580,000 שקלים תשלם ורידיס איכות הסביבה אנרגיה ושירותים בע"מ לקיבוץ מענית, למכינת חביבה רייק והעיר חריש, במסגרת הסדר פשרה בתביעה ייצוגית שהגישה התובעת-פעילה סביבתית, תושבת חריש, ואשר אושר בימים אלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
בתביעה הייצוגית שהוגשה לפני יותר משנה כנגד ורידיס – הנתבעת, טענה התובעת, באמצעות עו"ד גולן נפתלי, כי הנתבעת גרמה לזיהום אוויר שנפלט ממתקן לייצור קיטור שהפעילה, בכניסה לקיבוץ מענית, בו עסקה ורידיס בהפקת אנרגיה משריפת גזם עבור מפעל גלעם.
התובעת ביקשה לחייב את ורידיס לנקוט במתקן אמצעים למניעת מטרדים בעתיד וכן לפצות את "חברי הקבוצה" (קבוצת הנפגעים) על הנזק שנגרם להם בשל הסבל, המתח והחרדה מהם סבלו כתוצאה מהמטרדים, מזיהום האוויר ומהריחות.
נזכיר כי כתוצאה "מהמאבק הסביבתי" מצד מענית וחריש, התערב משרד איכות הסביבה, זימן את ורידיס לשימוע והוציא צו סגירה למתקן עד לתיקון הליקויים. החברה בחרה באותו שלב להשבית את עבודת המתקן. באמצעות עורכי הדין, אורי שורק ואלומה צרניק (אגמון ושות' רוזנברג הכהן ושות') טענה ורידיס "שלאורך השנים היה המפעל נתון לביקורות חוזרות של המשרד להגנת הסביבה ולניטור רציף". היא גם הוסיפה שלא הוכח הקשר בין המפגע הנטען לבין הנזק לו טענה התובעת שנגרם.
לאחר הגשת התביעה פנו הצדדים להליך של גישור שהבשיל להסדר פשרה, שהוגש לאחרונה לאישור בית המשפט. השופטת אסתר נחליאלי חיאט ציינה ש"המתקן לייצור קיטור שנטען שהוא מחולל הזיהום הפסיק את פעילותו והוא לא בבעלות הנתבעת ולא בחזקתה". עוד היא הזכירה את הערת היועץ המשפטי לממשלה, לפיה הפסקת פעילות המתקן 'המזהם' בוצעה בלי קשר לתובענה הייצוגית, אלא כתוצאה ממחלוקת עסקית בין החברה לבין גלעם שהייתה בבעלות הקיבוץ.
קיבוץ מענית והמכינה ביקשו שהכספים שיקבלו "ישמשו לטובת הקניית ערכי הקיימות והשמירה על הסביבה לתושבי מענית בכל מעגלי החיים" ובהם "פרויקט הדברה ביולוגית באמצעות אכלוס עטלפי חרקים", "השבת יער האלונים" שנכרתו בתקופת השלטון העות'מני ו"אחזרת שטח תל עתיקות היסטורי".
השופטת אישרה את הסדר הפשרה לאחר שמצאה שהוא "ראוי, הוגן וסביר בעניינם של חברי הקבוצה" (תושבי חריש, מענית והמכינה שסבלו ממטרד הזיהום), וקבעה, לצורך חלוקת הפיצוי, כי תושבי מענית והמכינה סבלו יותר מהמפגע בגלל קרבתם למפעל לעומת היישוב חריש המרוחק יותר. אך מאחר ומענית הוא יישוב קטן יחסית לחריש, היא ביקשה לאזן בין המרחק והגודל וקבעה ש"חלוקת כספי ההטבה תהא 65% למענית ולמכינה ו-35% ליישוב חריש" וכי הכספים ייועדו לפרויקטים שיעסקו בפעילות חינוכית מדעית סביבתית. כן פסקה השופטת לטובת התובעת גמול בסך 3% מסכום הפיצוי ועוד 20% מסכום זה שכ"ט לעורך הדין שהגיש את התובענה.
