יבול שיא
הרפת והחלב
Screenshot 2023 04 18 111121

"הדור אליו אני משתייך נושא איתו כל השנים את העדות"  

4 דק' קריאה

שיתוף:

"עדויות ושרידים", תערוכת ציורים בנושא השואה של האומן שרגא ווייל בגלריה בקיבוץ העוגן 

בגלריה "האטלייה של שרגא" בקיבוץ העוגן מוצגת התערוכה "עדויות ושרידים", עבודות הקשורות לנושא השואה של הצייר שרגא ווייל ז"ל שהיה פעיל במחתרת ההצלה בהונגריה וחבר הקיבוץ. 

בתערוכה מוצגים רישומים שהוזמנו על ידי תנועת החלוץ ב-1945, מיד לאחר המלחמה, על מנת להנציח את הזוועות שעברו יהודי הונגריה וסלובקיה. הרישומים, בשחור לבן, קשים לצפייה ומתארים סצנות ממחנות ריכוז והשמדה. באחד הרישומים מתוארים חיילים נאצים קורעים ילד מזרועות אימו, אחרים מתעדים את הקלגסים מענים את קורבנותיהם. בצד אלה מוצגות תמונות קטנות יותר, גם הן כרשמים מגיטאות ומחנות, שנועדו להישלח כגלויות. בתמונות גדולות יותר בצבע, שצוירו על ידי ווייל שנים מאוחר יותר, מצוירות כנפיים הנתונות בכבלים, בצידן מספר מקועקע של אסיר במחנה וטלאים צהובים. במרכז האולם מוצגות תעודות מזויפות מהסוג שווייל ייצר בתקופת המלחמה, לצד תמונות שלו ושל שרה אשתו ובני משפחה שנספו. 

בדברי המבוא לתערוכה כותבת ביתו אפרת וויל עמית: "בתערוכה מוצגות עבודות בהן מנציח שרגא ווייל, אבא שלי, את רשמיו מהשואה, כפי שצייר אותם ממש בתום המלחמה, ושנים מאוחר יותר. מוצגים גם חפצים אישיים שמספרים מעט על משפחתו שנרצחה, וקורותיו המשותפים עם אימא שלי. 

יש לי צורך לנסות ולבטא את הוריי ואת בני דורם שהיו שם, בשואה הבלתי נתפסת. מי שנצלו ושרדו, חשבו והאמינו שהאנושות, ובמיוחד העם שלנו, יעמדו על המשמר לבל יקרה שוב שאדם בעל שאיפות שליטה גזעניות ולאומניות יצליח להסית רבים כל כך להשתתף בזוועות שקשה לתארן, ובניסיון השמדת עם ותרבות. 

אנו פותחים תערוכה זו בחג הפסח להדגיש שהחירות אינה מובנת מאליה". 

למד אומנות וזייף תעודות 

ווייל היה אמן רב תחומי שעבד בטכניקות רבות: צייר, פסל, מאייר, מעצב ויוצר ציורי קיר. הוא נולד ב-1918 בעיר ניטרא שבסלובקיה למשפחה דוברת הונגרית, התחנך בתנועת הנוער הציונית "השומר הצעיר", ולמד בנאות ואומנות בפראג.  

בתקופת מלחמת העולם השנייה פעל במסגרת המחתרת של פעילי תנועות הנוער בבודפשט, הונגריה, להצלת יהודים. תפקידו, יחד עם חברים נוספים, היה לזייף תעודות של ארים, באמצעותן יכלו יהודים לאמץ זהות בדויה תחת הכיבוש הנאצי. ווייל עצמו ואשתו שרה החליפו תעודות כאלה מידי תקופה על מנת להתחמק מעיניי הפשיסטים ההונגרים, הסלובקים, והנאצים. בשלב מסוים נתפסו ונכלאו בכלא הונגרי, עד לשחרור בודפשט.  

בדרכם ארצה, אחרי שהות במנזר בבלגיה, "הספיקו" להיעצר בקפריסין, עם שחרורם הצטרפו לחבריהם בקיבוץ העוגן. ווייל המשיך בדרכו האומנותית ויצר עד ימיו האחרונים בגיל 90. בשנות ה-50 אייר ועיצב כריכות ספרים בספריית הפועלים. בעשור הבא החל לשתף פעולה עם אדריכלים ששילבו עבודות שלו על קירות בנייני ציבור. בין היתר, עיצב את דלתות משכן הכנסת ואת דלת בית הנשיא, קיר קרמיקה בבית הכנסת הגדול בתל אביב, ואת תקרת האולם הישראלי בקנדי סנטר בוושינגטון.  

כאמור, ווייל יצר בטכניקות רבות. בצד רישומים וציורים הוא פיסל אנדרטאות זיכרון ויצר הדפסי משי. כמו כן עיצב מספר ציורי קיר בטכניקת הסגרפיטו. ברחבי העוגן מוצבות מספר יצירות שלו: אנדרטת זיכרון לנופלים, קיר דקורטיבי על אולם התרבות (את גופי הקרמיקה לקיר זה הכין, לפי עיצובו של ווייל, האומן חבר כפר מנחם משה סעידי) ועוד. למרות שהציג תערוכות בארץ ובחו"ל, הוא אולי פחות ידוע יחסית לאומנים קיבוציים אחרים. בתו אפרת אומרת שהוא מעולם לא טרח לעשות לעצמו יחסי ציבור. 

Screenshot 2023 04 18 111014
תמונה 2. שרידים 1985

כל יצירה מחוברת לנושא השואה 

האטלייה המקורי של ווייל, מספרת בתו, היה צמוד לבית המשפחה. האומן השאיר אחריו אוסף גדול של יצירות. הוא היה גם "ארכיונאי בנפש" ואסף בשקדנות כל פיסת נייר שהכתב או שכתבו אליו. לאחר שגם האם נפטרה ב-2016, לקחו על עצמם אפרת ובעלה רני לטפל באוסף, ערכו רשימה קטלוגית של היצירות וסרקו אותן לאכסון דיגיטלי. הם שכרו אולם במתחם שהיה פעם חדר האוכל של הקיבוץ, שיפצו אותו ולפני שנה פתחו את את הגלריה "האטלייה של שרגא". במקום חדר לאכסון ציורים והדפסים של האומן, פינה המשחזרת את שולחן העבודה שלו וחלל לתצוגה, כשהכוונה היא לחשוף בו את האומנות של ווייל לקהל הרחב.  

האומן והאוצר (שגם כותב ב"זמן קיבוץ") יובל דניאלי מהמעפיל אצר תערוכה קודמת של ווייל שהוצגה בבית מורשת בגבעת חביבה בשנת 2006. במאמר על יצירתו של ווייל (2014) כתב דניאלי: "סיפור חייו של שרגא ווייל, אמן וחבר קיבוץ העוגן הוא סיפורה של מדינת ישראל הקמה כ'עוף החול' מתוך אפר השואה, אל החיים – אל התקומה. באמצעות האמנות פוסע ווייל את צעדיו הראשונים כאדם חופשי, על אדמת אירופה הפצועה ונרתם למעשה הציוני הגדול בשרות התנועה והמדינה שבדרך. בשנת 1946 מאייר ווייל בבודפשט את 'דברות השומר', הקוד המוסרי-אידיאולוגי של תנועת השומר הצעיר. זמן קצר לאחר מכן הוא ורעייתו שרה נרתמים למפעל העלייה הבלתי לגאלית הגדול ומסייעים להביא לארץ ישראל, קבוצת נערים ונערות ששרדו את השואה". 

דניאלי מצטט במאמר ממכתב שקיבל בזמנו מווייל בעקבות הצגת התערוכה: "כאשר פנית אלי בהצעה להציג מעבודותיי, חשבתי כי רק מעט עבודות שעדיין ברשותי מתייחסות לנושא השואה. אז רמזת שבעצם, לכל יצירה שלי מאז יובל השנים האחרונות, יש לה קונוטציה לנושא זה… הופתעתי מטיעון כל כך משמעותי, אך בהמשך היה עלי להודות, שהדור אליו אני משתייך נושא איתו כל השנים את העדות הנ"ל, והיא מלווה גם את היצירה הנרטיבית שלי (בכל התחומים בהם פעלתי). כי הדור שלי, אשר אולץ לענוד את אות הקלון, לבש גם בעל כורחו את 'כותונת הפסים' של השטן ונושא בליבו את 'דברי הימים' של 'ליקוי המאורות'. ומאילן היוחסין של משפחתו נשרו עלים רבים וגם נתלשו נוצות מכנפי 'עוף החול' – 'הפניקס' האגדי שעלה איתו מן הלהבות…! אך הדור הזה גם העניק לבניו את 'כותונת הפסים' של יוסף ונשא 'להר המוריה' את צרור הזרדים!". 

התערוכה פתוחה לציבור החל ב-6.4 עד 1.7, בימי שישי, שבת וחג  

בשעות 14:00-10:00  

פרטים ב-shragaweil.com וב-052-8372561 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ד"ר שלומי לוי, אחראי תחום מיקופלסמה, צוות בריאות העטין, החקלאית בשלושת החודשים האחרונים בודד חיידק בשם מיקופלסמה בוביס מעטיני פרות בשש רפתות שונות ברחבי הארץ. מדובר בארבע רפתות קיבוציות ושתי רפתות מושביות. שלוש מהרפתות
5 דק' קריאה
ביקור ברפת כפר גלעדי ושיחה עם המנהל עמרי זלצר הדרך ממרום גולן לכפר גלעדי עוברת בנעימים באופן מוזר. את הדרך לעמק עשיתי פעמים בודדות מאז תחילת המלחמה, כעת כבר כל השדות ירוקים והמחסומים הצבאיים
5 דק' קריאה
הדרך לרפת בקיבוץ עין השלושה, מלאה בזיכרונות שייצרבו בזיכרון של כולנו, כביש 232, כביש הדמים, הקיבוצים מסביב ספגו מכות כואבות שגם הזמן לא יימחה. יופיו של הטבע והשדות לצד הכאב והאובדנות הרבים, לצידם יש
אמילי די קפואה – מנהלת הרפת של קיבוץ כרמיה, רק בת 38, הגיעה לקיבוץ ביחד עם אמה מבלגיה כשהייתה בת שבע. אמה ביקשה והתעקשה לעבוד ברפת, גם אמילי עבדה במשק חי ולאחר שירות צבאי
ד"ר יהושב בן מאיר, דניאל אספינוזה, הדר קמר, ד"ר מירי כהן צינדר וד"ר אריאל שבתאי. המחלקה לחקר בקר וצאן, המכון לחקר בע"ח, מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני [email protected] המאמר מתבסס על דו"ח מחקר
11 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן