אומר יוסי חדד, חקלאי ותיק המגדל הירקות במושב נווה אית"ן שברמת הגולן * בתחילה גידל חדד ירקות חורף במנהרות עבירות, עד שהחל לגדל עגבניות אשכול, עגבניות צ'רי, מלפפונים ועוד * היום הוא כבר מתכנן להגדיל את היצע העגבניות ובעונה הבאה לצאת בשיווק ישיר של סל ירקות עשיר – מגוון של מוצרי משק "יבולי רוח דרומית"
*תמונה ראשית: יוסי חדד עם הנכדה והעגבניות. אלבום משפחתי
"אני דור ראשון, התחלנו בכפר דרום שבגוש קטיף ואחרי הגירוש הגענו למושב אבני אית"ן," מספר יוסי חדד, המגדל ירקות במושב שברמת הגולן.
יוסי חדד (57), נשוי לטובה ובני הזוג הורים לעשרה ילדים: יהודה, חלי, נועה, שירה, שרה, דבורה, רבקה, שבות, אחינועם ותמר. הבן הגדול הוא בן 37 והבת הגדולה היא בת 33.
"התחתנתי צעיר, אחרי הצבא, בגיל 22 וחצי," מספר יוסי. "גדלתי בקריות, בלי קשר למושבים או קיבוצים או חקלאות. למשפחה של אבא שלי, בג'רבה שבתוניס, היו פעם כרמי זיתים גדולים, כרמים מאוד עתיקים, בני למעלה מ-200 שנה, שליוו במשך שנים את המשפחה, אבל בארץ אני הראשון שהתחלתי לעבוד בחקלאות מהמשפחה. בגלל הציונות המשפחה השאירה את הכל מאחור – עלו לארץ ישראל."
איך בחור טוב מהקריות מתגלגל לחקלאות?
"התחלתי את השירות הצבאי שלי במסגרת של גרעין נח"ל, בשדמות מחולה שבבקעת הירדן. שם גם הכרתי את אשתי במהלך השירות הצבאי, כאשר היא הייתה בגרעין למושב יונתן. אחרי הגרעין עברתי ליחידה אחרת, אבל הקשר שלי עם אנשי הגרעין נמשך. למעשה עד סוף השירות הצבאי שלי הייתי שייך לפיקוד הנח"ל. הכרתי את אשתי ושנינו היינו בשדמות מחולה, כי היא עזבה את הגרעין שלה כדי לשרת בשדמות מחולה.
"טובה רעייתי היא מהנדסת מכונות, בוגרת הטכניון. אז היא למדה הנדסת מכונות והתוכנית הייתה לגור שם. אפילו התקבלנו למסלול מועמדים לחברות בשדמות מחולה. זה היה מושב שיתופי ואז דרשו לגור שם חצי שנה, אחריה אתה מתקבל כמועמד ואז שנה נוספת עד שאתה מתקבל כחבר. כנראה שאז זה היה פריבילגיה רצינית להיות חלק ממושב שיתופי. אז את הפרק הראשון של החצי שנה עשינו כרווקים ובאמת תיכננו להתחתן ולחזור למשק.
"בינתיים טובה למדה בטכניון ואני עבדתי בפנימיה של ילדי משפחות מצוקה בפרדס חנה. אותה תקופה התחיל כל העניין עם הסכמי אוסלו ולשנינו היתה הרגשה שצריך כמה שיותר התיישבות בחבל עזה ואז בעצם הלכנו לגוש קטיף לכפר דרום.
"בכפר דרום הקמתי משק חממות, גידלתי ירקות ללא חרקים עבור 'חסלט', בעיקר כרוביות, ברוקולי, כרובים, חסות, סלרי, בצל ירוק. בנוסף גידלתי פרחים (קוליטום) ליצוא להולנד, אבל ירדתי מזה. אחרי הגירוש מגוש קטיף, מה שמכונה התנתקות, התלבטנו לאן ממשיכים ומה עושים. עבור כולנו זה היה הלם מטורף כל האירוע הזה.
"אמרתי לאשתי טובה: 'צריכים להמשיך הלאה, אין לנו את הפריבילגיה הזאת להישבר ולהיות חסרי אונים'. אתה בעצם צריך להקים הכל מחדש, כי בגוש קטיף היה לנו הכל: היה לנו בית, היה לך קהילה ומוסדות חינוך לילדים, היה לי גם עסק, הייתי קבלן גינון ופיתוח מצליח ופתאום תוך יום אחד אין לך כלום!
"אז ביררנו ובדקנו אפשרויות מעבר, גם בדרום הר חברון, אבל שם היתה בעיה של הקצאות מים. חבר מחמדת אמר לי: 'בואו לחמדת, נעזור לך למצוא שטחים לחקלאות', גם חזרנו לבדוק שוב בשדמות מחולה, אבל מה שהכריע את הכף היתה קבוצת משפחות מגוש קטיף שהתארגנה לעלות לגולן. הרגשנו שנכון יהיה לילדים, שחלקם היו גם צעירים מאוד, שסביבם יהיו ילדים נוספים שעברו את האירוע המטלטל הזה, זה מה שהביא אותנו לכאן.
"הפתרון היה להתיישב בתוך אבני אית"ן, ובאמת הפכנו לחלק מהמושב שחבריו קיבלו אותנו בצורה מאוד יפה ומאוד מכובדת. הם מראש באו ואמרו: 'אנחנו קולטים את כל המשפחות'. אתה יודע, בדרך כלל קולטים משפחה אחר משפחה עם ועדות קליטה וסיפורים… לעומת זאת, באבני אית"ן מייד קלטו את כל הקבוצה. נקלטו אז 18 משפחות והיום נותרו 16 משפחות מגוש קטיף. גרנו אז בקראווילות, גרנו 8-9 שנים בקראוונים."
ואז התחלתם בחקלאות…
"עוד קודם לכן הקצו לנו קרקעות לחקלאות וזה גם לקח קצת זמן, אבל זה דווקא יחסית היה יותר מהיר מהקצאת הנחלות והמגרשים לבתים. מאז אנחנו עושים חקלאות וגם קצת תיירות במשק שלנו שנקרא 'רוח דרומית'."
וישר התחלת לגדל ירקות?
"לא, ההתחלה הייתה שהקמתי מטע קטן של פטל שחור ושל אסנה, שילבתי את זה עם מתחם תיירות, הרעיון היה של קטיף עצמי, מין הפנינג כזה שבאות אליו קבוצות וכולם נהנים. בתחילת העונה שיווקנו את התוצרת לחנויות וכאלה והרעיון היה שביולי-אוגוסט נשלב תיירות. הבעיה הייתה שהשקענו הרבה מאוד מאמץ והצלחנו להביא מעט מאוד עבודה. האמת שבקיץ לא היתה שום בעיה, אתה פשוט שם שלט ואנשים באים אבל זה לא היה מספיק.
"אז הקמתי מנהרות עבירות וחזרתי לגדל ירקות עלים כמו בגוש. היה לי מותג משלי, קראנו לזה 'עלי גולן' אבל הפסקתי עם זה, אתה יודע, אתה מחפש כל הזמן מה נכון ומה כלכלי. עבדתי במשך שנים עם חברה, מותג ידוע וותיק – הם היו צריכים בעיקר שאגדל להם בקיץ, כי הטמפרטורות פה הם יותר נמוכות מהאזור שלהם. עבדנו שנים ביחד וכל הזמן היה לי חבר מבית יוסף שאמר לי: 'מה אתה מתעסק עם זה, תעשה עגבניות בקיץ'. לי לא היה ניסיון בעגבניות, לא גידלתי בגוש קטיף עגבניות אבל הוא הבטיח לעזור לי והלכתי על עגבניות."
עגבניות בגולן
המנהרות העבירות של חדד הן מנהרות עם מפתח של 10 מטר וחדד משתמש בהם ברשת 50 מש.
לא אמרו לך, מה אתה משוגע לגדל ירקות בגולן?
"תראה, אני חושב שיש יתרון לגידולים המסורתיים בגולן, לא לחינם מגדלים כאן מטעים של נשירים ואחרים, התנאים פה טובים והם מצליחים להוציא גם כמות של פירות וגם איכות, אבל אני תמיד חיפשתי את הדברים הקצת אחרים והיותר מיוחדים. האמת שכרגע לפחות העניין של ירקות קיץ מוכיח את עצמו בגולן. אנחנו יוצאים בדיוק כשהמחירים מתחילים לעלות, כשמתחיל להסתמן חוסר של עגבניות בשוק. אנחנו יוצאים עם תוצרת יפה, טובה ואיכותית. עשיתי גם חלק מהמנהרות מלפפונים – גם המלפפונים נתנו תוצאות טובות למרות שזה כבר בשלב שלא חסר, אבל עם העגבניות והצ'רי אנחנו מגיעים לשוק כשיש ביקוש."
ואתה מגדל שני מחזורים בשנה?
"לא, אני מגדל מחזור אחד בשנה. אני שותל יחסית מאוחר, במאי-יוני, מתחיל לקטוף ביולי-אוגוסט ומושך עוד, כל שנה לתקופה אחרת תלוי במזג האוויר. אנחנו מסיימים פחות או יותר באוקטובר-נובמבר. בקיץ אני עושה עבודות במטעים ובכרמים של חברים. החורף פה הוא קשה מאוד לירקות, הכל מלא בוץ, קשה להיכנס למנהרות ולחדש שתילה. היו לי קשיים גדולים עם זה. כשאתה מגדל חסה לצורך העניין, אז החסה בסדר, היא בשטח 45-50 יום ואחרי זה צריך להיכנס, לקטוף ולעשות עיבוד ולשתול מחדש. קודם כל קשה לקטוף עד בלתי אפשרי לפעמים וגם כדי לעבד מחדש אי אפשר להיכנס, הכל מלא בוץ במשך חודשים. אז קיבלתי החלטה עקרונית לפני 5-6 שנים שאני מפסיק לגדל בחורף. האמת, לגבי החורף הקרוב שאנחנו בפתחו יש לי מחשבות שאולי כן לשתול ירקות חורף. התחלנו בכרובים, כרוביות זה יוצא גל אחד כי אני רוצה לצאת קרוב לשתילות של הקיץ, לצ'רי, עגבניה ויש לי מחשבות לעשות גם פלפלים."
שיווק ישיר
"התחלתי לחשוב על לגדל בחורף כי השנה התחלנו בשיווק ישיר. חוץ ממה שאנחנו מוציאים לשוק הסיטונאי וללקוחות התחלנו לעשות מכירה ישירה בקבוצות ביישובים. אנחנו מקבלים הזמנות מאנשים וביום חמישי אנחנו מוציאים את ההזמנות שלהם. הרעיון הוא להגיע בקיץ הבא עם סל מוצרים הרבה יותר רחב. השנה הם קנו עגבניות צ'רי או לובלו או ליקופן ומלפפונים, כי לא תכננתי לעשות מכירה ישירה השנה. הבת שלי בעיקר דחפה לשם. בשנה שעברה דיברתי על זה אבל לא היה לי מי שייקח על העניין הזה אחריות. אמרתי אני יודע לגדל, להתארגן, אני יקבל רשימה יפה של הזמנות ואני יודע להעמיד הזמנות של תוצרת ארוזה ומוכנה לשיווק. יהיה לי בן אדם שיעזור לי בקטע השיווקי בקבוצות ובגביה."
איך הסתדרת במלחמה עם העובדים, עם התאילנדים?
"וואוו, היה קשה, לא פשוט. היו לי כמה תאילנדים שנשארו, היו תאילנדים שהלכו וזה לא היה מספיק. נעזרתי בכל מיני קבוצות של מתנדבים מכל מיני ארגונים כמו 'השומר החדש' ומכל מיני התארגנויות ועל כך אני מודה. חברים מהעבר ועד היום התקשרו והתעניינו ועזרו לי, חבר'ה שאני מכיר מהצבא, גם מבני עקיבא, הם באו ועבדו כל אחד כמה ימים. היו פה הרבה בני נוער שעזרו פה מאוד. מלבד זאת גם צמצמתי, כלומר גידלנו בפחות שטחים."
אתה עדיין בפטל?
"לא. ברגע שהתחלנו עם הירקות ואחר כך עם העגבניות והמלפפונים, הפסקתי את הפטל ועל זה גידלנו ירקות. אולי בהמשך נעשה תות שדה בשילוב עם אסנה. הפטל האדום הלך פחות טוב אצלנו. היו שנים שהאסנה והפטל השחור נתנו פה תוצאות נהדרות, נראה מה נעשה.
"כרגע אני מתמקד בעגבניות ובעגבניות צ'רי. אני מקווה שבעזרת השם מהקיץ הבא כבר יהיה פלפלים בשלושה צבעים ויהיה פלפל רומרו בשני צבעים. דיברנו אפילו על אבטיחים קטנים ומלונים. יש לי קצת שטח פתוח שמתאים למקשות. אני מתכנן על מלפפונים וצ'רי בשלושה צבעים. לגבי העגבניות נעשה אשכולות כמו שאני מגדל תמיד, אולי עגבניות סופי, עוד לא החלטתי על זן פרימיום נוסף, וכנראה שנעשה גם קצת עגבניות מגי. כל הגידולים האלה באמת יאפשרו לי באמת לבוא עם סל מוצרים גדול ומכובד. השנה עשינו מה שנקרא סל המשק, עם העגבניות השונות והמלפפונים ובשנה הבא בעזרת השם לא יהיו רק ארבעה מוצרים אלא יהיה סל עם 8-9 מוצרים.
"לגבי שיתוף פעולה עם מגדלים נוספים אני מאוד מתלבט בקשר לזה. יש לי פה חברים מסביב שעושים שיווק ישיר והם גם קונים ממני עגבניות, הם מוגדרים מראש כ'תוצרת הגולן' וכל מיני שמות אחרים, אנחנו כרגע מוגדרים כתוצרת של משק 'יבולי רוח דרומית' – שם המשק שלנו. יכול להיות שנלך על שיתופי פעולה ב מיוחד במוצרים נלווים כמו למשל יש לי חבר שמייצר דבש. כשבאנו לפה פתחתי פה גם מסעדה שנקראה 'רוח דרומית' והיום יש לנו גם שני צימרים שנקראים 'רוח דרומית' שהוא שם המשק שלנו."
אין לך באבני אית"ן בעיות של קרה?
"נדיר מאוד. בשנה הראשונה, כאשר שתלתי פה ירקות עלים, משהו כמו לפני 16 שנה או בקיצור – ירד פה שלג. ביום שישי אחד, לכמה שעות, הכל היה לבן ויפה, הצטלמנו קצת בשלג ואחר כך הכל הפשיר אבל זה דפק את כל הגידול. אני לא ראיתי את זה מגיע. הדשא שליד הבית הפך לצהוב ואת זה ראינו. אבל נכנסנו למנהרות, השתילים היו ירוקים, מחיכים, כביכול הכל בסדר, היו לי שם שתילים במגוון גילאים כי כל שבוע הייתי נוטע שתילים חדשים. הכל נראה בסדר בהתחלה ורק בהמשך ראית שהם כולם נפגעו, בקיצור – לא יצא כלום, כל השטח שם נפל בגלל הקור שהם חטפו באותו יום שלג."
קשה בחקלאות
יוסי, יש לך עשרה ילדים. מישהו מהילדים נשאר בחקלאות?
"לא. תיראה הם עבדו איתי קצת במשק. הרי התחלתי בלי עובדים ועד שקיבלתי עובדים עשינו ביחד את הקטיפים של החסות, את אריזת החסות, וכשהיה לי את המותג שלי 'עלי גולן' היו כמה מבצעים כאלה – חמש בבוקר, כולם יוצאים, יורדים לשטח, קוטפים, אורזים ושולחים, זה כן היה לנו אז הם יודעים טוב מאוד מה זה חקלאות.
"אם נאמר בזהירות, אני כן מאוד מאמין בחקלאות! מאמין פעמיים. פעם אחת, אני מאמין שזה מאוד מאוד חשוב, חשוב שתהיה חקלאות, זה בהחלט שליחות וגם אם זה יבוא על חשבון דברים אחרים אז מבחינה ערכית נכון להמשיך וכמה שאפשר להתמיד ולמשוך, לעשות את זה הכי טוב והכי גדול שאפשר. פעם שניה אני מאמין שלפחות נכון להיום העיסוק בחקלאות הולך ונהיה קשה, נכון מאוד אבל גם אפשר להתפרנס מזה בכבוד.
"אבל אחרי שאמרתי את הדברים האלה – אי אפשר לדעת מה יהיה הלאה, אתה מבין למה אני מתכוון? למשל, לקחת זוג צעיר נניח ולהגיד לו: 'טוב, שמע עזוב, אל תצא ללימודים או שעזוב את הלימודים או את ההשכלה שרכשת ובוא איתי נעשה עגבניות, תות שדה' – אני לא בטוח שזה המעשה הנכון. אני גם לא איזה משק ענק שאתה אומר זה חקלאות אבל בגודל של מפעל, אנחנו מייצרים ירקות – לא, אנחנו לא שם, אנחנו ממש חקלאים שתלויים בכל פעם בשתילה מחדש, בקטיפים, בכך שיהיו מחירים יותר טובים, שהתשומות לא ירקיעו שחקים. אנחנו משק קטן וצנוע. אני מכיר חקלאים שהתחילו בעיבוד קרקעות והיום הם בעיקר קונים מאחרים. הם באפס סיכון וכל התשתית שלהם קיימת, כלומר בתי אריזה וחדרי קירור, כמעט אפס סיכון. הוא בא קונה ממני ב-1.5 ₪, מוכר ב-3.5 ₪, אחרי שארז ושיווק, לא אומר שלא מגיע לו אבל הוא כבר לא מגדל. אצלנו זה לא המצב.
"בחקלאות הגידול הולך ונהיה קשה וגם מסוכן. לא יצליח, כן יצליח, מזג אוויר, האם יהיו מים ובאיזה מחיר? מזיקים? אני יחסית צעיר, אני לא מהדור שזוכר שהיה כאן מאוד טוב, אם ארגוני קניות ואגרקסקו וכולם מרוויחים, אלה הם סיפורים ששמעתי מהחברים היותר מבוגרים. אבל גם כשאני התחלתי בחקלאות לפני 30 שנה, שולי הרווח היו רחבים יותר. אם עשית איזשהו מחזור ומסיבה כלשהי הוא כולו נפל, אז הרווחת מספיק בפעם שעברה ותרוויח מספיק בפעם הבאה בשביל לכסות את הנזק הזה. היום כל שקל חייב להיות מחושב ואם יש לך באמת תקלה מאוד משמעותית זה חותך בבשר החי.
"שולי הרווח היום הולכים ומצטמצמים, האתגרים הולכים וגדלים, הגידול מתייקר משנה לשנה, הרווחיות נשחקה מאוד, אז זה מפחיד. אני מת שהילדים יתחברו ושוב אני אומר, רעיונית, ערכית הם מחוברים ב-100% אבל כל אחד מצא מקצוע משלו, הבן הגדול שוטר, יש עובדת סוציאלית, הבת הגדולה אחות ובעלה מנהל מפעל מיצים וכך הלאה. אלו מקצועות שאין בהם יותר מידי הרפתקאות, אתה עובד, אתה חרוץ ואתה תתפרנס. אני יהיה יותר משמח אם אחד מהם יבוא ויגיד בעצמו אבל אני לא יבוא עכשיו ויגיד 'תעזבו את זה ובואו אלי למשק'."
אומרים שחקלאים הם אופטימיסטים חסרי תקנה.
"תיראה, אספר לך סיפור. גויסתי בצו 8 ל'חומת מגן', הייתי אז בכפר דרום ובשורה תחתונה היו לי נזקים מאוד גדולים במשק. היית כבר עם היד על השיבר כדי לסגור את המים, איכשהו סיימתי את העונה ובאמת השכרתי את החממות לאיזושהי חברה, כדי שהם יגדלו שם. בעצם קיבלתי שכר דירה על החממות. זה הסכם לשנה ועוד שנה אופציה למשכיר. היה לי גם עסק לגינון ופיתוח והיות והיה לי הרבה מאוד זמן, העסק של הגינון פרץ בצורה לא רגילה. התחלתי להחזיק ישובים בכל הנוי הציבורי, קיבלתי פרויקטים של המועצה וכן בתים חדשים.
"יפה מאוד נכון? חלפה שנה ואני אומר לאשתי: 'אני הולך לדבר עם אפרים, זה ששכר ממני את החממות, שלא ייקח את המשק לעוד שנה'. ואשתי אומרת לי: 'למה לך לוותר על שכר דירה ולחזור לחקלאות? תמשיך עם העסק של הגינון, תגדיל אותו, מעולם לא הרווחנו כל כך טוב כמו השנה'. אמרתי לה שאני לא יכול, שאני כל יום רואה את החממות והגעגועים הם רבים.
"שנים אחרי, כשהגעתי לנווה אית"ן, עשיתי אז תיירות ושוב גינון והיה לי פה חבר, אף הוא מגוש קטיף, שבינתיים נפטר. אמרתי לו שאני הולך לבנות חממות ולגדל ירקות, והוא אומר לי: 'תגיד לי, מה רע לך? למה לך? אתה חסר תקנה, אתה לא יכול בלי'. אז תשמע, זה נכון, אני לא יודע איך להסביר את זה. אני דווקא לא רומנטיקן שמדבר על הקשר לאדמה וכדומה, אבל כנראה שזה קיים בלי להגיד."
