מסע ההלוויה הזה לא הותיר אף עין יבשה. כאבנו לצפות בארבעת הרכבים השחורים נוסעים בדרך מראשון לציון לבית העלמין במושב צופר. את השיירה ליוו רבבות ישראלים עם דגלי ישראל, דגלים כתומים וצהובים, סמלי החטופים וכרזות תמיכה במשפחת ביבס
נראה שאין עוד מדינה כזאת בעולם, מדינה שמרבית תושביה מזדהים בלב אחד עם הכאב והצער של משפחה אחת שנכנסה לכולנו עמוק עמוק בלב, משפחת ביבס. בשבוע שעבר הובאו לקבורה שירי ביבס ושני ילדיה אריאל וכפיר, שנחטפו מקיבוץ ניר עוז לרצועת עזה במהלך הטבח בניר עוז ונרצחו בשבי חמאס מספר שבועות לאחר מכן.
ונדמה שמסע ההלוויה הזה לא הותיר אף עין יבשה. כאבנו לצפות בארבעת הרכבים השחורים נוסעים בדרך מראשון לציון לבית העלמין במושב צופר, כאבנו לשמוע את הספדו של אב המשפחה, ירדן ביבס.
את השיירה ליוו רבבות ישראלים עם דגלי ישראל, דגלים כתומים וצהובים, סמלי החטופים וכרזות תמיכה במשפחת ביבס.
בערים ובמועצות חוף אשקלון, גן יבנה, אשכול ושדות נגב ובמועצות אזוריות רבות אחרות, התאספו תושבי ואנשי המועצות, לאות הזדהות עם הכאב, כאב המשפחה וכאבנו אנו כאומה, שמאמינה בחיים ולא במוות, מלווים את מסע ההלוויה בדרכו האחרונה.
אחרים שמסע ההלוויה לא עבר דרכם התאספו גם כן כדי להוקיר ולתת כבוד אחרון למשפחה, שכולנו קיווינו שתחזור ותתאחד ולמצער ליבנו זה לא קרה.
כך למשל, עובדות ועובדי המועצה האזורית עמק חפר שבשרון, תלמידות ותלמידי קריית החינוך ע"ש בן גוריון וכן תושבים רבים נפרדו בדמעות ועצב נורא משירי, אריאל וכפיר ביבס ז"ל, כשהנם מחזיקים בידיהם בלונים כתומים.
פצע גדול וכואב בלב העם שלנו.
יהי זכרם ברוך!
