שבועות, יחולק הדישון ל-8-7 מנות – לסירוגין– אחת לשבוע בגופרת אמון, ואחת לשבוע בחנקת אשלגן (ניתן לחלק ליותר מנות).

לאחר הקטיף, בחודש ספטמבר, יש להשלים את המנה ל-25 ק"ג גופרת אמון ול-25 ק"ג חנקת אשלגן.

דשן נוזלי

עדיף לדשן ב-8-0-10 או דומיו, במנה של 200 ליטר עד הקטיף. בחודש ספטמבר יש להוסיף עוד כ-100 ליטרים מדשן זה.

הזנה ביסודות מאקרו ומיקרו נוספים

זרחן

תכולת הזרחן בבדיקות העלים צריכה להיות מעל לסף תחתון של 0.2 ועד לסף עליון של 0.24 (לפי יורם איזנשטדט ומוטי פרס). אם ערכי הסף נמוכים מהסף התחתון – יש לספק לגידול 10-6 יחידות זרחן.

בממשק רגיל יש לתת 5-3 יחידות זרחן בשנה. הדשן הזרחני אינו נשטף, ולכן אפשר לדשן בזרחן כל השנה, אך עדיף באביב, כך שיהיה זמין מיד עם תחילת התפתחות השורשים.

יישום של 5-3 ליטר של חומצה זרחתית בתחילת העונה ישרת שתי מטרות: האחת, שטיפה של מערכת הטפטוף; והשנייה, דישון בכמות הרצויה של זרחן לעונה הקרובה.

מגנזיום – 6 ק"ג מגניזל לדונם, המחולקים ל-2 מנות בתחילת העונה.

ברזל – 1 ק"ג לדונם סקוסטרין או דומה לו, המחולק ל-2 מנות בתחילת העונה.

בורון – בורון משפיע על התארכות נחשון הנביטה של גרגר האבקה ויכול להשפיע על איכות החנטה. רצוי לרסס בורון ערב פריחה ובסתיו באחד מהתכשירים המורשים ולפי תווית.

אבץ וריסוסי הזנה – 0.2% אבצאון + 0.8% חנקת אשלגן או עלוומיד או 20-20-20; אפשר לשלב בריסוסי הגנת הצומח.

ניתן לרסס גם במטעים צעירים אשר אינם נושאי פרי לצורך הזנה.

דילול וגיזום

בכדי להגיע לפרי בגודל 24 ומעלה עם תכולת סוכר הגבוהה מ- 16%, יש להקפיד על רמות יבול של כ- 1.5 טון לדונם. בעזרת גיזום נכון ניתן להשיג יחס טוב בין העלווה לפרי, מה שיתרום לפרי איכותי מבחינת גודלו ותכולת הסוכר שבו, מבלי לפגוע מדיי ברמת היבול.

ענפי שלד – כדאי לתקן ולשפר את גיזום שלד העץ ולהסיר ענפים גדולים ומיותרים, כך שיחדור אור לחלקי העץ. בדרך כלל המפגש בין עץ אחד למשנהו סבוך ומוצל, והפרי באזור זה נחות, לכן יש להפריד ביניהם ולסלק ענפים רבים מאזור זה לשיפור התאורה. כמו כן, יש להסיר ענפים דקים, שאינם איכותיים, מחובו של העץ. רצוי לצבוע במשחה את החתך.

ענפי הפרי – הגיזום ייעשה לפי זנים ובהתאם לאופי הענפים: ענף שמוט, שהוא בדרך כלל זקן יותר, יקוצר לחצי; ענף זקוף יקוצר לכדי שליש מאורכו מתחת לנקודת המפגש בין הצימוח החד-שנתי לצימוח הדו-שנתי (ראה תמונות בהמשך), כיוון שבנקודה זו יש צפיפות גדולה מאוד של פקעי הפריחה, והפרי צפוף וקטן. בזנים בורלא ובינג יש לבצע הקצרות בתקופת החנטה. מומלץ להסתמך על הניסיון המקומי, ובחלקות שבהן מעולם לא היה עודף יבול – לא לגזום עתה את ענפי הפרי.

טיפול להגדלת פרי

להגדלת הפרי ניתן לרסס אמיגו בריכוז 0.3% (300 סמ"ק ל-100 ליטר מים) בנפח של 150-100 ליטר לדונם, בהתאם לגודל העץ. מועד הריסוס הוא שלב תחילת התקשות הגלעין. אין לרסס עצים שבהם היחס בין העלווה לנוף הוא לקוי או שעומס הפרי בהם רב במיוחד. כמו כן, אין לרסס עצים אשר נפגעו מברד, ובמיוחד לא מומלץ ריסוס בזן רנייר. למותר לציין כי יש לקרוא בעיון את תווית התכשיר ולפעול אך ורק על פי הרשום בה.

קרה וברד

למזלנו, אין אנו חווים אירועי קרה וברד רבים, אולם נציין להלן כמה המלצות לכל מקרה: ככל שנאחר בפריחה או שנפרוס אותה על פני זמן ממושך יותר, כך יש סיכוי טוב יותר להימנע מנזקי ברד וקרה. באזורים המועדים לקרה כדאי להמתין עם פעולת הדילול. ניתן למנוע חלק מנזקי הקרה באמצעות ניקוז אוויר מיטבי, ניקיון מעשבים, פתחים במשברי רוח וכל פתרון אחר אשר יגרום לזרימה חופשית של האוויר הקר במטע. הפתרון הטוב ביותר למניעת נזקי ברד הוא פריסת רשתות. חשוב לסגור את הרשתות בסמוך להוצאת הכוורות (מאפשר גם הנחה משמעותית בגובה הפרמיה בקנ"ט).

הנזקים העלולים להיגרם מאירוע ברד:

1. פרי פגוע מברד מבשיל מוקדם יותר.

2. פגיעת הברד גורמת לפחיתה בפוטנציאל הגודל של הפרי.

3. רגישותו של פרי פגוע גדולה לאין שיעור מזו של פרי שלם. הפרי הפגוע מתפוצץ ונסדק ביתר קלות והוא רגיש יותר למחלות מהפרי הבריא.

כאשר נראית פגיעה בפירות כתוצאה מברד, משערים כי רמת הריקבון בפרי במטע תעלה עקב הופעת פטריות וחרקים בפירות הפגועים, ולכן צריך לטפל בכך בחומרים המתאימים (טבלת חומרים מורשים לדובדבן לשנת 2025 תשלח בנפרד). עקות (חם, הצמאה) עלולות להחריף את היסדקות הפרי הפגוע מברד. בחלקות גודגדן, שנפגעו מברד, אין לרסס באמיגו להגדלת הפרי מחשש להיסדקות.

התגוננות מפני אירוע גשם

גשמים או לחות גבוהה מגבירים את רגישות הדובדבן להיסדקות. כאשר יורד גשם, הוא מרטיב את הפרי, המכיל מטבעו סדקים זעירים, והמים נספחים לתוך הפרי וגורמים להתנפחותו, כך שהסדקים הזעירים הופכים גדולים. ככל שהפרי קרוב יותר להבשלה, סכנת ההיסדקות גוברת, כשהרגישות מתבטאת בעיקר בשלב שינוי הצבע (צבע קש). לזנים צ'יינוק, בורלא, בינג וסוויט הרט רגישות גבוהה יותר להיסדקות.

הפעולות שלהלן יתרמו למזעור סכנת ההיסדקות:

• אין לרסס בג'יברלין 4-3 ימים לפני הגשם, אך אפשר לרסס לאחריו.
• יש להפסיק את ההשקיה יומיים לפני אירוע הגשם הצפוי בכדי למנוע לחץ עודף בתוך הפרי.
• פתיחת רשתות לאחר אירוע הגשם תאפשר לקרינה ולרוחות לייבש מהר יותר את הפרי.
• ייבוש העצים בעזרת מרסס מפוח – בחו"ל מייבשים את הפרי לאחר הגשם בעזרת מסוקים המרחפים מעל המטע, מזעזעים את הפירות ומייבשים אותם. ניתן להגיע לתוצאות דומות גם במעבר עם מרסס מפוח (ללא מים) בין השורות. הרוח מהמרסס גורמת לטיפות המים לנשור מהפרי, כך שהפרי חשוף פחות לסכנת ההיסדקות.
• חשוב לטפל בסמוך לאירוע בתכשיר המונע ריקבון (לפי הרשימה המומלצת).

כנות דובדבן

טבלה של כנות דובדבן והשוואה בין תכונות שונות ניתן לראות בנספח 3.

הגנת הצומח

מחלת הכיב הבקטרי בדובדבן ובנקטרינה (פסאודומונס)– Pseudomonas syringae

באזורים הקרים (מעל רום 800 מטר) עלול החיידק לגרום למחלת כיבים, המלווה בהפרשות שרף ובהתייבשות הפקע, כשבהמשך מתייבש הענף כולו. המחלה חודרת לעץ דרך פצעים וחתכים שנגרמו כתוצאה מגיזום בתחילת העונה. בחלקות המועדות לנגיעות במחלה, שנצפה בהן נזק כמתואר לעיל בשנים עברו, מומלץ לטפל למניעה לפני פתיחת הפקעים בתכשיר נחושת. תכשיר הנחושת המורשה בדובדבן הוא מרק בורדו אולטרה, ואין לשלבו עם תכשירים אחרים.

מחלת כתמת (חורי ירי) – Cercospora circumscissa

תיאור הנזק

המחלה מאופיינת בכתמים עגולים בצבע חום-אדמדם, בקוטר 4-5 מ"מ בממוצע. לעתים קרובות מתאחים הכתמים ויוצרים שטחים גדולים יותר, נקרוטיים ולא רגולריים. במקרים רבים נושרת הרקמה הנקרוטית ונוצרים "חורי-ירי" אופייניים. גשם, טל ולחות גבוהה בשילוב טמפרטורות שבין 30⁰C-20⁰C מעודדים את התפתחות המחלה ומביאים לנשירה מוקדמת של העלים. נשירת עלים זו, המאפשרת את חשיפת העצים למכות שמש, לניוון מוקדם, ללבלוב ולפריחה בסתיו, מביאה לפחיתה ביבול בשנה העוקבת.

ניטור

יש לנטר את העלווה משלב פריסת העלים, יש להתחיל מהאזורים התחתונים והפנימיים של נוף העץ שבהם הלחות גבוהה יותר.

ממשק הדברה

נהוג ליישם טיפולים אביביים לפני גשם ושני טיפולים סתווים לאחר קטיף, בהתאם לתנאי ההדבקה (בתקופה בה יש עליה בטל הבוקר). במידה ותנאי הלחות נמשכים יש לשקול טיפול נוסף. התכשירים למחלת חורי הירי יטפלו גם בכתמי עלים קטנים.

מחלת כתמי עלים בדובדבן – Blumeriella jaapii

תיאור הנזק

תסמיני המחלה הם נקודות קטנות על העלים בקוטר 2-1מ"מ, שצבעם בתחילה הוא סגול-בורדו, ובהמשך הופך לחום-חלודה. בנגיעות גבוהה ובתנאים מיטביים להתבססות הפטרייה, מצהיבים העלים ונושרים. במקרים קיצוניים נצפו גם נזקים על עוקצי הפירות והפרי.

ניטור

בארץ טרם הושלם מחקר אפידמיולוגי להתפתחות המחלה. הפתוגן חורף כגופי פרי מיניים על העלים ברצפת המטע, או כשלב אל-מיני. הדבקות ראשוניות על העלים צפויות לאחר אירועי גשם באביב. יש לחפש נקודות קטנות בודדות בצבע סגול-חום בעיקר בחצי התחתון של העצים. בהמשך צפויה עליה בשכיחות העלים הנגועים, ובחומרת הנגיעות (מספר הנקודות הקטנות על כל עלה).

הטבלה הבאה מתארת את התנאים האופטימליים להדבקה ולהתפתחות המחלה לפי מישיגן:

העקרון המנחה- ככל שהטמפרטורה קרובה יותר לטווח האופטימלי, נדרשות פחות שעות רטיבות להדבקה

בארץ נבדק מודל רימפרו הכולל את התנאים הנ"ל:

ממשק הדברה למחלת כתמי עלים קטנים בדובדבן

באביב יש לטפל בתכשירים מורשים החל משלב של עלים פרוסים לפני אירועי גשם, ואם אין גשם והלחות גבוהה יש לפחות להגן בשני ריסוסים במרווח 14-10 ימים משלב נשירת עלי כותרת.

בקיץ\אחרי קטיף יש לרסס שני ריסוסים במרווח 4-3 שבועות ברגע שמתחילים בקרים רטובים (מקביל לריסוסים שיגנו מפני מחלת הכתמת), ובמקרה של נגיעות בחלקה להמשיך בריסוס אחד או שנים לשמירה על עלווה מספיקה עד לנשירה הטבעית.

תיאור הנזק

עיקר הנזק נגרם בשולי חלקות הנמצאות בשכנות לחורש הטבעי, אך לא רק בהן. הנזק מתבטא בפגיעה באיכות הפרי (נקבים ויבלות ייחודיות בקליפה) וביבול (נשירת חנטים). הרינכית עשויה להתבסס בחלקה במשך זמן ממושך, ולכן יש חשיבות גבוהה למידע בדבר הנגיעות בה בשנה הקודמת.

ניטור

יש לנטר החל משלב פקע ורוד בעיקר באתרים שבהם נצפתה פעילות בעונה הקודמת. צבע החדקונית הוא נחושתי עם פסים עדינים. היא נוטה להסתתר בין עוקצי כפתורי התפרחת והחנטים הצעירים, וניתנת לזיהוי בעין בלתי מזוינת. השימוש ב"מגש הכאות" ומעקב אחר סימני הנזק האופייניים עשויים לייעל מאוד את גילוייה. תיתכן פעילות גם לאחר חנטה בעיקר במטעים הסמוכים לחורש. יש לעקוב אחר פגיעה בחנטים ונבילת קודקודי הצימוח.

הדברה

אין תכשיר המורשה להדברת הרינכית, ויש להימנע מטיפולים כנגדה בזמן פעילות הדבורים במטע. במטעים הידועים כרגישים למזיק זה, יש לטפל בפריחה בזנים המקדימים ללבלב. אם על פי תוצאות הניטור נראית נוכחות בוגרים ויש נגיעות רבה ונזק לצימוח הצעיר בתפרחות ובחנטים – ניתן להיוועץ בצוות ההדרכה בנוגע לטיפול נוסף. תכשיר האיפון מקבוצת 4A מורשה כנגד ציקדות.

חיפושית הקליפה (קמבית השקד) – Ruguloscolytus amygdali

תיאור הנזק

חיפושית קליפה, קמבית השקד פוגעת בעצי פרי נשירים בעיקר בעצים חלשים, שעברו עקות לדוגמת יובש או עודפי מים.

ניטור ולכידה המונית

קיים פרומון לניטור וללכידה המונית. עלייה בלכידות בעזרת הפרומון והמלכודת תפחית את האוכלוסייה ותעיד על גודלה בחלקה. נתונים מהמלכודות יסייעו לקבלת ההחלטה למועד הריסוס. נוסף על כך באזור הנבירה יופרש לרוב גומי, הפקע והניצן יתייבשו.

ממשק הדברה והתמודדות

1. שמירה על בריאות וחיוניות העץ.
2. ניטור – חשוב לבצע בדיקות תכופות במטעים בכדי לזהות סימנים מוקדמים של נגיעות ולהגיב במהרה. זיהוי עלה מתייבש – 'עלה דגל' בחיק פקעים, ניטור באמצעות מלכודון ופרומון.
3. מניעת פגיעות בעץ – טיפולים תקופתיים המונעים פציעות בעץ והגברת עמידותו בפני מזיקים.
4. הדברה ממוקדת – שימוש בחומרי הדברה כנגד חיפושית הקליפה בתזמון מדויק ככל הניתן. תזמון ההדברה הוא עם הופעת גל הבוגרים באביב המאוחר ובסתיו המוקדם וביצוע טיפול של קילוח הגזע ולא ריסוס נפחי. הזחל הבוקע יגיח מהביצה ו'יפגוש' חומר הדברה. התכשיר המורשה לחיפושית קליפה בדובדבן הוא רופאסט מקבוצה 3A. בחלקות פגועות ניתן לתזמן את ההדברה לאחר החנטה, בשטיפה יעילה של הגזעים בעזרת רובי ריסוס, כדי לסייע להפחתת התפתחות הביצים שהוטלו על הגזע.
5. סניטציה – ביצוע גיזום לאזורים יבשים בעץ, סילוק עצים פגועים וחלשים והרחקתם. במידת הצורך יש לשרוף לאחר הוצאת אישור שריפה. אין להשאיר ערמות גזם בשטח!

תסיסנית נקודת כנף –   Drosophila suzukii (Matsumura)

תיאור הנזק

הנזק הוא ישיר לפרי כאשר הנקבה מטילה דרך ציפת הפרי. הפרי פסול לשיווק ומעודד הבשלה וריקבונות בסביבתו.

ניטור

על ידי מלכודות ניטור ייעודיות ואלטרנטיביות (תסיסניות נמשכות ליין, לחומץ ועוד). הבדיקה תיעשה בפרי החל משלב צבע קש. יש חשיבות לזיהוי "מוקד חם" בחלקה, בו נזהה את העקיצות הראשונות.

ממשק הדברה

בעבודה שנעשתה ב2025 נמצא כי בלחץ גבוה של אוכלוסייה זיהוי המוקד החם של האוכלוסייה ישפר את יעילות ההדברה.

מספר תכשירים נבחנו ונמצאו יעילים, במידה ויתקבל רישוי חירום, נוציא דפון עדכון לתכשירי הדברה.

 בשלב זה, לתכשיר ספרטה סופר במינון 0.04% יש רישוי כנגד זבוב הפירות הים תיכוני בדובדבן, והוא הראה יעילות מסוימת בניסויים ראשוניים להדברת תסיסנית נקודת הכנף.

צוות תא מטעים מאחל למגדלים עונה טובה!

נספח 1 – מניעת נזקי ריסוס לדבורים במטע הנשיר

הגברת המודעות לנזקים העלולים להיגרם לדבורים עקב ריסוסים

בעונת הפריחה מומלץ להימנע מריסוסים במטע! במקרה של ריסוסים שלא ניתן לדחות לסיום הפריחה- יש להקפיד על ריסוסים בשעות הלילה בלבד, כאשר הדבורים אינן פעילות במטע,ועל שימוש בתכשירים בעלי רעילות ושאריות נמוכה, ורצוי בימים קרים ומעוננים.

הדברה שגויה מבחינת בחירת התכשירים או עיתוי ההדברה, בגידול הזקוק לדבורים להאבקה, תסב נזק ישיר הן לנוטע והן לדבוראי.

חשוב לזכור כי הדבורים נמצאות בכל מקום ובמשך כל השנה וכי גידול חיפוי בין השורות וצמחיית בר בסביבת המטע מהווים מקור פורח לדבורים.

לפני השימוש בתכשיר ההדברה, יש לקרוא בעיון את התווית שעליו, ולתת את הדעת גם לדרגת הרעילות לדבורים ולהנחיות הנוספות בהקשר זה.

מומלץ להשתמש בתכשירים בעלי רעילות ושאריתיות נמוכה, המתפרקים בשעות האור.

ריסוסי קרקע עדיפים על ריסוס מהאוויר, מאחר שהם יוצרים פחות רחף. עם זאת, שימוש בשיטת ריסוס של טיפה זעירה עלול להוות אף הוא בעיה בהיותו רחיף ועלול להגיע למרחק רב ולפגוע בדבורים.

הימנעו מיצירת שלוליות מזוהמות של שאריות תכשירי הדברה, בעיקר באזור מילוי הכלים ושטיפתם.

תכשירים הידועים כבעלי רעילות גבוהה מאוד לדבורים הם תכשירים המכילים imidacloprid (קונפידור ודומיו), והם מיועדים להגמעה, פרט לתכשיר משולב (גריזלי מקס), כך שאין להשתמש בהם בריסוס.  בדובדבן התכשירים דיקרזול ודומיו רעילים מאוד לדבורים.

נקטו משנה זהירות והתייחסו לדרגת הרעילות לדבורים במהלך השנה כולה, ולא רק בתקופת הפריחה.

יש ליידע מראש את מגדל הדבורים בדבר מועד הריסוס וסוג החומר המרוסס, כך שיוכל להיערך בהתאם. את המגדל אפשר לאתר בסיועה של מועצת הדבש, טל': 03-5621515.

מדריכי שה"מ לגידול דבורים:

ד"ר אהד אפיק, נייד: 0506241091; שלומי זרחין, נייד: 050-6241635

נספח 2 – מנות מים ומקדמי השקיה לדובדבן מניב

נספח 3 – טבלת תכונות כנות דובדבן