ד"ר זובידה לא שוכח ולא סולח 

הקיבוצניקים חושבים את עצמם לשמאל, אבל למעשה הם מאיישים את הקצה הימני של המפה הפוליטית בישראל, יחד עם בני בריתם, המתנחלים. התיאוריה של זובידה

מול הבריונים המתבכיינים

הריאיון הלא מוצלח עם ניר מאיר ב"הארץ" (16.02), הזכיר לד"ר הני זובידה, שהוא כבר מזמן לא כתב איזה מאמר נגד הקיבוצים, והוא מיהר לתקן את המעוות. השבוע התפרסם מאמר שלו ב"הארץ" תחת הכותרת "זו תמיד הייתה הקרקע", בו הוא חוזר פעם נוספת על הטענה שהקיבוצים שולטים בקרקעות המדינה "באופן מוחלט" ומסרבים לוותר על השליטה הזו, ושקיימת ברית בין הקיבוצניקים והמתנחלים, שמטרתה השתלטות על השטחים שבין הירדן והים.

ביולי 2021 פרסם הני זובידה (יחד עם ידידו ד"ר בני נוריאלי) מאמר, שעסק בדיוק בתזה הזו. קיימות שתי קבוצות מיעוט ששולטות ומשתלטות על רוב אדמות הארץ הזו, ושתיהן דוחקות החוצה קבוצות מוחלשות – הקיבוצים את המזרחים, המתנחלים את הפלסטינים. "מה משותף לקיבוצים ולמתנחלים? ביזה ברשות המדינה ובעידודה", הייתה הכותרת. במאמר קודם כתב זובידה: "הקיבוצים מהווים פחות מאחוז מסך האוכלוסייה והם מקווים להשתלט על מאות אלפי דונמים לבנייה, ממש אוליגרכיה נדל"נית חדשה בישראל". התוספת שלו במאמר הפעם – האוליגרכיה הנדל"נית הפכה ל"ברית בריונים". הוא מצטט מהריאיון של מאיר: "אני שמח להירשם כמי שהפר את הברית ההיסטורית בין הקיבוצים לשמאל", ומוסיף – "אין התפכחות. יש ברית חדשה ישנה – ברית הבריונים". במקום אחר במאמר: "מול הבריונים המתבכיינים שנהפכו למותג של הישראליות המוצלחת (הקיבוצניקים), ישראל הרימה ידיים בריפיון… הם (הקיבוצניקים) שתו את המשאבים הציבוריים ומסרבים לחלוק במשאב הציבורי החשוב ביותר – הקרקע". השינוי בתדמית של הקיבוצים אצל הציבור הישראלי אחרי ה-7 באוקטובר, מעורר כנראה אצל זובידה חשש, שעבודה שהוא השקיע במשך שנים לתאר את הקיבוצים כ"בית חרושת לביזה", השתבשה משהו, והוא צריך להחזיר את הדברים למסלולם הנכון. 

בית חרושת לשקרים

מספר שבועות לאחר פרסום המאמר של זובידה ונוריאלי ביולי 21 ב"הארץ", התפרסם שם מאמר תגובה של עודד ליפשיץ מניר עוז, תחת הכותרת: "ילקוט הכזבים של ההסתה נגד הקיבוצים". כן, כן, זה אותו עודד ליפשיץ שנחטף ב-7 באוקטובר ע"י חמאס מקיבוצו ועדיין מוחזק שם, עם כל האחרים.  "מדהים שזובידה ונוריאלי מטיחים בקיבוצים האשמות מכלילות וקשות בשלל עוולות ופשעים, בלי להציג שום ראיות עובדתיות להוכחת טיעוניהם", כתב ליפשיץ, "מדובר בקמפיין אובססיבי, שקרי, מסית ורווי שנאת-חינם, שחברי הקשת הדמוקרטית המזרחית ועסקני קיפוח מזרחים נוספים מנהלים זה שנים רבות". לתגובה צורפו נתונים מספריים, שהפריכו את טענותיהם של שני הדוקטורים המכובדים. לא תהיה התייחסות של ליפשיץ למאמר הנוכחי של זובידה. 

עו"ד רון רוגין, לא קיבוצניק אבל מומחה בנושא קרקעות ועוסק שנים רבות בייצוג ההתיישבות, הגדיר אז את הטענה המרכזית של זובידה ונוריאלי, לפיה המועצות האזוריות הנשלטות על ידי הקיבוצים עושות הון מארנונה מסחרית על חשבון כלל הציבור, "אוסף של טעויות אלמנטריות, חלקן מביכות ממש. נדמה כי השנאה כלפי ההתיישבות בכלל והנמסיס שלהם בפרט, הקיבוצים (בהא הידיעה), טשטשה את ראייתם ומאמרם כולו הוא אוסף של הטעיות, ילקוט כזבים של ממש". ניר מאיר הגיב גם הוא וכינה את מאמרם של השניים "בית חרושת לשקרים".

התודעה הכוזבת של הקיבוצניקים

המרכיב החדש במאמר של זובידה השבוע, הוא  שמתגבשת הכרה בינלאומית בפלסטין כמדינה עצמאית, מהלך טוב לישראל, שיהפוך את המתנחלים בשטחים הכבושים לשוהים בלתי חוקיים, עליהם ניתן יהיה להטיל סנקציות. ואז, כותב זובידה, "האפשרות שמתנחלים ייאלצו להתפנות ולחזור לשטח הריבוני החוקי של מדינת ישראל איננה מופרכת". למתנחלים שייאלצו לחזור ארצה נוצרת בעיה, אך גם יימצא פתרון. "הם כרגיל יקמבנו דירות מהדיור הציבורי שלא מגיעות להם. הם ייכנסו כ'גרעינים תורניים'  לערים מוחלשות ויישאבו אליהם את כל המשאבים הציבוריים על חשבון האוכלוסייה המקומית הוותיקה". מי יקופח? המקופחים ממילא – יוצאי מדינות ערב והאסלאם. איך יקופחו? "הקיבוצים ימשיכו לשלוט בקרקעות באופן  מוחלט, ובתמורה יאמרו לפריפריה – שלום ולא להתראות". או: "כיפוף מדינת ישראל להחזיר את כל אזרחיה לתוך הטריטוריה החוקית שלה, יכול להפוך את הפערים בין 'המרחב הכפרי' לכל השאר לבתי נסבלים". המתנחלים החוזרים ארצה בעל כורחם, יתיישבו בערים המוחלשות על חשבון המקומיים וינקזו אליהם את המשאבים שאמורים לשרת את תושבי הערים הללו. אפשר היה במקום זאת ליישב אותם בקרקעות שיילקחו מהקיבוצים, אבל הקיבוצים לא יתנו שכך יקרה. ומכיוון שקיימת "ברית בריונים" בין הקיבוצניקים וחובשי הכיפות הסרוגות, מי שבסוף יידפק הם כאמור יוצאי מדינות ערב והאסלאם וגם החרדים.

הסירוב של הקיבוצים להיפרד מהאדמות אותן בזזו מהמדינה, מציב גם סימן שאלה על היכולת לממש את סיום הכיבוש העומד סוף סוף לפתחנו. "אם יש לחברי קבוצה כלשהי בישראל  תודעה כוזבת", מסביר זובידה, "הרי הם אלה שביהירותם תופשים את עצמם כשמאל, בעודם, יחד עם המתנחלים, מאיישים את הקצה הימני של המפה הפוליטית, הקצה שמייצר בעיות לכל פתרון סביר כמו סיום הכיבוש". משהו בטיעון הזה לא מסתדר עם החלק הקודם בתזה שלו. אם המתנחלים שיתפנו מיהודה ושומרון יתארגנו ב"גרעינים תורניים" וייכנסו לערים המוחלשות, איך דווקא הקיבוצים מייצרים בעיה לסיום הכיבוש?

התיאוריה הזו של ד"ר זובידה היא קשקוש בלבוש. אם יקרה כדבר הזה והמתנחלים אכן ייאלצו לחזור ארצה (תרחיש שנשמע בשלב זה הזוי לחלוטין), ואם מדינת ישראל תצטרך להקצות שטחים על מנת ליישב אותם, היא תדע למצוא פתרונות, גם על חשבון קרקעות של קיבוצים, אם יהיה צורך. והברית המומצאת בין המתנחלים והקיבוצניקים, קיימת רק בראשו של הד"ר, שאיבתו לקיבוצים מעבירה אותו על דעתו וגורמת לו לייצר תסריטים שכל קשר בינם ובין המציאות מקרי בהחלט. 

צפי לתגובות נזעמות ב"הארץ" השבוע.