יבול שיא
הרפת והחלב
מוזיאון

הרפת הישנה הפכה למוזיאון

3 דק' קריאה

שיתוף:

משק גוזובסקי ברמת צבי

הרפת הישנה אצל משפחת גוזובסקי עמדה ריקה והייתה אפילו מטרד. גוזול החליט לשלב בין תחביבים והפך אותה למוזיאון "האוסף", שבשנתיים האחרונות גם נפתח לקהל הרחב – שווה לבקר

יעקב גוזובסקי, בן למייסדי המושב רמת צבי, נקרא ומוכר בשם הקיצור "גוזול". מעבר לעובדה שהרחיב והגדיל את הרפת עם אחיו הגדול, הוא עוסק במגוון תחביבים ועל אף שהוא כבר בן 75, גוזול משופע באנרגיות רבות להמשיך ולעשות במגוון תחומים, שהבולט ביניהם כיום הוא מוזיאון "האוסף", שנבנה ברפת הישנה שהייתה במרכז החצר.

הרפת המשפחתית

ענף גדול ויעיל של 140 חולבות עם 1.5 מיליון ליטר מכסת חלב, שמשותפת לשני אחים. את הרפת מנהל הבן שאול  שהוא גם הבן הממשיך, והם עושים חיל מקצועי וכלכלי, גם בזכות המבנה המיוחד של תחום ההזנה במושב, וכתבנו על כך גם בעבר.

גוזול ממשיך לעבוד ברפת וכך הוא נשמר צעיר ומלא אנרגיות, קם השכם בבוקר להגיע עם עגלת החלוקה למכון התערובת, מקבל את המנה שהוזמנה לפרות ונוסע לבור התחמיץ, להשלים את המזון הגס במנה, ומגיע לרפת להשלמת הערבול והחלוקה.

גוזול מטפל גם בכלים ובהכנת השטחים שעליהם מגדלים תחמיץ וחציר, בתכנון כולל של המושב. הוא מצליח להתאפק ולשמור את קבלת ההחלטות הגדולות ברפת לבן המנהל ומתמקד בתחביבים הנוספים שלו.

בשישי – מחלקים פעמיים, גם לשבת, שבה המכון סגור ואין כל עבודה ציבורית.

זבל הרפת – רובו הולך לפיזור בשדות החברים והעודף מועבר לקבלנים מאספים..

שפכים – יש בור הפרדה ולאחריו למאגר מרכזי של המושב ויישובי הסביבה.

כל החלב מועבר לתנובה והנהג הוא חמודי מנעורה

בסך הכול הרפת טובה ומפרנסת בהוגנות את בעליה.

מוזיאון2

איסוף ושימור ההיסטוריה

הוריו של גוזול היו בין מקימי המושב בשנת 1942 תחת השם 'תמרה'. בשנת 1953 הוסב שמו לרמת צבי על שם הנרי צבי מונסקי, שהיה פעיל ציוני ונשיא ארגון "בני ברית" בארצות הברית. פנחס ומיכל גוזובסקי, זכרם לברכה, התחילו כמו כולם עם רפת, פרה אחת שגדלה עם השנים לחווה מרשימה, שבה שותפים גוזול ואחיו. ליעקב לנועה אשתו יש ארבעה ילדים – דוד, שאול, יהונתן ודורית ותשעה נכדים.

בכל השנים מחזיק גוזול מצלמה והוא מנציח את האירועים במושב והנופים המדהימים בסביבה בכל שעות היממה. גיבש והנציח, בשלטים בולטים, את האתרים המרכזיים במושב ואפשר לראות אותם גם היום..

גוזול התחיל לאסוף פריטים שונים מההיסטוריה ושמר אותם במחסן רשת שנקרא "היה היה". ולפני שנתיים הוא נרתם לבדו ובכספו, להקים מוזיאון של ממש ברפת הישנה: "המקום הזה הוא הגשמת חלום. שנים רציתי להנציח את הוריי, את דור המייסדים ובוני המושב ואת התקופה שחיו בה".

וכך המוזיאון ומחוצה לו מלא בפריטים מגוונים מכל תולדות המושב – מחרשה ישנה, כלים חקלאיים, מערכות הקלטה ועוד ..

עד שנת 1953 לא היה חשמל במושב וכל התאורה הייתה עם עששיות נפט והן מוצגות לראווה לפני כולם.

כבר שנתיים ששימעו של המוזיאון מתרחב והולך ועוד חברים מגיעים מההתיישבות ומחוצה לה, בכל הגילאים ומכל הסקטורים וכולם נהנים ומודים.

מביא לכם את מכתבו של גן איילים במושב, אחרי ביקור מרגש שבו אפשר גם לממש ולהרגיש…

מסגרת נפרדת

בעמק יפה, בין שקדיות ופרות,

עומד לו מוזיאון קטן מעשה ידי יעקב.

ומה במוזיאון? תמונות מרגשות, חפצים אישיים..

כל מה שחלקנו זורקים…

אבל גוזול הפך אותם לאוצר, לנכס צאן ברזל, כי

"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל" כך אמר יגאל אלון ז"ל.

מוזיאון3

גוזול היקר

גן איילים זוכה, פעם אחר פעם, לבקר במקום הקסום והמופלא שהקמת במו ידיך.

הפעם זכינו להדליק יחד נר חנוכה, לצפות בסרטוני הדלקת נר ישנים – פעם מזמן, כשכולם היו קטנים.

שרנו יחד וכולנו התרגשנו, כי אין דבר יותר מרגש מהחיבור של ותיקי המושב ודור העתיד.

יעקב גוזובסקי תודה על היותך אדם נעים, סבלני, מצחיק ואוהב.

תודה על הכנסת הפנים החמה בכל פעם מחדש.

ואם אתם לא מכירים את המוזיאון, אתם חייבים לבקר ולעצור על הדרך, כי במוזיאון הזה מותר לגעת בכל חפץ יקר ערך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אומר יעקב בלום, דור רביעי לחקלאים במושבה ראש פינה • בשל היותם מושבה, במשך שנים איש לא סייע לחקלאי ראש פינה, עד שהחליטו לדאוג לעצמם והקימו אגודה שיתופית, עם בית אריזה • ביחד עם
7 דק' קריאה
"זה נכון, היו לנו חיים טובים בניו יורק, אבל הרגשתי מבודדת – עלינו לארץ לא רק בגלל הציונות אבל בעקבות משפחתי, כי המשפחה הגרעינית כבר הייתה בארץ," אומרת לי בת' שטיינברג, בחום הלוהט בעת
6 דק' קריאה
תערוכת יומנים ויזואליים של נשות בארי כחלק מתערוכה לציון שנה לטבח *תמונה ראשית: פרח פילו מבארי לצד עבודותיה. בשבת השחורה חדרו מחבלים לביתה של פרח בת ה-75 והתבצרו בו. רק בראשון לפנות בוקר הגיעו
< 1 דק' קריאה
אין אפילו גרם אחד של הבדל מהותי בין להיות אדם מאמין ואיש השומר הצעיר, אומר גיל זמיר, שמקיים אורח חיים דתי בקיבוץ העירוני רות גיל זמיר הוא חבר קיבוץ רות, קיבוץ עירוני של תנועת
6 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן