המלצות לגידול תמרים

פברואר-מאי 2026

דב ניר – מדריך מטעים בערבה, ,[email protected]טל:' ;050-2993034 ד״ר שי דניאל – מדריך מטעים והגנת הצומח בבקעה, ;[email protected] עודד פרידמן – מדריך קרקע ומים, [email protected]

הקדמה

עונת 2025 התאפיינה בכמות יבולים גבוהה, בפרי גדול, במעט פייחת (אספרגילוס) ובאיכות טובה באופן כללי. תנאי הקור ששררו בתקופת ההאבקה והחנטה, לא גרמו במרבית המטעים לנשירת יתר, ולאחר הדילול והנשירה נשאר יבול מספק. עם זאת, נצפתה עלייה בשיעור הפרי הפרתנוקרפי, בעיקר במטעים שבהם נעשה שימוש באבקה מטופלת.

עתה אנו בפתחה של עונת ההאבקה ותחילת יציאת המתחלים בזכרים ובעצים צעירים, ועד כה לא נצפו תופעות חריגות של הקדמת פריחה. מזג האוויר בחודש פברואר החל בטמפרטורות הגבוהות מהממוצע, כך שאם לא תחול התקררות, סביר שנקבל פריחות אחידות ועונת האבקה מרוכזת. פעולת האבקה היא מהפעולות החשובות והמשמעותיות ביותר בעונת הגידול. האבקה מדויקת ובתזמון נכון תאפשר חנטה אחידה, תפחית שונות בין עצים ובין חלקות ותצמצם את אי-הוודאות בקבלת ההחלטות בהמשך העונה. בדפון זה מובאות הנחיות מקצועיות לחודשי הגידול פברואר–מאי, בדגש על עבודות המטע, כולל האבקה, דילול ושימוש בגימיק, ובפרט על השקיה ודישון.

האבקה

ביצוע ההאבקה בתזמון ובתנאים המיטביים יבטיח חנטה תקינה ואחידות יחסית במטע. בעונה רגילה דורי התפרחות העליונים, המופיעים ראשונים, יתפתחו בתנאים פחות אופטימליים להפריה ולחנטה, ולכן אחוזי הנשירה בהם יהיו גבוהים יותר. כדי לפצות על כך, יש להקפיד במיוחד על ההאבקה בסבבים הראשונים.

ככל שהטמפרטורה בזמן יציאת המתחלים תהיה גבוהה יותר, כך קצב יציאת המתחלים יגבר, אחוזי חנטה יעלו, תתקבל אחידות יחסית ויידרשו פחות סבבי האבקה.

אחסון וחיוניות האבקה – את האבקה, יש לאחסן בקירור עם חומר סופח לחות, מאחר שטמפרטורות גבוהות ולחות עלולות לפגוע בחיוניותה. בתחילת העונה נעשה שימוש באבקה מהעונה הקודמת, ולכן חשוב לוודא את אמינות מקורה ולבצע בדיקת חיוניות במעבדה. אבקה תיחשב תקינה, אם שיעור הנביטה שלה במבחן החיוניות גדול מ- .70%-60% במקרה שהאחוז נמוך מכך, יש להכין תערובת טלק ואבקה בריכוזים גבוהים יותר.

תנאי ההאבקה האופטימליים: טמפרטורת הנביטה האופטימלית של האבקה נעה בין 33-27 מעלות צלזיוס, ויש לבצע איבוק רק בטמפרטורה הגבוהה מ- 18 מ"צ. בימים קרים מומלץ לבצע את האיבוק בשעות הצהריים ולא בבוקר. כמו כן, יש להתחשב ברוח ובגשם, כיוון שרוח חזקה עלולה להסיט את האבקה ולהפחית מיעילותה; ואם צפוי גשם, מומלץ לאבק לאחריו, או לבצע איבוק חוזר במקרה שירד גשם בסמוך לזמן ההאבקה.

מועדי ההאבקה ותדירותה – בזן מג'הול יהיה מועד ההאבקה הראשון כעבור 10-7 ימים מפתיחת התפרחות הראשונות, בתדירות של פעם בשבוע; ובדקל נור – מועד ההאבקה הראשון יהיה לאחר כשבוע מפתיחת התפרחות הראשונות, בתדירות של אחת ל5-3- ימים, עד לסיום יציאת המתחלים.

שיטות האבקה

.1 מאבק ידני – ישירות על התפרחות

.2 "רובים" – ריסוס קרוב לתפרחות

.3 תותח נגרר – לפיזור אבקה מתחת לעצים

להשגת תוצאות מיטביות מומלץ לבצע את האיבוק הראשוני בצורה סלקטיבית באמצעות "רובים" או מאבק ידני, ואת סבבי האיבוק המרכזיים בעזרת תותח. במטעים קטנים אין צורך בתותח, כיוון שהקצב המושג באמצעות ה״רובים״ מספק. במטעים גדולים, שבהם מבוצע דילול ראשוני לפני החנטה, ניתן לבצע איבוק ידני ישירות על התפרחות שעליהן עובדים.

הכנת תערובת האבקה והריכוזים המומלצים – את האבקה הטהורה יש לערבב היטב בטלק בכלי ערבול, לשם דילולה לפני היישום. מקובל להוסיף לתערובת גם פחם פעיל בריכוז של .2% על פי הספרות, ריכוז אבקה של 10%-5% בתערובת מספיק, אך מהידוע לנו, בערבה מומלץ להשתמש ב- 20%-15% אבקה טהורה בסבבי האיבוק הראשונים, ולהפחית את הכמות ל10%- בסבבי האיבוק המאוחרים. בשנה ממוצעת צפויים 5-4 סבבי איבוק אפקטיביים.

כמות האבקה הנדרשת לעץ: באיבוק באמצעות תותח, יש להבטיח שכל עץ יקבל כ4-3- גרמים של אבקה טהורה לסבב איבוק, ואילו בסבבי ההמשך אפשר להפחית את הכמות.

את הכמות ניתן לכייל על ידי כיול פתחי יציאת האבקה, מהירות הנסיעה וריכוז מיהול האבקה.

דילול פרי

עץ התמר נושא כמות פירות גדולה בהרבה מהכמות הרצויה לקבלת פרי איכותי וגדול. מטרת הדילול היא להפחית את העומס על העץ, כך שהפירות הנותרים יהיו גדולים ואיכותיים יותר ויימכרו במחיר גבוה ככל הניתן. בקבלת ההחלטות לגבי הדילול יש להתחשב בגורמים שונים, כמו גיל וגודל העצים, היסטוריית היבול של החלקה, כוח האדם הזמין ושיקולי שוק ושיווק. לכל מטע ישנם צרכים ושיקולים שונים, ולכן אין שיטת דילול אחת המתאימה לכולם. עם זאת, ישנם עקרונות כלליים שחשוב להקפיד עליהם, כלהלן:

– התאמת עומס הפרי לגיל ולמצב העץ, כלומר כמות הפרי שניתן להשאיר על העץ תלויה בגילו, בגודלו ובחוזקו. עצים צעירים או חלשים אינם יכולים לשאת את מלוא כמות הידיות שהם הוציאו, ולכן יש להתאים את העומס לפוטנציאל היבול שלהם. העמסה עודפת תקטין את גודל הפרי. בעבר סברו כי לכל מטר של גובה העץ ניתן להשאיר כ4- ידות, אך כיום הכלל המנחה הוא שניתן להעמיס על עצים צעירים כמות פרי גדולה יותר. בנוסף, הגובה בעצים שטופלו בגימיק אינו בהכרח משקף את יכולת הנשיאה של העץ.

– עיתוי הדילול – דילול מוקדם מפחית את העומס על העץ, כך שמפנים אנרגיה רבה יותר ומוטמעים לפירות הנותרים. בנוסף, דילול מוקדם קל יותר לביצוע, מאחר שהידות והפירות קטנים. מנגד, ככל שהדילול מתבצע מוקדם יותר, כך גדל הסיכון לנשירה בלתי צפויה עד לגדיד. דילול מאוחר מדי, לאחר אמצע-סוף מאי, לא יותיר מספיק זמן לגדילה, ולכן עלול להוביל לפחיתה בגודל הפרי הסופי.

– איזון בעומס הפירות – יש להתחשב בחלוקת הפרי מהיבט של כל חלקי העץ:

∙  ברמת העץ יש להשאיר כמות פרי המתאימה ליכולת הנשיאה של העץ.

∙  ברמת האשכול ייקבע מספר האשכולות המתאים לכל עץ.

∙  ברמת הסנסן ייקבע מספר הפירות הרצוי בכל סנסן, תוך מניעת עומס נקודתי.

– הבדלים בין הידות בדורים השונים – הידות העליונות פורצות מוקדם ונושרות יותר, אך בסופו של דבר מניבות פרי גדול יותר. הידות התחתונות, לעומת זאת, מתפתחות מאוחר ונושרות פחות, אך הפרי שלהן לרוב פחות איכותי. לפיכך, אם ניתן, עדיף להסיר את הידות המאוחרות. אם אפשר לבצע דילול דיפרנציאלי, עדיף להשאיר יותר פרי על הידות העליונות ולהפחית בעומס הידיות התחתונות. עם זאת, יש לשים לב לכך שלא יידרש לצורך פעולה זו זמן עבודה רב.

– מעקב לאחר הדילול – לאחר הדילול הראשוני יש לעקוב אחר קצב הנשירה הטבעית מהאשכולות, אשר יסייע לקבלת החלטות בדילול השני. בתום הדילול הסופי ניתן לתקן טעויות ולהסיר עומס חריג שנותר על העצים.

– ביצוע נכון של הדילול – בעת ביצוע הדילול מומלץ לחתוך במזמרה את הנדנים סביב התפרחות, כאשר הם עדיין רכים, כדי להקל על העבודה. בשלב הוצאת מרכז הידה או קיצור הסנסנים יש להקפיד על כך שהחיתוך יתבצע מאמצע הידה ולא משוליה. חיתוך שגוי עלול לגרום לנבילה של סנסנים סמוכים ולנשירת פרי בשל תמותת תאים בנקודת החיתוך.

יתרונות וחסרונות של שיטות הדילול

בחירת שיטת הדילול המתאימה

שיטת הדילול צריכה להיבחר בהתאם לגודל המטע, לכוח האדם, לזמן ולדרישות השוק. ככל שהמטע גדול יותר – כך יש צורך בפיזור העבודה, ולכן יתאימו למטע גדול שיטות רב-שלביות, בעוד שבמטעים קטנים ניתן לרוב לבצע דילול בסבב אחד במועד אופטימלי. שיטות הדילול מפורטות להלן.

שיטת דילול בסבב אחד

שיטה זו מתבצעת 6-3 שבועות לאחר ההאבקה, כאשר ניתן להבחין בבירור בחנטה, כלומר כשבדורים התחתונים כבר רואים התנפחות של שחלה דומיננטית והתנוונות של שתי שחלות אחרות, ובדורים העליונים החנטים מתחילים לגדול לממדים של גרגר אפון. כאמור, שיטה זו מתאימה בעיקר למטעים קטנים עם כוח עבודה זמין, ומבוצעת בפעם אחת, ללא צורך בדילול נוסף של העצים.

אופן הביצוע

∙  הורדת ידות מאוחרות ועודפות.

∙  קיצור סנסנים בהתאם לכמות הפרי הרצויה.

∙  קביעת מספר פירות לכל סנסן, תוך חישוב הנשירה הטבעית הצפויה.

יתרונות השיטה

✔ חוסכת זמן – מתבצעת בפעם אחת, ואין צורך בדילול חוזר. ✔ קלה ליישום – מאפשרת החלטה אחת לגבי כמות הפרי הרצויה. חסרונות השיטה

✖ פחות גמישות – במקרה של נשירה טבעית חריגה, אין אפשרות לתקן את כמות הפרי.

שיטת דילול דו-שלבי

✖ סיכון לדילול יתר או לדילול חסר – קשה להעריך במדויק את הנשירה הטבעית בעת ביצוע הדילול.

שיטה זו מתאימה למטעים בינוניים, שבהם יש צורך באיזון בין הורדת עומס מוקדמת לבין התאמה גמישה במהלך העונה. בשיטה זו מבוצעים שני שלבים של דילול, מה שמאפשר התמודדות טובה יותר עם נשירה טבעית ושיפור אחידות היבול.

אופן הביצוע

השלב הראשון (מוקדם) מתבצע החל מתחילת חנטה בדורים העליונים (שחלה שמתנפחת) במטרה להוריד עומס ראשוני, כך שהעץ לא ישקיע אנרגיה עודפת בפירות רבים מדי. השלב השני (מאוחר) מתבצע לאחר חנטה ברורה ותחילת גדילת הפרי החל מאמצע אפריל ואילך, ומטרתו היא להשיג כמות פרי מדויקת יותר, בהתאם למצב העץ. בדילול הראשוני ניתן להסיר את מרכז הידה בלבד, תוך השארת מספר הסנסנים הרצוי, ללא קיצור אורכם; או להסיר את מרכז הידה ולקצר שליש מאורכם. בכל אחת מהאפשרויות ניתן לבחור אם להגיע כבר בשלב הדילול הראשוני למספר הידיות הסופי או להמתין להתפתחות הידות המאוחרות ולבצע את ההחלטה לגביהן בדילול הסופי, בהתאם למצבן ולאובדן ידות כתוצאה מהמזיק עש תמר גדול.

הדילול הסופי יתבצע מאמצע אפריל עד אמצע מאי, כאשר בשלב זה סביר שיש נשירה טבעית של כ-30%- ,40% ולכן יותאם מספר הפירות הרצוי למצב עם התקדמות העונה ולפחיתה המשוערת בנשירה טבעית. לכל מטע יש דפוס נשירה שונה, אך לרוב אופי הנשירה נשמר משנה לשנה, ולכן מומלץ לבצע ספירות מדגמיות ולצבור נתונים לאורך השנים, כדי לכייל את מידת הדילול הסופי באופן מיטבי.

יתרונות השיטה

✔ מאפשרת גמישות רבה והתאמה לשינויים בעונה. ✔ מפחיתה את הסיכון לדילול יתר או חסר.

חסרון השיטה

✖ מצריכה יותר זמן עבודה בהשוואה לדילול בסבב אחד.

שיטת דילול בשלושה שלבים

שיטה זו נפוצה בעיקר במטעים גדולים, שבהם יש צורך לפרוש את עבודת הדילול על פני העונה כולה, כדי להספיק לטפל בכל העצים בזמן. לשם כך, הדילול משתלב בעונת ההאבקה ונחלק לשלושה שלבים, כלהלן. א. שלב ראשון – קיצור (חיתוך) מתחלים בשלב מוקדם ושיפור ההאבקה – מבוצע כאשר חלק מהמתחלים נפתחו וחלקם עדיין סגורים, כשהמתחלים הסגורים מקוצרים בשליש עד חצי מאורכם, מה שמאפשר גישה טובה יותר לתפרחות. אם המתחל עוד לא יצא מספיק החוצה, עדיין לא מסירים את הנדן. התפרחות שנפתחו מאובקות ידנית כדי להבטיח חנטה טובה.

שלב זה מקנה יתרון בהגעה מוקדמת לתפרחות הראשונות ובמתן האבקה אישית, תוך חיסכון משמעותי בעבודה על מתחל סגור בעזרת סכין מטבח או מצ'טה.

ב. שלב שני – דילול עיקרי המבוצע בהמשך העונה, כאשר החנטה מתקדמת. בשלב זה נקבע מספר הסנסנים הרצוי לכל ידה, אך עדיין לא מוגבל סופית מספר הפירות. יש לציין כי מאחר שמדובר במטעים גדולים, יש להימנע מבזבוז זמן על ספירה מדוקדקת של הסנסנים ולהשתמש בשיטת סטופר (משאירים דור סנסנים ראשון של 70-40 סנסנים.)

ג. שלב שלישי – דילול סופי ותיקונים: עצים שטרם דוללו, מדוללים סופית, בהתאם להתקדמות העונה. חוזרים לתפרחות שעברו דילול ראשוני בלבד, ומבצעים תיקוני דילול בהתאם להתפתחות הפרי. מגיעים גם לתפרחות שדוללו כבר באמצע עונת הדילול, ואם צריך מבצעים בהן קיצור נוסף של הפרי. כמו כן, מעריכים את היבול הכללי בעצים ומחליטים אם להשאיר או להוריד ידות שהושארו מראש על העצים עד למועד האחרון.

דוגמאות אפשריות לדילול (המספרים מייצגים את כמות הפרי באמצע אפריל:)

.1 24 ידות, 40 סנסנים, 12-10 פירות

.2 28 ידות, 35 סנסנים, 10 פירות

.3 20-18 ידות, סטופר, מסירים מהמרכז ונשארים עם 70-45 סנסנים, 10 פירות.

.4 24 ידות, 55 סנסנים, 12-10 פירות.

לצורך החישוב נניח כי התרחשה 40% נשירה באמצע אפריל ו30%- נשירה באמצע מאי.

לפיכך, בדוגמה הראשונה, למשל, נכפיל את מספר הידות*מספר פירות*אחוז הפרי שנשאר לעץ*משקל פרי ממוצע של 20 גרם – נקבל יבול צפוי של 126 ק״ג לעץ (חישוב: .)126=0.02x40x11x0.6×24 מספר הפירות שנשאיר לכל סנסן אינו קבוע אלא דינמי ומשתנה במהלך העונה. מאחר שהדילול מתבצע בהדרגה ואינו מסתיים כעבור ימים אחדים, יש להפחית את מספר הפירות לסנסן, ככל שהחנטים גדלים ואחוזי הנשירה הטבעית מתבהרים.

כמו כן, בכל שיטת דילול שתיבחר אין צורך לדייק יתר על המידה במספר הסנסנים והפירות, אלא חשוב יותר לפקח על הביצוע בפועל ולוודא שהדילול מבוצע בהתאם להנחיות ושהתוצאה מסתכמת לכדי ממוצע כמות הפרי הרצויה.

התכשיר גימיק

הרכב ותכשירים מקבילים

החומר הפעיל בגימיק הוא יוניקונזול – מעכב סינתטי של ההורמון הצמחי ג'יברלין, האחראי על התארכות התאים. בנוסף לתכשיר גימיק (תרסיס,) התכשיר יוניק (גדות-אגרו) הוא חומר מקביל בעל רישוי לשימוש בענף התמרים.

מטרות השימוש בגימיק

∙  עיכוב היתמרות העצים (נינוס)

∙  שיפור גודל הפרי

∙ הפחתת שילפוח ושיפור איכות הפרי

השפעות נוספות שנצפו

∙  עיכוב יציאת המתחלים

∙  עלייה במספר הידות לעץ

∙  שינוי במבנה כתר העץ – הכתר הופך פחוס וצפוף יותר

∙  שינוי במבנה הידות – ירידה קלה במספר הסנסנים לידה, אחידות רבה יותר במבנה הידות בין הדורים

היקף השימוש בגימיק

בשל היתרונות הרבים והיעדר חסרונות בולטים השימוש בגימיק הולך וגובר בעשור האחרון. עם זאת, מאחר שהתכשיר נספח לקרקע, מידת השפעתו משתנה בהתאם לסוג הקרקע.

המלצות מינון

∙  עצים צעירים או עצים בוגרים ביישום ראשוני – 50-40 סמ״ק לעץ

∙  בעצים בוגרים שהשפעת התכשיר עליהם דעכה, ניתן להעלות את המינון ל- 75 סמ״ק לעץ

יישום הגימיק

היישום המומלץ מתחיל מהשנה השלישית לעץ, אך רבים מהחקלאים מעדיפים להמתין עד שהעצים מגיעים לגובה הנוח לעבודה. השפעת הגימיק ניכרת לרוב בעונה העוקבת ליישום, ואין המלצה לעבור ליישום שנתי, שכן מחקר בן 16 שנים בבקעה לא מצא יתרונות ליישום השנתי לעומת היישום דו-שנתי.

היישום מתבצע אחת לשנתיים, באפריל, לאחר החנטה ובתום הנשירה האביבית הטבעית. יש חשיבות גדולה ליישום נפח תכשיר מדויק לכל עץ, לכן השיטה המומלצת היא יישום ידני מתחת לעץ של גימיק או יוניק המדוללים בכמה ליטרים של מים, בשתי נקודות מתחת לטפטפות העץ בזמן ההשקיה.

השקיה ודישון

למטע תמרים בוגר בערבה

הערות

*   הירידה במנת ההשקיה תחל כאשר כ- 90% מהפירות צהובים. ההפחתה נעשית על ידי צמצום מנת המים בכ,50%- והשקיה במנת מים מקסימלית כל יומיים 800( ליטר = 400 ליטר ליום.) ניתן להגיע לצמצום של עד 75% ממנת השיא. מטרת ההפחתה היא לשפר את ייבוש הפרי על העצים ולמנוע גדיד של פרי רטוב.

 בחלקות המתאפיינות בפרי יבש, בטבעות ובדילוג שלב, מומלץ לנקוט משנה זהירות בשלב צמצום המים ליפני גדיד.

מיד בתום הגדיד יש לחזור להשקיה סדירה, ללא הפחתה. בסיום תקופת ההצמאה מומלץ לשטוף את הקרקע ממלחים.

את הדישון יש להתחיל בראשית עונת ההאבקה ולסיימו לפני הגדיד. בסתיו שלאחר גדיד יש לדשן במשך חודש וחצי. בעצים צעירים מדשנים כל השנה.

**

***

**** המלצות ההשקיה החדשות מבוססות על מחקר רב-שנתי שבוצע במטע עידן במים שמליחותם 2.5 .EC

לגבי מטע צעיר וחוטרים, מומלץ להיעזר במקדמי השקיה מותאמים, המופיעים בקישור:

https://www.gov.il/BlobFolder/reports/recommendations-for-irrigation-and-fertilization-of-dates/ar/Professional_information_recommendations-for-irrigation-and-fertilization-of-

dates.pdf

דישון

עם תחילת ההאבקה והדילול ועד לחודש יולי, ובהמשך גם לאחר הגדיד, מומלץ לדשן בריכוז 30 גרם חנקן למ"ק מים, מאחר שמי הערבה מכילים 20-10 מ"ג/ליטר אשלגן וכ5- מ"ג לליטר חנקן – אין צורך בדשנים שבהם היחס בין החנקן לאשלגן גבוה מ- .1:0.5 בעצים צעירים מומלץ לדשן במשך כל השנה.

הדשנים המומלצים

∙  אוראן 32%

∙  דשן 12-2.5-5

∙  דשן 10-1.5-5

∙  דשן 16-4-0

דוגמה לחישוב כמות הדישון באוראן 32%

בכל ליטר דשן יש 422 גרם חנקן טהור, ולכן כדי להגיע לריכוז של 25 גרם למ"ק מים, יש להוסיף 0.06 ליטר דשן לכל מ"ק מים =25/422( 0.06 ליטר דשן לקוב מים.)

ניתן להכין גם דשן מערבוב דשן מוצק, בהתאם להרכב המתאים לכל חלקה. מומלץ לבצע בדיקות קרקע אחת לשנתיים כדי להתאים את הדישון לצורכי העצים.

האמור לעיל הינו בגדר עצה מקצועית בלבד ואינו מהווה חוות דעת מומחה לצורך הצגה כראיה בהליך משפטי.

על מקבל העצה לנהוג מנהג זהירות, ושימוש או הסתמכות על המידע המופיע לעיל הינו באחריות מקבל העצה בלבד. אין להעתיק, להפיץ או להשתמש במסמך זה או בחלקים ממנו לצורך הליך משפטי כלשהו,

ללא אישור מראש ובכתב של החתומים.

© שה"מ הוצאה לאור, ;2026 עריכה לשונית: עדי סלוניקו; גרפיקה: לובה קמנצקי