"רצה הגורל וזכיתי להכניס לראשונה לארץ עגבניות שרי מזן שגדל אז בפורמוזה (היום טייוואן)"
"בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים נהרו לישראל משתלמים ומשלחות מעשרות מדינות ללמוד מהישגיה של החקלאות הישראלית. במקביל, נשלחו מומחים שלנו, בעיקר למדינות נחשלות להקים בהן חוות חקלאיות"
שמואל אבן נחשב במידה רבה של צדק לאחד המדריכים החקלאיים הבכירים במדינת ישראל. הוא שירת את המדינה 41 שנה עד צאתו לגמלאות בשנת 1997 והיותו עתיר ניסיון מקצועי סייע לחקלאי ישראל לשפר ולהגדיל יבולים, והרבה בזכותו, להיטיב את חייהם.
תחילת הדרך המקצועית הייתה בשנת 1956 "כמדריך חקלאי במושב פדיה. פעילות משולבת של משרד החקלאות והסוכנות היהודית. שש שנים הייתי בפדיה שם שימשתי בין השאר כמרכז משק של כל הגידולים ובעלי חיים בעיקר באדמות כבדות. המתיישבים שעלו לישראל מעיראק וכורדיסטאן היו חסרי ידע מינימלי בעבודה חקלאית. הגעתי למושב פדיה עם מוטיבציה חזקה בהתאם לרוח החלוצית שפעמה בי בימים ההם. אצל חלק מהמתיישבים מצאתי רצון ללמוד ולהתקדם ובהמשך יזמתי והקמתי חלקות הדגמה וניסוי של זנים חדשים ושל שיטות עיבוד קרקע המותאמות לאדמות כבדות".
השנים בפדיה העניקו לשמואל אבן יתרון על פני רבים וטובים בתחום ההדרכה. הוא לא הסתפק רק בעבודה פרטנית עם כל חקלאי בנפרד. "הדרכתי הדרכה אישית אבל גם יזמתי משקי הדגמה, סיורי שטח וקורסים בהתאם לגידולים השונים".
שמואל אבן מציין כי חקלאים רבים שזכו להדרכה צמודה שלו הציגו יבולים מרשימים "ולכן הרשיתי לעצמי לבצע מבחני זנים בכל הגידולים".
אבן רשם הישגים ראויים. "בחצילים גרמתי להקדמת העונה בחודשיים לפחות על ידי שימוש נכון בחומרי צמיחה. בעגבניות שרועות על הקרקע הכנסתי זנים שפותחו במכון וולקני על ידי דבורה לפושנר ומאיר פילובסקי וכהוקרה מכון וולקני קרא זן של עגבניות על שם בתי אוֹרית. זה זן מבכיר, בעל טעם בלתי רגיל, לצערי לא גדל בארץ".
שמואל אבן רשם דפי הצלחה רבים בפעילותו במשרד החקלאות. אך לא רק בישראל הוכיח יכולת מקצועית ושידרג פעילות של חקלאים רבים; הדרכון האישי שלו מעוטר בחותמות של מדינות רבות ברחבי הגלובוס לשם יצא ותרם מהידע המקצועי העצום שאפיין אותו
מציין: "בארץ לא מגדלים את הזן כי הוא שרוע על הקרקע. כמויות גדולות של זרעים נמכרות במחיר גבוה למדינות שכנות. רצה הגורל וזכיתי להכניס לארץ עגבניות שרי, זן שגדל אז בפורמוזה (היום טייוואן). העגבניות האלה הוצגו לראשונה בחגיגות 25 שנה לשה"מ שנערכו בכפר סבא. עגבניות להדגמה קיבלתי מהאגרונום זאב זוטא מחברת "הזרע".
מדגיש: "נעשו ניסיונות בתות שדה במטרה להכניס זנים איכותיים להבכרה. טונה אחת בחודשים נובמבר-דצמבר שוות ערך ל-3-4 טונות בחודשים אפריל-מאי. נעשו ביוזמתי ניסיונות לגדל תות שדה על עמודות, שיטה שהכפילה את כמות השתילים לדונם. יוקר הגידול הביא לכך שהשיטה הזאת של גידול על עמודות לא נקלטה אולם הפיתוחים במצעי גידול שונים ופיתוח דשנים נוזליים בהרכבים שונים הביאו תועלת רבה לגידולי מצע בהמשך. ביצעתי ניסויים גם בגידולי ירקות אחרים".
שמואל אבן רשם דפי הצלחה רבים בפעילותו במשרד החקלאות. אך לא רק בישראל הוכיח יכולת מקצועית ושידרג פעילות של חקלאים רבים; הדרכון האישי שלו מעוטר בחותמות של מדינות רבות ברחבי הגלובוס לשם יצא ותרם מהידע המקצועי העצום שאפיין אותו.
בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים נהרו לישראל משתלמים ומשלחות מעשרות מדינות ללמוד מהישגיה של החקלאות הישראלית. במקביל מומחים במגוון רחב של גידולים נשלחו לעולם הגדול, בעיקר למדינות נחשלות להקים בהן חוות חקלאיות.
"אחרי עשרים וחמש שנים אינטנסיביות בהדרכת גידול ירקות למאות מגדלים בכל הרמות, בתקופה שהפיתוח המקצועי של הגידולים היה בתנופה אדירה, חשתי צורך אישי לנסות את כוחי בגידול ירקות בארץ זרה כשאני אישית אחראי לתכנון ולביצוע בכל השלבים. חברת I.K.N. הייתה חברה בת של אחת החברות של המיליונר שאול אייזנברג. לחברה הייתה נציגות במנילה, בירת הפיליפינים שחברה לתאגיד מקומי גדול שהחליט להקים חווה חקלאית מודרנית לגידול תות שדה באזור העיר באגיו. חברת I.K.N. שכרה את שירותיי כמומחה. גודל החווה היה מאתיים דונם. בחוזה שחתמתי הובטחה לי זכות יציאה לחופשה בת שבועיים לאחר שנת עבודה. לאחר שאושרה לי חופשה ללא תשלום של שנתיים ממשרד החקלאות יצאתי לדרך חדשה".
"בחודש מרץ 1981 נפרדתי מהמשפחה ויצאתי עם רעייתי לדרך ארוכה של 24 שעות טיסה עד לנחיתה במנילה. שלושה ימים שהיתי במלון מפואר בעיר הבירה, לפני שנסעתי למרחק של 250 קילומטר לעיר באגיו (BAGUIO). רק חלק מהשטח היה ראוי לגידול חקלאי. בחווה מצאתי מעט תות שדה וגידולים אחרים ברמה די נמוכה. כעבור 65 ימים התחלנו בקטיף התות, שמבשיל בארץ אחרי 75 עד 80 ימים אך הקרינה החזקה בבאגיו זירזה את התהליך".
המקצוענות של שמואל אבן הותירה רושם עצום על ראשי החברה שהחתימו אותו על העבודה. אחרי שנתיים, בשנת 1983, שב שמואל אבן לישראל, להמשך העבודה במשרד החקלאות. החווה החקלאית פעילה בעיר הפיליפינית עד עצם היום הזה.
במהלך שהייתו של שמואל אבן בפיליפינים הוא יצר קשר עם "קבוצת מיסיונרים אוהבי ישראל ורעייתי נפגשה אחת לחודש עם נשות הדיפלומטים ולימדה גם במוסד מקומי עברית, ואחרי שנה התלמידים ידעו גם לכתוב עברית. במוסד אחר הרצה שמואל אבן על ישראל.
שמואל אבן יצא פעמיים בחייו לסין ובכל אחת מהנסיעות הדריך חקלאים בשדה בארבעה-חמישה מחוזות. כך עשה גם בזמביה לשם יצא לתקופה של שלושה שבועות בשליחות חברת "כור".
ומה עושה שמואל אבן בגמלאות?
"פעיל במועדון של ותיקי רחובות שנקרא "פרלמנט רחובות" המונה יותר מחמישים חברים. חלק מהמשתתפים הם יוצאי גדוד 54 של גבעתי, חלקם יוצאי פלמ"ח, חיל הים ועוד. יש בינינו חברים שלחמו במלחמת השחרור והצעירים יותר לחמו בשאר מלחמות ישראל. אני משחק ברידג' פעם בשבוע. שיחקתי טניס עד לפני שלוש שנים ומאד נהנה מהנכדים והנינים".
עבד ביחידת האפוטרופוס באשקלון לשכן עולים חדשים
שמואל אבן (שטיין) נולד באפריל 1932 בבורשה (BORSA),רומניה, ששוכנת בין פסגות הרי הקרפטים המגיעות לגובה של 2500 מטרים עם נופים פסטורליים מיוחדים. כמות המשקעים שם יותר מאלף מילימטרים בשנה. בן 87 וחצי בקירוב. נשוי לחננה לבית לוין, שהייתה מורה בבית ספר יסודי (בן צבי) ואחר-כך בתיכון "קציר" ברחובות, שם הם מתגוררים.
לבני הזוג שתי בנות, שבעה נכדים וארבעה נינים.
הבת הבכורה אוֹרית בן יהודה בת 62 נשואה+4 ילדים+4 נכדים. מנהלת מחלקת עבודה סוציאלית בעירית נס-ציונה. רוחמה מטלון (54) נשואה+3 ילדים, סיימה בהצטיינות מתמטיקה ומחשבים. מתגוררת עם בעלה אילן במושב כנף בגולן והם מגדלים בשותפות 200 פרות לחלב ובעלי יקב ליין "טרנובה".
בן חמש עשרה וחצי עלה לישראל באנייה "מדינת היהודים" אך קודם שירד מהאנייה נשלח לחודשיים וחצי לקפריסין ועם "עליית הנוער" של בני עקיבא הגיע סוף-סוף לארץ בחודש דצמבר 1947.
שמואל אבן נקלט במושב כפר פינס וכעבור חצי שנה עבר לבית הספר החקלאי "מקווה ישראל" שם סיים את לימודיו בשנת 1951.
אחרי לימודיו הצטרף לתנועת "הפועל המזרחי" במושב ניר גלים. אז החל לעבוד במשרד האפוטרופוס לנכסי נפקדים באשקלון.
"תפקידי היה לתאם עם מחלקת הקליטה של הסוכנות את שיכון העולים החדשים בבתים. זרם העלייה היה בעיצומו. לארץ הגיעו בשנים 1948-1951 שבע מאות אלף עולים חדשים. היה צורך דחוף לשכנם בבתים וכן לדאוג לעיבוד הפרדסים והשטחים על ידי החכרתם לבעלי יכולת לעבד אותם. במהלך שנת 1951 נמסרו שטחים רבים לתנועה הקיבוצית ובין אשקלון לקיבוץ יד מרדכי הוקמו קיבוצים רבים".
אחרי שנה התגייס לצה"ל, עבר קורס מכ"ים ושימש במהלך שירותו הסדיר מדריך בדרגת סמל בבסיסי ההדרכה 4 ו-12.
ב-1 במאי 1954 השתחרר והחל לנהל כרמים וירקות של חקלאים בשטחים שבין בילו לרחובות. בשנת 1956 כמדריך במושב פדיה החלה הקריירה הממשלתית של שמואל אבן.
היכן הם היום? יעל שלתיאלי, לשעבר מנכלית משרד החקלאות
