החל במקפצות המיתולוגיות והמתנדבות שכבר אינן, דרך המציל שגנב לבבות והדשא המגרד, ועד הרובוט והחור המפחיד שמי שמתקרב אליו יישאב… מילון משועשע של הבריכות הקיבוציות לכבוד הקיץ שכבר פה
עומר טל ומירב ראון
*תמונה ראשית: עין גדי. הבריכה הנמוכה בעולם
א.
אוגוסט – יש קיבוצים (כפר הנשיא, מישהו?) שרק בחודש הנ"ל אפשר להיכנס בהם לבריכה ולא לקפוא מקור, אם אתה מעל גיל 16.
אולטרה סול – החליף את מקומן של "אמבטיות השמש" שהיו נהוגות אי אז בשנות ה-50. פעם נרכש בכלבו והמטפלת הייתה מורחת את כל הילדים שהגיעו לבריכה לשיעורי שחייה, מאז האחריות עברה להורים, הוא נרכש בעיקר בסופר-פארם, השתדרג והפך לתרסיס (שרוב הילדים עד גיל 9 נהנים בעיקר לרסס אחד על השני ולא על הגוף). שכחתם להביא? בשביל זה אנחנו בקיבוץ. Sharing is Caring.
אופניים – בשל הריחוק היחסי של הבריכה מבתי החברים, בטח ובטח מההרחבה, עד לפני עשור בערך היו כלי התחבורה העיקרי אל הבריכה. מאז הם התחלפו ב: קורקינטים, קלאב-קר, אופניים חשמליים וכמובן מכוניות. ללכת ברגל, חלילה, זה לא משהו שמישהו עושה.
אל תזרוק אותי למים! – קריאה מיותרת בעיקרה. פעם זה לא היה עוזר. היום, ע"ע "אסור לדחוף!", הרבה יותר קל להישאר ביבשה.
אסור – תת פרק מכובד שהתפתח במהירות מאז העשור הראשון של המילניום, עם עליית המודעות לבטיחות באי הבריכה, מה שפתח עידן חדש לחלוטין והרבה פחות מסעיר ומלהיב, אם תשאלו את בני ה-40 פלוס. האיסורים המרכזיים: אסור לקפוץ/אסור לרוץ/אסור לאכול ליד המים/אסור להטביע תוך כדי משחק (פעם זה התקשר לערך "צלילה"). בקיצור, ומאחר שהערך "מתנדבים" כבר לא רלוונטי – לא נשארו המון דברים שנשאר לעשות בבריכה.
ארטיקים – או קרטיבים, היו ההיי-לייט העיקרי של הבריכה ובימי עברו הגיעו לבריכה בארגזי קרטון קטנים וחולקו באירועים מיוחדים. בחלק מהקיבוצים (ולא דווקא החלק שמרוצה מהסידור) יש היום מזנונים שמציעים עוד מגוון אפשרויות עתירות סוכר להרחיב ולהעמיק את החורים בשיני הטף ובכיסי הוריהם.
ב.
בדוק – שהבריכה של (הכניסו את שם קיבוצכם) הכי שווה! בדוק.
בריכת ילדים – כל בריכה קיבוצית שמכבדת את עצמה מכילה, כמובן, מתחם של בריכת ילדים שבו העניינים הרבה יותר בצ'יל, האיסורים מהערך "אסור" קלים יותר לעקיפה ובאופן כללי הדינמיקות הרבה פחות מעניינות. הבונוס: יותר קל לרכל. עקרונית המים שם אמורים להיות יותר חמים. בדרך כלל הם יותר קרים.
בריכה עירונית (או קאנטרי קלאב) – האנטיתזה של הבריכה הקיבוצית ומקום שפעם (ואולי גם היום) היה גורם הלם קשה לקיבוצניק הצעיר שבא לראשונה בשעריה בשל צחנת הכלור המוגברת, אווירת הדחיסות, כמות השריקות והצעקות, האיסורים המוגברים, העובדה שצריך לשלם בכניסה ובאופן כללי, אם לתכלס את החוויה – בריכה עירונית גורמת לך להרגיש בר מזל על כך שאתה קיבוצניק ולרצות לנוס בחזרה לבריכת האם.
ג.
גדר – כל בריכה קיבוצית מוקפת בגדר שהיום מכוסה לעיתים בפלסטיק כחול וכעור ששומר על דיסקרטיות. עד כמה היא אפקטיבית? אם אתם הורים למתבגרים, ספרו לנו על כך. בימים עברו – לא ממש.
גן אירועים – איפשהו בניינטיז הקיבוצים עם הבריכות היפות (שנזקקו זה מכבר להכנסה נוספת) הבינו שנמצא להם ענף נוסף ושניתן למנף את יתרונות הבריכה ולהפוך אותה בערבים לגן אירועים בו זוגות יוכלו לצעוד לעבר החופה כשבמים צפים אבובים עם פרחים מפלסטיק. זה דרש אחראי מקומי נמרץ שוויתר על ערבי חמישי בבית, חבירה לשירותי קייטרינג, אטמי אוזניים לדיירי השכונות הסמוכות והשגחה מוגברת (או לפחות דיון בוועדת חינוך) על ילדי הקיבוץ, שנמצא להם פתרון חדש, קל ומרתק איך להפיג את השעמום של חיים במקום שכלום לא קורה בו, ואפשרות, אם התחננו ממש יפה, לטעום מקינוחי הפרווה שנשארו אחרי שכל האורחים הסתלקו. חלק מהקיבוצים נשברו נוכח הלוגיסטיקה הרבה, הרעש המשמעותי והחניות שהופקעו זמנית. יש כאלו שפועלים בגאון ובאומץ עד היום.
ד.
דבורים – חיוניות לאקו-סיסטם, מעצבנות בבריכה. היום ההבדל הוא אולי שברור לחלק מההורים שזה לא רעיון טוב להרוג אותן מראש.
דחיפה למים – ע"ע "אסור".
דפיברילטור – טוב שהיום יש.
דשא – בגדר חובה, יפה או פחות – תלוי בנוי ובתקציבים. בכל מקרה (עדיין) לא הוחלף בדשא פלסטיק. איכשהו בבריכה הוא הרבה יותר מגרד מבכל מקום אחר.
ה.
הורים – תת קבוצה מרכזית בבריכה, מגיעה לשם מתוך רצון חופשי או בניגוד גמור לרצונה ואף ללא בגד ים משלב כלשהו, תחת ההבנה שזוהי הפעילות האולטימטיבית אחר הצוהריים וכאן הזמן עובר מהר יותר, אפשר גם לשלב ארוחת ערב ומקלחת והיידה – נגמר היום. כשהילדים גדלים נכנסות (או שמא מסונג'רות) לאירוע תת הקטגוריות "אחים גדולים" ו"סבים", ואז ההורים יכולים להישאר בבית ולשחות גב בספה.
הליכה במים – ענף ספורט פופולרי בבריכה הקיבוצית בעיקר בשעות 7:00–10:00. לעיתים משלב משקוליות או נודלס (ע"ע "נודלס"). האמיצים שינסו אותו אחר הצוהריים עלולים להידרס או להיפגע (ע"ע "אסור לקפוץ!/לדחוף!"), אבל חלקם עושים את זה ואפילו שומרים על חיוך סבלני.
ו.
וירוסים – בטן, שלשולים וכן הלאה. מטופחים היטב בבריכה.
ז.
זבובים – יד ביד עם הערך "ארטיקים" ועם העטיפות של הקרטיבים, האבטיחים, ה"על האש" ושאר מזונות הבריכה, אחד מהדברים המעצבנים יותר וההכרחיים כנראה באירוע.
ח.
חג שבועות – פתיחת עונת הבריכה.
חגי תשרי – סוף עונת הרחצה. בקיבוצים שיש בהם צימרים (ע"ע ערך "צימרים") סוף העונה קצת נמתח.
חור (או "רשת" או "בור") – הנקודה המאיימת אך מסתורית בתחתית הבריכה, בטח בעמוקות של פעם, לפני השיפוצים והתקנים החדשים (בלי קשר לבריכות חצי אולימפיות, כן?) אליה ניסו ילדי הקיבוץ לצלול במסגרת "מבחני האומץ" בבריכה.
ט.
טופלס – ע"ע "מתנדבים". לצעירים נספר שבשנות ה-60 עד סוף ה-90 של המאה הקודמת, בשעות הצוהריים בהן הקרינה גוברת, החרדונים יוצאים והקיבוץ נכנס להלך רוח מנומנם, היו המתנדבות הנורדיות מנצלות את אחד מנכסי הלבנט והמשק ובאות להשתזף טופלס בבריכה בשיא הנונשלנט, מה שכמובן גרם לגדודי קיבוצניקים צעירים לעלות על הגדרות (ע"ע "גדר", ואז לא היה הפלסטיק הכחול הכעור) ולחזות בפלא, בהיעדר – תודה לאל – סמארטפונים להנציח בהם את האיוונט. מה שמסביר גם מדוע מציל היה אז תפקיד הרבה יותר אטרקטיבי.
י.
יחפים – במילניום הקודם הדרך היחידה להגיע לבריכה, כשאתה מתחת לגיל 24. אפרופו הערך "עירניקים" שבהמשך – האורחים האורבניים היו ניתנים לזיהוי לא רק בטכניקת הקפיצה למים אלא גם בכפכפי אדידס (מה שנקרא גם "כפכפי נרקומנים"), שאז היו מושא ללעג, אך מאז גם הקיבוצניקים אימצו בחום.
ילדים – זה שמחה, והרבה יותר קל איתם כשיש בריכה. יד ביד עם החינוך הבלתי פורמלי שפועל גם בחופש הגדול, הבריכה היא אחת מהבוננזות של הקיבוצים ודרך מעולה להעסיק את הצאצאים אחר הצוהריים וכך להרוויח זמן איכות לגלישה בנייד/נמנום (ע"ע "הורים")/סמול טוק עם השכן לכיסא הכתר פלסטיק. אם זה היה תלוי בהורים, הבריכה הייתה פועלת כל השנה. לא מחוממת? בקטנה, לא חייב.
כ.
כובעי ים – ע"ע "בריכה עירונית". השאגה שילדה קיבוצניקית עשויה לחטוף מהמציל בבריכה עירונית אם נכנסה חלילה למים רק עם קוקו, משולה לפוסט טראומה. אבל בבריכה קיבוצית נעשה בהם שימוש אצל חלק מהשחיינים במסלול המערבי התחום או אצל ותיקות הקיבוץ, שמגיעות בדרך כלל לעשות התעמלות (ע"ע "הליכה במים") ב־9:00.
כלור – כמו הדפיברילטור והזבובים, הוא בגדר חובה. למרבה השמחה, במינון קצת יותר רגוע מבבריכות עירוניות.
ל.
לא להיכנס למסלול של השחיינים! – קריאה רווחת ועצבנית שמופנית בדרך כלל לילדים שאיכשהו הצליחו לחמוק מעיני המציל ולקפוץ למים מהצד המערבי של הבריכה (ע"ע "אסור").
מ.
מלתחות – קיימות גם בבריכה קיבוצית. לא תמיד זאת תהיה הבחירה הסימפטית או ההיגיינית ביותר.
מיגוניות – למרבה הצער, הפכו לציוד חובה בחלק מהבריכות בקיבוצי ארצנו. נאחל שיום אחד בקרוב יהיו רק מונומנט שיעיד על גבורת התושבים שהתעקשו על חיים כמה שיותר נורמליים בקיץ, גם בתקופות מאתגרות ביטחונית.
מסלול שחיינים – צר מדי, מיותר ומבזבז מקום שאפשר להשתולל בו – תלוי את מי שואלים. ע"ע "לא להיכנס למסלול של השחיינים".
מצופים – אתה לא הורה עד שאתה לא נאבק כדי לדחוס זרועות שמנמנות, מתוקות ומתנגדות של זאטוט מוצף אדרנלין שמשתוקק כבר לקפוץ למים. נדרשים, כמובן, גם בבריכה קיבוצית. הרבה פעמים יישארו בסוף הערב, יחד עם גרסאות השכפ"צ מ"דקטלון", מיותמים, רטובים ומפונצ'רים על רצפת הבריכה.
מציל (או מצילה) – האוטוריטה הראשית של הבריכה, האדם שעל פיו יישק דבר (ע"ע "אסור"). בעבר היה בדרך כלל חבר קיבוץ צרוב שמש עם אופי פיקנטי וחפיסת "נובלס" (ע"ע "מתנדבים"). יש קיבוצים שאפשר לחלק אותם לעידנים שונים לפי המציל שכיכב בהם. ויש קיבוצים שעדיין יש בהם מצילים מיתולוגיים שכוחם עוד במותניהם.
מקפצות – ערך טעון שמרפרר לימי הזוהר שבהם ניצבו בגאון בבריכות הקיבוץ מקפצות ענק, מהן למדו בני הקיבוץ לשכלל לכדי שלמות את קפיצות הראש והסלטות (או סתם להתחרע). אחרי הערכים "מתנדבים" ו"טופלס" – הן היו האטרקציה המרכזית וסיפקו עניין והרבה מבחני אומץ.
רשות הדיבור ליונה דורון, בת מצובה:
"במשך עשרות שנים הבריכה לא הייתה מגודרת. בכל צד היו קוביות בטון בגובה חצי מטר בערך, מהן קפצנו ראש למים. עומק הבריכה במים העמוקים הגיע לשלושה מטרים (האח שלי מעיד שארבעה). זה בערך היה גם גובה המקפצה. כל ילדי הקיבוץ שחו היטב (…) בגיל 13 עברנו מבחן שחייה של 12 בריכות ברצף – ומגיל זה יכולנו להגיע לבריכה ללא ליווי. לא היה בבריכה מציל ואף אחד, כולל הילדים ובני הנוער שהתגנבו לבריכה החשוכה בלילות הקיץ, לא טבע בה. מאוחר יותר צמחה גדר סביב סביב לבריכה, המקפצה פורקה וכמוה הקוביות."
עכשיו נשארו בעיקר מור"קים שבהמשך יהפכו לאגדות אורבניות. Safety First.
מתח – מתקן מתח ליד הבריכה הוא בגדר אקססורי חובה, לשימוש הטווסים המקומיים ולהגברת הדאווין והטסטוסטרון, הקיימים גם כך בשפע בבריכה. ע"ע "מתנדבים", "טופלס", "מציל", "צלילת אורך", "סלטה" ו"שחיית פרפר".
מתנדבים – מילאו את הבריכה בשנים העליזות בהן ישראל זכתה לאהדת (לפחות חלק מ)העולם והעניקו לה אופי קוסמופוליטי, Teen Spirit, צבע והרבה סקס-אפיל. אז, כפי שמעידה הסצנה הרלוונטית ב"מבצע סבתא", לא היה צורך בטינדר או ביציאה לברים. ע"ע "טופלס".
נ.
נובלס – פק"ל עד סוף הניינטיז: לשבת בשמש מרוחים בשמן שיזוף ולעשן את הסיגריה הכי אגרסיבית שיש.
נודלס – ע"ע "מצופים". נחשושי הפוליאתילן המוקצף הצבעוניים שאמורים לשמש לפעילויות ספורטיביות לגיל הזהב בבריכה, ולא מעט משמשים להתגוששויות של הטף. בקרוב יזכו לתת-איסור ספציפי בערך "אסור".
נמלי אש – ע"ע "זבובים" ו"דבורים". זה הכול בגלל הקרטיבים (והמים).
ס.
סלטה – עוד מיומנות קיבוצניקית שהיה קל הרבה יותר להשיג בימים עברו (ע"ע "אסור" ו"מקפצות"). היום ניתנת לביצוע בגרסתה מתחת למים, עם הרבה פחות שופוני.
ע.
עירניקים (ע"ע "אורחים") – היו מגיעים לבקר בחופש הגדול וסרים כמובן לבריכה, והדרך להבדיל בינם לבין המקומיים: קופצים למים בברכיים ישרות וסותמים את האף בו זמנית (וזוכים למבטים של "יש לך את זה ביותר קרינג'?" מהילידים).
(ה)עמוקים – כינוי, ובכן, למים העמוקים של הבריכה. כך זה נשמע במנהרת הזמן: "אוף, המתנדבים הלכו ונגמרו הנובלס. יאללה, באה לעמוקים?"
עשו זאת בעצמכם – אז מסתבר שבימי הטלפון האחד בחדר האוכל, היו קיבוצים שבנו את בריכות השחייה המיתולוגיות שלהם בעצמם. כך היה למשל, במצובה ב־1952. יונה דורון, בת הקיבוץ, כתבה בפוסט כי: "את בריכת השחייה חפרו ותיקי קיבוץ מצובה במו ידיהם (ובעזרת טרקטור אחד), אחרי שעות העבודה בשדות ובמטעים, ברפת ובלולים (…)." הבנייה הסתיימה לאחר שנה.
פ.
פיקה – שמיכת פיקה על הדשא המגרד של פעם, לפני שהגיעו המחצלות.
פיפי – כן, נו. עושים במים. האגדה האורבנית על הצבע האדום כשמשתינים בבריכה לא תפסה מעולם בבריכה קיבוצית.
צ.
צלילת אורך – כמו "סלטה" ו"חור", עוד מיומנות קיבוצניקית ששוכללה היטב בקיץ ורווחה בעיקר בימים שלילדים לא היו סמארטפונים שחיכו להם על כיסאות הכתר פלסטיק מיד כשהגיחו מהמים.
צריך לבדוק במקומי – את שעות פתיחת הבריכה.
ק.
קדרים באים! – אחד המשחקים המזוהים ביותר עם הבריכה הקיבוצית של פעם, אם לא המשחק בה"א הידיעה. כשהוא התחיל, הוא השתלט על הבריכה כולה וניטרל לחלוטין את מסלול השחיינים (ע"ע "לא להיכנס למסלול של השחיינים").
קנאה – לערכים (שאינם במילון זה) "קיבוצניקים פריווילגים", "גוזלי קרקעות" ו"מיליונרים", יתווסף כמובן גם הערך "בריכה" – הייצוג האולטימטיבי לכל אלה בעיני כותבי הפוסטים, שנאלצים כנראה להצטייד בכובע ים ובתעודה מזהה כשהם הולכים לבריכה העירונית הקרובה לביתם. חבר'ה, למה לא לפרגן? מוזמנים בכיף – רק תקפצו למים כמו המקומיים (ע"ע "עירניקים").
קפיצת ראש – ע"ע "מקפצות". למרבה הצער, גם היא כבר אסורה בחלק מהקיבוצים.
קקי – היום הבריכה נסגרת בערך אחת ליומיים בעקבות "אירוע קקי במים", וזאת למרות החיתולים הייעודיים, שבטח לא היו קיימים באייטיז. פעם, לפחות בתחושה, זה הרבה פחות הטריד.
ר.
רובוט – אחת האטרקציות של הבריכה. נכנס למים לעת ערב, כשכולם כבר יצאו. סר למרותו המוחלטת של המציל, אבל מהווה מקור עניין לילדים, שחלקם אף ניסו לתפוס עליו טרמפ – בזמן שהמציל היה עסוק (ע"ע "מתנדבים"). הכי טוב, כמובן, אם זה רובוט כחול־לבן של "מיטרוניקס" מקיבוץ יזרעאל.
רחצה לילית – הכי כיף. בין אם היא חוקית ומופיעה בלוח הפעילות של הבריכה, ובין אם היא עצמאית (ע"ע "גדר"). כמובן שאין לראות בכך המלצה להתפלח לבריכה. עושים את זה בכלל מאז שנות ה־90?
ריצה – ע"ע "אסור". בניגוד להיום, פעם היה לגמרי לגיטימי לרוץ לאורך שפת הבריכה.
ש.
שחיית גב – מותרת מגיל 60 ומעלה, בין השעות 07:00–10:00.
שחיית חזה – הסגנון הנפוץ ביותר.
שחיית חתירה – ע"ע "קדרים באים" (בגרסתה המרושלת והאגרסיבית).
שחיית פרפר – ע"ע "מסלול שחיינים". בוצעה בדרך כלל על ידי הטווסים המקומיים ומי שהלך לחוג שחייה (להבדיל מ"שיעורי שחייה") ויודע גם לעשות גלגול מקצועי במים.
שיזוף – אחת הפעילויות הנפוצות בבריכה. פעם עם שמן שיזוף, שהיום כמעט נעלם, בשילוב הערך "נובלס". ע"ע "טופלס" ו"אולטרה סול".
שיעורי שחייה – בגילים 3–6 הם בגדר חובה. אין בכלל שאלה.
שער – נעול כמובן כשהמציל הולך. ע"ע "גדר" ו"רחצה לילית".
ת.
תור הקייטנה! – כמו הערך "גן אירועים", גם כאן הבינו בשלב מסוים קיבוצים רבים שהשכרת הבריכה לקייטנות וליישובים סמוכים שאין בהם בריכה יכולה להכניס כמה ג'ובות לקופת הקיבוץ. כך נולדה הרוטציה בבריכה. בשעות הללו נאלצו המקומיים, בפנים חמוצות, לפנות את הלוקיישן ל… ע"ע "עירניקים". בחלק מהקיבוצים זה עדיין קורה.
תצאו מהמים, אני סוגר! – אוקיי, אוקיי, יצאנו.
שתהיה לכולם עונת רחצה כיפית, בטוחה ושקטה!
