יבול שיא
הרפת והחלב

הצֵל שלי הוא ידידי 

2 דק' קריאה

שיתוף:

תערוכה חדשה של האמן גרשון היימן בגלריית "המחלבה" במושב בבאר-טוביה 

כולנו מבחינים בשעות האור בצֵל, בין אם זה שלנו, של זולתנו או של חפצים וצמחים. המונח "צל", שהוא בבואה כהה, קיבל במרוצת השנים כמה משמעויות נלוות. העיקרית ביניהן היא במשמעות של ליווי, כגון בביטוי: "הולך אחריו כצל".  

משתמשים במונח זה גם כדי לבטא משהו שאינו מציאותי, כמאמר הפתגם: "רואה צל הרים כהרים". כלומר: רואה מהרהורי ליבו, או חושש באופן מוגזם, ללא כל סיבה ממשית.  

גם כאשר האור פוחת וצללים מתגברים, יש יסוד של חשש, כפי שכתב המשורר שאול טשרניחובסקי בתחילת שיר ערש: "ניטשו צללים, דום ציפורים / נומה בני, אפרוחי! / אַל מצללי אופל תגוּר [תפחד] / אתך רק אנוכי."  

אבל השימוש הנפוץ ביותר לגבי הצל הוא במובן של ליווי אישי. כפי שכתבה המשוררת אנדה עמיר בשיר ילדים: "הצל שלי הוא ידידי / לא יעזבני יחידי." ואילו יהודה פוליקר כתב: "הצל שלי ואני יצאנו לדרך […] פעם אני מוביל / ופעם צל על השביל." 

גרשון היימן אמן ממושב באר-טוביה, הוא צייר, פסל ומעצב. ברחבי המדינה יש אנדרטאות שונות פרי יצירתו. (ראו: "קו למושב", גיליון 1144, אוגוסט 2020 ) 

בימים אלו נפתחה תערוכה חדשה בגלריית "המחלבה" במושב באר-טוביה, בה מוצגים ציורים של גרשון בנושא "הצל".  

מדוע דווקא בחר בנושא זה?  "חברי הצמוד מיום לידתי הוא הצל, הנמצא אתי בכל מקום: לפנים, מהצד ומאחור. פעם רחב ופעם דק, מתארך ומתקצר; וישנן הפעמים שהוא רק ניצב לידי על הקירות הדוממים, ובמקרים מסוימים הינו מפותל ומתפתל." כאמן יוצר פסלים ואנדרטאות, הוא מעיד: "מזה שנים, בזמן תכנון עבודותיי הסביבתיות, אני מתחשב בצל כחלק בלתי נפרד מסביבת העבודה."  

צילום מסך 2025 05 13 213919
מימין: צל. גרשון היימן, משמאל: צל צבעוני

גרשון מספר מתי וכיצד נחשף לנושא והחליט להתמקד בו: "בשנים האחרונות אני עובד הרבה ביערות קק"ל. שם נחשפתי לצל שלי במשך שעות היום והתחלתי להתמקד בו, כי הוא סקרן אותי. יום אחד החלטתי לצלם אותו ואחר כך המשכתי לצלם יותר ויותר. לאחר כשנתיים עיינתי בתמונות בטלפון הנייד שלי, ולהפתעתי מצאתי שם תמונות רבות של הצל שלי, במקומות שונים ובשעות שונות. החלטתי לרכז את התמונות בתיקייה נפרדת. חלף זמן וראשי החל לקדוח ממחשבות, והחלטתי שאני מצייר את הצל על סמך הצילומים שלי." 

למרבה ההפתעה ציורי הצל של גרשון היימן הם צבעוניים מאוד. והוא מסביר: " נהוג לחשוב שצבעו של הצל הוא שחור, למעשה הוא כהה וצבעו כצבע המשטח עליו הוא נופל. כך שהצל משנה את צבעו ממקום למקום, וזה היופי שבו – גם בתוכו גווניו משתנים."  

הציורים הצבעוניים מתקבלים בטכניקה מיוחדת של גרשון. הוא מערבב גירי פסטל, דבק ומים. במהלך עבודת הציור לא רואים את התוצאה, אלא רק לאחר ייבוש הדבק והמים. "כל ציור עובר כמה שלבים של שכבות צבע עד לתוצאה הסופית. לכן עבודתי על ציורים אלו נמשכה שלוש שנים."  

"המיוחד בציורים אלו," הוא מוסיף, "דמות הצל שטוחה תמיד, כמו הצל במציאות. וכל השאר מסביב מצויר ועשוי בנקודות וקווים קטנים בהשראת הטקסטורות השונות בטבע: אבנים, ענפים וצפיפות עלים ביערות קק"ל, וכן הצבעוניות של מרקמי האדמה ברחבי הארץ."  

מסכם גרשון: "הדמיון שלי ופרי עמלי לא הפסיקו להפתיע אותי עצמי ביצירותיי." 

* התערוכה מוצגת בגלריית "המחלבה" בבאר-טוביה, בימים שני וחמישי בשעות  17.30 – 19.30 ובשבת 10.30 – 12.30  

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאת: אריה וולף – מדריך מיכון חקלאי; נייד: 053-3953959; דוא"ל: [email protected] ניהול עשבייה ניהול עשבייה הוא אחד האתגרים המרכזיים בחקלאות המודרנית. במשך שנים התבסס התחום בעיקר על קוטלי עשבים כימיים, אך בשנים האחרונות גוברים
6 דק' קריאה
תקצירי הרצאות הנדסת שמרים ליצור פרומונים להדברה ביולוגית של עשים מזיקים יעל שילדרמן,1,2 גור פינס,1 מרטין קופייק2 ,ענת זאדה1 1המחלקה לאנטומולוגיה, מנהל המחקר החקלאי 2 בית הספר למחקר ביו-רפואי ולחקר הסרטן ע"ש שמוניס, אוניברסיטת תל
8 דק' קריאה
כשהמשפחה חוזרת הביתה אחרי שנתיים ארוכות של המתנה, תקווה ונשימה עצורה, עדים אנחנו לרגעים מרגשים של שיבה הביתה. בימים של ציפי דרוכה לקבלת אחינו ואחותנו השבים, אנחנו נזכרים בערך הבסיסי ביותר – הבית והמשפחה.
שלחנו את מאיה ורפי שחיו בחיפה מספר שנים לגלות את חיפה המתחדשת * לילה בחיפה, שהייתה לזוג הצעיר בית עד לפני תשע שנים * כבר בכניסה לחיפה עלו מחדש זיכרונות מתקופה אחרת בחייהם, כשהם היו סטודנטים צעירים  *תמונה ראשית: בוסתן כיאט. צילום: דני בר  בוסתן כיאט  כשנכנסים לחיפה על
5 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן