התאהבתי במדבר

התאהבתי במדבר: כיצד התגלגלה איריס ברזאני, ילידת רעננה למועצה האזורית רמת נגב והפכה למדריכת תיירות עצמאית, דמות חינוכית המלווה שני בתי ספר ברהט ורכזת התיירות של פתחת ניצנה. בגוף ראשון

הקשר שלי עם רמת נגב החל בתקופת נעורים, מוזר ככל שזה יישמע. בגיל צעיר התאהבתי במדבר. אני ילידת רעננה. למזלי בכיתה ח' חברה יקרה משכה אותי להצטרף לחוגי סיירות, בזכותם קרו שני דברים עיקריים: חיי החברתיים ניצלו, וחשוב לא פחות, התאהבתי במדבר. בכיתה ט' חברתי המושיעה החליטה ללמוד בתיכון לחינוך סביבתי. זה היה חלום שלא העזתי לחלום – מצבם הכלכלי של הוריי לא אפשר זאת. אבל לא ויתרתי, ובימי שישי, לעיתים קרובות, החל מכיתה י"א, הייתי מגיעה עם תרמיל ליום לימודים בתיכון, ומשם ממשיכה למדרשה. חייתי חיים כפולים ברעננה ובמדרשה. עם השנים ידעתי שאחזור.

להרגיש חלק

ואכן חזרתי יחד עם שבתאי, בן זוגי, ובננו הבכור אל הנגב לפני קרוב לשמונה שנים. בחרנו להתמקם במושב קדש ברנע. במקצועי אני מורה ומורת דרך. עם הגעתנו התחלתי ללמד היסטוריה ואזרחות בתיכון "נופי הבשור", שבו לומדים בשנים האחרונות נערים ונערות מרמת הנגב. במילים אחרות, חוויתי את מה שחלק מהנוער שלנו חווה, שלוש שעות נסיעה יומיות לבית הספר וחזרה. ונודה על האמת, מפליא כמה אפשר להתרגל למציאות מורכבת, אבל בעצם למה? לאחר ארבע שנים שבעתי נסיעות וצמצמתי משרה בנופי הבשור, ובמקביל הוצע לי להיות רכזת החינוך הפורמלי של יישובי פתחת ניצנה. בשבילי זו הייתה הזדמנות לשפר את הסעות התלמידים. לצמצם מעברים מאוטובוס, למיניבוס ולמונית, כפי שקרה כמעט מדי יום בנסיעות חזור. פעלתי לאפשר הסעות מיוחדות מטעם המועצה מחוץ לימי ושעות הלימודים, כדי לסייע לתלמידים להיות ולהרגיש חלק, למרות שרבים מהם מעולם לא הרגישו בנופי הבשור "בבית". וחשוב לא פחות, מטרתי הייתה להצטרף לאותם רבים שקראו במשך שנים להקים תיכון אזורי במועצה.

"לפני שנתיים בערך החל להתגבש לו חלום. לומר את האמת, לקח לי הרבה מאוד זמן לדייק את החלום הזה. "שבטה!" יצא לי מהפה בשיחה הראשונה שלי עם גלית, המטפלת המופלאה במרכז למשפחה שבמועצה, אחרי שהחלטתי שאני זקוקה קצת לתמיכה. "שבטה עושה לי טוב," עניתי לשאלה שנשאלתי. כך החלו הדברים להתגלגל"

מיזם מפתה

השלב הבא היה לממש כמיהה ישנה שלי למרחב. גיליתי שלגור במדבר לא מחייב שארגיש את המדבר, לא אני ולא ילדיי. במשך חודשים אדם יכול לחיות במרחב מבלי לצאת אל המרחבים, מנותק מהמדבר המופלא הזה. תכלס, הגעתי לזה הודות לאוקסנה צמח ושירה סלפטר היקרות מפז שמשכו אותי למיזם נשים מפתה. מפתה, כיוון שהוא היה מופלא: אני הדרכתי את הקבוצות, בסדנה לאומנות של שירה הפיקו נייר מצמח המתנן, ואצל אוקסנה במפעל "קסם המדבר" צללו לפעילות בסגנון מאסטר שף שהתבססה על תוצרת חקלאית מקומית. קראנו לזה "יוצרים טעמים ונופים". והכי חשוב – היה לנו ממש כיף יחד. המיזם היה מוצלח מאוד, אך לא הביא את ההמונים, ולאיטו דעך. ואנחנו בטוב.

העיר האבודה

לפני שנתיים בערך החל להתגבש לו חלום. לומר את האמת, לקח לי הרבה מאוד זמן לדייק את החלום הזה. "שבטה!" יצא לי מהפה בשיחה הראשונה שלי עם גלית, המטפלת המופלאה במרכז למשפחה שבמועצה, אחרי שהחלטתי שאני זקוקה קצת לתמיכה. "שבטה עושה לי טוב," עניתי לשאלה שנשאלתי. כך החלו הדברים להתגלגל.

הסיור התיאטרלי "סודות העיר האבודה" נולד במתכונתו הנוכחית בפסח שעבר. בנצי משיזף פתח לי עולם של תיאטרון, ושירה עזרה להדקו טוב טוב. הסיור התפתח והתבסס, וכיום הגיע למקום שנכון לי בו. מורגשת המשמעות. הלוא שבטה הם השכנים שלנו, יש כל כך הרבה מה ללמוד מהחיים שהתקיימו במקום ומהרלוונטיות לימינו. לכן רק הגיוני להנגיש את שבטה למוח וללב באופן קצת אחר. עכשיו כשאני חושבת על זה,

הסיור פתח לי פתח לחשוף את המטיילים לעולם חדש שנכנסתי אליו השנה, עולם שמרגש אותי מאוד. התחלתי ללוות השנה שני בתי ספר בדואים ברהט, ליווי מנהלים וחדרי מורים מטעם "המכון הדמוקרטי". זה יותר ממרתק. זו הזדמנות אדירה ונדירה לשתף את הציבור בחוויית המפגש עם האוכלוסייה הבדואית, עבר והווה. הכל מתחבר בסיור.

מימוש הדמוקרטיה

במשך שנים הייתי מורה לאזרחות והיסטוריה. לימדתי על השלטון אבל אף פעם לא ממש פגשתי אותו. פה, ברמת נגב, זה אחרת. חלק בלתי נפרד מרוח היזמות והשייכות שלי למרחב נוגעת לקשר שנוצר עם השלטון המקומי. השלטון המקומי הוא אנחנו. מרבית האנשים המאיישים אותו, ובמיוחד בעמדות המפתח, מאמינים ופועלים לקידום המרחב, לטובת הציבור והמועצה כולה, כל אחד בדרכו/ה. זו זכות אדירה ונדירה שלפעמים אנו קצת שוכחים אותה ומקבלים אותה כמובנת מאליה. זכות שאנו לא פעם מוכנים לצעוק ולשרוף קשרים בשל חוסר הסכמה עקרוני עם שכנינו שלוקחים תפקיד ציבורי. מבחינתי להיות במקום בו קיימת תקשורת עם הרשות השלטונית זה מימוש הדמוקרטיה.

לגלות את השפע

ומה היום? ובכן אני גם וגם וגם. בנוסף להדרכה ולליווי הפדגוגי, התמניתי לאחרונה לרכז את תיירות פתחת ניצנה. התגלגל לידי להפיק את "פסטיבל משקים פתוחים" בחול המועד פסח. מעין פסטיבל חקלאי תיירותי, שנושא את שמו של שמוליק ריפמן ז"ל. היה מעולה! איך לא? אנשים נהדרים, שפע אטרקציות, סיורים חקלאיים, מלאכות קדומות ועוד. מטרת האירוע היא לעודד תיירות במרחב פתחת ניצנה כעוגן כלכלי עבור תושביה. בסוכות הקרוב אנו שואפים לקיים שוב את הפסטיבל. ברצוני להזמינכם להגיע ולגלות את השפע שיש למרחב להציע.

הדרך הנכונה

אני במחשבות על שנה הבאה. בשנתיים האחרונות הייתי שותפה בוועדת ההיגוי לתיכון האזורי, מתוך שאיפה שבית הספר יהיה מהמקדמים שיש (יקדמו את ילדינו). על רהט ועבודה עם הציבור הבדואי אני לא מוותרת, כמו גם על קידום התיירות במרחב, הדרכת הטיולים, הסיור התיאטרלי בשבטה, וסיור תיאטרלי במצפה רביבים הנבנה בימים אלה, ועל משפחתי כמובן. אצטרך למצוא את הדרך הנכונה עבורי. כיום אני מרגישה שיש משמעות לכל דבר שאני עושה. תכלס, אני מאמינה באקטיביזם המגיע מלמטה. אקטיביזם שנועד לשפר את חיי כולנו – אני התאהבתי במדבר, עכשיו תורכם