דרור נקבר לצד אשתו יונת, שנרצחה באותה שבת שחורה. "בדיוק לפני שנתיים בתזמון מצמרר, קיבלנו בחזרה את נעם ועלמה שלך, שהצלחת להציל ברגע הזה, שהיה אחד האחרונים בחיים שלך", ספדה לו אחותו
*תמונה ראשית: אלעד, דורית יובל, ודנה אור. צילום: דנה רעני
דרור נולד בקיבוץ רעים ב-10.1.1975, אח אמצעי לדנה ואלעד. השתייך לכיתת "תאנה" ולמד בבית הספר היסודי ברעים ובאורים ובתיכון האזורי "מעלה הבשור".
אימו דורית קראה בלוויה את קורות חייו וסיפרה כי "מגיל צעיר היה דרור איש של אנשים, חיפש כיצד לעזור לחבריו והיה דמות מקשרת ומחברת בין אנשים בכל סיטואציה. הוא התחיל לדבר מוקדם מאוד, וכך היה מסביר למטפלות מה מציק או מפריע לחבריו לקבוצה. דרור שיחק כדורסל מגיל צעיר, ולאורך כל שנות היסודי והתיכון. בכיתה י"ב שיחק בשתי קבוצות של 'הפועל אשכול', בנוער ובבוגרים, והצטיין בתפקידו כרכז. דרור ראה את המשחק, ואת החיים בכלל, בראייה רחבה ושם את הדגש על תיפקודה של הקבוצה כולה ושל כל שחקן בתוכה".
בסיום התיכון יצא לשנת שירות ב"נוער העובד" בראשון לציון. במהלך שנה זו המשיך להתאמן בכדורסל. שנים של אימונים הובילו לפציעה בברכיים, ולהורדה בפרופיל. "כך יצא שאיש החופש שירת בצבא במשטרה הצבאית, כמדריך כלואים בכלא 4".
עם סיום שירותו הצבאי עבד ברפת ברעים. הוא טייל בהודו ובאוסטרליה, שם שילב עבודה בחוות חקלאיות יחד עם טיול ברחבי היבשת.
כשחזר לארץ, עבד בבארי כבמב"ח (בן משק בשנת חופש) בדפוס. בתקופה זו הכיר את יונת, בת הקיבוץ. הזוג עבר לתל אביב ודרור למד בתדמור לימודי שף ובמקביל עבד במספר מסעדות בעיר.
אבא אוהב וסבלני עד אין קץ
ב-2003 נישאו דרור ויונת בבריכה בקיבוץ רעים והקימו בית בבארי. שם נולדו יהלי, נעם ועלמה.
"דרור ויונת היו הורים נהדרים לשלושת השובבים הקטנים, וטיפלו בהם באהבה רבה ובסבלנות אין קץ", אמרה האם דורית, "כשרוב ההורים היו אומרים 'אני סופר עד 3 ודי', דרור ויונת היו סופרים בנחת עד 30".
דרור עבד בדפוס, במחלקת כרטיסי האשראי. בשלב מאוחר יותר נענה להצעתו של חברו הטוב דגן פלג, להצטרף לעבודה ב"מחלבת בארי" "שם מצא את מקומו. דרור השתלם בתחום יצירת הגבינות ותמיד חיפש דרכים לגוון וליצור טעמים חדשים ומעניינים. בתקופת הכלניות, הקים יחד עם מתנדבים ונערים אירועים מושקעים עם גבינות טובות ואוכל נפלא". בשנים האחרונות תיכנן עם שותפיו לעבודה ליצור מרכז תיירותי גדול בבארי.
במקביל, עסק דרור במשך שנים רבות בתרגול יומי של יוגה, ואף לימד יוגה במשך תקופה. "הוא היה יוגיסט במובן העמוק של המילה, ואימץ לעצמו את הפילוסופיה והרעיונות של היוגה, מעבר למסגרת התרגול. לכל מקום שהלך, בכל מפגש אנושי, הביא איתו את השקט הפנימי והשלווה היוגית שכל כך אפיינה אותו".
ב-7 באוקטובר דרור ויונת היו עם ילדיהם נעם ועלמה בביתם בשכונת הכרם, כאשר המחבלים נכנסו לבית והציתו אותו. דרור ויונת הנחו את נעם ועלמה לקפוץ מהחלון, לברוח ולהישאר יחד. בכך הצילו את חייהם. נעם ועלמה נחטפו לעזה זמן קצר לאחר שקפצו מחלון הממ"ד. הם חזרו לישראל ב-25.11.23 במסגרת עסקת החטופים הראשונה, לאחר 50 יום בשבי.
במשך תקופה ארוכה, דרור נחשב כחטוף-נעדר ורק ב-2.5.24 התבשרה המשפחה שנרצח בבארי ונחטף לעזה.
למעלה משנתיים נלחמה משפחתו על השבתו. ב-25.11.25, שנתיים בדיוק לאחר שעלמה ונעם שבו מהשבי, הוחזר גם דרור לקבורה במקום שנשמר לו, לצידה של יונת.
"דרור ויונת גידלו את ילדיהם המתבגרים לתפארת, אהבו לטייל בעולם, לבלות ולצחוק עם חבריהם הרבים והיוו חלק חשוב ביותר ממשפחת אור. כשמם, דרור ויונת היו אנשי חופש ואור. אנשי רוח ויצירה. הם ידעו לחלום, ולהפוך חלומות למציאות. שניהם השאירו אחריהם מותגים מקומיים שממשיכים את דרכם בעולם ואנשים רבים שחסרים את דמותם הייחודית: קבוצת חברים קרובה איתם אהבו לרקוד ולבלות, משפחה שבה היוו עוגן משמעותי, ואת שלושת ילדיהם, שעל אף שנים מעטות מדי איתם, ספגו לתוכם את האור והטוב שהיה בהם".
מתגעגעים לדרור, ליונת, ולכולנו של לפני האסון
יובל אור, אביו של דרור ספד לו:
"נהגנו לומר: 'כשדרור בשטח – יורד המתח'. אכן, דרורי שלנו כאן. לא כפי שפיללנו, אבל לנו טיפ-טיפה יורד המתח. אנחנו כואבים, עצובים מאוד-מאוד ונורא-נורא מתגעגעים לדרור, ליונת, ולכולנו של לפני האסון הנורא.
המאבק לא תם. יש סירוב לחקור את האסון של 7 באוקטובר ומה שהוביל אליו. עוד רבה הדרך עד שנשב לבטח בישראל הדמוקרטית, הסולידרית ושואפת השלום. והלוואי, הלוואי ותהיה ארצנו בדמותם ובשמם: של ה'אור', ה'דרור' (החופש), ו'יונת' השלום. תודה".
"אני אף פעם לא אשכח, ולא אסלח, על הזמן הארוך כל כך שבו נאלצנו להתחנן לעזרה והצלה מפעולת הטרור המתמשכת של אחזקתך בשבי. זה לא היה צריך להיות ככה" ספד לו אלעד אחיו. "תמיד תהיה לי בלב נקודה של תודה לאזרחים ולחיילים שנתנו לנו יד, ושעזרו לנו להשיב אותך. ואני בטוח בזה שמגיעה לנו מנהיגות שתדאג לנו יותר טוב, ושתגרום לכך שדברים כאלו, כמו שקרו לך, ולכל המשפחה שלנו, פשוט לא יקרו יותר".
אחותו של דרור, דנה, ספדה לו:
"אחי, שאהבתי כל כך ושמחזיק בחצי מהלב שלי חזק חזק שלא ייפול… המסע המטורף להשיב אותך אלינו, הגיע לסיומו. שבת אלינו להיקבר באדמה שלך שכל כך אהבת. בדיוק לפני שנתיים בתזמון מצמרר, קיבלנו בחזרה את נעם ועלמה שלך, אהובי ליבך, שהצלחת להציל ברגע הזה שהיה, אחר כך נודע לנו, אחד הרגעים האחרונים בחיים שלך. דרורי. אני צריכה להיפרד ממך והפעם לתמיד".
