על הקשר הסיבתי בין חומרי הריסוס למחלת פרקינסון

נדחתה תביעת חבר קיבוץ, עובד מטעים, להכיר בו כנפגע בעבודה

חבר קיבוץ לקה בפרקינסון. באמצעות עו"ד רונן אבניאל הוא תבע בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב שהמוסד לביטוח לאומי יכיר בו "נפגע מעבודה" (כדי לקבל קצבת נכות מעבודה).

לטענתו, 30 שנה עבד במטעי הקיבוץ ונחשף לסירוגין לחומרי ריסוס קוטלי עשבים ומונעי נביטה. כדי להצליח בתביעתו עליו להוכיח "קשר סיבתי" בין עבודתו לבין מחלתו (שהיא "הפגיעה" שנגרמה לו בעבודתו, והמזכה אותו בהכרה ובקיצבה).

לא אחת הוכרו עובדי חקלאות, חברי קיבוץ ואחרים, כ"נפגעי עבודה" בנסיבות שכאלה, ובית הדין מינה מומחה רפואי כדי שיחווה דעתו אם "ניתן לקבוע, בסבירות העולה על 50 אחוז, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלת הפרקינסון".

המומחה השיב כי הגיל הממוצע של גילוי מחלת פרקינסון בארץ הוא 66. אצל מי שנחשף לחומרים רעילים "גיל ההופעה מוקדם בממוצע בעשר שנים", ואילו התובע אובחן במחלה זו בהיותו מעל גיל 70, 17 שנה לאחר סיום העבודה. הוא מצא כי לחלק מחומרי הריסוס, להם נחשף התובע, "יש הוכחות של קשר סיבתי בהופעת מחלת הפרקינסון".

הגם ש"לא ניתן לשלול קשר סיבתי", אמר המומחה, הוא לא יכל "לקשור קשר סיבתי חד ערכי, בין החשיפה והופעת המחלה, כאשר היא הופיעה בגיל מאוחר מאוד יחסית למה שמצפים עקב חשיפה, וגם בצורה ככל הנראה קלה יותר".

לפיכך, לדעתו לא הייתה "לחשיפת התובע לרעלים השפעה העולה על 20 אחוז ביחס להשפעות אחרות". משכך, ביקש המוסד לביטוח לאומי, באמצעות עו"ד עדי עזר אשכנזי, לדחות את התביעה. התובע הגיב שהמומחה אוחז ב"אסכולה מחמירה" ובמאות מקרים, לטענתו, הוכרו חולי פרקינסון שנחשפו לחומרים מסוכנים. לכן ביקש למנות מומחה אחר. 

השופטת מירב קליימן אמרה שגם "אם במקרים אחרים התקבלו תביעותיהם של חקלאים להכרה בקשר בין תנאי עבודתם למחלת הפרקינסון אין בכך להוכיח שהמומחה דוגל באסכולה מחמירה", באופן שבית הדין לא יקבל את חוות דעת המומחה אותו מינה או שימנה מומחה אחר במקומו.

המומחה לא קבע כי קיים קשר סיבתי, וגם אם אמר "שלא ניתן לשלול קשר שכזה", אין בכך, "כדי להוכיח קשר סיבתי ברמה המספקת לשם הוכחת פגיעה בעבודה", הוסיפה השופטת ודחתה את התביעה.