יבול שיא
הרפת והחלב
d680624d 4acd 4a27 a889 03bc50c22dd8

"המצווה שעשיתי באושוויץ" 

2 דק' קריאה

שיתוף:

שלומק'ה גלפרין מקיבוץ נוה איתן חוגג 93 ונזכר בפרוסת הלחם שחלק כנער במחנה ההשמדה 

ביום ראשון, 15.12.24, מלאו 93 שנות חיים לשלומק'ה גלפרין מקיבוץ נוה איתן. הוא יציין אותן, כדרכו, בשקט המאפיין והמייחד אותו, בקול דממה דקה (עד כמה שלדממות דקות יש קול), בחדר הכושר שבעמק המעיינות, שאותו הוא פוקד מזה שמונה שנים. בשבוע שעבר היו אמורים הוא ויהודית אשתו, שנפטרה לפני שנתיים, לחגוג את יום הולדתה. 66 שנים היו נשואים. ארבעה ילדים נולדו להם ו-11 נכדות ונכדים.  

חלק את הפרוסה-ליום 

את בר המצווה שלו ציין שלומק'ה באופן המזקק את מהותו האנושית: מהפרוסה ליום, מנת מזונו במחנה ההשמדה אושוויץ, שבו שהה חצי שנה, חלק עם אסירים נוספים. שלומק'ה ידע והרגיש כי יש מי שזקוקים ללחם יותר ממנו. נתינת החסד, שאין מופלא ועליון ממנו, היתה החלופה שבחר למלא מצוות.  

בקול שקט סיפר שלומק'ה, כי יום אחד חלמה אימו חלום ובו אמר לה הרב שמדי ליל שבת תלך לבית כנסת ותדליק שני נרות, אות וסימן לקידושה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, חרב בית הכנסת ולא היה ניתן עוד לקיים את טקס הקידוש. אב המשפחה הציע, שבמקום הדלקת נרות תציין האם את השבת בנתינת נדבה.  

ההורים הופרדו מילדיהם, וכך מצא עצמו שלומק'ה, ילד -נער, באושוויץ, אחד משלושה מחנות ההשמדה בהם שהה במהלך המלחמה. הוריו נלקחו למחנה אחר, והוא לעולם לא שמע מאז דבר על אודותיהם. כשהגיע לאושוויץ נשבע לעצמו כי בכל יום שישי ימשיך את מעשה הנתינה הנדיב של אימו, ובכך ימשיך את קיום מצוותה, וייתן חצי פרוסה למי שנראה לו זקוק לה כאוויר לנשימה.  

היום שבו חל יום הולדתו ה-13, יום בר-המצווה שלו, היה יום שישי בשבוע. זה היה יום השישי האחרון שבו יכל שלומק'ה לתת את מתת (וחצי ממטה) לחמו, לזולת.  

חדר כושר בגיל 85 

לימים, עבד שלומק'ה בקיבוץ במספוא, היה מרכז משק וגזבר, ועד שמלאו לו 85, במשך 40 שנה, עבד באריזה במפעל פסגון.   

למוחרת היום האחרון בעבודתו, פקד בראשונה את חדר הכושר, שם הוא מתמיד, מיטיב ומפליא, לבצע תרגילים מגוונים. את הסומק בלחיי, שעוררה ההיווכחות באופן שבו הוא מבצע תרגילים, החליף הצבע הירוק: פניי הוריקו מקנאה. מרוב השתאות ופליאה חשתי כאילו זיקית זוחלת על לחיי ועוטה על עצמה את שני הצבעים שנצבעו בי.  

שלומק'ה הוא לא רק מלח הארץ, הוא אחד מאבות המזון הערכיים שלה. "המצווה שעשיתי באושוויץ היא יותר חשובה מכל המצוות בעולם", אמר. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רויטל פז-אבולעפיה מספרת על ספרה השני "חריץ בזמן" שמספק אפשרות נדירה להתעלות מעל המקום והזמן, על הילדה הדחויה שהייתה וגם למה רק בגיל 58 העזה לצאת עם הכישרון לעולם *תמונה ראשית: רויטל פז אבולעפיה
8 דק' קריאה
מיזם ייחודי שהחל כרעיון וצמח למסורת מרגשת שמחברת במועצת בני שמעון בין קיבוצים, מושבים, דתיים חילוניים  *תמונה ראשית: אווירה משפחתית בקבלת השבת המעורבת. צילום: מישל אמזלג  ביום שישי אחר הצהריים, בשעה שבה האור הופך
3 דק' קריאה
"סוד ההצלחה בניווט טמון בשילוב של יכולות פיזיות גבוהות, חוסן מנטלי, צוות מקצועי תומך, חברים ומשפחה שמלווים אותי כל הדרך," מסבירה עופרי יעקובי ממושב אביעזר * בגיל 17 בלבד הפכה עופרי יעקובי לנווטת הישראלית
6 דק' קריאה
"כל החיים שילבתי עבודה במשק עם ריקודים," אומר משה תלם, חבר מושב רשפון, בן 84 * תלם הוא חקלאי פעיל ופורה, המגדל ירקות מזנים שונים ומיוחדים * במקביל הוא מדריך במשך שנים בחוגים לריקודי-עם
8 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן