ראיון עם תמירון קול, מנהל רפת רומ"ח
"התחלתי את דרכי ברפת בקיבוץ ילדותי, חפציבה. כשנתיים לאחר השחרור מהצבא עבדתי ברפת כאיש תחזוקה. אמנם, לפני כן, לא היה לי ניסיון אך עם הזמן התאהבתי בענף. לאחר שחזרתי מטיול במזרח הרחוק השתלבתי שוב בצוות הרפת והפעם בתפקיד המאביס. אהבתי מאוד לעבוד עם הפרות והבנתי שזה הכיוון שלי. לאחר 7 שנים ברפת חפציבה ולימודי הנדסאי רפת ברופין, הרצון להמשיך להתפתח בענף הוביל אותי לעבור לרמת הגולן ולעבוד כמנהל תפעול ברפת רומ"ח (שותפות רמת מגשימים ומחניים שהוקמה ב-2002).
כשהגעתי לרפת בשנת 2009, ניהל אותה יוני לוין. הרפת הייתה בתקופה מאתגרת לאחר מספר שנים קשות, אך במגמת צמיחה.
מאז כ-15 שנים אני ברפת, ולפני 10 שנים התקדמתי לניהול הרפת, לאחר שיוני החליט לעזוב.
בכל שנות עבודתי אני צומח יחד עם הרפת. בתקופה זו התחתנתי ונולדו לנו 3 ילדים. בנוסף, למדתי תואר ראשון בכלכלה וניהול ותואר שני במנהל עסקים. במסגרת הניהול, עסקתי רבות בפיתוח צוות העובדים, מתקני הרפת, הנהלת רומ"ח, וכמובן פיתוח כלל ההיבטים המקצועיים, ההון האנושי והכלכלה. אני מאוד מחובר לרפת ולמקצוע ומאושר לקום בבוקר ולהתחיל את היום".
יחד עם תמירון עובדים בצוות 8 תאילנדים ו-5 ישראלים. הוא מדגיש שלדעתו האיום הכי גדול על הענף הוא העדר דור המשך, ניהולי ומקצועי. בעתיד הלא רחוק מגבלת היצור הראשונה תהיה הון אנושי (איכות הניהול והצוות).
תמירון מסביר: "המנהל חייב צוות מקצועי שיעבוד יחד איתו, צוות חלש מחייב את המנהל להתעסק גם בתפעול היומיומי ולא מאפשר לו להקדיש זמן לניהול. לדעתי, המנהל צריך להיות משועמם ופנוי כדי להיות יצירתי, התובנות שלי באות ב-5 בבוקר כשהרפת ריקה.
מבחינתי, העדר דור המשך הוא האיום האמיתי על הענף. סגירת מגמת הלימודים ברופין היא בעוכרינו ופוגעת בענף, אין עתודה ניהולית ולא עובדים מקצועיים יציבים לאורך זמן. אני מקווה שמוסדות ומובילי הענף יבינו את חשיבות דור ההמשך והלימודים האקדמיים, ויפעלו לפתיחה מחודשת של מגמת הנדסאי רפת".
"נוסף על כך, כמנהל, על-מנת לשמר צוות מקצועי ויציב לאורך זמן, אני מחויב לספק סביבה ארגונית רב-דורית לכלל העובדים וזאת במטרה למקסם את פוטנציאל העבודה. המנהל צריך להתאים את עצמו לעובד ולא להפך, לראות את העובדים כלקוחות פנימיים, כל אחד עם הצרכים הפרטניים שלו ולהשקיע בהם".
תמירון ממשיך: "מגבלת היצור השנייה בחשיבותה היא יכולת ההשקעה של הרפת. אני סבור שעידן המכסות ישתנה, לא עקב החלטה פוליטית אלא מכיוון כלכליות הענף. בטווח הקצר, יוצרו פערים מאוד גדולים בין היצרנים, אותם כבר ניתן לראות בנתוני הסיכומים הכלכליים, ורפתות לא יעילות יסגרו. בטווח הארוך, רפתות בעלות חוסן כלכלי יוכלו להשקיע, לגדול ולהתפתח טכנולוגית, ובסופו של דבר יהפכו לרפתות ענק. רפתות אלו יוכלו לייצר על בסיס רצועות החריגה בתקופות בהן יש מחסור ומצד שני בשנים בהן צריך לצמצם יבצעו בירור מוגבר של פרות והשתפרות גנטית.
לאור המגמות הצפויות, אני מקווה שיחתם הסכם ארוך טווח מול המדינה, שיבטיח ודאות לרפתות ויכלול השקעות והתייעלות בענף, תהליך שגם ימשוך את דור ההמשך בחזרה".
אחד הממשקים המעניינים והרווחיים ברפת רומ"ח הינו שלוחת פיטום פרות.
הרעיון הבסיסי של ממשק זה הוא שמגבלות היצור של הרפת הן מכסה ומקום, לכן הפרות צריכות להיות כלכליות עד ליום המכירה. כחלק מהממשק פרות שאינן מתאימות מבחינה גנטית לא מוזרעות אך ממשיכות להיחלב. במטרה להשיא את רווחיות הרפת, בידי המנהל שתי החלטות- ההחלטה אם להזריע פרה תלויה בנתונים הגנטיים שלה, ההחלטה אם למכור פרה תלויה בשאלה האם היא כלכלית או תופסת מקום של פרה כלכלית יותר.
"אנחנו מפטמים את הפרות וממשיכים לחלוב אותן עד שהן מגיעות למשקל גבוה מאוד- 850-900 ק"ג. במהלך תקופה זו הפרות עולות בסיווג כך שנמכרות גם במשקל וגם במחיר גבוהים יותר. הן מאוד יעילות, צורכות פחות מזון באופן משמעותי ומחזירות את ההוצאות כבר ב14-15 ליטר/יום. גילינו שהפרה השולית היא הרבה יותר כלכלית ממה שחשבנו- הפרה מחזירה את כל העלויות באמצעות החלב, ולכן העלאת סיווג הבשר ומחיר המכירה נותנים רווח מאוד יפה. כיום, יש ברפת שתי קבוצות של פרות מסוג זה, כאשר באחת מהן ממוצע הימים בתחלובה עומד על 600 ימים! החזקת הפרות בקבוצות נפרדות מספקת מספר יתרונות- מניעת פגיעה ביתר הפרות הנחלבות ברפת, חישוב מדויק של יעילות וכלכליות פרות אלו ובחינה שלהן כפרות שוליות.
לשאלה "איזה תכונות חשובות למנהל?", תמירון עונה: "מנהיגות, זריזות וגמישות. בהיבט המנהיגות והזריזות, המנהל נדרש לקבל החלטות מהירות במצבים משתנים, כגון קורונה ומלחמת חרבות ברזל. בנוסף, בזמנים כאלה נוכחות המנהל ברפת חשובה מאוד לצוות ובעיקר לתאילנדים, שחששו מאוד להישאר בארץ.
מבחינת יכולת הגמישות, אחת הדוגמאות הינה שימוש בזרמה ממוינת ברפת המאפשרת גמישות מקצועית בבניית העדר מבחינה גנטית".
"התחלנו להשתמש כבר ב-2015 במטרה לקבל עגלות שמייצרות בקיץ. תוך כדי הבנו שיש יותר המלטות קלות כיון שמדובר בנקבות, נוסף על כך מספר הנקבות גדל משמעותית ויכולנו להתקדם גנטית בקצב מהיר יותר. מבחינה זו מדובר במכפיל כוח ברפת, דבר שבא לידי ביטוי בסיווג שמבוצע על-ידי ההתאחדות ובו רואים התקדמות גנטית של כלל העדר. בעצם, ההתקדמות הגנטית מואצת משני הקצוות- בירור פרטים פחות כלכליים בשלבים מוקדמים, לדוגמה, מכירת מבכירות לחלב בשלב מוקדם בתחלובה במידה ונותנות פחות מ- 33 ליטר כי הן לא מתאימות לרף הגנטי, ומצד שני גמישות רבה בבחירה והכנסת אחוז גבוה של נקבות צעירות (כ-40% בשנה).
בנוסף, אני מאוד מאמין בטיפוח הישראלי, בעיקר בהיבטים האפיגנטיים וגידול בתנאי הסביבה המקומיים".
בשנת 2023 יצור הרפת חרג ב- 1,200,000 ליטר ורוב החריגה בוצעה בעונת הקיץ. בשנה זו הרווח היה 87 אגורות לליטר, כלומר מדובר ברפת שיודעת לעשות כסף.
תמירון מדגיש מדובר בעסק כלכלי והמטרה היא להרוויח כמה שיותר ולא לייצר כמה שיותר חלב. לדעתו השאלה: "כמה ליטר ממוצע לפרה חולבת?" היא שאלה של שנות ה-90…מה שחשוב זה הרווח הסופי.
לצד ההיבטים הכלכליים, רווחת החיה נמצאת בראש מעיניו. תמירון מעיד על עצמו: "אני רפתן, אוהב את החיה וחושב על בריאותה ורווחתה דבר ראשון, לצד זאת מביא את החשיבה הכלכלית, כל דבר נבחן בעלות/תועלת בתחשיב כלכלי".
איפה תהיה בעוד 10 שנים?
"עוד 10 שנים אני מאמין שאהיה…ברפת, אמשיך לצמוח יחד איתה.
אחרי התואר השני הבנתי שאני מאושר בעבודה, לא תמיד קל לי, אבל אני רוצה להמשיך להתמקד בליבה העסקית של הרפת.
לצד ניהול הרפת, אני מעוניין להתפתח בתחום הייעוץ הפרטי לרפתות, אני אוהב את זה ומאמין שאני יכול לתרום למנהלים צעירים".
