חניכים מתנועת הנוער "הצופים הערבים" (מכפר מיסר ומכפר קרע) וחניכים יהודים מהמוסד החינוכי מבואות עירון (שליד עין שמר) התכנסו בקיבוץ מצר להיכרות משותפת
קיבוץ מֶצֶר אירח ביום ראשון האחרון על הדשא הגדול מול חדר האוכל את ״אוהל ההידברות״ שיזמה המועצה האזורית מנשה. כ-30 חניכים מתנועת הנוער "הצופים הערבים" (מכפר מיסר ומכפר קרע) ו-30 חניכים יהודים מהמוסד החינוכי מבואות עירון (שליד קיבוץ עין שמר) התכנסו לשיח ולפעילות משותפת שכללה היכרות והחלפת דעות.
אילן שדה, ראש המועצה האזורית מנשה, בירך את המשתתפים והביע תקווה שלא יהיה זה מפגש חד פעמי אלא שייווצרו קשרי ידידות והיכרות שיאפשרו לבני הנוער להגיע זה אל ביתו של האחר. "חשוב שבמדינה שבה אנו חיים" אמר שדה, "כל אחת ואחד יכבדו את דעותיו ועמדותיו של האחר, ללא הבדל דת, גזע ומין. כאשר תהיו בוגרים בשנים תוכלו לספר לילדיכם ולנכדיכם שהייתם נוכחים בזמן המאבק שאנו מקיימים היום על דמותה הדמוקרטית של המדינה. "במיוחד לאוכלוסייה הערבית, שמהווה מיעוט במדינה", הוסיף ראש המועצה, "ישנה חשיבות גדולה שיישמר המבנה של מדינה דמוקרטית עם רשות מחוקקת, רשות מבצעת, ומעל כולם הרשות השופטת שגם שומרת על כבוד האדם וחירותו".
מועצה מעורבבת
המועצה האזורית מנשה משקפת במידה רבה את הרכב האוכלוסייה במדינה: יש בה יישובים קהילתיים, יישובים דתיים-לאומיים, קיבוצים (עשרה במספר), מושבים וכן שלושה כפרים ערביים (18 אחוז מאוכלוסיית המועצה, בדומה לחלקם באוכלוסייה הכללית בארץ).
רועי כורם (גן שמואל), מנהל המחלקה לילדים ונוער במועצה האזורית מנשה, אמר כי על אף הקירבה הגיאוגרפית בין היישובים, ההזדמנות למפגש בין בני הנוער היא נדירה וכמעט שלא קיימת. הוא סיפר שהיוזמה ל"אוהל ההידברות" בתקופת צום הרמאדן נולדה אצלם לנוכח המתיחות בחברה הישראלית. המפגש החל במעגלי שיח להיכרות עם החגים המקבילים (רמדאן ופסח) והצגת הערכים של החגים, המשיך בהופעה של להקה ערבית עם מוזיקת רמדאן, והסתיים בדיוק בשעה 19:12 בארוחת אִפְטַאר (בערבית: إفطار) לשבירת הצום.
כותב שורות אלה, מזכיר קיבוץ מֶצֶר, מוסיף בשולי דברים אלה, כי תרבות של תהליכי שיח משותף, כבוד הדדי ודיבור ישיר בין אנשים הם בסיס ליחסי אמון ושיתוף פעולה וגם שאיפה לשוויון בין קבוצות באוכלוסייה. המפגש הזה בין קבוצות הנוער, יהודים וערבים, הוא עוד דרך להשגת המטרות הללו, במיוחד בימים אלה בהם הצביון הדמוקרטי וזכויות הפרט אינם עוד מובנים מאליהם.