שר החקלאות צריך לטפל בגורם האמיתי למחירים הגבוהים: מתח הרווחים הגבוה ברשתות השיווק
דגן לוין, ראש אגף הכלכלה בתנועה הקיבוצית
"שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ" (דברים, פרק ט"ז פסוק ט'); שבעה שבועות – זהו פרק הזמן שחלף לו מיום כינון הממשלה ועד ליום אישור הרפורמה החקלאית בממשלה, רפורמה שבאירופה נבנית בזהירות ובמקצועיות, נפרשת הדרגתית לאורך מספר שנים ומלווה בתהליכי בקרה והתאמה.
רפורמה שאם לא תשונה, אחריתה זריעת הרס עצום בחקלאות הישראלית המפוארת, שבמשך עשרות שנים והביאה הישגים יוצאי דופן למדינת ישראל, ובמחי החלטה קפריזית אחת של שר החקלאות עומדת בפני משבר שלא ידעה כמותו.
יעדה של הרפורמה המוצעת הוא מעבר מתמיכה עקיפה לתמיכה ישירה. יעד זה אינו פסול, אם הוא מנוהל נכון; אלא שלשר החקלאות אצה רצה הדרך והוא מסכל דיון מקצועי אמיתי עם החקלאים כמצוות הממשלה, דורס את הדרג המקצועי במשרדו המתנגד לרפורמה כפי שהיא מוצעת ומפזר סיסמאות שטחיות שאינן יורדות לשורשו של השינוי שהוא מוביל – שינוי המאיים למוטט ענפים חקלאיים רבים, לפגוע אנושות בכלכלת יישובי פריפריה רבים ולהוציא ממעגל העבודה והפרנסה חקלאים מיובלי ידיים וקמוטי פנים מעשרות שנים בשמש היוקדת.
הרפורמה המוצעת כושלת בשלושה מבחנים בסיסיים, שדי באחד מהם לבדו כדי לפסול אותה: היא מבוססת על הנחות עבודה שגויות עובדתית, מייצרת תחרות לא הוגנת לחקלאות הישראלית ותוביל לנזק ערכי וציוני.
במישור העובדתי, על פי נתוני משרד החקלאות ובניגוד לדעה הרווחת, ממוצע מחירי הפירות והירקות בישראל נמוך מהממוצע ב- oecd. יתר על כן, היות וכלל מחירי המזון בישראל גבוהים מהמחיר הממוצע ב-OECD, בין היתר על רקע מאפייניה הייחודיים של מדינת ישראל כסמי "מדינת אי", בולט ענף הצומח בישראל כענף תחרותי.
ועוד במישור העובדתי: הורדות מכסים שנעשו בשנים האחרונות – בדגה, בבשר, בחמאה ובנשירים – לא הובילו, על פי רוב ולאורך זמן, לירידת מחיר משמעותית לצרכן.
יתמה הקורא כיצד זה יכול להיות, שהרי כל דרדק של מבוא לכלכלה יודע כי הורדת מכסים ומכסות אמורה להוריד את המחיר? אלא שבישראל חלק ניכר מהעלות לצרכן נובעת ממתח רווחים גבוה ברשתות השיווק, שהן הלכה למעשה גם הקמעונאיות וגם הסיטונאיות, ופועלות כאוליגופול מול הצרכן וכאוליגופסון מול החקלאי.
לא פלא כי תוצאות הורדת המכסים אינן עונות על ציפיות הרפורמטורים ושופריהם. במקום לטפל במקטע הקמעונאי והסיטונאי האחראי על כשני שלישים מהעלות לצרכן ונהנה ממתח רווחים גבוה, מתעקש שר החקלאות לטפל ברגל גסה במקטע הייצור החקלאי שרווחיותו, על פי רוב, נורמלית במקרה הטוב.
ולבסוף, קצת פרופורציה: הרפורמה מטפלת בפירות, ירקות וביצים; על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מוצרים אלו מהווים רק 3.6 אחוז מסל הצריכה הממוצע של משפחה ישראלית.
במקום להתמקד במרכיבים המהותיים של יוקר המחיה, עוסקת הרפורמה במרכיבים שוליים כך שגם אם תקצור הצלחה סוחפת ותקטין את מחירי הפירות, הירקות והביצים ב-25 אחוז, יוקר המחיה בישראל יקטן בפחות מאחוז אחד.
גם במישור ההוגנות הרפורמה המוצעת אינה עומדת בדרישות הבסיסיות ממדיניות ממשלתית נאורה:
מרכיב העלות לצרכן הנובע מהמקטע החקלאי ("מקטע הייצור") כולל בתוכו מרכיב משנה משמעותי שמקורו במדיניות ממשלתית (אגב, מוצדקת מאוד בדרך כלל): עלויות כשרות, שמיטה, מחירי מים גבוהים ובלתי תחרותיים, עלויות העסקת עובדים זרים, מגבלות סחירות בקרקע, הגבלות מחמירות על שימוש בחומרי הדברה ועוד ועוד.
מגבלות אלו על פי רוב אינן חלות על היבוא ועל כן בהעדר הגנות יפגוש החקלאי הישראלי תחרות בלתי הוגנת (והצרכן במוצרים חקלאיים נחותים המבוססים על הדברה אלימה ומזיקה בריאותית, ניצול מחפיר של עובדים וכיו"ב).
ובקצה הדרך, גם ציונות, התיישבות, כפריות וקיימות אינן מילים גסות. החקלאות הישראלית הינה עוגן ציוני ופעמים תנאי הכרחי להתיישבות לאורך גבולות הארץ, לשמירה על ביטחון המזון, תוצרת חקלאית טרייה ובריאה, כלכלתן וכבודן של אלפי משפחות המתפרנסות מהמעגל השני והשלישי של החקלאות ובהם פועלי תעשיית השימורים החקלאיים, ריאות ירוקות בארצנו הצפופה והמצטופפת ועל מניעת זיהום סביבתי באמצעות השקיה במי קולחין.
הרפורמה בנוסחה הקיימת תגרום לפגיעה הכרחית בערכים חשובים אלו כדי להוריד בשיעורים זניחים, אם בכלל, את המחיר לצרכן.
טוב יעשו משרד האוצר ושר החקלאות אם יחשבו מסלול מחדש וישבו עם החקלאים בלב פתוח ובנפש חפצה לתכנון רפורמה תכליתית, הוגנת ובת קיימא שתשמור על החקלאות הישראלית לצד הורדת מחירי התוצרת החקלאית.
