טורבינות רוח בקיבוצים

טורבינות רוח הן טרנד שצובר תאוצה בקיבוצים בצפון. הרבה חשמל עוד לא רואים מזה ולדעת שר האנרגיה נראה רק מעט, אבל מאבקים ציבוריים יש ויש וגם שערורייה גדולה אחת  

לכאורה הן נועדו להוות בשורה: חשמל נקי, אנרגיה מתחדשת, בלי זיהום אוויר, רק קרקע ותרני ענק: המדובר בטורבינות רוח להפקת חשמל. למעשה נושבת סביבן רוח רעה, מאבקים ומחלוקות: על מחירן, על השפעותיהן הסביבתיות, על ההתנהלות סביב הקמתן בידי חברות ענק וכן, גם על כמות החשמל שהן יכולות לספק. ומכיוון שהטורבינות הללו קמות בפריפריה – ליד קיבוצים ועל אדמותיהם – המהומה במגזר שלנו, בעיקר בצפון המדינה, רבה. בציבור יש התנגדות שהולכת וצוברת תאוצה למיזמים הללו ויש ארגונים כמו "שומרי הגולן" ו"מאבק 2020", שמובילים את ההתנגדויות.

גבע: הרחק מעיני החברים

שטחים גדולים בעמק יזרעאל המזרחי, הגלבוע, הגליל ורמת הגולן, מיועדים למיזמי טורבינות רוח והמאבקים בין תומכים למתנגדים, הולכים ומחריפים; בעין השופט בוטל מיזם כזה משיקולים סביבתיים. בעין חרוד איחוד הייתה ב-22.01 הפגנה, חמישית במספר, נגד הנהלת הקיבוץ המקדמת שותפות במיזם טורבינות, על שטח של 230 דונם. ב

חודש שעבר דווח (ה"זמן הירוק", 20.12.10) על הסערה שיש בגבע, בעקבות חתימה של ההנהלה, ללא ידיעת החברים, על חוזה עם חברת "בלו סקיי אנרג'י", אשר תובעת מהקיבוץ 52 מיליון ₪, לאחר שהאספה דחתה ברוב עצום את ההסכם; לקח צורב להנהלה שפעלה מתחת לרדאר הציבורי.

לדברי מרכז המשק, אייל לב (שדה אליהו), שנכנס לתפקידו לאחר קבלת ההחלטה ופרישת מרכז המשק הקודם, יש כעת ניסיון להגיע להליך גישור עם חברת האנרגיה.

אפשר להתייחס לסיפור הטורבינות כאל עסקת נדל"ן מפתה לחקלאים: זה שטח שקל לשנות את ייעודו, להחכירו לחברות האנרגיה, שנהנות מסובסידיה ממשלתית, וליהנות מהכנסה שוטפת – חלק גם כשותפים במיזם. מצד שני, אלה טורבינות אשר עובדות מסביב לשעון; גובהן כמגדלי עזריאלי והן מגבילות את היכולת לעבד את השטחים שמתחתיהן. בסיור שקיימתי לאחרונה ב"עמק הבכא" בגולן, הזרוע בטורבינות כאלה, חשתי כמי שנמצא במתחם של גורדי שחקים בלב שטח שמיועד לחקלאות.

דבריו של שר האנרגיה יובל שטייניץ, בנושא אנרגיות מתחדשות, בכנס ב-20.1.21 במכון הישראלי לדמוקרטיה, רק מעצימים את הדילמה, אודות המיזמים האלה. לדברי השר, "ב-2021, הרוב המכריע של החשמל בארץ, מיוצר מגז טבעי ומאנרגיית השמש … יש טיפה מהרוח ברמת הגולן, אלה אחוזים בודדים. זה זניח. מי שמדבר על אנרגיות מתחדשות כמו באלבניה, או ניו זילנד, מטעה את הציבור. יש לנו רק אנרגיה אחת מתחדשת – אמנם עם מגבלות – זאת אנרגיית השמש."

התושבים רוצים להצביע

בגולן, פיני ירון, תושב ההרחבה של מרום גולן ב-15 השנים האחרונות (מקודם היה חבר אורטל), הוא פעיל מרכזי במאבק נגד הטורבינות וניצב בחזית ההתנגדות להקמתן סמוך לקיבוץ.

יש לו תלונות לגבי השקיפות של התהליך ושיתוף האוכלוסייה בו. לדבריו, "כל הפרטים מצויים בידי מרכז המשק ולא מובאים לידיעת הציבור. מדובר ב-40 טורבינות בגובה 210 מטר. לא ייתכן שבעל הקרקע לא ישאל לדעת התושבים. הבאנו עדויות מהגלבוע, שם קיבוץ מירב נפגע מאוד מהרעש. קראנו לשתף בהחלטות גם את תושבי ההרחבה – שאין להם זכות הצבעה. נפנפו אותנו. זה גרם לקרע בקהילה, בין תומכים למתנגדים."

אתם מתנגדים לחלוטין לטורבינות?

"איננו מתנגדים עקרונית לטורבינות, רק שאיננו רוצים אותן סמוך ליישובים. אמרנו שזה חוקי, אבל מצד שני זה לא עוד מטע, זה אזור תעשייה ליצור חשמל, שמשנה את כל מרקם החיים. הרגולציה מתירה להקימן במרחק 800 מ' אבל מאז נלמדו ההשלכות בעולם, יש מדינות שבהן מדברים על מרחק של 2-5 ק"מ מבתי התושבים.

בכל הארץ יש ריצת אמוק להקים את החוות הללו, כשהמדינה מסבסדת את חברות הענק המקימות אותן. יש טורבינות לולייניות שתופסות פחות שטח, יותר שקטות ופחות פוגעניות, רק שהן יותר יקרות ולכן לא זוכות לעדיפות.

אנחנו כבר חמש שנים בסיפור הזה. הקמנו את עמותת 'שומרי הגולן' שפועלת לא רק בנושא הטורבינות, אלא גם נגד הכוונה לקיים כאן קידוחים להפקת נפט. הגולן הוא אזור נדיר מבחינת טבע, יופי ומרקם חיים."

להעדיף חשמל סולרי

בהיבט הארצי, מספר פיני ירון, כי החל את פעילותו עם ייסוד עמותת מאבק 2020 שהקים לפני כחמש שנים, שכיום מסייעת לתושבים בעמק ישראל המתנגדים להקמת טורבינות שם. לדבריו, "אלפי אנשים מגויסים למאבק נגד גניבת שטח וכספי ציבור מתחת לרגלי האזרחים, בחסות החוק. זאת פרשה שדומה למתווה הגז: עשיית כספים תוך ניצול משאבי המדינה. בהתחלה לא הבנו עד כמה החוות האלה פוגעניות. הן גם מהוות סכנה ביטחונית, בכך שהן מגבילו את גובה טיסת המסוקים. זה ימנע יכולת לכבות שריפות מן האוויר, אם יפרצו. בלב יערות הגליל רוצים להקים טורבינות, אין מצב שיוכלו לכבות שם שריפה מן האוויר."

אז למה בכל זאת הטורבינות הללו הן "להיט"?

"יש הרבה כסף בזה. זה נוח לבעלי הקרקעות, חלקם פרטיים, שמפנטזים על הרנטה שיקבלו. הכסף פשוט מנצח. חברות האנרגיה מפעילות לוביסטים שקשה לעמוד מולם.

חוויתי זאת בדיון בכנסת. הם טוענים שבלי חוות הטורבינות ניאלץ להמשיך להפעיל את התחנה בחדרה בפחם, שזה שקר. בכך הן מסיתים נגדנו את התושבים שם. הטורבינות לעולם לא יחליפו את התחנה הפחמית. משום סיבה לא צריך לפגוע בבריאות של תושבי הגולן ובטבע הקיים בו."

מה הפתרון?

"תאים פוטו וולטאים (חשמל סולרי) הוא פתרון הרבה יותר טוב. זה לא מזהם ולא מרעיש. אפשר להרכיבו על כל גג ולתת לאזרחים להתפרנס מזה, רק שהסבסוד שניתן לכך, לא מעודד זאת.

בטורבינות הוא כפול. התוכנית בארץ היא להגיע ל-17% אנרגיה מתחדשת עד 2025 ול-35% עד 2030. אם יקימו טורבינות בכל מקום שניתן, לא יגיעו ל-2% מתצרוכת החשמל בארץ. לעומת זאת, בהערכה גסה, יש מיליון גגות שמתאימים לחשמל סולרי.

תאים כאלה מעל מאגרי מים, מונעים גם הפקעת שטח חקלאי וגם אידוי של המים במאגרים. ניתן להקימם גם בתוך שטחים חקלאיים בלא להפריע לגידולים. אני כועס על הפוליטיקאים ואנשי הציבור שמשרתים את חברות האנרגיה הללו. נחוץ שיתוף של הציבור ברמה הארצית בהתנגדות, יש הרבה תוכניות שמועלמות מעיניו."

תגובה: עומדים בכל התקנים

גבי קוניאל, מנהל העסקים של מרום גולן, דוחה את הטענות של פיני ירון על הסף ולא מסתיר את מורת רוחו מהן:  "מדינת ישראל היא מדינת חוק. הרגולציה מתירה להקים טורבינות במרחק של לא פחות מ-500 מטרים מן היישוב.

אצלנו המרחק הוא פי שלושה מהתקן ומשרד הבריאות קבע שהמיזם עומד בתקנים שלו. אם היה סיכון של עשירית אחוז לבריאות, לא היינו הולכים על זה. אולי התחלנו לשתף את הציבור באיחור, אבל זה נעשה באופן מכבד ומכובד.

מי שצריך להחליט הם חברי הקיבוץ. 92% מהם תמכו במהלך. אנחנו מאפשרים לתושבי ההרחבה להתקבל לחברות ואז גם יוכלו להשתתף בהחלטות. מבחינתי, גם אם מרום גולן לא יראה מזה גרוש, אתמוך בפרויקט, כדי להגיע ליעד שנקבע במדינה לאנרגיה מתחדשת. ואגב, הבית של פיני ירון ושלי נמצאים באותו מרחק מן הטורבינות."

לבנת גלילי, מנהלת הקהילה: "מבחינת שיתוף כלל הציבור, התעוררנו מאוחר. עם זאת, כל מה שהקהילה ביקשה נעשה וגם הוסרו כמה טורבינות. את המתנגדים זה אף פעם לא יספק.

הטורבינה הכי קרובה ליישוב, היא במרחק 1.3 ק"מ. יש בעמק הבכא טורבינות שאינן על השטח של מרום גולן, שהן קרובות יותר. אני לא אוהבת את הפגיעה הנופית, אבל אינני תושבת האזור. אני מאיילת השחר. מבחינתי, כל פגיעה בטבע איננה לטובה וגם אינני בטוחה כמה יועיל המיזם הזה למשק החשמל."