השיעור של בריטניה שאסור לישראל לפספס: כך נראה חיסול של ענף אסטרטגי 

קריסת ענף החלב בבריטניה, כפי שדיווח עיתון ה"טלגרף" הבריטי, הוא תמרור אזהרה עבור מי שמקדם את רפורמת החלב בארץ. על המחירים והסיכונים, גם הביטחוניים, בעיצומה של "סערת חלב" 

*תמונה ראשית: עו"ד גיל עוז. צילום: נוי עינב

ב-18 בדצמבר 2025 הטיל עיתון ה"טלגרף" הבריטי פצצה: "ענף החלב בבריטניה התרסק לשפל היסטורי". הדיווח הזה, שהרעיד את הממלכה, לא היה סתם עוד כותרת כלכלית, הוא נראה יותר כמו תעודת פטירה של ענף מפואר ותמרור אזהרה בוהק לכל מדינה חפצת בחיים. 

כדי להבין את גודל הקטסטרופה, צריך להסתכל על המספרים היבשים. ככה נראית קריסה: בשנת 1980 פעלו בבריטניה 46,000 רפתות. ב-1995 צנח המספר ל-35,700. ב-2019 נותרו פחות מרבע – 8,720 רפתות בלבד. והיום? נכון לשנת 2025, נותרו בבריטניה 7,010 רפתות בלבד. בשנה אחת נמחקו כ-500 משקים. זו מחיקה של כ-85% מכוח הייצור של המדינה מאז שנות ה-80. 

"קרב אגרוף" ללא רחמים 

המשבר בבריטניה מתואר כ"קרב אגרוף" שבו החקלאים סופגים מכה אחר מכה עד שהם נאלצים "להשליך את המגבת". הגורמים לקריסה ברורים וכואבים: מחירי "שער החווה" צנחו לרמות של 30–35 פני לליטר, בעוד שעלויות הייצור זינקו ונעות בין 39 ל-44 פני לליטר. המשמעות היא פשיטת רגל מובטחת: כל משק משפחתי מפסיד אלפי ליש"ט בחודש רק מעצם הייצור. 

וזה לא נגמר שם. רפורמת מיסוי חדשה המגבילה פטור ממס ירושה על נכסים חקלאיים החל מאפריל 2026, יוצרת מצב בו בעלי חוות "עשירות בנכסים אך עניות במזומן", נאלצים למכור שטחי אדמה חיוניים רק כדי לשלם את המס, מה שמחסל את יכולת הקיום של החווה החקלאית. 

במקביל, "חמישה מתוך שישה חקלאים" מדווחים על חוסר יכולת לגייס עובדים בשל הפסקת התנועה החופשית לאחר הברקזיט והשכר הנמוך. את המסמר האחרון בארון הקבורה נועצים הקמעונאים: מספר קטן של רשתות ענק השולטות ב-80% מהשוק מפעיל לחץ מחירים דורסני שפשוט מחסל את החקלאים.   

המחיר החברתי 

התוצאה בבריטניה היא טרגדיה אנושית. 91% מהחקלאים מגדירים את בריאות הנפש כבעיה הנסתרת הגדולה ביותר בענף. בדידות חברתית ושעות עבודה בלתי אפשריות (60-80 שעות בשבוע) הובילו לזינוק במקרי חרדה והתאבדות. 

אך הנזק הוא גם לאומי: לענף החלב יש "מכפיל תפוקה" של 2.865 – כל ליש"ט של חלב מייצרת פעילות כלכלית בקהילה של כמעט פי שלושה. כשהרפת נסגרת, הווטרינר, ספק המספוא והמכולת המקומית קורסים אחריה. הקהילה הכפרית בפריפריה מתפרקת. הפריפריה בבריטניה במגמה שלילית במובנים רבים עקב המשבר הזה.  

הסכנה הבריאותית: המעבר ל"מגה-רפתות" והמחלות 

כתוצאה מהקריסה של המשקים המשפחתיים, בריטניה והעולם עוברים ל"קונסולידציה" – הקמת חוות ענק תעשייתיות. המחיר של המהלך הזה הוא סיכון אדיר לשרשרת האספקה.  

בניו זילנד למשל, ב- 2017 היתה התפרצות חיידק דלקתי שחייב את הממשלה הממשלה להשמיד מעל 170,000 פרות כדי לעצור את ההדבקה. זהו אובדן עצום של כושר ייצור. 

בארה"ב ב- 2024 נגיף שפעת העופות עבר לראשונה לפרות חלב והתפשט בטקסס, קנזס ומישיגן. חוות ענק משמשות כ"גשר" למעבר מחלות מחיות בר לבני אדם. במערכת כזו, מחלה אחת יכולה להשבית אחוז ניכר מייצור החלב הלאומי תוך שבועות. 

מעל כל אלו נשמעים כיום "קולות עזיבה". חלק לא מבוטל מהרפתנים הצהירו כי יעזבו את הענף אם מצב המחסור בעובדים לא ישתפר, מה שמציב את אספקת החלב בסיכון ישיר.  

תוסיפו לכך פגיעה ביבולים עקב מזג אוויר קיצוני (בעיה כלל עולמית) מחלות בעדרים או בייבולים – איום על יציבות הייצור מה שדורש השקעות ודאגות כבדות לחקלאי, וכך נראה מגדל קלפים שהבסיס שלו זה החקלאים והחוות המשפחתיות נשחק ומתמוטט, בעוד המשקל שמונח עליו – דרישות סביבתיות, מיסוי, מחסור בכוח אדם והורדת מחירים של הרשתות בשער החווה הולך וגדל. ללא רפורמה שתבטיח את רווחיות החקלאי, המגדל כולו נמצא בסכנת קריסה. 

אשליות האוצר לייבוא מאירופה המתכווצת 

בישראל, משרד האוצר מנופף ב"קלף" של הורדת יוקר המחייה באמצעות יבוא מאירופה, תוך שימוש ציני בתמונות של משפחות קשות יום. אבל רגע לפני ששמחים, כדאי להבין: אירופה שסמוטריץ' בונה עליה, כבר לא קיימת באמת. 

אנשי האוצר לא באירוע וזאת לא הפעם הראשונה שהשטחיות והחובבנות שלהם מסכנת אותנו. תוסיפו לכך אג'נדות כלכליות גלותיות והסכנה ברורה ומיידית. אני אומר זאת בזהירות אך בנחרצות. אני מלווה את החקלאות הישראלית כבר 20 שנה, ומעורב בחקיקה. הרפורמה בחלב, לא מבוססת על נתונים ועבודת מחקר עדכנית, היא מבוססת על אג'נדות וסיסמאות שמתאימות למבוא שנה א' בתואר ראשון בכלכלה – "שוק חופשי".    

ענף החלב באירופה שעליה סמוטריץ' בונה הרים וגבעות בהקשר ייבוא החלב לישראל, נמצאת כרגע ב"סערת חלב" וסובלת מדינמיות וחוסר וודאות באשר למתכונתו ותפקודו של הענף.   

אירופה ב"דיאטת" ה-Green Deal 

מגמות סביבתיות ובראשן ה-European Green Deal משנות את כללי המשחק. אירופה עברה מאידיאולוגיה של ייצור לאידיאולוגיה של סביבה, והמספרים מוכיחים שהיבוא משם עשוי להיות יקר ומוגבל.  

צמצום הייצור: יעדי אסטרטגיית "מהחווה למזלג" (Farm to Fork) לשנת 2030 כוללים קיצוץ של 50% בחומרי הדברה ו-20% בדשנים ויש מי שצופה שם ירידה של 10-15% בייצור בעלי החיים באיחוד. "בריכת החלב" האירופית מתייבשת. 

עליית מחירים: ירידה בהיצע ועלויות רגולציה עשויות להוביל לעלייה של 12-30% במחיר החלב לצרכן באירופה. זהו לא חלב זול. 

"מס הגיהוק": מדינות כמו דנמרק והולנד מטילות מיסוי על פליטות מתאן וחנקן, מה שמתחיל לאלץ רפתנים לצמצם עדרים. 

ירידת יעילות: המעבר הכפוי לרעייה (Grazing) מוריד את התפוקה. פרה בישראל מייצרת כ-12,000 ליטר בשנה; פרה "ירוקה" באירופה מייצרת רק כ-8,000 ליטר. 

האנלוגיה ברורה: להסתמך על יבוא מאירופה כיום זה כמו לנסות לקנות דירה בפרויקט שעובר שיפוץ יוקרתי (Green Deal) שמקטין את מספר החדרים. המחיר עולה, המקום מצטמצם, ואתה נשאר תלוי ברצון של בעל הבית – בזמן שהרסת את הבית היציב והיעיל שלך. 

הסיכון לישראל: הרבה מעבר למחיר הקוטג' 

הניסיון של האוצר להעתיק את המודל הבריטי או האירופאי הסרת הגנות, הסתמכות עיוורת על יבוא וחיסול המשקים המשפחתיים בשם "התייעלות" הוא גרוע יותר מהימור מסוכן זה מחדל מטורף ואיוולת אסטרטגית. 

ישראל היא "מדינת אי". חלב טרי הוא מוצר שלא ניתן לאגור לחירום. הסתמכות על יבוא מחייבת נתיבים פתוחים. האם נסתמך על טורקיה וירדן למילוי הוואקום? האם נפקיד את ביטחון המזון של ילדינו בידי ארדואן או אבו מאזן שיחזיקו את הברז? 

יתרה מכך, המרחב הכפרי ואזורי הגבולות שלנו הם נכס ביטחוני. בבריטניה, כפר נטוש הוא בעיה חברתית. בישראל, שדה נטוש הוא בעיה ביטחונית. החקלאות היא השכפ"ץ שמחזיק את הקרקע ושומר על הגבולות. 

"מלכודת הדבש של היבואנים" 

צריך לנפץ גם את המיתוס הכלכלי הגדול מכולם: ההנחה שייבוא שווה הוזלה לנצח. ההיסטוריה הכלכלית מלמדת שייבוא זול הוא לרוב "לוס לידר" (Loss Leader) במחירי היצף. מחיר הפסד שנועד לחסל את התחרות המקומית. ברגע שהרפת הישראלית והייצור המקומי יפגעו, הצרכן הישראלי יהפוך לקהל שבוי של קומץ רשתות ויבואנים. כשהם יהיו השחקנים היחידים במגרש, לא יהיה להם שום אינטרס להוריד מחירים. אנחנו נחליף ייצור מקומי מפוקח בקרטל חזירי, וכשמחירי החלב באירופה יעלו (והם יעלו, כפי שראינו בגלל ה-Green Deal), המחיר בישראל יזנק בלי שום בלם או אלטרנטיבה. 

סמוטריץ' רד מהעץ 

העיתוי של הרפורמה הזו בזמן "סערת החלב" באירופה הוא חוסר אחריות, צריך להוציא את הרפורמה מחוק ההסדרים לא יתכן שרפורמות שהובילו באירופה במשך כ 15 שנים (שהצלחתן מוטלת בספק) באוצר מבקשים להעביר בשבועות.     

הדוח מה"טלגרף" והנתונים על ה"גרין דיל" הם תמרור אזהרה בוהק. אסור לנו לאמץ רפורמות שנכשלו באירופה, ובוודאי שלא במדינה שנמצאת במאבק קיומי. הפריפריה שלנו והמרחב הכפרי לא צריכים לקבל עוד מכות אחר7 באוקטובר אלא להיפך. כדי שיהיה לנו מה לאכול מחר, וכדי שיהיה מי שישמור על הגבולות מדינת ישראל חייבת לחזק את החקלאים שלה, לא לשבור אותם.