אומר גיל פלוטקין, יו"ר ארגון מגדלי הדרים ופרדסן, על רווחיות הפרדסנים ועל עתיד ענף ההדרים * "דבר ראשון, יש פה מקום להרוויח כסף בענף ההדרים, לא כפי שאולי מישהו מפנטז אבל יש, ודבר שני – אני מבטיח לך שהשנה הבאה במקרה הזה לא תהיה יותר טובה. אז האמת היא איפשהו שם באמצע"
גיל פלוטקין (61), ממושב חיבת ציון שבעמק חפר הוא חקלאי-פרדסן, יזם ומאז שנת 2019 מכהן כיו"ר ארגון מגדלי הדרים בישראל וכן בשלל תפקידים ציבוריים נוספים בקהילה. פלוטקין הוא דור שלישי למייסדים ומנהל בין היתר משק חקלאי בשותפות עם עמית פלוטקין (61),בן דודו.
חקלאים שורשיים
גיל: "עמית פלוטקין ואני – אנחנו בני דודים בהפרש של שלושה שבועות לטובתי. כל חיינו גדלנו יחד במושב. הורינו ילידי הארץ וסבנו וסבתנו עקיבא ואסתר פלוטקין ז"ל, נמנים עם דור המייסדים שהגיעו לארץ מרוסיה הלבנה. הורינו הגיעו לחיבת ציון כילדים מתל אביב שם נולדו, בתחילת שנות השלושים. הורי הם: אליהו ונאוה פלוטקין. אימי, במקור ממשפחת זוהר מכפר ויתקין. אני הצעיר במשפחתנו, ויש לי אח בכור ניר פלוטקין, הנמנה בעבר על כוחות הביטחון, ואינו עוסק בחקלאות".
גיל מפרט על הוריו של שותפו עמית פלוטקין: צבי פלוטקין ז"ל שנפטר בגיל 84 בשנת 2014ואימו נטע פלוטקין תבדל"א, שבמקור ממושב בית חירות.לצבי ונטע נולדו שלושה ילדים: עירית, עמית וערן פלוטקין,אף הוא תושב חיבת ציון.
גיל: "עמית ואנוכי – הבנים הממשיכים, פועלים כשותפים מלאים במשקי המשפחות, כשנפחי החקלאות שלנו גדלו והתעצמו פי עשרה ויותר ממה שהורינו גידלו בזמנו. אז המשק פרנס שלושה אחים: יהושע, צבי ואליהו פלוטקין – שלוש משפחות שחיו בשיתוף מלא, כמו קיבוץ קטן והיוו את הציר המרכזי להנעת המשק החקלאי. יהושע פלוטקין ז"ל הבכור, איש בעל זכויות רבות, שמשך את עגלת המשק במשך השנים. אביו עקיבא נפטר בילדותו, ולמעשה הוא שימש אב המשפחה במשך שנים רבות ונמנה על יזמי המוזיאון והארכיון במושב. יהושע נפטר ב-2009 ורעייתו ציפי פלוטקין ז"ל, ניצולת שואהשנולדה בהונגריה,נפטרה בשנת 2021. לבני הזוג נולדו בזמנו שלוש בנות: מיכל, שרון וגלית.
"האח האמצעימבין שלושת האחים הינו צבי פלוטקין ז"ל ואבי הצעיר באחים אליהו פלוטקין יבדל"א, היה בן שש שנים לערך, כשאביו עקיבא נפטר, בשנים הראשונות והקשות בחיבת ציון. צריך להדגיש שאדמות דור המייסדים נקנו עוד ברוסיה. האם אותם אנשים חלוצים בעלי חזון, תארו לעצמם שיום אחד יקום בישראל מושב כזה פורח ומשגשג, שעלה לקרקע בשנת 1933? אנו דור ההמשך של שני האחים הצעירים, גאים בשורשי משפחתנו הציונית. בחרנו באהבה רבה להמשיך לעבוד בחקלאות, אותם ערכים שינקנו כבר בחלב אמנו וראינו במו עינינו כיצד שלושת האחים עבדו בשיתוף.
שני האחים יהושע וצבי נפטרו ואילו אליהו יבדל"א (כיום בן 94), האח השלישי ואביו של גיל – חי במושב.
"בגדול אנחנו בחיבת ציון מתקופת שנות ה-30 פלוס של המאה הקודמת שהגענו לפה," מספר גיל. "אמא שלי, שהיא במקור מכפר ויתקין נפטרה לפני שנה וחצי. כבני דודים השותפים לעסקים, קיימת ביננו חלוקת עבודה ברורה, אך כל אחד יכול להשלים את עבודתו של האחר וכנראה שהשנים מוכיחות שהשיתוף עובד.
"בקיצור, מהתקופה הזאת אנחנו משק חקלאי פעיל. יש לנו כמה ענפים – אנחנו גם מגדלי ירקות, שזה גזר, תפוחי אדמה ובטטות – גד"ש לטובת בית אריזה אחד, גלי משה – בוקר שיווק ואריזה באבן יהודה. בנוסף, אנחנו גם עם מטעים – אבוקדו, הדרים ורימונים, בעיקר אבוקדו וגם פה אנחנו בהסכם גידול בעיקר עם רונן מפירות אלפסי. אלה הם שטחים שלנו בעצם, אנחנו מעבדים אותם אבל אנחנו בהסכם גידול רב שנתי איתו, מתוך 1,800 דונם, חצי בהסכם רב שנתי וחצי גידול ישיר שלנו."
כמה דונם אתם מגדלים?
"אנחנו מגלגלים סביב ה-4,500 דונם בערך, מתוכם כ-950 דונם אבוקדו וחוץ מ-100 דונם רימונים היתר הדרים. בהדרים יש לנו בעיקר אור, שאותו אנחנו מגדלים תחת ההסכם עם פירות אלפסי. מלבד האור יש לנו אשכוליות, ניוהול, קצת לימון, עכשיו אולי נעשה קצת וולנסיה.
"בנוסף, אנחנו מחזיקים ביזמות של שתי חברות קנביס, אחת פעילה ואחת הולכת להיות פעילה. אנחנו לא מפעילים אותן, זאת יזמות – יש לנו שם שכירות ואחוזים, הכל באדמות פרטיות שלנו. כמו כן, יש לנו מפעל לקומפוסט, עם רישיון לייצור קומפוסט מהמשרד לאיכות הסביבה, בשותפות עם חוות שביט, שמגדלים בה הודים ומטילות. הוא היה צריך פתרון קצה ואנחנו היינו צריכים קומפוסט ומקום ליצר אותו, אז עשינו משטח קומפוסט ויש קבלן שעובד.
"עכשיו אנחנו רוצים להיכנס לשוק של הביו-צ'ארג' מגזם. בעצם מייצרים פחמן במערכת סגורה בתהליך שנקרא פירוליזה. אתה לוקח את הגזם במערכת סגורה, מייצר פחם שהוא חומר מיוחד כתוסף לשיפור פוריות אדמה, תוסף ביולוגי אורגני, וגם כשיטה מעשית להפחית גזי חממה ואת התחממות כדור הארץ. התוצר הזה מאוד מאוד מבוקש באירופה ובארץ פחות. זה לא לייצוא, הלוואי ונוכל לייצא אבל כרגע זה בעיקר מתבשל בראש שלנו".
עונה בינונית
למשק פלוטקין יש כ-800 דונם פרדס, כחצי ממנו הוא 'אור'. את רוב האור המשק מייצא דרך פירות אלפסי.
איך אתה מסכם את העונה הזאת?
"אפשר להגיד שהעונה הסתיימה ממש בימים אלה. את רוב הפרי שלנו מוכרים לא דרך בית אריזה בכלל אלא דרך סוחרים. מה שאנחנו מוכרים לרונן כמובן זה לייצוא. בגדול, העונה האחרונה מבחינתנו היא עונה בינונית – בינונית מינוס אפילו. אנחנו עוד מלקקים את השפתיים בגלל חלק מהאור שקטפנו העונה מאוחר, מה שפגע בנו בסירוגיות.
"זה פגע בנו כי תמיד קטפנו מוקדם את השטחים שלנו. פעם אחת עטנו עליהם מאוחר ופעם אחת מוקדם, אבל בגדול אם אתה רוצה שאני אסכם אז זו עונה בינונית, לא יותר מזה. אני חושב שבגדול, ברוב חלקי הארץ הייתה עונה פחות טובה. באור זה מתחלק לחלקים, חלקים. באור יש כאלו שהרוויחו כסף ויש כאלו שהפסידו כסף, אבל בסך הכל הכללי אפשר להגיד שמגדלים באור הרוויחו".
תלוי אם היו להם עובדים או לא…
"זה לא רק זה, גם יש המון פרדסים שיש יבולים נמוכים באור כך שקשה להרוויח, אתה מבין? להרבה חלקות בארץ היו יבולים נמוכים יחסית. למה? זה עניין של גשם, זה גם עניין של סירוגיות, מזג אוויר חם. דבר עם המומחים הם ימצאו לך הסבר לכל דבר, אבל בפועל היה פחות פרי ממה שצריך היה להיות. אתה יודע, כשיש לך פרי גדול אתה רוצה פרי קטן, כשיש פרי קטן רוצים פרי גדול.
"אז זהו – הדרים אצלנו זה ענף שמחזיק את עצמו ולא מעבר לזה. אין פה הרפתקאות גדולות. אי אפשר לבנות בית אריזה על סמך המטעים האלו, צריך להיות ממש מגדל של אלפי דונמים בשביל לארוז אלפי דונמים ולמקסם את הרווחים מהפרדס. בשביל זה אתה צריך מאסה מאוד גדולה, עם גב מאוד גדול וזה כנראה לא רק בהדרים, זה כבר מתחיל לגלוש לאבוקדו".
חשבתי שאבוקדו נחשב ל"פרי הזהב" עד עכשיו…
"זה נכון אבל כשהיבולים הם לא מה שמקשקשים מסביב, ויוצא לך טונה ומשהו לדונם ארצי בכל הזנים, אז אתה מבין שפתאום בא לך מחיר נמוך של אטינגר ועודף בריד, ובהאס התחיל טוב ואחר כך פחות, בקיצור, אבוקדו זה לא כצעקתה. דיבורים יש הרבה. יש גם מטעים ותיקים ויש שנה אחת של חמסין ויש שנה של סירוגיות מסוימת, אז אם כל הכבוד אנחנו כבר עקרנו עצי אבוקדו כשלא הלך".
מחוברים לארץ הזאת
גיל נשוי לאילנית ואב לשלושה ילדים. אילנית, ילידת דרום אפריקה, מורה לפילאטיס ועוד. לבני הזוג שלושה ילדים המשרתים בצבא: "יש לי ילד בן 28 ביחידת חילוץ מובחרת, עדיין בצו 8, גם לומד, גם עובד וגם צו 8. הבת האמצעית, ירדן, היא שנה וחמישה חודשים צעירה ממנו, גם היא לומדת ברייכמן ועובדת בסטארטאפ קטן והילד הצעיר הוא שלוש שנים קטן מאחיו הבוגר והוא עובד איתנו במשק. הוא גם כן השתחרר מקבע לפני פחות משנה וחצי. כל מה שאתה שומע על ה-D9 והנדסה, אז בזה הוא התעסק".
אז אתם בעצם נמצאים בדאגה כל הזמן מהמתרחש…
"חשבנו שאנחנו לא בחרדות אבל הבנו שאנחנו בחרדות. גם עמית השותף שלי יש לו בן קטן ביהלו"ם אבל אתה יודע, אתה לא צריך להחזיק דווקא ילדים לוחמים כדי להבין מה קורה פה. נכון שזה משפיע יותר כשזה נוגע בך אישית, אבל תראה, קיבלנו חינוך מאוד מאוד ציוני, אנחנו גם מאוד מאוד מחוברים לארץ שלנו וכמו שיש לנו גם ביקורת גדולה לכל מה שקורה מסביב – יש לנו גם אהבה מאוד גדולה לארץ הזאת. זה לא אומר שאתה צריך לקבל את הכל כמובן מאליו אבל מצד שני אתה צריך להבין שהמדינה הזאת דורשת קורבנות, ודיבורים הם לא סתם נזרקים באוויר אלא יש להם מחיר, וזה גורלנו פה באירוע הזה שנקרא מדינת היהודים. לעמוד על חרבנו ולהילחם על זכותנו פה ומי שחושב אחרת כנראה שהוא לא מתאים להיות בקלחת הזאת. ואין פה מקום להיות תבוסתן או להיות חלש, אתה יכול להיות חלש אבל אתה יודע, חולשה אצלנו זה מוות בסופו של דבר. אז אנחנו מאוד צריכים להיות חזקים, בשבילנו, בשביל המשפחה וכן, יש לזה משמעויות וגם מחיר כמו שאמרת, חרדות.
"אז גם כאן הכל לא כצעקתה, תלוי איך אתה מסתכל על הדברים, עד כמה אתה אופטימי וכפי שאתה יודע, חקלאים זה עם מאוד מאוד אופטימי".
אם כבר אנחנו מדברים על אופטימיות, הבנתי מדבריך שהבן הצעיר הוא המאוהב בחקלאות?
"נכון מאוד, הגדרת את זה נכון – הוא מאוהב בחקלאות וטוב שלא השתמשת במילה 'בן ממשיך' כי אתה מבין שזה כבר עסק אצלנו, אין קשר בין הנחלה אצלנו לבין העסק. הבן הצעיר עובד במשק כמו כל עובד והוא אוהב את זה מאוד. אני חושב שבמקצוע שלו יש לו פיתוי מאוד גדול לעבוד בחוץ ולהרוויח משכורות יותר שמנות ממה שאבא משלם לו – והיות שהוא אוהב את זה, אז אני חושב שהוא רואה בזה את העתיד שלו במשק וזאת כמובן החלטה שתהיה לגמרי שלו".
האמת היא איפשהו באמצע
בא נדבר על הפרדס. כידוע, כל פרדסן אומר 'שנה הבאה יהיה יותר טוב'. אני לא יודע כמה שנים אומרים זאת, היו שנים יותר טובות, פחות טובות אבל בגדול כל המלחמה הזאת פגעה בענף.
"תראה, קודם כל, המעורבות שלי בענף ברמה הפרטנית היא פחותה, לא נכנסתי לזה ותמיד השארתי זאת לדניאל המזכיר המצוין שלנו. תמיד חשבתי שהניהול היומיומי הוא של המזכיר והתפקיד של היו"ר זה לאשר את ההוצאות ולהסתכל מלמעלה על הדברים, מעין תפקיד של כבוד.
"אבל שאלת שאלה ואני לא מתחמק ממנה – האמת היא תמיד איפשהו באמצע בגלל שבסופו של דבר אין הצדקה מלאה לאופטימיות הזאת ש'שנה הבאה תהיה יותר טובה'. מצד שני, הראייה הזאת של הכל גרוע היא גם לא נכונה. זאת אומרת – דבר ראשון, יש פה מקום להרוויח כסף בענף ההדרים, לא כפי שאולי מישהו מפנטז אבל יש, ודבר שני – אני מבטיח לך שהשנה הבאה במקרה הזה לא תהיה יותר טובה. אז האמת היא איפשהו שם באמצע, גם אפשר להרוויח מהקיים היום, נכון שלא מכל הדברים ונכון שזה משתנה בכל פעם, פעם אחת זה התפוזים שפתאום קיבלו עדנה מסוימת ופעם אחת זה הקליפים ובאיזשהו מקום אתה מוצא את עצמך אומר: 'איך זה יכול להיות? אם כולם בוכים איך הם יכולים לחיות?' נכון? אז עובדה! זאת אומרת, יש כן כאלה שמרוויחים, יש כן זנים שמצליחים להוציא מהם כסף – לא הכל שחור. מצד שני, אני מבטיח לך, אף אחד לא הולך להתעשר מהפרדס.
"אז אם אתה רוצה להיות מיליונר – הדרים זה לא הענף. במערכת הזאת אתה צריך להפריד בין מגדלים, סוחרים ובתי אריזה. הענף הזה הוא רב גוני. גם יש פה עניין של אנשים שמשווקים את התוצרת שלהם ובכך יש להם יתרון מאוד מאוד גדול וגם אנשים שהם רק מגדלים, אל תשכח את זה.
"כשאתה מסתכל על ענף כלשהו ואני למשל מגדל תפוחי אדמה לדוגמא או מגדל ירקות, לפעמים השטח לא מרוויח שקל, השטח לא מרוויח אם הוצאת את ההוצאות במצב טוב. בית אריזה לעומת זאת, כשהוא מסתכל לדוגמא על דונם כשהוא רוצה את המקסימום איכות בפרי ולהגיע למקסימום איכות בפרי יכול להיות שלא משאיר לפרדסן כלום.
"אז יש פה הבדל גדול אם אתה מגדל-משווק או רק מגדל. אנחנו לאורך כל השנים מאוד לא נכנסנו לעניין האריזה ובתי האריזה, זה משהו שהתרחקנו ממנו. אנחנו רוצים לשים את המיכל ולמכור אותו תמורת שקלים במזומן וללכת הביתה לישון. יש לזה מחיר ואתה מרוויח פחות. עכשיו, בזמנים קשים, לפעמים אתה מפסיד באותו מיכל על המקום, זה נכון וזה חלק מהמחיר של לא להשקיע ולהגיע לרמת המשווק. לעומת זאת, יש כאלו כמו רונן לדוגמא שהוא חבר טוב אבל הוא גם מהמר גדול ולפעמים הבן דוד שלי עמית אומר לי כשאנחנו מדברים: 'אני לא מבין איך הוא מרוויח' והוא צודק. יש עונות שהוא לא יכול להרוויח ברמת הטיפול שלו אבל יכול להיות שהוא מרוויח באריזה, במסחר, בייצוא. זה יתרון שיש לו עלינו, לפעמים זה חיסרון אבל ברוב המקרים זה יתרון. להגיד לך איך הדברים האלו יתנהלו בעתיד, אני לא יודע, אבל זאת הראייה שלי כרגע על הענף".
טוב, אתם גם השכלתם לא לשים את כל הביצים בסל אחד…
"כן, כן, נכון, זה בדיוק העניין, היות ולא רצינו להיכנס לענייני אריזה אז הלכנו גם לנכסים מניבים של השכרות. בחלק מהשטחים שלנו הלכנו להסכמי גידול שסגורים מראש על דונם אבוקדו. באו אלי אנשים ואמרו לי: 'גיל אתה טיפש, המחירים שאתה מקבל נמוכים, חצי טון אתה מכסה את כל מה שסגרת איתו'. זה הכל נכון אבל היות ואנחנו לא יום אחד בשוק הזה, יש לנו ניסיון אז אנחנו מעדיפים שקל אחד בכיס מאשר ההרפתקה הזאת שאולי נרוויח פי ארבע, ובאמת המחירים שסגרנו משאירים לו ומשאירים לנו ובעונת חמסין למשל הוא סופג, אני לא.
"חילקנו את הגידול באבוקדו, שני שליש אצלו ושליש אצלנו, אז כמו שאתה אומר את חלק מהגידול שמנו במקום מוגן יותר. אותו דבר עשינו בגידולי שורה – תפוחי אדמה, גזר, בטטות – השוק של הגד"ש השתנה, רק טייקונים נשארו שם, קיבוצים וקבלנים גדולים וכבר לא היה מקום לחקלאות פרטית כמו שלנו. אז אמרנו שאנחנו מגדלים בשוק החופשי, אנחנו נלך על גידולי כוח סוס – תנו לנו את ההוצאות שלנו ועוד איזה מרווח קטן – תודה רבה, וכן, מיליונרים לא נהיה מהדבר הזה. מעבר לזה, אנחנו משק שלא עובד עם אשראים בכלל, הצלחנו לעבוד רק עם הון חוזר של עצמנו. במשך השנים בנינו גם מערכות סולאריות שזה גם הכנסה פאסיבית, אז הרבה יותר קל ללכת מוקדם בבוקר לטפל בפרדס עם חיוך כשאתה יודע שההכנסה הכללית שלך מובטחת או לפחות יותר יציבה מאשר פרדסן שאת כל הביצים שלו השקיע באור לדוגמא.
"אנחנו מגיעים עם חיוך לעבודה בבוקר, זה חשוב והיום אנחנו בוחנים את ההשקעות שלנו ואת הראייה שלנו קדימה – מה יגרום לנו מתח בעתיד ומה לא יגרום לנו מתח בעתיד".
