חוגגת את החיים בעיצוב וצבע 

אווה סמואלוב היא מעצבת פנים, ליצנית רפואית, אושיית רשת ממישר, אבל בעיקר היא אדם מיוחד צבעוני, תיאטרלי ולא שיגרתי שאוהב בני אדם * סמואלוב הקדישה מזמנה בהתנדבות לעיצוב חדרים לחללים שנהרגו במלחמת "חורבות ברזל", הכנת חדר לתינוק שנולד לאב שבמילואים ולילד בן עשר שהבריח מחבלים מביתו בשדרות וביקש שיעצבו חדר לאחיו הקטנים * קחו נשימה וקבלו את המותג "אווה צבע" 

כשמתקרבים לביתה הפרטי של מעצבת הפנים הוותיקה אווה סמואלוב במושב מישר, עולה השאלה איזה סגנון בית אמורים לפגוש ולבקר. האימרה המוכרת "הסנדלר הולך יחף" רק מגבירה את הסקרנות ועולה גם השאלה מה הופך מעצב טוב / מעצבת, למתאים ביותר לדרישות הלקוח? האם שפע של תכונות מקצועיות כמו: דמיון, הקשבה, יצירתיות, התחשבות, דיוק, מקוריות ועוד מובילים להחלטה המיוחלת.  

לאווה סמואלוב יש את כל תכונות אלו, פלוס תכונות נוספות מאד מגוונות ויוצאות דופן. זה ניכר בכמויות גדושות של יצר, התלהבות וצבעוניות מרשימה, כאשר כל עבודה שלה היא פרויקט מיוחד בפני עצמו, בתיאום עם הלקוחות מבקשי העיצוב. אך תמיד העיצוב המוצע היוצא מתחת ידיה, יהיה לפי דרישות וחלומות הלקוחות ויתוכנן בהתאמה ובשיתוף.  

"לא צנועה, מעולה" 

כבר מהכביש הראשי במושב בבואך לבית, ניכרת הצבעוניות הפורחת בגינה, הפרושה ומקיפה את כל חזית הבית. מהכניסה לבית מבחינים בחלוקה מאוזנת בין קירות הסלון הצבועים בצבע בהיר לפינת האוכל, ולמטבח המאובזר ביעילות.  

וזה מה שאומרת סמואלוב: "לגבי הבית שלי, אני אוהבת מרחב וחללים שמשלימים זה את זה. יש כתמי צבע לא מעטים אבל הם לא תופסים את כל ההצגה של החלל. אלא נותנים דגשים פה ושם לצבעוניות שלי ומשאירים אוויר גם לרגיעה." 

מאחור בכניסה ממוקם חדר העבודה שלה, ממנו נשקף הנוף הפתוח מהמרפסת: עם עצי התאנה הגדולים, העציצים בצמחי הגרניום האדומים הפורחים על המעקה, עם עצי זית כסופים במשק ומרחבי השדות המשנים את גוונם בהתאם לעונת השנה.  

הגעתי לראיין את סמואלוב לאחר שצפיתי במקרה במספר כתבות בערוצי טלוויזיה, שהציגו אותה כמעצבת שהתנדבה לעצב חדרים לחלק מהמשפחות שיקיריהם מעורבים באופנים שונים במלחמת "חרבות ברזל" ובמסיבת הנובה. התוודעתי לאישה מפתיעה המכילה ועוסקת בכל כך הרבה עיסוקים – אישה ללא גבולות ועייפות, אישה שבהגדרת הגיל (72) היא פנסיונרית, אך בכל תקופה היא מוסיפה לעצמה עוד ועוד עיסוקים וצבע, ללא כל הפסקה. איך היא מכריזה על עצמה בגאון: "לא צנועה אבל מעולה, הפתוחה לרעיונות חדשים ושפע פעילויות מקוריים". לא תאמינו בחדר העבודה של אווה מונח על השידה כתר מלכה, כי היא  מרגישה מלכה, גם אם היא לא חובשת כתר לראשה. 

למה בחרת לעסוק בעיצוב? 

"העיצוב טבוע בדמי וזה מה שהכי 'עושה' לי את זה. אמנם כילדה החלום שלי היה להיות שחקנית על הבמה. אין ספק שהעניין עם הבמה עדיין קיים וחי בי. אני מעצבת פנים מזה 54 שנים. הגעתי לנושא העיצוב במקרה, ואולי בכלל לא במקרה. עלי לציין שאני דיסלקטית ולא סיימתי תיכון ואין לי תעודת בגרות. הייתי תלמידה גרועה בבית בספר יסודי בבת ים ובתיכון ביפו, בתקופה שעדיין לא הייתה מודעות לתופעות הדיסלקציה. חשבו שאני סתם עצלנית ולא רוצה ללמוד, אבל מאד אהבתי לצייר ולהציג על הבמה, המחברות שלי היו מלאות בציורים, במקום מלל כתוב.  

"היה לי מזל גדול שאימי הלנה האמינה בי, ותמיד אמרה שאני ילדה חכמה יצירתית ומוכשרת, גם כשלא איפשרו לי לעלות לכיתה י"א. הייתי מדמיינת את עצמי על במות של מחזות זמר וסרטים, אפילו פרגנתי לעצמי שאני תמיד בתפקיד הראשי. כנערה השתתפתי בחוג דרמטי מאוד רציני בתל אביב. השיא היה בהצגות שהתאמנו והצגנו בחוג, לקראת ההופעות שהעלינו ב'חאן הירושלמי' בירושלים ובכמה אולמות בתל אביב."  

אווה מספרת ש, "המורה לציור פגש את אמי בסופר והמליץ שאלך ללמוד גראפיקה (כך קראו לעיצוב גרפי בזמנו). כשבאתי להירשם ללימודי גרפיקה ראיתי שכתוב 'עיצוב פנים', בהחלטה של שניה נרשמתי ללמודים במכללה הפוליטכנית וכל השאר היסטוריה. זה היה משהו חדש ולא מוכר באותן השנים."  

אפילו מבלי להבין איזה עולם עצום ויצירתי אמור להיפתח בפניה, אווה החלה ללמוד, הלימודים נמשכו כשנה בלבד והיא סיימה אותם בהצלחה. משם התחנה הבאה הייתה הגיוס הצבאי: "למרות שהתקבלתי ללהקה צבאית, החלטתי על כיוון אחר, שירתי בבסיס חיל האוויר תל נוף כשרטטת באגף תכנון בשרטוט אווירונאוטי. לאחר השירות הצבאי נישאתי לאברהם סמואלוב."  

בשנה שעברה ציינו בני הזוג יובל שנים לנישואין. סמואלוב העירונית בחייה המוקדמים, מספרת שאם היו אומרים לה שבעתיד היא תגור במושב, כל כך קרוב לבסיס תל נוף, היא לא הייתה מאמינה. אך החיים מובילים אותנו בדרכים נסתרות: "התחלתי לעבוד במקצוע עיצוב הפנים הבלתי נדלה, המוביל אותי כל הזמן קדימה. במשך כל השנים מתוודעים ומכירים שיטות וחומרים חדשים בעיצוב. ואני מרגישה איך בעיסוק הרב גוני הזה, אני בעצם גדלה עם המקצוע." 

מילדת עולים ועד לחיים המושב 

"נולדתי בוורוצלב בפולין, להורי הלנה ופנחס קיכל ז"ל שעברו את השואה ואיבדו את כל משפחתם. הם ברחו לסיביר יחד עם אחי הרי ז"ל שהיה אז בן 3 שנים בלבד. ההיריון של אמי בגיל 35 היה באותן שנים הפתעה גדולה וכשנולדתי הייתה שמחה גדולה בבית." 

עד גיל חמש המשפחה גרה בוורוצלב: "בשנת 1957 הייתה העלייה הגדולה מפולין וגם משפחתי עלתה לישראל. הגענו למעברת נוף ים וגרנו שם במשך ארבע שנים. לאחר מכן עברנו להתגורר ברמת יוסף, שכונה חדשה בבת- ים, שם למדתי בבית ספר היסודי ובתיכון סוקולוב לאור ביפו. שם פגשתי את בעלי לעתיד אברהם. לאחר נישואינו המשכנו להתגורר עוד שמונה שנים בבת-ים ונולדו התאומים שלנו: יעל ויובל.   

"כאשר מלאו להם שש שנים, לפני הכניסה לכיתה א', עברנו להתגורר במושב מישר. אברהם בעלי תמיד חלם להיות חקלאי ולהתגורר במושב, והגשים את חלומו כבר 42 שנים. כשהראה לי את הבית במושב (בית הסוכנות של משפחת טולצ׳ינסקי) אמרתי שאין לי בעיה לגור במושב, אבל שיהיה ברור שאני מתכוננת להמשיך לעבוד בת"א בעיצוב פנים, במקצוע שאני כל כך אוהבת." 

לבני הזוג סמואלוב נולדו שלושה ילדים. התאומים יעל ויובל הם כיום בני 48 שנים. יעל נאור היא אחות אחראית במחלקת ילדים במרכז לבריאות הנפש נס ציונה ומתגוררת במשק ההורים במישר ויובל סמואלוב הוא מעצב פנים בעל "סטודיו סמואלוב", המתגורר במשק במושב מישר. הבן הצעיר, שמוליק סמואלוב (41), המתגורר במושב ניר בנים ובעל חברה להפקת אירועים "גורילה".  

בנוסף אווה סמואלוב היא סבתא ל-9 נכדים – מבני שנה וחצי ועד בני 18 שנה.: "אברהם בעלי הינו פנסיונר של בנק לאומי. היום הוא מתעסק ועובד במטע קטן של עצי זית, פעם בשנה אנחנו מוסקים ומייצרים שמן זית, לא לצרכי מכירה, רק לשימוש עצמי ולמתנות.  

"באמצע החיים, בגיל 48, הרגשתי משיכה לתחום הרוחניות והטיפול – למדתי רייקי, עשיתי יוגה וקורסים שונים בתחום. אני רייקי מאסטר ולימדתי לא מעט תלמידים רייקי. באותה תקופה הרגשתי שהתחום הטיפולי קורא לי. למדתי 4 שנים רפואה סינית,  דיקור וצמחי מרפא. התייחסתי לנושא מאד ברצינות ועשיתי סטאג׳ בבית חולים בסין. הייתי בטוחה שאני עוזבת את תחום העיצוב ומתמסרת לטיפול. הייתה לי קליניקה ולקוחות נאמנים בבית במושב וקליניקה בתל אביב.  

"הייתה לי תחושת סיפוק והנאה מהתחום החדש שנכנס לחיי, אך את תחום העיצוב לא עזבתי לגמרי, אלא עבדתי בקטנה לאורך כמה שנים. אחר כשלוש שנים כמטפלת ומעצבת בקטנה, קיבלתי משימה מאתגרת לעצב שלוש חנויות בוטיק במרכז שוסטר ברמת אביב ולפתע העיצוב שוב משך והדליק אותי לכיוון שלו המוכר ויצירתי. הייתי צריכה לקבל החלטה מקצועית חשובה, להמשך חיי. ההכרעה הגיעה והחלטתי החלטה לא פשוטה, לוותר על התחום הטיפולי ולהתמסר שוב לעיצוב. שכרתי משרד ב"דן דיזיין סנטר- מרכז העיצוב" במרכז בני ברק ומשם עיצבתי בשמחה פרויקטים מסחריים, אולמות תצוגה, בתי קפה, משרדים, לובי כניסה וכמובן בתים ודירות בארץ ואף דירות להשקעה בחו"ל." 

מה העקרונות שלך בעיצוב? 

"אני מאמינה שהבית צריך לשקף את האישיות וההרגלים של מי שגר בו. בתחילת הפרויקט אני מתחברת לאנשים עבורם אני בונה עולם, לומדת וחשה את המקום המיועד לשיפוץ ואז ניגשת לפתור את התשבץ המרתק. איך ליצור חלל מושלם מהשטח הנתון. שילוב של ניסיון רחב והבנה מעמיקה של חלל, פרופורציות ושימושיות מאפשרים לי להוציא את המקסימום מכל חלל. ובכל זאת, אני מגדירה את עצמי מעצבת בלי סגנון, המסוגלת לתכנן ולעצב בתים בכל סגנון. לכל לקוח אני מתכננת את הבית החלומי שלו. כפי שאני אומרת ללקוחות שלי, כשנגמר השיפוץ אני יוצאת מכאן ולכן חשוב שביתכם יהיה לפי הסגנון שאתם אוהבים. כמעצבת אני מאמינה שבית יותר חשוב שיהיה 'נכון' מאשר שיהיה 'יפה' והכוונה ל'נכון' לאנשים שגרים בו, לצרכים שלהם ולזרימה והצבעוניות שתגרום להם להנות ולנצל מכל פינה בבית. כמשרד בוטיק אני מקפידה על שרות אישי, זמינות ומקצוענות ללא פשרות." 

אווה מלווה את הלקוחות בדרך המאתגרת, להפיכת החלום שלהם למציאות. במהלך שנות עבודתה הרבות תכננה, עיצבה וליוותה תהליכים עם מגוון רחב של בקשות הלקוחות גם: בעיצובים מסחריים כמו: מוסך לאופנועים, מספרות ועוד: "השנה, לנוכח המצב, החלטתי לסגור את המשרד ב'דיזיין סנטר' לחזור ולעבוד מהבית במישר ומהמשרד של הבן שלנו יובל סמואלוב, שבמקצועו הוא מעצב פנים ויש לו משרד גדול לעיצוב בת"א. אני ממשיכה לעבוד כמעצבת פנים במלוא הקצב ואין לי שום כוונה להפסיק. פנסיה זה ממש לא בשבילי. העיצוב זה חלק מהנשמה שלי. והדבר שהכי עושה לי את זה. אני מעצבת מתוך תשוקה, אוהבת אנשים, אוהבת צבע ואוהבת לבשל. למזלי יש לי לקוחות חוזרים שוב, וחבר מביא חבר." 

ענת, ממושב ביצרון, היא אחת הלקוחות שציינה את התהליך המשותף עם סמואלוב: "הכרתי את אווה כבר לפני כעשר שנים. פתחתי לה את הדלת וראיתי לנגד עיני את האישה הכי צבעונית שהכרתי. היה ביננו קליק מידי. ומאז כל עבודת עיצוב שלנו, הבחירה היא מיד באווה. כל התהליך הוא חוויה נעימה, מצחיקה, מקצועית וחווייתית. שיפצנו את כל הבית, פירקנו את כל הפנים ובנינו הכול מחדש. בית עם שתי קומות, ויצא מוצלח מאד."                                                                                            

ליצנות רפואית ואהבת האנשים 

מה הביא אותך לפנות לתחום הליצנות הרפואית? 

אווה: "לתחום הליצנות הרפואית הגעתי בדרך ממש מוזרה ואולי לגביי היא בכלל לא מוזרה, כי כל מה שאני עוסקת ויוצרת, הינו חלק מהאישיות הצבעונית והלא שגרתית שלי. כל יום והזדמנות אני מכירה עוד צדדים בי ובתוכי שקוראים לי להצטרף. לאחר ששלחתי סרטון ברכה למעריץ שלי מהרשת, הברכה התגלגלה לחייל חולה חבר שלו, כך שהוא ביקש ממני לעשות לחבר שלו סרטון מצחיק כדי לשמח אותו. אכן הברכה הצבעונית שימחה וגרמה לחיוך לחבר החולה, עובדה שגרמה לו רגעים של שמחה. אמרתי לעצמי אם הצלחתי באמצעות סרטון לשמח חייל חולה אצליח הרבה יותר כשאהיה שם לידו ובשבילו. כך נרשמתי ללימודי הליצנות הרפואית, בקורס של האוניברסיטה העברית בבית החולים אסף הרופא. קורס רציני של 10 שעות שבועיות, קורס של כחצי שנה והתנסות מעשית בשטח. אני מאד שמחה על התחום החדש בחיי המשלב את הליצנות התיאטרלית שלי עם הצבעוניות שבאופיי. סיפוק אדיר לגרום לחיוך ומרפא." 

ספרי על הקשר שלך למושב ולקהילה. 

"בעבר הייתי יותר פעילה במושב ובקהילת גדרות בה אנו גרים. הייתי בוועדת תרבות במושב, שתיכננו והובלנו מסיבות ופעילויות למבוגרים ולילדים. כמו שציינתי, אני אוהבת להציג על הבמה, כך שהשתתפתי בחוג דרמה לכלל הקהילה בעשרת. במשך השנים בשנות השמונים הופעתי במספר הצגות שהחוג שלנו עבד עליהם, שעלו לפני כל הקהל המקומי בבית העם האזורי וכן במסכות שחוברו ונכתבו במיוחד למופעי יום העצמאות לכל תושבי גדרות והילדים. זה היה כייף אמיתי, התקיימו חזרות שגיבשו בין החברים. נהניתי מכל רגע, על הגיוון ועל שהתייצבנו כמו חיילים בכל שנה באותה תקופה. כל פעם הנושא והסגנון היה ממוקד באופן אחר. קיבלנו המון מחמאות, זה היה מדהים. מעניין שככל שבגרתי בשנים וילדינו כבר גדולים ובעלי משפחות, אני יותר ויותר עסוקה. יש לנו 9 נכדים להקדיש להם זמן איכות ולפנקם במאכלים אהובים ובאפיית עוגות ימי הולדת מיוחדות ומסובכות לפי הזמנתם.  

"בשבילי אין כמו לחיות במושב – להתעורר בבוקר עם ציוץ הציפורים, הכייף שלי זה לשתות את קפה הבוקר במרפסת, הצופה לנוף הכפרי חקלאי. זה נותן לי את זריקת המרץ לכל היום. הימים שלי בעבודה לרוב ארוכים, אני נוסעת למקומות שונים בארץ, כולל פגישות עם לקוחות וחוזרת בערב. הסביבה הכפרית משפיעה עלי טוב, עוזרת לי להירגע אחרי ימים שלמים בעיר. אני אוהבת את הפרחים שאני בוחרת ושותלת בעצמי בכל עונה ועונה. את השקט והקירבה הבלתי אמצעית לטבע. את החתולים שלי שיש להם שמות מיוחדים והם חלק טבעי מהבית. איזה כייף לצאת לגינה לקטוף לימונים טריים, צמחי תבלין הגדלים בחצר ולהשתמש בהם בבישולים הטעימים שלי. אני אוהבת לחיות  בקהילת גדרות, ואת האפשרות שיש לי לגור צמוד לילדים ולנכדים שלנו. מבחינתי זה שילוב מושלם בין העיר לבין המושב כי אני אוהבת גם וגם – את הקצב העיר ואת הרגיעה והניחוחות של הכפר. יש לי לקוחות מהמושב ומהאזור. הייתה לי חוויה מיוחדת לעצב בית קיים בדיור מוגן בעשרת." 

מהיכן נובעת הצבעוניות שלך? 

"זה משהו שטבוע עמוק בתוכי. אני מרגישה את הצבע ממקום מאד עמוק ולא בהגיון מושכל. הכינוי שלי 'אווה צבע' שדבק בי, זה ממש מדויק, זאת אני במאה אחוז. כאמנית ובעיסוקי בעיצוב פנים, אני מבטאת את הזכות להשתמש בגישה החיובית לחיים וביכולת לשדר שמחה ואנרגיה באמצעות העיצובים שאני מציעה ללקוחות. הצבע הוא כלי מרכזי בעבודותיי, כי אני מאמינה כי צבעים יכולים להשפיע על מצב הרוח והאנרגיה של אנשים. כך למשל, הצבע הכחול מסמל רוגע ושלווה, בעוד שהאדום מסמל תשוקה ואנרגיה.  

"בין אם מדובר בעיצוב קירות, רהיטים או פריטים דקורטיביים, אני מקפידה להשתמש בצבעים שמשרים אווירה חיובית ומרוממת. עלי לציין שאני מקבלת השראה רבה מהטבע, מה שהופך את עבודותיי לחיות ולבעלות עומק. אני עובדת מתוך תשוקה ומכניסה לעיצוב המון נשמה. המשפט 'אין לי גבולות' שיצא ממני באופן מקרי וטבעי לחלוטין, תפש מאד אנשים, נוער וילדים רבים. משפט שבהחלט מסמל את עצם קיומי. אין גבולות לאהבה שלי למשפחתי ולחבריי, אין גבולות לתשוקה שלי בעיצוב ובצבע, אין גבולות לשאיפות שלי לעתיד ואין גבולות לאהבה שיש לי ליקום. ובמקביל ההפתעה הייתה שמשפט זה גרם לאנשים להזדהות עם המסר." 

אווה מספרת שחניכי שבט הצופים בגדרות אימצו את המשפט הנ"ל והדפיסו אותו על חולצותיהם, כדי לנצח בתחרות מול שכבות אחרות. בנוסף הם הזמינו אותה להצטלם איתם עם החולצות המודפסות. 

איך הפכת לאושיית רשת? 

"לפני כשנתיים עשיתי קורס טיק טוק לבעלי עסקים, קורס רציני. יחד איתי היו שתי עורכות דין, דוקטור לאסטרטגיה, מנכ״לית של חברת רהיטים גדולה ועוד. לאחר סיום הקורס ערכתי סרטונים קלאסיים ונחמדים של מעצבות. מעניין שכמעט מההתחלה היו לי כ-500 עוקבים/ת. באותה תקופה תכננתי תוספת של קומה שניה בבית בקיבוץ גבים. הקטע הוא שהגעתי ברכבת לשדרות הקרובה לקיבוץ, הרמתי את הטלפון שלי – צילמתי סרטון קצר והכרזתי את משפט המוטו שלי מאז 'אין לי גבולות', עד שדרות אני מגיעה בשביל העבודה'.  

"ואז בום אדיר, הטיק טוק שלי התפוצץ מעוקבים חדשים ושפע תגובות. מאז אני עושה סרטונים משעשעים וממציאה את עצמי כל יום מחדש, כל פעם ממקום אחר בארץ לפי הפעילויות המגוונות שלי, הכוללות פעילויות כלליות ואף פרטיות בהתנהלות בחיי האישיים, למשל הנסיעה שלי ל'משתלת רגב' במושב בית אלעזרי לקנות עציצים ושתילים חדשים לגינה שאני כה אוהבת.  

"וכך מסרטון לסרטון אני מציינת את המשפט הקבוע ומהיכן אני מצלמת. ומבחינתי ממש עוד לא הגעתי לשיא. המפליא שעיקר מעריצי הם ילדים, נוער חיילים וצעירים בשנות העשרים. מדהים איך מזהים אותי, כמעט בכל מקום לא רק במושב ובאזור שלי. כך הפכתי לאושיית רשת, שמשפחתי וחברותי כבר התרגלו. שוב אני מתגלגלת מאירוע לאירוע, אני משתתפת בסדרה החדשה של נועה קולר שתעלה בקרוב ונקראת 'מקום שמח', בתפקיד קטן, אך שנותן בהחלט צבע. מאתרים אותי ומזמינים אותי להשתתף. במקרה זה הגיעו אלי מתוך הטיקטוק שלי שרץ ברשת, אחת המלהקות נדלקה עלי – היא זכרה אותי בצבעוניות שלי עוד מהזמן שהציעו לי בזמנו להשתתף בתוכנית 'האח הגדול' וסירבתי. ואני לא יודעת מה תהיה ההפתעה הבאה. בכל מקרה גיבשתי משפט מייצג שלי לאומה 'תעשו מה שעושה לכם טוב, בלי להקשיב לרעשי הרקע. ואל תוותרו על עצמכם למען אף אחד. אני חיה את החיים ולא מחכה למחר בהגשמת חלומות." 

עיצוב פנים בהתנדבות 

"בעקבות המלחמה עיצבתי בהתנדבות מספר פרויקטים בשדרות, עם מתנדבים נוספים," מספר אווה.  "למשל, שיפוץ ושדרוג בית למשפחה שגרה סמוך למשטרה. בית שנפגע שהבעל לקה בהתקף לב מהבהלה, מהקרב שהתנהל סמוך לביתם ועבר ניתוח לב פתוח." 

במקרה אחר היא מציינת שעיצבה חדר לילד בן עשר, אבריימי, שיצא עם סכינים להילחם במחבלים. הוא אמנם לא נפגע, אך ביקש לשפץ ולעצב חדר לאחיו הקטנים: "ההפתעה הייתה שעיצבתי חדר לאחיותיו, אך את חדר הממ"ד עיצבתי בשבילו ובשביל אחיו הצעיר. ההתרגשות הייתה רבה. במקרה אחר התבקשתי לעצב חדר שינה ופינת טלוויזיה לאלמנת שוטר, שבעלה נמנה עם אחד השוטרים שנהרגו באותו יום נורא. הם חלמו ותיכננו יחידת שינה מפנקת והמלחמה קטעה את החלומות. מאז החדר עמד ריק והאלמנה ישנה עם הילדים באותו החדר. הגענו להגשים להם את החלום, לפי בקשתם, באופן מוצלח ושימושי. הפרויקטים הללו נעשו בשיתוף עם ערוץ 13 וגיוס התרומות נאסף מספקים וממספר מחברי הטובים. כי אין על עם ישראל." 

סמואלוב מציינת שלאחרונה שיפצה בהתנדבות חדר לתינוק, שאביו גויס שלושה שבועות לאחר חתונתו באשקלון. מאז שירת במילואים כמעט ברציפות. אשתו עברה את ההיריון וגידלה את הפעוט רוב הזמן לבד: "מחדר ריק הפכנו אותו לחדר מחבק ונעים לתינוק והוריו," היא משחזרת בחיוך. 

במקרה נוסף נדרשה סמואלוב לעצב חדר ההנצחה בראשל"צ לזכר צעירה מדהימה – אמנית וצלמת כישרונית מאד, עדן בן רובי ז"ל, שנהרגה במסיבת הנובה. הוריה ביקשו חדר נפרד, שיכיל את כל החומרים שנאספו לזכרה והיו מאוחסנים בחדרה: "מירב, האם המקסימה, רצתה שהחדר של עדן, יישאר כפי שהשאירה אותו בערב שהלכה לצלם זריחות, ולא שבה. החדר הפך לחדר הנצחה מכל כיוון ופינה. אפילו מהחלון השתלשל וילון גלילה עליו הודפס אחד מציוריה היפים שהשמש במרכזו. כמו האור שהיא הפיצה בכל מקום שהגיעה." 

ואלה המילים שכתבה האם לאווה סמואלוב: "לאווה צבע היקרה! שמהרגע שנכנסה לחדר של עדן החיבור היה מדהים ומרגש. לאווה יש לב ענק ואני מודה גם על הלב, גם על הרגש והנשמה שהשקיעה בחדר ההנצחה של עדן שלנו. בכל פינה בחדר הזה יש נגיעה של אהבה, של עדינות, של אמת. כאילו אווה הכירה אותה בעצמה. זה לא סתם חדר, זו נשימה, זיכרון חי, מקום שדרכו אפשר לראות אותה, להרגיש אותה. אני מודה על כל מי שעוזר לנו להמשיך לצעוק את שמה של עדן, גם בלי מילים. אוהבים ומודים מעומק הלב. משפחת בן רובי". 

כיתובים 

אווה סמואלוב ממושב מישר כליצנית רפואית – לשמח ולהבריא חולים. אלבום משפחתי 

בית מעוצב במושב ביצרון בעיצובה של אווה סמואלוב צילום: אלעד גונן 

אווה סמואלוב במשרד בביתה במישר. צילום: חני סולומון 

החפצים של עדן בן רובי ז"ל לפני השיפוץ. צילום מאלבום משפחתי 

החדר של עדן בן רובי ז"ל אחרי העיצוב פנים והוילון המודפס של אחד מציוריה. אלבום משפחתי 

אווה סמואלוב עם שבט הצופים גדרות עם חולצות 'אין לי גבולות'. אלבום משפחתי 

לידים 

"משפט שבהחלט מסמל את עצם קיומי. אין גבולות לאהבה שלי למשפחתי ולחבריי, אין גבולות לתשוקה שלי בעיצוב ובצבע, אין גבולות לשאיפות שלי לעתיד ואין גבולות לאהבה שיש לי ליקום. ובמקביל ההפתעה הייתה שמשפט זה גרם לאנשים להזדהות עם המסר" 

"אני לא יודעת מה תהיה ההפתעה הבאה. בכל מקרה גיבשתי משפט מייצג שלי לאומה 'תעשו מה שעושה לכם טוב, בלי להקשיב לרעשי הרקע. ואל תוותרו על עצמכם למען אף אחד. אני חיה את החיים ולא מחכה למחר בהגשמת חלומות"