בחירות קיבוציות או מלחמה?
המזכל הבא: התנועה הקיבוצית נערכת לבחירת המזכיר הבא ואני נדהם לגלות בתעמולת הבחירות הללו את הניסוח: "הגיע הזמן לנצח". את מי אנחנו אמורים לנצח? ואם מדובר במלחמה, כנגד מי היא מתנהלת? עלי להודות, כי תמיד סלדתי מהסגנון הזה, וגם כאשר משתמש בו השר נפתלי בנט. ושוב, את מי צריך לנצח כאן ועל מה? הרי אנו אמורים למצוא את האדם המתאים ביותר בזמן נתון לניהול התנועה הקיבוצית והשיקול אמור להיות רק האם אנחנו חיים בתחושה ברורה של התדרדרות וכישלון ניהולי, או שהתנועה צומחת, קולטת ורוב קיבוציה במצב של התפתחות מוכחת, כפי שכך נראה בעליל? הרי תמיד יהיו הערות והשגות ביחס לנושאים שונים. כך היה בעת שפעלו מזכירים קודמים ומן הסתם יימשך גם בעתיד הנראה לעין. על כן אין ספק, כי יש לתת יד להמשך ההצלחות המוכחות וכי "לא מחליפים סוסים בעליה" כל עוד גם העגלות עולות ביחד איתם! השפה שמשתמשים בה בעת הזו מזכירה לי משל מאת קרילוב בתרגומו של חנניה רייכמן ואציג כאן רק את משפט הפתיחה ואת הנמשל: "הירגזי פנה הימה. בכל מקום הכריז העוף, כי את הים החליט לשרוף…." "מכאן מוסר-השכל ברור לכל פיקח: אל יתהלל חוגר כמפתח"!
גדעון שפירא, עין השופט
בחירת מזכ"ל לתנועה הקיבוצית – קריטריונים לבחירה
המזכל הבא: במסע בבחירות של ניר מאיר בולט שימוש באמצעי פרסום המוני – רשימות המשבחות את האיש ופועלו, רשימת תומכים, רשימת הבטחות, ופניות ניר מאיר אישית אל חברי הקיבוצים, תוך שהוא מאדיר את פועלו. למיטב תחושתי, הבחירות לתפקיד מתגלגלות למישור פוליטי אישי לא חף מנסיונות להנמכת קומתו של היריב. מצדדי ניר מאיר מרבים לשבח את בגרותו וניסיונו של האיש, ונוטים לבטל את ליאור שמחה בהתייחס לגילו ולעובדה כי ניסיונו מצטמצם בכהונת יו"ר קיבוץ נצר סירני, תוך התעלמות מפועלו יוצא הדופן למען הבראת הקיבוץ.
לעניין זה עלי לציין כי נשיאי וראשי מעצמות ומדינות גדולות בעולם, החלו את כהונתם בגיל צעיר תוך שניסיונם האישי להנהיג מדינה/מעצמה היה מועט. ג'ון קנדי החל את כהונתו כנשיא ארה"ב בגיל 44 .ברק אובמה עשה זאת בגיל 48 . ג'סטין טרודו ראש ממשלת קנדה, החל את כהונתו בגיל 44 ועמנואל מקרון נשיא צרפת בגיל 40. סבסטיאן קורץ ראש ממשלת אוסטריה החל את כהונתו בגיל 30. גם מזכירי התנועות הקיבוציות החלו כהונתם בגיל צעיר: כץ עוז מונה כמזכיר איחוד הקבוצות והקיבוצים בגיל 44 , וג'ומס (חיים אורון) נבחר כמזכיר הקיבוץ הארצי בגיל 28 !
אוכלוסיית הקיבוצים מונה כיום כ-180 אלף נפש – כ-2% בלבד מתושבי מדינת ישראל. משמעות המושג קיבוץ ותנועה קיבוצית במדינת ישראל חייבים לקבל הכרה ציבורית משודרגת מעבר לעובדה כי מדובר ביישובים המאכלסים את ספר המדינה,ו/ או יישובים חקלאיים,ו/ או יישובים שתושביהם הם אנשים יצרניים. הערך המוסף של הקיבוצים למדינה ולחברה אמור להדגיש את היותם יישובים קואופרטיבים בעלי מסורת וזכויות עבר בהתגייסות ליצירת הציונות המעשית והמדינה, ומאידך יישובים קואופרטיביים אשר נוטלים על עצמם את פיתוח הקואופרציה במדינת ישראל ככלי לאינטגרציה חברתית של כל חלקי עם ישראלי, כלי הפועל למיגור העוני, והגדלת השוויון, בדרך יצירתית. ללא כרטיס ביקור זה התנועה הופכת להיות ארגון אינטרסים של משפחות זעיר-בורגניות המבקשות לקיים רמת חיים הולמת ותו לא. ארגון ללא ייחוד.
בחירתו של ליאור שמחה תבשר את התיקון לו אנו זקוקים. לא חברה סתגלנית לנורמות זעיר בורגניות, לא חברה הרואה בנדבנות/צדקה כלי לתרומה לחברה בישראל, אלא חברה הפועלת ליצירת מציאות סוציאל- דמוקרטית קואופרטיבית פתוחה ומשתפת הלכה למעשה. המהלך שהוביל ליאור שמחה בנצר סירני, מעיד על נחישותו ויכולתו. ליאור לא בא ממקום של "מנהיגות פטרנלית" אלא ממקום של מנהיגות משתפת, ולזאת אנו זקוקים.
אפשר ונחוץ לקיים גם את הקיבוץ המתחדש כחברה שאינה מסתפקת רק ברשת ביטחון למשפחות חבריה, אלא מפתחת משק קואופרטיבי חדשני קיבוצי, בין-קיבוצי וכלל-אזרחי, משק מניב שפירותיו משמשים לרווחה אוניברסלית, ולשיפור השוויון לכל חבריו.
העזו והצביעו לליאור שמחה בבואכם לבחור את מזכ"ל התנועה הבא.
המזכל הבא: עמירם קופר, ניר עוז
