הוא רק בן 17 וכבר אלוף הארץ בריצת 3000 מ' לצעירים עד גיל 18 וסגן אלוף בריצת 1500 מ'. הראל שיין, בן מושב ניר-ישראל, מתאמן במשך שעות רבות בשבוע במסגרות שונות, והתקבל ע"י ד"ר רפי וישניצר ז"ל – שהיה בעבר אלוף הארץ בריצות ארוכות ומאמן אצנים בעל שם – לקבוצת האימונים שהקים . בזכות מורים טובים, בזכות הורים תומכים ובזכות הספורט הפך גם לתלמיד מצטיין. המאמן שלו, דסטאו סוונך, צופה לו עתיד מזהיר
הראל שיין בן ה-17 הוא דור רביעי במושב ניר-ישראל. אביו, דרור, הוא מהנדס בעל תואר ראשון ושני בפקולטה לחקלאות ברחובות, בתחום קרקע ומים – ועובד כמהנדס תהליך, מנהל תפעול ומנהל פרויקטים בתחום הטיפול במים ושפכים. האם פנינית שירתה בצבא במשמר הגבול, ומאז, מזה 27 שנים, היא משרתת במשטרת ישראל ובמג"ב. כיום היא עוסקת במג"ב בפיתוח הדרכה ופרויקטים קהילתיים. במקביל לעבודתה במשטרה היא עוסקת בהתנדבות בהדרכת פעילות גופנית לגיל השלישי ולאנשים עם צרכים מיוחדים.
פנינית ודרור נישאו בשנת 2000 ומאז הם חיים במושב ניר-ישראל. שם נולדו ילדיהם הראל (יליד 2003) וטליה, (ילידת 2006). הראל למד בבית הספר היסודי "ניצן" בקיבוץ ניצנים וזה עתה סיים את כיתה יא' בבית הספר התיכון "שקמה דרכא" בקיבוץ יד-מרדכי. מיד עם תחילת לימודיו בבית-ספר זה, בכיתה ז', קיבלו חייו מפנה, שהוביל אותו להישגים משמעותיים בתחום האתלטיקה בענף הריצה וגם בלימודים.
מספר הראל: "בילדותי התחלתי לשחק כדורגל בחוגים שונים. באחד משיעורי הספורט הראשונים בחטיבת הביניים השתתפתי בתחרות כיתתית בריצה למרחק של 1000 מ'. זו היתה הפעם הראשונה שרצתי מרחק זה, והתוצאה שלי היתה די טובה. המורה לביא כרמי הבין כנראה מיד, שיש לי עתיד בתחום, וצירף אותי לנבחרת הבית-ספרית לתחרות 'מרוצי שדה לבתי-ספר', כדי לייצג את בית הספר שלנו במחוז דרום". הראל לא התלהב להשתתף בתחרות זו, אך חברו טל זיידל ז"ל מקיבוץ ניצנים דרבן אותו לכך. השניים התאמנו יחד והשתתפו בתחרות, שהתקיימה בדימונה. מאז זנח הראל את הכדורגל והתמקד בריצה, בתחילה עם טל חברו. יחד התאמנו בריצה בפרדסי ניר-ישראל וניצנים.
בשנת 2018 נהרג טל זיידל בתאונת דרכים והוא בן 16 בלבד. מותו הכה בהלם ובצער את הקרובים לו ואת כל תושבי המועצה האזורית חוף-אשקלון.
באותה תחרות ראשונה של מחוז דרום הגיע הראל למקום חמישי. מאז הוא מתחרה במסגרת זו שנה אחרי שנה, ומכיתה ט' עד יא' זכה מדי שנה במקום ראשון בתחרות זו. זכייה זו מעלה אותו להשתתף בתחרות הארצית לבתי ספר, שמתקיימת בבית-שאן עם זוכים מכל המחוזות. במקביל הוא משתתף בתחרויות של איגוד האתלטיקה למרוצי שדה, וכן באליפות הארצית המתקיימת מדי שנה בחודש פברואר.
בין ספורט להישגים בלימודים
אבל לא הכול הלך בקלות באותה שנה ראשונה בבית-הספר התיכון. מספר דרור, אביו של הראל: "בתחילת כיתה ז', לאחר שהיה מצטיין בבית-הספר היסודי, היה לו קשה להתמודד עם עומס הלימודים. הוא סבל מהפרעת קשב וריכוז והיה לחוץ מאוד לפני מבחנים, אבל הוא הצליח להתגבר על זה בזכות מורה מעולה שהיתה לו, נופר מלכה. נופר, שהיתה המחנכת שלו עד סוף כיתה ט', לא ויתרה לו והתעקשה שיתאמץ, שיתמיד וילמד."
ב-19 ביולי התחרה הראל שין בריצת 1,500 מ' וסיים במקום שני, כסגן אלוף ישראל, שאיפשרה להראל להשתלב במקצה 1,500 מ' באליפות ישראל לבוגרים, יחד עם האצנים המהירים ביותר בארץ. ביום השני לתחרויות, ה-20 ביולי, הוא השתתף בריצה של הקדטים למרחק של 3,000 מ' וזכה במקום הראשון. עתה הראל שיין הוא אלוף ישראל בריצת 3,000 מ' לרצים עד גיל 18. התחרויות הללו היו בשבוע בו ניגש הראל לבחינות הבגרות באנגלית ומתמטיקה!
דרור מציין את הקשר בין ההתמדה בריצה לבין ההצלחה בלימודים: "הריצה נתנה להראל את היכולת להתמודד גם עם הקשיים בלימודים. הוא למד לאתגר את עצמו, לעמוד על קו הזינוק ולא לוותר בשום פנים ואופן." מלבד נופר עודדו אותו גם מורים אחרים ורכזי מקצוע.
האב מעורה בהתקדמותו של הראל בנו בלימודים וגם בריצה. דרור מלווה אותו בכל הריצות שלו, כשהוא רכוב על אופניו. השניים עוברים יחד קילומטרים רבים – במרחבי מושב ניר-ישראל, בפרדסי קיבוץ ניצנים, יער המלאכים, הרי ירושלים, חולות אשדוד ויבנה ועוד. מסתבר שלהראל יש יכולת לדבר במהלך כל הריצה, והריצה עם אביו היא זמן איכות עבור שניהם. השניים אפילו פותרים תרגילים במתמטיקה תוך כדי ריצה! עוד שותף יש לשניים באימוני הריצה – הכלב רִיו, פוינטר גרמני גזעי. (מאלף הכלבים עוז כהן* המליץ עליו כמלווה באימונים, כיוון שהכלב הזה צריך להוציא הרבה אנרגיה). ואכן ריו שותף לכל האימונים הקשים בשטח.
"ביחד נוכל"
במהלך כיתה ז' באותה שנה (2016) הצטרף הראל לקבוצת ריצה בקיבוץ קבוצת שילר, אותה הקים ד"ר רפי וישניצר ז"ל, והיה מאמן את הרצים. ד"ר וישניצר, רופא במקצועו, היה בעצמו אצן מפורסם בשנות ה-60' וה-70' וזכה להישגים רבים בתחום האתלטיקה (וכך גם אחיו הצעיר ממנו, יובל וישניצר יבדל"ח). הוא אימן אצנים רבים בארץ, חלקם אף ייצגו את המדינה בתחרויות בינלאומיות ובאולימפיאדות.
בקבוצה שיסד רפי ז"ל והנהיג, עד מותו ממחלה ב-2016, נפגשים בכל יום שישי אצנים בגילים שונים – מילדים ועד מבוגרים. רפי קיבל לקבוצת הרצים את כל מי שרצה להתאמן, ויצר קבוצה בה חברים ספורטאים מרקעים שונים.
הקבוצה נקראת "ביחד נוכל". רפי ז"ל, שהיה רופא פנימאי, תרם רבות למתאמנים. דרור מספר מסיפורים ששמע עליו: "רפי היה מקבל כל מי שפנה אליו, עורך להם בדיקות בעת הצורך, נתן ייעוץ רפואי למי שצריך ואף טיפל בהם בעצמו. הוא ליווה גם את משפחות הרצים, סיפק נעליים, בגדים, וכל ציוד אחר שהיה חסר לרצים."
לזכרו מתקיים בכל שנה טקס בבית העלמין בקבוצת שילר. מגיעים לחלוק לו כבוד כמעט כל אוכלוסיית הרצים הבכירים בארץ. לאחר טקס האזכרה יוצאים לריצה סביב מטעי האבוקדו, במסלול האימון שנהג להוביל את רציו, בעת שליווה אותם במכוניתו ונתן להם הערות, דגשים ושיפורים. בכל יום שישי ממשיכים לרוץ במסלול זה כחלק מן האימון. את המסלול לזכרו הכינה המשפחה בעזרת הרצים ולאורכו הוצבו שלטים עם אמרות מפי רפי ז"ל. בין האמרות: "רוצו אל תוך הרוח הגדולה הזאת, רוצו", " תהיו קלים גם כשקשה, תהיו קלים", "הרגליים כבדות? מחר יום חדש", "כאשר הרוח הנכונה מפעמת, נעור הניצוץ בעיניים והכמיהה לריצה ברגליים".
עוד ועוד אימונים
מזה חמש שנים, מידי יום שישי, נוסעים הראל, אביו דרור ועמם גם ריו הכלב, לקבוצת שילר. המאמן של הראל הוא דסטאו סוונך, אף הוא אצן שהצטיין ומי שהיה אלוף הארץ במקצועות הריצה השונים ואף השתתף באליפות אירופה ואליפות העולם. דסטאו, שקיבל את הראל בזרועות פתוחות, עם הרבה תמיכה ורגישות לעזור ולקדם (ממש כמו רפי מורו ומאמנו), התלהב מכישרונותיו של הראל ומנחישותו להצליח.
הראל בעל משמעת עצמית עצומה ומתאמן על פי תכנית אימונים נוקשה, שהותאמה לו ע"י מאמנו. התוכנית כוללת 8 ל-9 אימונים בשבוע, בוקר וערב. ריצות נפח בהם הוא גומע מרחקים ארוכים של 12-15 ק"מ לאימון, אימוני מהירות למרחקים של 200, 300, 400, 600 ו-1000 מ', כמו כן הוא מבצע אימוני מכשולים באצטדיון האתלטיקה בראשון לציון, לשם הוא מגיע ברכבת מיד לאחר שובו מהלימודים.
"בילדותי התחלתי לשחק כדורגל בחוגים שונים. באחד משיעורי הספורט הראשונים בחטיבת הביניים השתתפתי בתחרות כיתתית בריצה למרחק של 1000 מ'. זו היתה הפעם הראשונה שרצתי מרחק זה, והתוצאה שלי היתה די טובה. המורה לביא כרמי הבין כנראה מיד, שיש לי עתיד בתחום, וצירף אותי לנבחרת הבית-ספרית לתחרות 'מרוצי שדה לבתי-ספר', כדי לייצג את בית הספר שלנו במחוז דרום"
תכנית האימונים שבנה לו דסטאו, מאמנו האישי, כוללת גם תרגילי גמישות ותרגילי חיזוק. כמי שצריך להכשיר את גופו לפעילות המאומצת הזו ושמירה על אורח חיים ספורטיבי, הוא נעזר בייעוץ של תזונאית ספורט – ומובן שכל המשפחה נרתמה לאכול לפי התפריטים המתאימים לו. כמו כן, הוא זוכה לעיסוי מקצועי של מעסה ספורט. הראל מתאים את בגדיו בהתאם לסוג האימון ולפי הצורך. גם בימים חמים הוא מקפיד כספורטאי מקצוען ללבוש בגדים ארוכים, כדי לשמור על חום הגוף, ומורידם ממש לקראת האימון או התחרות. לאחר אימון הוא מקרר את גופו בתוך חבית עם בקבוקי קרח קפואים. יש לו כ-10 סוגים של זוגות נעליים, בהתאם לאופי ומקום האימון: ריצות בשטח, פריצות כביש, נעלי ספייקס לריצות על רקורטן באצטדיון, נעליים קלות לתחרויות ועוד.
מסתבר שסוגי האימונים והתחרויות מותאמים לעונות השנה. בסתיו, בתחילת השנה, אלו "אימוני נפח", הווה אומר: מרוצי שדה – ריצות בשטח עם עליות; דיונות בחוף הים; הרים ומכשולים בהם עורכים את הריצות הארוכות, ובהן מתלווה אליו אביו דרור באופניים. בהמשך השנה בתחילת החורף נכנסים לאימונים באצטדיון. דרור אומד את המרחקים שהם עוברים יחד: "אנחנו עוברים כ-12 עד 18 ק"מ בכל אימון, שהם כ-110 ק"מ בשבוע – הראל בריצה ואני רוכב לידו על האופניים."
גם בתקופת הקורונה, כאשר אי אפשר היה להתרחק מן הבית, המשיך הראל באימונים. אביו דרור הכשיר לו בשדה מאחורי הבית "אצטדיון" עם מסלול ובו מכשולי מרוצים, ואימו פנינית אימנה אותו בבית באימוני כושר.
אלוף!!!
כאשר אך התחיל לאמן את הראל, בכיתה ז', אמר לו המאמן דסטאו: "בשנה הבאה תהיה אלוף ישראל במרוצי שדה", ואכן, נבואתו זו התגשמה. בהיותו בכיתה ט' בשנת 2018 זכה הראל במקום הראשון והיה אלוף ישראל לילדים עד גיל 15.
בפברואר השנה התקיימה תחרות אליפות ישראל ה-59 במרוצי שדה מטעם איגוד האתלטיקה הישראלי, והראל זכה בתואר "אלוף ישראל למרוצי שדה לקדטים (עד גיל 18) לשנת 2020".
בחודש מאי השנה, עם ההפוגה לאחר הגל הראשון של הקורונה, התאפשרה חזרה לאימונים ולתחרויות, והראל החל את האימונים למרחקים ארוכים – 1,000מ', 1,500 מ', 2,000 מ' מכשולים ו-3,000 מ' – ולהתחרות במקצים אלו במסגרת איגוד האתלטיקה לגילאי קדטים (גילאי 16-17).
התחרות ארכה יומיים, בתאריכים 19-20 ביולי 2020. ביום הראשון, התחרה הראל בריצת 1,500 מ', וסיים במקום שני, כסגן אלוף ישראל. יחד עם זה, עומד לזכותו ההישג הגדול, התוצאה הטובה ביותר השנה לגילו בריצה קודמת שלו למרחק זה, כשירד מ-4 דקות (SAB 4) לתוצאה של 3 דקות 59 שניות ו-58 מאיות. תוצאה זו איפשרה להראל להשתלב במקצה 1,500 מ' באליפות ישראל לבוגרים, יחד עם האצנים המהירים ביותר בארץ.
ביום השני לתחרויות – 20 ביולי – הוא השתתף בריצה של הקדטים למרחק של 3,000 מ' וזכה במקום הראשון. עתה הראל שיין הוא אלוף ישראל בריצת 3,000 מ' לרצים עד גיל 18. יש לציין שהתחרויות הללו היו בשבוע בו ניגש הראל לבחינות הבגרות באנגלית ומתמטיקה!
הראל מספר, שעם שובו הביתה מן התחרות בה זכה, הוא ניגש עם שתי המדליות אל כלבו ריו, שרץ עמו באימונים, חיבק אותו ואמר לו: "גם לך יש חלק בניצחון הזה שלי."
טיפוח למצוינות ולנתינה
דרור מספר על בנו: "הראל נחוש, מגדיר לעצמו מטרות קצרות טווח ומטרות רחוקות, ולא מוותר עד שמשלים את השגתם. כך עם הלימודים וכך עם הספורט. לדעתי יש לספורט תרומה גדולה מאוד גם לתהליך הלמידה שלו. אני נהנה ללוות אותו באימונים, להיות שותף לדילמות ולהחלטות שלו. כל המשפחה שותפה למאמצים."
לדעתו של דרור החיים במושב, החברה והפעילויות החברתיות בו תרמו להראל ולחבריו רבות. הראל שייך לחבורת ילדים, שמבלים, לומדים ומתאמנים יחד. החל מכיתה א' הפעילו ההורים, בהובלת גילי ציפר את הילדים בחוגי סיור ופעילויות שונות, כדי לגבש אותם ולחנכם להכרת הארץ ואהבתה, אהבת הטבע ותרומה לקהילה. בין הפעילויות של חוגי הסיור היו טיולים וניווטים במסלולי חוצה ישראל, סדנת סנפלינג, טיפוח גינה קהילתית, פעילויות שונות ומגוונות בחגי ישראל בקהילה, מסע "מים אל ים" בכיתה ז' (מחוף אכזיב ועד הכינרת) ועוד.
גם האם, פנינית, שהגיעה מן העיר, מציינת את יתרונות החיים במושב ומדגישה את חשיבותה של הקהילתיות. פנינית מספרת כי: "מן הרגע הראשון להגעתי הרגשתי שהמושב הוא בית, שיש פה קהילה מאוד חמה. כעירונית לשעבר אני מאוד מעריכה את החקלאים שאוהבים את עבודתם, שנותנים הכול למען עבודת האדמה ולמען הזולת. אני תורמת מן הידע שלי להראל באימוניו, וזוהי הרגשה טובה ביותר לקחת חלק באימונים של בני."
כאמור, פנינית תורמת גם לחברה בעבודה התנדבותית. ילדיה הראל וטליה מתלווים אליה לפעילותה עם ילדים ואנשים בעלי צרכים מיוחדים. "הראל ואחותו טליה – שהיא יצירתית, עם לב חם ועם רצון לנתינה – לומדים בדרך זו להכיר ולהוקיר את השונה," היא מסכמת.
מובן שעם משפחה תומכת ואוהבת, ועם קהילה חמה ומפרגנת במושב, ניתן לבני הנוער להגיע להישגים משמעותיים.
ונסיים באמרה נוספת של רפי וישניצר ז"ל לרצים שלו: "הרימו ראש, חייכו ותגידו תודה שאתם כאן".
* על עוז כהן ופעילותו באילוף כלבים ובחינוך לחצו: "כל הרחבה לטובה: משפחת כהן"