הדמוקרטיה היא הלחם והחמאה שלנו 

מפורום קהלת דרך מחירי האננס ועד החלשת התקשורת, החינוך הממלכתי ומערכת המשפט. האומנם הכול הבל? 

מה שקורה בישראל בחודשיים האחרונים הוא בלתי נתפס. קרב התגוששות ציבורי, שמעצים את השסע והניכור בעם. תהום עמוקה היוצרת חיץ בין מכרים, חברים ובני משפחה. תהום המחלחלת ומלבה כעסים אפילו בין תלמידים במוסדות החינוך. על הידרדרות השיח בכנסת חבל להכביר במילים. האם נורות האזהרה היו קיימות לפני כן? יש שייקלו על עצמם ויצביעו מיידית כי הסיבה היא הזהות הפוליטית. השר דוד אמסלם אף הרחיק לכת והסיט זאת למעמדות חברתיים וכלכליים, תוך שימוש ציני בסממנים חומריים אשר גובלים בגזענות לשמה.  

חירות פרט משיחית אל מול ערך השוויון 

האומנם? אם נחפור מתחת לפני השטח נגלה זרמים חבויים המובילים למכון מחקר תמים לכאורה, בשם פורום קהלת. זרועותיו חדרו בשקט-בשקט לכל צומתי קבלת ההחלטות במדינה, בשם תפיסה ליברטנית קיצונית ובחסות ערמות של דולרים נסתרות מהעין. אנשי הפורום, שהקפידו לאורך שנים להישאר מתחת לרדאר הציבורי, אך נטועים עמוק בפוליטיקה הישראלית, נחשפו לאחרונה ביתר שאת בתקשורת הישראלית, שסוף סוף הבינה כי יש כאן משהו אחר, שונה וקיצוני. סדרת כתבות על הפורום הציגה בפני הציבור הרחב את מה שהיה בגדר סוד, שמתי מעטים ידעו על קיומו.  

מבין אלה, חקלאי ישראל בכלל ויצרני החלב בפרט, ידעו גם ידעו על הפורום והזהירו בכל עת והזדמנות מההשלכות ההרסניות של אנשי המחקר ה"תמימים", שמבחינתם חירות הפרט היא סוג של אמונה דתית. ולאן מובילה אותה חירות? מינימום התערבות של המדינה במשפט, בבריאות, בכלכלה וכמעט בכל תחום בחיינו. איש איש לדרכו, למען החירות המשיחית.  

מצגי שווא פופוליסטיים 

כך היה הדבר, כאשר הפורום הפעיל את זרועותיו להפרטת שוק החלב בישראל והרפורמה בחקלאות. הם הציגו באופן עקבי ונחוש מחקרים התומכים בעמדתם, גייסו לובי פוליטי בכנסת ורתמו גם מובילי דעת קהל בתקשורת. מערך משולב ומתוחכם של מאמצים בזירות שונות, במטרה להנדס את התודעה הציבורית ולהפוך את החקלאים לאחראים על יוקר המחייה. כן-כן, לא מחירי הדיור, לא הריביות, לא שער השקל, לא תשומות אנרגיה – מחירי האננס הם הבעיה של מדינת ישראל.  

קחו למשל את שוק החמאה והתוצאה: הפוליטיקאים נשבו באוויר החם ואצו לפזר הבטחות פופוליסטיות, לפיהן פתיחת שוק החמאה לתחרות תוריד את המחירים בשם המאבק ביוקר המחייה ולטובת השכבות החלשות. כמו מקהלה מתוזמרת הצטרפו להבטחות אלו כתבות אוהדות של עיתונאים, שכל כולן שירי הלל לנבואות האופטימיות של הפורום. וראו איזה פלא: הרפתנים, אנשים צנועים וערכיים, המחוברים בכל מאודם לישראל ולאדמתה, התריעו שוב ושוב כי הצעדים הננקטים, בהשראת ארגוני הימין השונים, הם לא יותר מאחיזת עיניים. משמע – הייבוא הפרוע יוביל דווקא לעליית מחירי החמאה, שתשרת את אילי ההון והיבואנים על חשבון הציבור בישראל, ובמיוחד קבוצות אוכלוסייה מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית.   

החשבון? בבקשה 

אז אשליית המציאות, או שמא מצגי השווא, מתנפצים לרסיסים למול נסיקת מחירי החמאה המיובאת בשיעורים מדהימים, בעקבות פתיחת שוק החמאה לייבוא לא מפוקח. החשבון? בבקשה: מחיר חמאה ממותגת פרטית קפצה ביחס ל-1 ק"ג ב-73 אחוז משנת 2021 ועד לינואר 2023, חמאה מיובאת על ידי נטו סחר ב-48 אחוז, מחיר חמאה מיובאת על ידי החברה המרכזית למשקאות קלים ב-46 אחוז, חמאה מיובאת על ידי וילי פוד ב-33 אחוז; חמאה מיובאת על ידי דילר ב-27 אחוז, חמאה מיובאת על ידי שטראוס ב-13 אחוז, וחמאה מיובאת על ידי תנובה ב-6 אחוז.  

את עליות המחירים האלה לא נראה בגיליונות האקסל של הוגי הדעות למיניהם, אבל בהחלט אנו מרגישים אותם היטב בכיס שלנו. אך מתבקש לזעוק: אמרנו לכם, הזהרנו אתכם, היינו שם בלב נקי, מתוך אחריות לאומית, למנוע מצב שבו החמאה תתרחק מהישג ידן של משפחות בישראל, אבל מאמצינו לא הועילו.  

הכול הבל הבלים 

אז מה כן יועיל? ההבנה כי החמאה היא רק דוגמה קטנה למהלכים הגדולים, שעלולים לערער את יסודותיה הדמוקרטיים של ישראל ברוח מגילת העצמאות. זו גם ההזדמנות לחזור למגילת קהלת, הנפתחת בקביעה כי "הבל הבלים הכל הבל". מבחינת ארגוני הימין הכלכלי הכול כשר, לכאורה, כדי להצדיק את ההפרטות, לרבות החלשת התקשורת, הרפואה הציבורית, החינוך הממלכתי והתעשייה הישראלית. מערכת המשפט היא רק ההתחלה. צביונה של המדינה נמצא תחת איום ברור והשאלה היא באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות. על זה צריך להיות המאבק. או אם נרצה: על הדמוקרטיה, הלחם והחמאה שלנו. 

הכותב הוא חבר קיבוץ נצר סרני, מנכ"ל יצרני החלב בישראל