לרגל עלייתה של הסדרה החדשה "הנחלה" בקשת 12 – יצאתי לבדוק האם יש כאן מסר למושבניקים שחיים כאן, לחקלאים, בעלי הנחלות, לצד תושבי ההרחבה ולצד שוכרי הדירות? האם זו סדרה עלינו? האם היא על החברה הישראלית? האם היא צוחקת איתנו או עלינו ואולי, בכלל, המושב הוא רק התפאורה לסיפור הישראלי הרחב? והאם למישהו אכפת מהחקלאות?
ברוכים הבאים למעלה השלושה
אסיפת תושבים בבית העם במעלה השלושה. מרבית המשתתפים הם זקני הכפר, או ותיקי המושב. אני מעדיפה את התואר: המייסדים. הנושא הוא: (איך לא?) הפחים הירוקים ושונות. את האסיפה מנהל יו"ר הוועד, גבאי, אותו משחק מנשה נוי. האסיפה מתנהלת בקולניות, בהטחות של משקעים מהעבר עם התחשבנות אישית, כזו שיש רק במושבים ובטוח שגם בקיבוצים. כל אחד סוחב איתו מטען מהעבר הרחוק או הקרוב ויורה את התחמושת בדיוק ברגע המתאים. אחר כך חוזרים לדבר כאילו כלום לא קרה. עוד נחזור לאסיפות הללו שמשתדלות להכניס אותנו לסיפור המסגרת של הסדרה החדשה, הכי מושבניקית שיכולנו לבקש – המושבניקים ועוד בטלוויזיה המסחרית. לא עוד תיעוד של חקלאים שבוכים על מר גורלם, על הפשיעה החקלאית, על האידיאולוגיה שבעבודת האדמה שמניבה לחקלאי פרוטות ולא על ההתעלמות ארוכת השנים של ההנהגה, שביטויה הוא היעדר מדיניות בתחום החקלאות. על ידיים עובדות שנאלצנו להביא מהמזרח הרחוק ומשיתות על החקלאי הוצאות בלתי נגמרות – אין מה לדבר. החקלאי הוא האחרון בשרשרת המזון – הנחלה
סוף סוף גם חיי הכפר הפסטורלי, זה שיש בו את כל מה שאין בעיר והוא לא קיבוץ – זוכים לשורות תסריט מצחיקות, שנונות ולקאסט שרק יכולנו לחלום עליו. על יוצרי הסדרה נמנים שניים מיוצרי "היהודים באים" הסאטירה הכי טובה שהופקה בישראל מזה שני עשורים. גם שם נשענות שורות המחץ על קאסט מופלא של שחקנים, שבלי הליהוק הזה זה היה נשמע אחרת.
את "הנחלה" כתבו ארז שלם, נטלי מרכוס ואסף בייזר. שלמה בראבא האגדי הוא אריק פיילוט, אלמן שחי עם זוגתו הנוכחית, ויקי, ששימשה מטפלת של לילי המנוחה, מתמודד עם מה שמתמודד חקלאי ממוצע בישראל. רק שפיילוט, המגדל אבוקדו, לא באמת מצליח להתרומם כלכלית אך לא בטוח שהאשמה היא בחקלאות.
בבית במושב גרים כל הילדים ואפילו הנכד. דפנה, הבכורה (שני כהן),התגרשה מבעלה והיא אמא לנחת החמוד (אי אפשר לפספס את הדמיון שלו לאביו, שחקן בזכות עצמו, אוהד קנולר). דפנה, מנסה את מזלה כבר שנים בכל מיני עבודות עצמאיות שלא מקדמות אותה, ובעיקר הופכות אותה לכזו שלא מצליחה להתפרנס. שירי (נלי תגר), הבת השנייה, חזרה למושב מתל אביב עם בעלה ארז. הם קראו את עצמם לדגל לטובת הצלת המשק מקריסה כלכלית. את ארז, הבחור הכי עירוני בסביבה, זה שמשתדל לעשות הכול כדי לזכות בתואר הנכסף "מושבניק", מגלם ארז שלם, אחד מיוצרי הסדרה ואגב, היחיד מבין כל השחקנים, שמתגורר במציאות במושב. הבן הצעיר והכי פחות מוצלח, גבע (משה אשכנזי), חי לו בקרוואן בחצר,מעולם לא עזב את המושב, ומשתדל לעזור במטע האבוקדו, כשהוא מצליח להתעורר בזמן.
אז מה אומרים המבקרים?
צפיתי בכל ארבעת פרקי הסדרה מאז שעלתה לשידור. החלטתי, שלא כמו המבקרים שחייבים להתנפל על הפרק הראשון וכבר לקבוע נחרצות את דעתם, להמתין לשני הפרקים הבאים. קראתי את רב הביקורות שפורסמו כבר בשבת וביום ראשון שלאחר העלייה לשידור. בלשון המעטה אקבע שהן היו צוננות וחלקן אף הביעו הסתייגות. אפילו קראתי ביקורת שיורדת על היוצרים במילים: "'הנחלה' נראית כמו קומדיה אנמית ומסורסת עם פאנצ'ים שלא יצחיקו אף אחד ועלילה משעממת".
לעיתים יש נטייה אצל מבקרים ואולי אצל חלק מהצופים לצפות שיוצרים של סדרה סאטירית מוצלחת כמו "היהודים באים", ישכפלו את שורות המחץ והסגנון לסדרה קומית. בנוסף יש נטייה לדבר על גודל הנעליים שאליהן נכנסת סדרה חדשה. אז מבקרים יקרים, זה בסדר לא לאהוב את "הנחלה" מהרגע הראשון, זה בסדר לא לאהוב אותה בכלל, אבל בואו נדבר רגע על נעליים. אם נשווה בין "סברי מרנן" ל"הנחלה" – ההתייחסות יכולה להיות לרוחב הנעל ולא לגודלה. אין מה לעשות, סברי מרנן פנתה לקהל הרבה יותר רחב, אך פחות לצעירים שלא התחברו לסאגה העדתית, משום שלרובם אין קשר אליה ולעיתים לא הבינו במה מדובר ומה פשר הסטיגמות שהובילו פרקים שלמים בסדרה.
"יש עוד משפטים שאולי רק בצפייה חוזרת יכנסו לפנתיאון אבל אצלי כבר מדקלמים אותם בבית ומדובר בדור הצעיר שאני בטוחה שהצטרפו אלינו לצפייה רק כי מדובר בשישי בערב, אך הפכו לאוהדי "הנחלה" מהפרק הראשון. אני בטוחה שמשפטים כמו: "חומוס אוכלים אצל אויבים, אין מה לעשות," או "זה לא חומוס, זה בי-ג'י בונד," או "כל אבוקדו פה תופס תחת," או "יש לי כבר אלפי מנגבים באינסטה" – יחלחלו לאט לאט"
"הנחלה" לעומת זאת פונה לקהל פחות רחב אך יותר מתוחכם, בעיקר כזה שלא נצמד למסכי הטלוויזיה בערוצים הישראלים ועימם נמנים גם צעירים יותר מצופי סברי מרנן. מניחה ש"הנחלה" גרמה לחלק מהקהל המבוגר לנטוש את המסך, בשל הטקסטים הטיפה יותר מורכבים, אך בעיקר שנונים ומשוגרים במהירות מפי השחקנים. אני מזהה שורות בתסריט שעוד יהפכו לקאלט בקרב המושבניקים, ואולי גם אצל כל מי שמבין את מה שגלום במשפטי המחץ, שבחלקם נהניתי לגלות את ההומאז' לקאלט שכבר נכנס לחיינו בזכות הקולנוע הישראלי. מבטיחה לכם שנוכל לאמץ את משפט המחווה ל"סבתא חיה מתה" של הקיבוצניקים (מבצע סבתא של דרור שאול): "לילי מתה, איפה אתה חי?". או משפט כמו: "זה ילד זה? הוא בגובה של תאילנדי", שלא יכול שלא להזכיר לנו את אלטמן הקטן ב"מציצים" עם קריצה מושבניקית, כי רק מי שעוסק בחקלאות ההקשר של אמירה כזו לא גורם לו להפליג במחשבות לרחוב הקאווסאן בבנגקוק, אלא דווקא לתאילנדים שהפכו לחלק בלתי מעורער מהנוף הכפרי שלנו. וזו גם מחווה לשכניה, שאותו מגלם צבי שיסל הזכור מ"מציצים". אותו שיסל כיכב בסדרה "קיבוצניקים" ששודרה בהוט בשנה האחרונה. ואם במחוות עסקינן – את מוניה משחק לא אחר מאשר אבי כהן, שבדרך כלל הוא במאי ותסריטאי של תוכניות כמו החרצופים, אחת הסאטירות המעולות שנעשו פה מאז ניקוי ראש. אבי מצוי היטב בעולמות הסאטירה.
יש עוד משפטים שאולי רק בצפייה חוזרת יכנסו לפנתיאון אבל אצלי כבר מדקלמים אותם בבית ומדובר בדור הצעיר שאני בטוחה שהצטרפו אלינו לצפייה רק כי מדובר בשישי בערב, אך הפכו לאוהדי "הנחלה" מהפרק הראשון. אני בטוחה שמשפטים כמו: "חומוס אוכלים אצל אויבים, אין מה לעשות," או "זה לא חומוס, זה בי-ג'י בונד," או "כל אבוקדו פה תופס תחת," או "יש לי כבר אלפי מנגבים באינסטה" – יחלחלו לאט לאט וככל שיושמעו באזני כאלו שלא מבינים על מה המהומה – הם ירוצו להשלים. כך קרה עם כל משפטי הקאלט למיניהם בקולנוע הישראלי. זה לא התחיל ביום הראשון. זו תופעה שצברה תאוצה ככל שהסרטים שודרו בטלוויזיה והגיעו לקהל גדול ומגוון יותר. אני סומכת על קשת 12 שתדע להזכיר לנו את הסדרה ואת משפטי המחץ גם לאחר שהעונה האחרונה שלה תרד מהמסך של שישי בערב.
סטיגמות מודעות לעצמן
אי אפשר שלא להתייחס לעניין הסטיגמות דוגמת ערבי המחמד שכדאי שיהיה בכל סדרה. שמעתי צופים רבים בזים לסצנת החומוס וערבי המחמד, פאדי, אותו מגלם השחקן המצוין לואי נופי. בפרק הפתיחה, כשעלה הרעיון לפתוח חומוסיה ובסצנה הבאה כבר ראינו מסעדה כפרית קטנה, עם שולחנות וכיסאות (אך בלי לקוחות), אני מודה שכמושבניקית שמצוייה בסדר היום המושבי (התקנון), המחשבה הראשונה שעלתה בראשי היתה: מתי יגיעו נציגי המינהל לסגור את המסעדה, ולהוסיף כמה אפסים לערימת החוב ההולכת וגדלה של אריק. אך מאחר והסדרה הזו לא פונה רק למושבניקים (אחרת היו פותחים לנו ערוץ זול במעגל סגור…) ומאחר ומעלה השלושה הוא מושב בגליל, קרוב לכפרים הערביים – היה זה אך טבעי לצרף לסצנה את פאדי.
ארז שלם: "הסדרה אמנם מתרחשת במושב אך היא נוגעת בכל תחומי החיים. גם בתעסוקה, גם ביחסי המגזרים השונים בחברה הישראלית. המושב, לרוב, משמש כסיפור המסגרת. זעקת החקלאים במציאות קיימת גם בסדרה אך באופן שונה. בהמשך הסדרה, יש למשל, פרק שלם שבו נעשה ניסיון למכור את האבוקדו בחו"ל, אך ארגון ה- B.D.S מונע את המכירה. יש פרק שלם על מחירי האבוקדו, שכולנו יודעים שהם גבוהים ובמקום אבוקדו יש ניסיון להיכנס להרפתקאת הצימרים. אנחנו כל הזמן נוגעים בסוגיות שמעסיקות את המושבניקים, אך העיסוק הוא רחב יותר ונוגע גם למי שחי ונושם במרחב העירוני"
"אנחנו לא צריכים שתעבוד, אנחנו צריכים שתהיה פה," אומרת לו שירי, כשהיא מבינה שלחומוס של יהודים במושב לא יגיעו הלקוחות ככה סתם. אבל מה שלא ציפינו לו הוא שאותו פאדי, דמות שברגע הראשון נדמה שהיא משמשת ערבי המחמד, כזה שכדאי שיהיה בכל סדרה ישראלית, יתגלה כבחור מתוחכם, מודרני, ג'נטלמן, בעל חוש עסקי וכישרון נדיר לעשות כסף מזה שהוא קיים. "אני פרזנטור של חומוס. זה כמו פרזנטור של זארה." פאדי הוא לא דמות חד פעמית בפרק הראשון, כלומר ערבים זה לא רק חומוס למי שחשב שהסדרה נפלה לתוך הקלישאה. בהמשך מתגלה פאדי כבחור הכי מנומס בסביבה, הוא בכלל עושה כל מה שמבקשים ממנו, בעד סכום סמלי ומוכן להיות זה שעליו דפנה תעשה את הסטאז' שלה בלימודי מסאג' ואפילו שהוא סובל מחוסר המקצועיות שלה, הוא ממשיך לחייך. יש בארבעת הפרקים הראשונים וסביר להניח שגם בהמשך הרבה הומור עצמי של פאדי שמאוד מודע לסטיגמה שניסו להלביש עליו, אך מתנגד לה ("כל היום אני סתם צועק דברים בערבית. מפחד שיזמינו לי מג"ב בסוף") ובסוף יוצא שהוא זה שמרוויח יותר מכולם ומצליח היכן שהיהודים בסדרה נוטים להיכשל. גם הדמות שנכנסת לחיינו בפרק מאוחר יותר, סמיר, הבדואי, שגובה פרוטקשיין כדי שלא יפרוץ לבתים במושב ובסוף מבין שלא יצא כסף מהישראלים והולך לעשות את אותו דבר, רק בברלין, הוא ניסיון להתמודד עם הסטיגמות הכי חזקות שיש לנו עם מי שחי איתנו באותה מדינה, אבל התרגלנו להסתכל עליו דרך משקפי הסטיגמה. אז אין כאן לטעמי קלישאה או רצון להתנחמד, יש כאן "הפוך על הפוך", בדיוק כמו בסצנת קבלת האישור לגידול קנאביס רפואי שבה, כמו בהרבה מקרים שאנו שומעים עליהם וקוראים עליהם, מעגלים הפקידים פינות (מוחלים לשירי על התיק הפלילי שנפתח לה), הפעם בצורת ארגז אבוקדו.
ומה אומר ארז?
ארז שלם הכי סיקרן אותי מבין שלושת כותבי הסדרה. אולי כי הוא זה שבא עם הרעיון ואולי כי הוא היחיד מבין כל הקאסט המרשים הזה שבאמת גר במושב ומושגים כמו ועד מקומי, או ויכוח על פחים ירוקים – אינם זרים לו. ארבעה ימים לאחר ששודרה הסדרה שמחתי לדבר איתו על הסדרה ועל החיים במושב.
"הסדרה היא על ישראליות. יש בה גם חקלאות, גם על מה שהיה פעם ועל מה שהיום, אבל היא לא נועדה לעסוק רק בחקלאות ובמושבניקים. היא בעצם מדברת אל כולם. כל אחד שיצפה בה יוכל למצוא עם מה להזדהות," אומר לי ארז. שלם (47), מתגורר במושב גת-רימון ונהנה מהחיים בכפר הצמוד מאוד לערי המרכז. זו לא באמת פריפריה כמו זו שמוצגת במעלה השלושה, אי שם בגליל. "גדלתי בפתח תקוה, בצבא הלכתי לנח"ל, מתוך רומנטיקה פרופר, גידלתי כבשים בבקעה, גידלתי עגבניות ותירס ברמת הגולן," הוא מעיד על עצמו.
מהיכן שאבת את ההשראה לסצנות של האסיפות המתקיימות בבית העם?
שלם: "אני יודע שאסיפות בסגנון הזה כבר לא מתקיימות ובטח לא בבית העם אך את הרעיון לקחתי מהמציאות. בזמנו, כשסבתי נפטרה בקיבוץ דן, השבעה התקיימה בבית העם ולא בבית. מאז לא יצא לי להיכנס לבית עם בשום מקום. בית העם הוא המקום שבו מתכנסים החברים, מדברים, צועקים, מתקבלות בו, באסיפות, ההחלטות שעל פיהן יישק דבר. היום קבוצות הווטסאפ המושביות תפסו את מקומן של הסיטואציות שהתרחשו בבית העם המושבי. היום הזירה היא דיגיטלית וגם הוותיקים כבר עמוק בתוך העולם הזה."
הסוגיות שבהן אתם מטפלים בסדרה הן בחלקן קשורות לחקלאות שפחות נוגעת לקהל הרחב שבסופו של דבר אמור לצפות בסדרה. לא היה חשש מעיסוק כזה צר?
"הסדרה אמנם מתרחשת במושב אך היא נוגעת בכל תחומי החיים. גם בתעסוקה, גם ביחסי המגזרים השונים בחברה הישראלית. המושב, לרוב, משמש כסיפור המסגרת. זעקת החקלאים במציאות קיימת גם בסדרה אך באופן שונה. בהמשך הסדרה, יש למשל, פרק שלם שבו נעשה ניסיון למכור את האבוקדו בחו"ל, אך ארגון ה- B.D.S מונע את המכירה. יש פרק שלם על מחירי האבוקדו, שכולנו יודעים שהם גבוהים ובמקום אבוקדו יש ניסיון להיכנס להרפתקאת הצימרים. אנחנו כל הזמן נוגעים בסוגיות שמעסיקות את המושבניקים אך העיסוק הוא רחב יותר ונוגע גם למי שחי ונושם במרחב העירוני."
למה דווקא אבוקדו?
"לא הייתה סיבה מיוחדת, ככה יצא שהחלטנו ללכת על מטעי אבוקדו שאפשר לקרוא לו 'הזהב הירוק'. יש בסדרה עוד סוגים של גידולים כמו קנאביס רפואי, שהבליח באחד הפרקים, אבל תולעים זדוניות פשטו על העלים ולאחר שנתקפו במאנצ'יס המשיכו לעצי הפרי במושב."
יש כבר רמז בפרקים הבאים מי יקבל את הנחלה?
ארז מתמהמה בשנייה הראשונה אך אינו מסגיר את הדמות שאולי תקבל את הנחלה. אני מעלה את האפשרות שנחת, הנכד, שמכל הצאצאים של אריק, הוא היחיד שבאיזשהו אופן מסב לו נחת, יזכה בנחלה הנכספת. ארז עונה: "אולי, אך אני כן יכול לומר בוודאות שבעונה הנוכחית לא נקבל תשובה לכך." זו תשובה ששימחה אותי מאוד כי אני מבינה שהעונה השנייה כבר בעבודה.
היכן נמצא בארץ המושב (הדמיוני) מעלה השלושה? והיכן צולמו פרקי הסדרה בפועל?
"המושב נמצא בגליל, בין כרמיאל למעלות תרשיחא, מושב שאדמותיו לא שוות יותר מידי ושחקלאיו לא מתעשרים מהגידולים השונים. כולם מנסים לשרוד, יש כאלו שמצליחים יותר ויש כאלו שלא. משפחת פיילוט היא משפחה ישראלית שרוצה להחזיק את הראש מעל המים, כשחובות המשק הולכים ותופחים. את הסדרה צילמנו קצת יותר קרוב למרכז הארץ, למעשה בכפר סירקין, היינו חייבים לקחת בחשבון מרחקים ונסיעות כאשר רוב הקאסט ואנשי המקצוע גרים במרכז הארץ או קרוב אליו."
אריק פיילוט התאלמן מלילי, יש כאן מחווה למי שאני חושבת?
"בהחלט לא תלוש מהמציאות, אריק (שרון) אכן היה גם מנהיג וגם עסק בחקלאות, אחד שמחובר לאדמה ודעותיו מוצקות והוא מאוד נחרץ. כך אריק פיילוט, אבי המשפחה בסדרה – הוא אוהב את ישראל, אוהב את אדמתו ויגן עליה בחירוף נפש. יש לו דעות קצת מיושנות אבל הוא מבין את המציאות הלא כך כך נעימה לחקלאים. אז יש קצת הקבלה וגם לקחנו את העניין למקומות אחרים."
האם החקלאות מתה, כמו שנאמר לא פעם בסדרה?
"לא יודע לומר בבירור, זו שאלה קשה. החקלאות מתמודדת עם קשיים שרק הולכים וגדלים מכל הכיוונים, אבל קשה לי להחליט אם זה הסימן למותו של התחום הזה."
"התוכנית הצחיקה אותי"
ולסיום, ערכתי ראיון קצר עם מי שעומד בראש התנועה הכי מושבניקית, עו"ד עמית יפרח, מושבניק ותיק המכהן כמזכ"ל תנועת המושבים. סיקרן אותי לשמוע ממנו איך מצטיירים בעיניו המושבניקים והמושבים החקלאיים מתוך הסדרה "הנחלה".
האם צפית בפרקים של הנחלה בשישי האחרון?
"צפיתי והאמת גם מאוד נהניתי משני הפרקים הראשונים."
צחקת? התאכזבת? איך היו התגובות שלך כמושבניק כל חייך?
"התוכנית הצחיקה אותי, יש בה לא מעט סיטואציות קומיות שמזכירות את מציאות חיינו, גם בסוגיית הירושה של הנחלה וגם המצב של החקלאות, או יותר נכון איך שהיא נתפסת על ידי ההורים ואיך על ידי הילדים. כמובן שהמציאות יותר מורכבת והסדרה מקצינה אבל בהחלט ניתן למצוא את המושבניקים שבנו בדמויות השונות."
כמה הסיטואציות בסדרה דומות למציאות המושבניקית היום?
"בעיקר מה שדומה זה הקושי של הדור המבוגר להעביר את התשוקה והמסירות לחקלאות שאצלם מושרשת מאוד, והילדים היום, כמו בסדרה, הרבה פחות נמשכים לעיסוק הזה – וחלקם, כמו בסדרה, לא מתכוונים להמשיך את משק ההורים ולמכור אותו. מה שמעורר אופטימיות אצלי זה הנכד, שעושה רושם שאולי דווקא הוא כן יהיה הנכד הממשיך של הסבא ויתחבר לחקלאות, כמו אגב שיתכן גם שיקרה במציאות שאהבה והתשוקה לחקלאות תדלג דור."
במעלה השלושה נראה שטרם הפרידו ועדים. מה היית מייעץ להם בימים בהם רוב התושבים במושב אינם חברי אגודה ונותרו מעט חקלאים?
"ההמלצה שלנו לייצר הפרדה בין הועדים כך שכל ועד יעסוק בסמכויות שהוקנו לו, המקומי במוניציפלי והאגודה החקלאית באמצעי הייצור. כמובן שהכל בתאום תוך עבודה משותפת לטובת כלל התושבים. ובכל מקרה ההמלצה שלנו היא תמיד כזו שמאפשרת לכל מושב להתאים לו את מודל הניהול המתאים לו על פי מאפיינו וצרכיו."
איך לדעתך מטופל נושא הורשת הנחלה בהשוואה למציאות?
"בשני הפרקים שצפיתי לא הייתה התייחסות לנושא הירושה, אלא רק רמזים על מתח מסוים שכנראה ילך ויתפתח עם הסדרה בין האחים בעתיד. בכל מקרה המציאות היא מורכבת ולא פשוטה במשפחות רבות, בעיקר בנחלות באזורי הביקוש וכל משפחה מתמודדת בדרכה שלה. אנחנו לאורך השנים נותנים כלים ומידע למשפחות בנושא הירושה בכדי להקל על ההתמודדות עם הנושא."
מי משלושת הילדים לדעתך יזכה בסוף לרשת את הנחלה? או אולי בכלל החתן של שירי?
"אני מהמר על הנכד נחת, החיבור עם הסבא תפס אותי."
האם לדעתך מי שאינו מושבניק שורשי – יצליח לעמוד על כל הניואנסים והשפה המושבניקית שבסדרה?
"אני חושב שכן כי היא בסוף מתעסקת סביב נושאים של משפחה לא רק סביב המושב ונושא הנחלה."
האם מצאת טעויות בסדרה שאין סיכוי שיהיו במציאות?
"דווקא לא, חוץ מסוגיית הקמת החומוסיה שנראה לי שהמינהל היה סוגר להם תוך חצי יום. להקים מסעדה בנחלה נראה לי קצת מוגזם."
המשפט שמהדהד לי מהפרק הראשון הוא "החקלאות מתה" – האם כך?
"ממש לא, החקלאות מתמודדת עם אתגרים רבים ועם מדיניות ממשלתית שאינה תומכת. עם זאת החקלאות עדיין מפוארת וחקלאי ישראל רק במשבר הקורונה הנוכחי עמדו בחזית אספקת המזון, וסיפקו לאזרחי ישראל את ביטחון המזון הדרוש להם. אנחנו פה בכדי לשמור, לחזק ולבסס את החקלאות בראייה רב דורית ומתוך שליחות לאומית."
בינתיים אני ממליצה לכם לשבת ולהתרווח בכורסת שישי בערב שלכם וללחוץ בשלט על 12 בשעה 21:45 – צחוק מעולם לא הרג אף אחד. היתרון הגדול היום הוא שאפשר לצפות בדיגיטל במאקו בכל עת, אפשר להקליט ויש עוד דרכים רבות לצפות בסדרה בשאר ימות השבוע. מה שבטוח הוא שאני שמחה שסוף סוף הוציאו את המושבניקים לאור, את המרחב הכפרי, את החקלאות, את הדור הזה של החקלאים שעדיין מחזיקים כאן את החקלאות בשיניים, אבל רק הם יחליטו מי יירש בסופו של דבר את הנחלה.
