הונאה שוללת זכאות לפיצוי פיטורין, גניבה שיטתית ממעביד בהיקף נרחב מהווה הפרת משמעת חמורה המצדיקה שלילת מוחלטת של פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת, פסק בית הדין האזורי לעבודה בנצרת בדחותו תביעת עובד ששימש מנהל צי הרכב בקיבוץ עין הנצי"ב, משך 18 שנים, ופוטר משעלו נגדו חשדות בדבר מעילה וגניבה.
באמצעות עו"ד ג'מאל דהאמשה, עתר העובד שהופסקה העסקתו, לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, ותבע מהקיבוץ לשלם לו 453,000 שקלים פיצויי פיטורין וזכויות נוספות הנובעות מתקופת עבודתו ומדרך סיומה.
באמצעות עורכי הדין אורי דדו ומיכל נצר (בלטר, גוט אלוני ושות'), טען הקיבוץ שבנסיבות אלה אינו חייב לשלם דבר לעובד-התובע, והוסיף ותבע מהתובע לפצות את הקיבוץ בכדי 1.3 מיליון שקלים בעד נזקיו כתוצאה מ"גניבה חמורה בהיקף חסר תקדים", שביצע התובע, "באופן שיטתי, מתמשך ומתוחכם".
לטענת הקיבוץ, התובע רכש פריטים רבים (ובהם: חלקי חילוף, מצברים, תוספים, שמנים ועוד) עבור כלים חקלאיים, אך אלה נגנבו על ידו, לא הותקנו בכלים הללו ולא נעשה בהם שימוש בכלים אלה.
ההונאה, תאר הקיבוץ, בוצעה בדרך יצירתית: התובע שהיה אחראי על המוסך ביצע גם את הרכש עבור הכלים החקלאיים. הוא ביקש שהספקים ישלחו את החשבוניות אל "עין הנצי"ב טרקטורים" (תאגיד שאינו קיים). בדרך זו הוא גרם לכך שחשבוניות אלה הגיעו ישירות אליו. בשלב זה, הוא רשם על גבי החשבוניות לאיזה כלי רכב יש "לשייך" (תמחירית) כל חלק או פריט שהיה רשום בחשבונית. כך "נוצרה מראית עין" שאותו חלק הוזמן והותקן באותו כלי רכב. במוסך לא "נוצר" מלאי, וההונאה גם לא נחשפה ב"ספירת מלאי". התובע הכחיש מכל וכל את טענות הקיבוץ כנגדו, והציג גירסה אחרת לאירועים הנטענים.
השאלה המרכזית שעמדה בפני בית הדין הייתה אם התובע פוטר בנסיבות השוללות ממנו את זכאותו לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת? על מעסיק המבקש לשלול פיצויי פיטורים מהעובד, הסבירה השופטת אורית יעקבס, הנטל להוכיח את מעשי הגניבה והמעילה, ב"רף הוכחה מוגבר" ולהראות שמחדלים אלה מצדיקים לשלול מהעובד פיצויים ודמי הודעה המוקדמת.
בפסק דין המחזיק 130 עמודים, סרק בית הדין את הראיות אחת לאחת, ומצא מעשי הונאה ומעורבות בגניבה לגבי פריטים שנרכשו ולא הותקנו ברכבים. "התובע אכן הונה את הנתבעות וגנב מהן באופן שיטתי, בשיתוף עם צד שלישי, סחורה, תוך ניצול תפקידו והאמון שניתן לו". בית הדין מצא שהקיבוץ הוכיח "נזקי-הונאה", בסך 324,000 שקלים בלבד, וחייב את התובע לפצות את הקיבוץ בסכום זה.
מותב בית הדין השתכנע אמנם שסכום ההונאה והגניבה היה גבוה יותר, אלא שכתוצאה "מהתחכום הרב בו נהג התובע", לא ניתן היה להוכיח את כל שווייה של הגניבה. התובע ניצל את תפקידו, ניסיונו והיכרותו רבת השנים את הענף וכללי העבודה כדי לחמוק מאחריות ולטשטש את עקבות הגניבות שביצע, הסביר בית הדין.
עוד נפסק שהתובע יפצה את הקיבוץ בסך 100,000 שקלים בגין הפרת חובת האמון וחובת תום הלב. מעשיו של התובע היו חמורים ביותר, וההונאות שביצע גרמו לקיבוץ נזק משמעותי וכבד. בכך יש הפרת אמון בוטה וחמורה ביותר, במיוחד כשמדובר בתפקיד שמילא התובע ובתקופת עבודתו המשמעותית, הוסיף בית הדין.
בנסיבות אלה, בשים לב לשיטתיות שהתגלתה במעשי הגניבה, בכך שלא היה מדובר במעשה חד פעמי, אלא בדרך התנהלות מתוחכמת (שחלקה נעשה בשיתוף עם ספקים), קיבל בית הדין את טענת הקיבוץ כי יש לשלול מהתובע את זכאותו לפיצויי פיטורין ולדמי הודעה מוקדמת.
שורה אחרונה: התובע ישלם לקיבוץ פיצויים בכדי 424,000 שקלים, מהם יוכל לקזז דמי הבראה, ביגוד ופידיון חופשה בסך כולל של כ-37,000 שקלים. עוד חוייב התובע לשלם לקיבוץ 60,000 שקלים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
