עמותת "בשביל המחר" מוציאה לוחמים ולוחמות משוחררים למסעות בטבע כדי להתמודד עם החוויות הקשות שהותירה בהם הלחימה ומארגנת קבוצות תמיכה להורים של נפגעי פוסט טראומה
עמותת "בשביל המחר" מסייעת ללוחמים ולוחמות שהשתחררו מצה"ל, המתמודדים עם השפעות של חוויות לחימה ותסמיני פוסט טראומה, לשוב למסלול חיים תקין. העמותה מוציאה מסעות קבוצתיים בטבע, חלקם בארץ וחלקם בחו"ל, שנועדו לאפשר להם לעבד את חוויות הלחימה, יחד עם אנשי מקצוע מומחים בתחום. עד כה, מאז שנוסדה העמותה בשנת 2007 על ידי ענת סמסון-יופה, יצאו כ 2,500 משוחררים ביותר מ-160 מסעות. מחקרים שהעמותה קיימה מעידים על שיפור משמעותי מובהק במצבם של הלוחמים שהשתתפו במסעות. תומר פרייבך, מנכ"ל העמותה: "הביקוש הוא אדיר. יש לנו כיום ברשימת ההמתנה יותר מ-2,500 משוחררים ומשוחררות שרוצים להשתתף במסע. כמעט כל מי שחזר או חזרה, מעידים שהמסע הזה שינה את חייהם". בחודש הקרוב פותחת העמותה קמפיין גיוס המונים שיסייע לה לקיים מסעות נוספים ולעמוד בדרישה הגוברת. משרד הביטחון תומך ב-10 אחוז מתקציב העמותה. היתר מגיע מתרומות. לקראת הקמפיין, שוחחנו עם בני קיבוצים שלקחו חלק במסעות של "בשביל המחר" ושמענו מהם על החוויה וכיצד השפיעה על חייהם.
קשת של רגשות
ליאור רומי (31) ממעברות הוא סטנדאפיסט שגם עובד במפעלי התעשייה של הקיבוץ.
הוא נכה צה"ל שמוכר על ידי משרד הביטחון כהלום קרב בעקבות שירותו בצה"ל בימי עמוד ענן, שובו אחים וצוק איתן. ב-2017 טופל ליאור על ידי דורון מרום שהמליץ לו להצטרף למסע של "בשביל המחר". "המסע הראשון בו השתתפתי היה מאוד משמעותי, השתתפו בו לוחמים מכל מיני יחידות", מספר ליאור, "זה היה מעצים, אבל הבנתי שאני חייב לצאת למסע נוסף יחד עם הצוות שלי".
ליאור היה מפק"צ בעורב נח"ל בימי צוק איתן. "במשך שנה שלמה החיים היו במתח מטורף שקשה לתאר במילים" הוא מעיד, "הייתי בתוך שכם, עזה, בגבול מצרים ואחר כך בג'נין".
ליאור מבקש לחדד שהחשיבות האדירה במסע ובכלל, בכל עיבוד חוויות הלחימה, היא לאו דווקא למי שמוגדר ומוכר רשמית כפוסט טראומטי. "הרבה אנשים אומרים 'מה לי ולזה', ובעיקר כאלה שאינם מאובחנים בצורה רשמית. אבל 'בשביל המחר' זה הרבה מעבר. יש חשיבות אדירה בעיבוד החוויה הצבאית ואני מקווה שכמה שיותר אנשים יחוו את זה ויתנו לעצמם את המתנה הזו, כל מי ששירת/ה בצה"ל. זה מאפשר חיים טובים יותר. גם בקיבוצים חשוב שיכירו את פעילות העמותה, בפרט שיש כל כך הרבה בני קיבוצים שחוו חוויות לחימה קשות ופוסט טראומטיים".
גם גד דבורי מגלגל (29) שבבקעת הירדן זכה להשתתף במסע. לדבריו, החוויה הזו גרמה לו לקדם את התהליך שבסופו יוכר על ידי משרד הבטחון כנכה צה"ל ופוסט טראומטי.
דבורי התגייס בנובמבר 2011 לעורב גולני, ובמהלך שירותו לחם במבצע צוק איתן. "הייתי בתוך מארב RPG. שני חברים טובים שלי נהרגו, אחרים נפצעו קשה", התקרית ארעה בסג'עייה. הוא השתחרר ב-2014 ורק במרץ 2021 יצא למסע שאותו קידם והוביל, יחד עם אנשי הצוות שלו. "המסע היה מאוד מוצלח. אנשים נפתחו, בכו, צחקו. זו קשת של רגשות. אותי אישית זה דרבן להגיש תביעה למשרד הבטחון ואכן הוכרתי כנכה צה"ל ואני מוודא שכל החברים שלי בצוות יידעו לעזור לעצמם, בתהליך שמתאים להם".
נראה כי המסע והתהליכים שעבר, בהחלט תרמו לחוסן הנפשי של גד. "זה פוגש אותי עדיין ביומיום, זה דוחף אותי לחיות את הרגע. אני בתנועה ואני גם מצליח להודות על מה שקרה כי זה ממנף אותי. שמונה שנים חלפו מאז ואני מנסה להסתכל בצורה חיובית ופחות להתבכיין. לקח לי זמן להגיע למצב שבו אני נמצא היום, היו שנתיים שהסתגרתי בקיבוץ, היו לי פציעות קשות בעקבות תאונות. לא הבנתי מה עובר עליי ומה פשר כאבי הבטן החזקים. ב-2016 בן דוד שלי שכנע אותי לבוא איתו לחו"ל ושם, במרחק, התחלתי קצת לעכל ולהבין את המצב".
דבורי מציין שהקיבוץ הוא העוגן שלו. "הקיבוץ מכיל ומקבל ורק פה אף אחד לא שופט אותי. הקיבוץ הציל אותי".
אופק זילברשטיין (30) מתגורר בקיבוץ מנרה והוא בעלים של קיר טיפוס בפרדס חנה ומדריך טיפוס בטבע. אופק יצא למסע רק השנה יחד עם הצוות שלו והוא אומר שכל מי שעבר אירועי לחימה צריך לצאת למסע הזה: "הייתי מאוד קרוב לא לצאת למסע כי זה נראה לי כמו עוד עומס שאני לא יכול להכניס לחיים הלחוצים שלי, אבל אשתי בדיוק לפני לידה והרגשתי שאני חייב לעשות את זה בשבילה ובשביל הילד שבדרך. זה מסע שאני ממליץ לכל מי שלחם בצה"ל לעבור". אופק, יחד עם הצוות שלו מסיירת צנחנים, עבר לאורך השירות הצבאי אירועי לחימה משמעותיים ובהם היתקלויות עם מחבלים בצוק איתן. "אני אדם שקשה לו לבקש עזרה" אומר אופק, "שחושב שהוא יכול הכול לבד. עם הזמן הבנתי שיש לי קושי אבל לא רציתי לצבוע את עצמי בצבעים של פוסט טראומה ואני עדיין לא רוצה. המסע הזה לימד אותי שזה בסדר לדבר על הדברים, שחשוב לשתף, שאם אתה עוצר וחוקר רגע את הנפש שלך ואת חוויות הלחימה שעברת זה לא אומר שאתה נזקק אלא אדם שעבר משהו בחיים וצריך שנייה לעבד אותו". אופק מוסיף: "אני חושב על זה שמי שאפשרו את זה שנחיה במדינה הזאת, ההורים שלנו, אחים ובאופן כללי החיילים שלחמו פה מהקמת המדינה ועד היום עברו חוויות קשות מאוד, אין סיכוי שהם לא נשרטו מהן ועוד יותר כי לא דיברו. יש לדור שלנו את הפריווילגיה לדבר על זה ולהבין שזה לא משהו שצריך להתבייש בו וכבר עכשיו אני רואה על חברים שלי שזה מיטיב איתנו".
"מה אני צריך חיבוקים ותמיכה?"
לפני כשנה, לאור בקשות שהגיעו לתומר פרייבך, מנכ"ל העמותה, יזמו אנשי "בשביל המחר" קבוצת תמיכה להורים של חיילים שסבלו מתסמיני פוסט טראומה. אחד ההורים שלקחו חלק בקבוצה הוא עמיר שיבולי, מקיבוץ עין דור, שבנו שירת ביחידה מובחרת בימי צוק איתן. "במחשבה הראשונה, לא רציתי להשתתף", מספר עמיר, "חשבתי, מה אני צריך את החיבוקים והתמיכה הזו. אם כבר, אני צריך כלים מקצועיים. לא שיערתי כמה בסופו של דבר אני צריך את שניהם. אני זוכר כבר במפגש הראשון את תחושת ההקלה – אתה לא לבד, הינה, יש אנשים שמדברים ומרגישים בדיוק כמוך. קשה לתאר כמה זה נותן". הקבוצה נפגשה במשך שנה, אחת לשבוע, בליווי שני פסיכולוגים. בעמותה מציינים שהקמפיין יאפשר בין היתר, סבסוד קבוצות תמיכה נוספות גם להורים של לוחמים.
משלחת של בוגרי המסעות קיימה לאחרונה מפגש מרגש בבית הנשיא ושיתפה בחוויות המסע את הנשיא הרצוג ורעייתו. במפגש, אמר הנשיא הרצוג לנוכחים: "אתם החלוצים לפני המחנה. הדור שהתחיל לדבר ולשתף גם בכאב. כולנו אומרים לכם תודה". ענת סמסון-יופה, מייסדת העמותה שאף קיבלה לפני כשנה את אות הנשיא להתנדבות, אמרה באירוע: "הקמתי את העמותה כדי להשיב את החבר'ה הביתה ולא להשאיר אותם בקרב.
קמפיין הגיוס של 'בשביל המחר' יצא לדרך ב1.12.22 ומנהלי העמותה מקווים לגייס סכום של מעל מיליון שקלים כדי שיוכלו להוציא עוד מסעות ל 2,500 חיילים וחיילות משוחררים שנרשמו ומחכים לצאת למסע. לתרומות הכנסו ל"מתגייסים בשביל המחר". למידע נוסף על העמותה *6361
ההורים שלנו, אחים ובאופן כללי החיילים שלחמו פה מהקמת המדינה ועד היום עברו חוויות קשות מאוד, אין סיכוי שהם לא נשרטו מהן ועוד יותר כי לא דיברו. יש לדור שלנו את הפריווילגיה לדבר
