בית המשפחה בקיבוץ המתחדש, בו גרו ההורים והילדים, אינו רק נכס משותף של בני הזוג שנפרדו (שיתכן ויימכר בהמשך לצד שלישי במסגרת "פירוק השיתוף" או ישאר בחזקת אחד ההורים), אלא גם המקום בו מצויים חדרי הילדים וסביבת המגורים המוכרת להם.
הסדר קינון הורי – Nesting
הפירוד והרצון של ההורים שהילדים ישהו אצל כל אחד מהם, לא תמיד מתיישבים עם ההסכמות בין ההורים וגם לא עם אמצעי הדיור שעומדים לרשות ההורה שעוזב את הבית.
עניין חשוב בהליך הגירושים הוא משמורת הילדים, בין אם זו משמורת יחידנית של אחד ההורים (כאשר עם ההורה השני נקבעים "הסדרי ראיה", לשמירת הקשר עם הילדים), ובין אם זו משמורת משותפת שבה הילד מתגורר, לסירוגין, עם כל אחד מההורים בנפרד, בביתו של ההורה, בהתאם לחלוקת זמנים מוסכמת.
בכל אחת מצורות המשמורת הללו, "הילדים נודדים" בין מקומות המגורים הנפרדים של ההורים (כשכל הורה, בנפרד, אמור לדאוג שיהיה במקום מגוריו חדר וסביבה מתאימה לילדים).
הילדים אינם עוברים עוד מבית לבית
לאחרונה התפתח הסדר משמורת שנקרא "הסדר קינון הורי", שהפך את הסדר: הילדים נותרים לגור ב'בית המשפחה', וההורים הם 'שנודדים' ממנו ומגיעים אל הבית לסירוגין.
הילדים אינם עוברים עוד מבית לבית, אלא ממשיכים לחיות בבית המשפחה, וההורים באים לשהות עימם. כל הורה מגיע לבית בזמני השהות המוסכמים לגביו, והוא יוצא ממנו בזמני השהות של ההורה השני.
לעיתים ההורים שוכרים יחד את הדירה הנוספת בה ישהה ההורה השני, כאשר הראשון שוהה עם הילדים בבית המשפחה, ולעיתים לכל הורה מקום אחר. מכאן השם "נסטינג" (קינון): "הגוזלים נותרים בקן וההורים שומרים עליהם במשמרות".
הסדר קינון הורי בקיבוץ
בני זוג, חברי קיבוץ שנפרדו, ביקשו מבית המשפט לענייני משפחה בנצרת להחיל עליהם הסדר קינון הורי.
עוד ביקשה האם לפסוק מזונות זמניים בעד שני הילדים הקטינים (מזונות זמניים נקבעים, לפי ההתרשמות הכללית של בית המשפט מהכנסות בני הזוג ומצבם הכלכלי, והם תקפים עד להחלטה בתביעת "המזונות הקבועים").
"במהלך שהותו בבית המשותף, האב לא קונה דבר במרכול", טענה האם, "ונהנה ממוצרים שהיא קונה מכספה עבור הבית בו נערך הסדר הקינון ההורי".
האב טען שהוא נושא בכל צרכי הילדים ובהחזרי החובות המשותפים. הוא סיפר כי ישנם חיובים לקיבוץ אשר אינם משולמים בשל המצוקה הכלכלית והמשבר ביחסים בין הצדדים (ובכלל זה, אי תשלום מיסי קיבוץ, ארנונה, מים וחשמל).
השופט אסף זגורי אישר את הסדר קינון הזמני, שהציעו ההורים, יתקיים במחזורים שבועיים, כך שבשבוע אחד ישהה האב בבית המשפחה בימים מסויימים והאם בימים האחרים, ובשבוע שלאחר מכן, ישתנה סדר הימים.
חשש ש"פירוק השיתוף"
חשוב לציין, אמר השופט, שלא ברור אם כלל ניתן יהיה לבצע פירוק שיתוף בבית המשפחה שנבנה והוא חלק ממקרקעי הקיבוץ (הבית עדיין אינו "שייך" להורים).
במצב זה, יש חשש ש"פירוק השיתוף" יידחה לזמן מה והסדר הקינון יתארך. לכן החלטת המזונות הזמניים אמורה ללוות את המשפחה למשך תקופה שמשכה כעת אינו ידוע.
לאב דירה בקיבוץ שהוא משלם בעדה דמי שכירות לקיבוץ, תיאר השופט. האם מתגוררת בבית הוריה בימים שאינה שוהה עם הילדים בבית המשפחה.
השופט בחן את הכנסת כל אחד מהצדדים ומצא שיחס ההכנסות שלהם הוא 30% לאם ו-70% לאב.
על ההורים, אמר השופט, להפסיק לצבור חוב לקיבוץ, ולשלם לפי "יחס ההכנסות" שלהם את התשלומים בעד בית המשפחה וכן תשלומי בריאות וחינוך.
עוד חייב השופט את האב לשלם לאם מזונות זמניים בסך 2,100 שקלים לחודש. אשר להוצאות ביגוד, הנעלה ודמי כיס של הילדים, הוסיף השופט, כל הורה יישא בהוצאות אלו לפי יכולותיו הכלכליות וטובת הילדים.
תמונה | אתר בית המשפט
