יבול שיא
הרפת והחלב

הצֵל שלי הוא ידידי 

2 דק' קריאה

שיתוף:

תערוכה חדשה של האמן גרשון היימן בגלריית "המחלבה" במושב בבאר-טוביה 

כולנו מבחינים בשעות האור בצֵל, בין אם זה שלנו, של זולתנו או של חפצים וצמחים. המונח "צל", שהוא בבואה כהה, קיבל במרוצת השנים כמה משמעויות נלוות. העיקרית ביניהן היא במשמעות של ליווי, כגון בביטוי: "הולך אחריו כצל".  

משתמשים במונח זה גם כדי לבטא משהו שאינו מציאותי, כמאמר הפתגם: "רואה צל הרים כהרים". כלומר: רואה מהרהורי ליבו, או חושש באופן מוגזם, ללא כל סיבה ממשית.  

גם כאשר האור פוחת וצללים מתגברים, יש יסוד של חשש, כפי שכתב המשורר שאול טשרניחובסקי בתחילת שיר ערש: "ניטשו צללים, דום ציפורים / נומה בני, אפרוחי! / אַל מצללי אופל תגוּר [תפחד] / אתך רק אנוכי."  

אבל השימוש הנפוץ ביותר לגבי הצל הוא במובן של ליווי אישי. כפי שכתבה המשוררת אנדה עמיר בשיר ילדים: "הצל שלי הוא ידידי / לא יעזבני יחידי." ואילו יהודה פוליקר כתב: "הצל שלי ואני יצאנו לדרך […] פעם אני מוביל / ופעם צל על השביל." 

גרשון היימן אמן ממושב באר-טוביה, הוא צייר, פסל ומעצב. ברחבי המדינה יש אנדרטאות שונות פרי יצירתו. (ראו: "קו למושב", גיליון 1144, אוגוסט 2020 ) 

בימים אלו נפתחה תערוכה חדשה בגלריית "המחלבה" במושב באר-טוביה, בה מוצגים ציורים של גרשון בנושא "הצל".  

מדוע דווקא בחר בנושא זה?  "חברי הצמוד מיום לידתי הוא הצל, הנמצא אתי בכל מקום: לפנים, מהצד ומאחור. פעם רחב ופעם דק, מתארך ומתקצר; וישנן הפעמים שהוא רק ניצב לידי על הקירות הדוממים, ובמקרים מסוימים הינו מפותל ומתפתל." כאמן יוצר פסלים ואנדרטאות, הוא מעיד: "מזה שנים, בזמן תכנון עבודותיי הסביבתיות, אני מתחשב בצל כחלק בלתי נפרד מסביבת העבודה."  

צילום מסך 2025 05 13 213919
מימין: צל. גרשון היימן, משמאל: צל צבעוני

גרשון מספר מתי וכיצד נחשף לנושא והחליט להתמקד בו: "בשנים האחרונות אני עובד הרבה ביערות קק"ל. שם נחשפתי לצל שלי במשך שעות היום והתחלתי להתמקד בו, כי הוא סקרן אותי. יום אחד החלטתי לצלם אותו ואחר כך המשכתי לצלם יותר ויותר. לאחר כשנתיים עיינתי בתמונות בטלפון הנייד שלי, ולהפתעתי מצאתי שם תמונות רבות של הצל שלי, במקומות שונים ובשעות שונות. החלטתי לרכז את התמונות בתיקייה נפרדת. חלף זמן וראשי החל לקדוח ממחשבות, והחלטתי שאני מצייר את הצל על סמך הצילומים שלי." 

למרבה ההפתעה ציורי הצל של גרשון היימן הם צבעוניים מאוד. והוא מסביר: " נהוג לחשוב שצבעו של הצל הוא שחור, למעשה הוא כהה וצבעו כצבע המשטח עליו הוא נופל. כך שהצל משנה את צבעו ממקום למקום, וזה היופי שבו – גם בתוכו גווניו משתנים."  

הציורים הצבעוניים מתקבלים בטכניקה מיוחדת של גרשון. הוא מערבב גירי פסטל, דבק ומים. במהלך עבודת הציור לא רואים את התוצאה, אלא רק לאחר ייבוש הדבק והמים. "כל ציור עובר כמה שלבים של שכבות צבע עד לתוצאה הסופית. לכן עבודתי על ציורים אלו נמשכה שלוש שנים."  

"המיוחד בציורים אלו," הוא מוסיף, "דמות הצל שטוחה תמיד, כמו הצל במציאות. וכל השאר מסביב מצויר ועשוי בנקודות וקווים קטנים בהשראת הטקסטורות השונות בטבע: אבנים, ענפים וצפיפות עלים ביערות קק"ל, וכן הצבעוניות של מרקמי האדמה ברחבי הארץ."  

מסכם גרשון: "הדמיון שלי ופרי עמלי לא הפסיקו להפתיע אותי עצמי ביצירותיי." 

* התערוכה מוצגת בגלריית "המחלבה" בבאר-טוביה, בימים שני וחמישי בשעות  17.30 – 19.30 ובשבת 10.30 – 12.30  

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הוא נשתל בתחילה בין שורות הבננות, "בן חורג" לגאוות העמק, נקלע למשבר בשנות ה-70 והפך להיסטוריה ולהיסטריה כשזן בלתי ידוע התגלה במקרה בקליפורניה והוטס לארץ בצידנית. סודות הזהב הירוק נחשפים  *תמונה ראשית: לא רק
3 דק' קריאה
בקיבוץ מחניים מתרחש פלא אמיתי שעשוי להיות מודל לחברה ישראלית בריאה, מכילה ואמפתית. "בית יחד" מספק מגורים ותעסוקה לאנשים עם צרכים מיוחדים בגילאי 62-21. ״החברים כאן יודעים להוקיר תודה מהמקום הכי אמיתי, אין בהם רוע, אין
< 1 דק' קריאה
תערוכת הצילום "אלבום צפון" מגיעה למוזיאון בית "השומר" בכפר גלעדי. תמונותיהם של 88 צלמים וצלמות, בהם לא מעט קיבוצניקים, יוצרות פסיפס של חיים תחת איום בקיבוצי הצפון  *תמונה ראשית:  תל חי, 1928. צילום: זולטן קלוגר  מטח של ירי כבוד בבית
4 דק' קריאה
המועצה האזורית גליל עליון נפגעה מאוד במלחמה: 9,500 תושבים פונו מביתם,  1,000 מבנים נפגעו, 162 אלף דונם נשרפו, אבל עכשיו היא חוזרת לצמוח. ראש המועצה אסף לנגלבן: ״מרבית הקיבוצים חזרו, וכיום אין דירה ריקה״.
מנס פך השמן הידוע דרך נס פח הזבל הפחות ידוע ועד נס הסופגניות, העיקר שנמשיך לחגוג   למרבית חגי ישראל יש מאפיינים, שחלקם נעשו לתיוגים, תיוג לכל חג, תיוגים שבהם החגים מוכרים.  כך למשל, פסח נחשב חג החרות, ועל כן הוא מאופיין
3 דק' קריאה
מפגש הוקרה נערך בבית הנשיא לקיבוצים שאירחו קיבוצים במהלך המלחמה. "את הפרק הנפלא הזה  של סולידריות וערבות הדדית יספרו מדור לדור", אמר הנשיא הרצוג, "רגע ישראלי שאין שני לו". בכאב ובדמעות, לצד חיוכים וחברויות שנוצרו, סיפרו נציגי הקיבוצים, המארחים והמתארחים, על חווית המפגש הדרמטי ביניהם בשעות הגורליות ובימים שאחרי. "ה-7 באוקטובר שבר לנו את האמון בהכול", אמרה  שחר באום מכפר עזה, "מעשים כמו אלו החזירו לנו את האמונה באדם״  "בחדר נאספו ביחד עומק השבר וגדול התקווה, רוחב הנטישה ועוצמת לקיחת האחריות". את הדברים אמרה אורלי רם,

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן