"טוב בחקלאות זו מילה גסה" אומר לי הצבר רביב אסא, דור שני בערבה התיכונה". אם אתה לא ממצה את מלוא פוטנציאל הצמח אין לך סיכוי להרוויח. אני משתדל להיות הכי יעיל, למקסם את השיווק שאינו תלוי בך. ודאי תשאל אותי מדוע אני בכל זאת ממשיך ואענה לך: אני אוהב את התחום הזה".
רביב אוחז 200 דונם פלפל במושב עין יהב. מייצא לרשת S.T.M. באנגליה, רוסיה ושוק מקומי. מעסיק 22 עובדים, 15 מהם זרים. הרוב מתאילנד ושבעה ממיאנמר (בורמה לשעבר).
"התשומות עולות. עלות הגידול התייקרה בין 15 ל-25 אחוזים. עלות גידול של קילו פלפל – 4.30 שקלים. חקלאי מקבל מרשת השיווק ארבעה שקלים נטו. בניכוי ההוצאות נשאר לי 3.80 ולעיתים 3.90 שקל. והרשת מוכרת את הפלפל ב-11.90 שקלים".
"החקלאי בראש הפירמידה. בדרך לשם אתה משלם על זרעים/שתילים, הדברה, קרטון, פלסטיק, יצרני קומפוסט, שיווק, תאילנדי, ובסוף ניצב החקלאי בראש הפירמידה. בשנים האחרונות לא נשאר רווח".
רביב תר אחרי המילים שיבטאו כהלכה את התנהלות משרד החקלאות מול החקלאים. "משרד החקלאות מדברר את יוקר המחיה לציבור הצרכנים על גבם של החקלאים, בעוד שלחקלאי אין יד ורגל בקביעת מחיר התוצרת".
"אנחנו לא בעד מונופולים, רק בעד יבוא חופשי ובלבד שתנאי התחרות יהיו הוגנים. עלויות העסקת עובדים הן 50% מעלויות הייצור שלי. מחירי המים ואיכותם אינם מקבילים למתחרים שלי בירדן, תורכיה או לחקלאים בספרד, מרוקו ואנגליה. אני רוצה שלא יפריעו לי. למשרד החקלאות אני אומר: תן לחיות, תן להרוויח. אם שם, בבית דגן לא רוצים חקלאות – שיגידו, נמצא פרנסה אחרת. נזנח את חבל הארץ הזה, ניסע לתל אביב ונחשוב על חלופות".
טוב. זה לא יקרה. רביב הוא חקלאי בדם ולא יעזוב את הערבה לעולם. הוא מודע גם לסכנות האורבות ממזרח וממשיך. "אין גדר בין ישראל לירדן. מנאות הכיכר ועד מושב פארן עשרות קילומטרים ובהם מושבים חיים, פעילים. נוסעים על הגבול, על כביש המערכת. התלם האחרון".
רביב אסא מטפל בירק לייצוא על פי תקני אירו. לא מרסס. כל התוצרת בהדברה ביולוגית, כך דורשים ברשת האנגלית ורביב ממלא אחר כל ההוראות. הוא ישאר בערבה, ימשיך להתנהל על הטרקטורון שלו וימשיך לקטר. בחיוך, כי כך גדל, כך צמח, כך היה לחקלאי, בנם של אסתר (79) תיבדל לחיים ארוכים, לשעבר מנהלת חשבונות ומאיר אסא ז"ל.
גילוי נאות: רביב אסא למד לפני שנים בתל-אביב מוזיקה במכללת "הד" והוא בעל תואר ראשון. למימון לימודיו הועסק כמאבטח ב"קול ישראל" ובערוץ הראשון של הטלוויזיה. שם היכרנו ולא זכרתי שרביב ליווה אותי חמוש, בדרכנו לכתבה במחסום ארז בימי האינתיפאדה. הוא כל כך שמח לפגוש בי שוב. פניו קרנו כאשר נפגשנו סמוך לחלקת הגידול שלו.
אחר כך עשה לי סיבוב על הטרקטורון שלו ואני שמחתי על ההזדמנות לעלות על רכב השטח שלו. גם כאן היה לו מה להוציא עוד קיטור. "תאילנדי בא לעבוד בישראל. חייב תקופת בידוד בגלל הקורונה. הוא שוהה אצלי שבועיים בבידוד, לא עובד, רק אוכל על חשבוני ואני חייב לממן את ימי הבידוד – 2000 שקלים. כך קובעת המדינה שמפילה עלי את תיק הבידוד. זה רציני? זה ראוי?"
רביב נשוי לבת מושב עין יהב והם הורים לשלוש בנות: 13, 16 ו-8. גם בשנה הבאה ניפגש בערבה התיכונה בתקווה שתהיה לו סיבה טובה לא לקטר יותר.
