הנאשם הודה שגידל סמים בבית הוריו שבקיבוץ ונטל אחריות על מעשיו
17 שתילי קנביס, 500 גרם קנביס בקופסאות שקופות וכלים רבים המשמשים להכנת סם, החזיק וגידל נאשם בגידול סם מסוכן בחדר הוריו, בביתם שבקיבוץ בדרום, בשני אוהלים שחורים. על פי הודאתו, הוא הורשע בגידול סם מסוכן ובהחזקתו שלא לצריכה עצמית, במשך תקופה של שנה וחצי שהסתיימה במרץ 2023 (המדינה יוצגה בידי עו"ד אריאל סטרו).
האם ניתן להורות על ביטול ההרשעה?
לאחר שהורשע הנאשם, עתר הסניגור עו"ד עידו פורת, לביטול ההרשעה. לצד האינטרס הציבורי למצות את הדין באמצעות הרשעת הנאשם, הסבירה השופטת זהר דולב להמן, מבית משפט השלום באשקלון, קיים האינטרס הפרטי הכולל את הנזק הצפוי לנאשם מהרשעתו. ניתן להימנע מהרשעה, הוסיפה השופטת, אם יימצא שזו תפגע בצורה חמורה בשיקום הנאשם, וסוג העבירה מאפשר לוותר על ההרשעה.
גם בעבירה של גידול והחזקת סמים, בנסיבות מסוימות, ניתן לבטל את ההרשעה, המשיכה השופטת וביקשה לבדוק האם מקרה זה נופל באותם מקרים חריגים בהם ניתן להורות על ביטול ההרשעה, היש אומנם סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם, והאם עצם ההרשעה עלולה לפגוע בכך?
נסיבות חייו השפיעו על ביצוע העבירה
השופטת סקרה את נתוניו האישיים של הנאשם המתגורר בקיבוץ, ומצאה שנסיבות חייו השפיעו על ביצוע העבירה. הנאשם עבר תאונה, הוכר כנכה וטופל במרפאת כאב באמצעות קנביס רפואי. בהמשך, השפעת הקנביס פחתה, והוא נזקק לכמויות גדולות יותר כדי להקל על כאבו, אך הוא לא יכול היה להשיג כמויות נוספות אלה, כי כבר אושרה לו הכמות המרבית המותרת לחולה בהתוויה שלו. לדברי הנאשם, כדי שלא לרכוש "סמי רחוב", הוא גידל את הסמים בביתו. הנאשם הודה ונטל אחריות על מעשיו, אמרה השופטת, וביצע מהלכים כדי לחזור למוטב, עד כדי שנמנע מצריכה נוספת של קנביס רפואי, גם על הכמות שקיבל ברישיון, עקב מודעותו להשלכות הסם על תפקודו התקין.
בנסיבות הייחודיות של הנאשם, מצאה השופטת לפסוק על ביטול ההרשעה. היא נימקה זאת באיזון בין האינטרס הציבורי, הרתעת היחיד והרבים והוקעת עבירות סמים, לבין אינטרס הנאשם, בשיתוף הפעולה שלו עם גורמי הטיפול, בחשש הממשי שהרשעה תפגע בעבודתו, בעברו הנקי, בשירותו הצבאי, ובכך שהנאשם הודה והביע חרטה.
אך פטור בלא כלום אי אפשר: השופטת גזרה עליו לבצע 340 שעות לתועלת הציבור, ולשלם פיצוי של 5,000 שקלים לעמותת אל-סם. עוד נגזר עליו להתחייב שלא לעבור עבירה על פקודת המיסים במשך שנה שאחרת ישלם קנס של 5,000 שקלים וייפסל מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שישה חודשים.
האם גן לא-ממוגן בקיבוץ בצפון הארץ בטוח מספיק עבור ילדתם?
הורים בנפרד שלא הצליחו להגיע להסכמה פנו לבית המשפט שיכריע בשאלה
"הורים בנפרד, שאינם מצליחים לגבש הסכמה, מְפַלְּסִים דרכם לבית המשפט לצורך פתרון המחלוקת", אמר השופט איתי כרמי מבית המשפט לענייני משפחה בצפת. אך "בית המשפט אינו מחליף את האחריות ההורית (בשונה ממעורבות שנחוצה להבטחת טובת הילד)". לא כל שאלה, חשובה ככל שתהיה, הנוגעת לילדם של הורים גרושים, היא שאלה שעל בית המשפט להכריע בה, גם אם אין הסכמה בין ההורים, שאחרת "לא יהיה סוף לדבר".
הגן אינו עמיד מפני רסיסים
ההורים נחלקו בשאלה האם הגן בקיבוץ, בצפון הארץ, "מספיק בטוח עבור הקטינה". האב, באמצעות עו"ד שי גבאי, טען ש"הגן אינו ממוגן ואינו ערוך לשהיית הילדים בשעת חירום". לפי רכזת הביטחון של הקיבוץ, הוא טען, "הגן אינו עמיד מפני רסיסים. גג המבנה אינו מבוטן והשוהים בו חשופים לפגיעה. בגן חלונות זכוכית שאינם ממוגנים ועשויים להתנפץ לרסיסים מהֶדֶף". לכן, ביקש לרשום את הקטינה בגן במקום אחר. האם, באמצעות עו"ד אבי וונונו, ביקשה שהקטינה תישאר רשומה בגן בקיבוץ, בו היא מתחנכת מזה שנתיים, ואמרה שהקיבוץ "מוגדר כאזור ירוק מבחינת מפת האיומים". האב, הוסיפה האם, מבקש לרשום את הקטינה בגן אחר, ורוצה לכפות עליה לעזוב את מקום מגוריה בקיבוץ.
בית המשפט אינו מחליף את גורמי המקצוע האמונים על ביטחון הציבור
השופט "עשה סדר" בטענות שלפניו: אין זו מחלוקת הורית "רגילה" על שינוי המסגרת החינוכית של ילדתם מתוך שיקולים פדגוגים, זרם חינוך, איכותו או מידת התאמתו לקטינה. העניין אינו חינוכי אלא בטחוני. ההורים נחלקו בשאלה "האם הגן מספיק בטוח עבור הקטינה". בשאלה זו, של מיגון אזרחי וביטחון, בית המשפט אינו מחליף את גורמי המקצוע האמונים על שלום הציבור וביטחונו, הגם שפעילותם של גופי הביטחון לעולם אינה מחליפה אחריות אישית.
ישנן שאלות שעל ההורים להציב לעצמם, לבחון אותן ולהשיב עליהן בעצמם, מבלי שבית המשפט יידרש להתערב בכך. אין זה המקרה להכרעת בית המשפט, סיכם השופט, מה-עוד שאין כל מניעה, לעת הזו, מצד גופי הביטחון להמשיך ולהפעיל את הגן. "חזקה על גורמי הביטחון, כי במקרה שיחייב זאת, הם ינחו את הציבור בהתאם, ואף יורו על סגירת מוסדות חינוך ושהיית הילדים במרחבים מוגנים בביתם".
בהיבט הביטחון, טובתה של הקטינה אינה שונה מטובתם של יתר חבריה לגן. גם בהיבט טובתה הכללית של הקטינה, היא נמצאת מגיל רך מאוד באותה מסגרת. המקום מוכר לה היטב ומהווה חלק מסביבתה הבטוחה (גורמי החינוך, חבריה לגן, הסביבה הפיזית ומתקני הגן). שמירה על יציבות והמשכיות תשרת ותבסס את תחושת הביטחון והמוגנות של הקטינה.
השופט דחה אפוא את בקשת האב לשנות את רישום הקטינה לגן אחר. "הקטינה תמשיך ותבקר באותו גן, גם בשנת הלימודים הבאה עלינו לטובה", פסק השופט וחִייֵּב את האב לשלם לאם הוצאות משפט בסך 2,500 שקלים.
