לוכד הנחשים הנערץ יעקב סלע מקיבוץ מורן, שנרצח על ידי הראל הרשטיק, בנה הגאון של בת זוגו וחברו הלוקה בנפשו מדגניה ב', עמדו בליבה של הפרשה שהסעירה את הקיבוץ ואת המדינה כולה בשנות ה-90
ב-16 באפריל 1996 יצאה קבוצת נערים לטיול ברמת הגולן. במהלך הטיול נדהמו הנערים לראות כף יד אדם מבצבצת מתוך האדמה. המשטרה שהוזעקה למקום נטלה את הגופה לזיהוי ואז התברר שהיא שייכת ללוכד הנחשים יעקב סלע מקיבוץ מורן, שנעדר קרוב לחודש.
החוקרים הצליחו להתחקות אחר האדם האחרון שפגש בסלע, הראל הרשטיק, בן 20 מקיבוץ דגניה ב'. סלע, כך הסתבר, גרר אחריו עדת מעריצים ותלמידים בהם הרשטיק, שאימו רינה הרשטיק (ציון) ניהלה עם סלע קשר רומנטי. כבר בילדותו אובחן הרשטיג כילד מחונן, השלים בגרות בכיתה י"א והתחיל תואר במדעים בגיל 17.
במהלך ההיכרות ביניהם גילה סלע שהרשטיק גונב ממנו המחאות בסכומי כסף גבוהים אך הסכים שלא להתלונן עליו במשטרה אם ישיב לו את הכסף, אך הרשטיק התחמק בתואנות שונות.
באחד הימים קבעו השניים שסלע יאסוף את הרשטיק מכפר סבא והם ייסעו לחיפה, כביכול כדי להחתים עו"ד של חברה שבבעלותו, שיאשר להוציא ממנה כספים לצורך תשלום החוב.
לנסיעה הצטרף חבר של הרשטיק, דן קניג בן דגניה ב', שהיה מעורער בנפשו. באמצע הדרך הרשטיק התחזה כמי שצריך להקיא וביקש מסלע לעצור בצד.
אז שלף קניג אקדח שנטל הרשטיק מאמו וירה שלושה כדורים בגבו של סלע, בהוראתו והדרכתו של הרשטיק. לאחר מכן ירה גם הרשטיק כדור רביעי בראשו של סלע. השניים נפטרו מהרכב וקברו את הגופה, אך אלה כאמור נמצאו והובילו להעמדתם לדין ולהרשעתם.
מלבד בעבירת רצח, הורשע הרשטיק גם בשיבוש מהלכי משפט, קשירת קשר לביצוע רצח, גניבה, קבלת דבר במרמה, זיוף והתחזות לאחר. הוא נידון למאסר עולם, שנקצב ל-30 שנה מרגע מעצרו, עד מאי 2026. הרשטיק ריצה את עונשו בכלא מעשיהו.
בכתבה נרחבת של עמיר קורץ שהתפרסה לאחרונה ב'כלכליסט' מסופר שבמהלך שנותיו בכלא, המשיך הרשטיק בלימודיו האקדמיים, השלים שני תוארי דוקטורט – בכימיה ובמתמטיקה, וכן החל לעסוק בפיתוחים למיניהם. באחד האבחונים הפסיכולוגיים שנערכו לו צוין עוד כי "האסיר מעורב במספר חברות מחוץ לכותלי הכלא".
הרשטיק נהג לעתור לא מעט נגד שב"ס, בין השאר כדי לקבל מחשב, שעליו יוכל לעבוד ולקדם סטארט אפ בשם "ספקטרוסנס" שהקים עם שותפים מטעם חברה בבעלותו שהתהדרה בפיתוח מכשיר לגילוי מחלות סרטן בצורה לא פולשנית. החברה לא הצליחה להמריא והתמוססה.
ניסיונו של הרשטיק לפני חמש שנים להשתחרר בניכוי שליש, בין השאר בשל מצבו הבריאותי, לא צלח. השנה הוא עתר שוב לשחרור מוקדם על תנאי תוך שהגיש לוועדת השחרורים חוות דעת שונות לגבי בריאותו הירודה.
אחרי דחיות רבות, נערך דיון בוועדה, אליו הגיע האלוף במיל' יעקב עמידרור, לשעבר יו"ר המועצה לביטחון לאומי וכיום יו"ר השלד הבורסאי נקסט ג'ן ביומד, שנסחר בתל אביב לפי שווי של כ-135 מיליון שקל ומבקש למזג לתוכו את מלוא פעילות החברה שהקים הרשטיק, שהוא גם בעל מניות מרכזי בה ו"המוח" הטכנולוגי שלה.
הפעם מדובר היה בפיתוח "ינשופון" שבאמצעות נשיפה בו ניתן יהיה לזהות מגוון רחב של וירוסים ומחלות ממאירות. אך עיקר ההתמקדות כיום היא בזיהוי נגיף הקורונה באמצעות נשיפה.
עמידרור תיאר הפני הוועדה כי החברה בבעלות הרשטיק "נמצאת בפני פריצת דרך מדעית" וכי התרשמותו ממנו היא חיובית ביותר. "הוא שילם את חובו לחברה", אמר, "ואם יש לאדם כישרונות וידע וזו דרכו לעשות תיקון כדי להציל חיים באמצעות הפיתוחים שלו במקום החיים שהוא לקח – צריך לתת לו הזדמנות שנייה, גם אם עשה דברים חמורים מאוד".
סוף פסוק: בחודש מרץ השנה שוחרר הרשטיק (46) מכלא ניצן בתום 25 שנות מאסר (מתוך 30), לאחר שוועדת השחרורים קיבלה את בקשתו לשחרור מוקדם. לאחר השחרור מונה הרשטיק כמנהל הטכנולוגיות הראשי של החברה הממוזגת.
לשמע הידיעה, נזכר צלם "זמן קיבוץ" דוד (דדה) עינב בביקור מתוקשר של לוכד הנחשים יעקב סלע ז"ל בקיבוצו, בית אלפא, בשנת 1994, בעקבותיה פורסמה ב"דף הירוק"
כתבתו של עמי רוז'נסקי ז"ל, מעוטרת בצילומיו המרהיבים (והמפחידים!) של דדה. הנה תזכורת.
תגובה אחת
לוקה בנפשו או לא.כרנראה מדובר באדם מופרע אבל מוכשר אפילו מחונן.העולם הדמוקרטי החליט שמי שפשע ושילם את חובו או עונשו לחברה ומשוחרר זכאי לחיים חדשים מבלי שעברו ימחק או ישכח.אבל זכותו גם אם זה לא מתקבל על הדעת לנצל את יכולותיו לנהל לפתח ולמכור כל דבר שעבר את כל הרגולציה הקיימת במדינה.מי שרוצה יצטרף וישקיע בחברה בה הוא סמנכל פיתוח טכנולוגי.ומי שלא יכול לסבול זאת פשוט יכאב וישב בצד.זה החוק ואותו חייבים לקיים.זה ערך יסוד והחשוב עם עוד ערך עליון שהוא קדושת החיים.