ט"ו בשבט היה התאריך אשר לפיו פירות שרוו את גשמי השנה החולפת, עליהם חל לשלם מס לפי מועד זה. ביום זה נהגו גם להרבות באכילת פירות מעצים של ארץ ישראל, בעיקר פירות שבעת המינים. ויש העורכים "סדר ט"ו בשבט" וכמובן נוטעים עצים בארצנו המתחדשת.
הוותיקים בארצנו זוכרים לטובה את חגיגות ט"ו בשבט במאה הקודמת. במיוחד אנו בנות ובני המושבים והקיבוצים חווינו וזכינו להשתתף בנטיעות. אנו כילדים צעירים האוחזים בידיהם שתיל ירקרק וענוג נוטעים אותו ברעדה ושרים: "כך הולכים השותלים…"
זוכרת אני לטובה את עץ הקזוארינה הרך אותו נטעתי בחצר ביה"ס היסודי ע"ש אוסישקין בכפר מל"ל. היה זה ליד הגדר, ספרתי עץ שלישי מימין בשורה בצד הדרומי. בנוסטלגיה וחדווה ביקרתיו שוב ושוב, מתרפקת עליו בגעגוע גדל וצומח עם צמיחתי שלי…
טיפול שורש – גלגולי המילה שבט
שֵׁבֶט – ענף מעץ או חלק מענף ולכן הולם לאנשים שהם חלק מעם, או בעלי קשר משפחתי, תרבותי.
שֵׁבֶט – מטה בו היכו אדם כעונש והיום יש הדנים אדם תחת שֵׁבֶט הביקורת.
הַשֵּׁבֶט כמטה היה סמל לשלטון, וראש השבט אחז שֵׁבֶט שהתגלגל למילה שרביט, כסמל לשלטון ומלוכה.
וכך כתוב במגילת אסתר:
"וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וַתִּקְרַב אֶסְתֵּר וַתִּגַּע בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט" (ה 2).
מהעבר מהדהד לצופים הצמודים יחדיו למכשיר הטלוויזיה, הכינוי "מדורת שבט" כמו בימים עברו.
ט"ו בשבט חג או מועד?
ט"ו בשבט נולד לא כחג אלא כמועד – תאריך, אותו קבעו חז"ל, חכמי המשנה, כראש השנה למניין השנים של פירות האילן בארץ ישראל.
ראש השנה לאילן, כפי שהוא מכונה במשנה, הכרחי לקיום מצוות התלויות בגיל הפירות: ביכורים ותרומות ומעשרות.
ט"ו בשבט היה התאריך אשר לפיו פירות שרוו את גשמי השנה החולפת, עליהם חל לשלם מס לפי מועד זה. ביום זה נהגו גם להרבות באכילת פירות מעצים של ארץ ישראל, בעיקר פירות שבעת המינים. ויש העורכים "סדר ט"ו בשבט" וכמובן נוטעים עצים בארצנו המתחדשת.
לט"ו בשבט בחו"ל טעם וניחוח של ארץ ישראל
ט"וּ בשבט, חמישה-עשר בשבט, "ראש השנה לאילן", כך בלשון המשנה. זהו מועד החל באמצע חודש שבט ומציין את ראש השנה של פירות האילן בארץ ישראל. כאמור מועד-תאריך הקשור למצוות התלויות בארץ: ביכורים, תרומות, מעשר שני ומעשר עני.
בזיקה לחיבת הארץ וקדושתה זכה יום זה בחו"ל למנהגים מיוחדים לאורך השנים. בקהילות ישראל בגולה חגגו כמו ברמז כסימן בלבד. הם נהגו לאכול ביום זה פירות ארץ ישראל, במיוחד פירות שבעת המינים, יבשים או משומרים אשר גדלו והובאו מארץ ישראל. ומועד תאריך וגם חג.
ט"ו בשבט בארץ המתפתחת ומתחדשת
בארץ לפני קום המדינה צוין ט"ו בשבט בסימן של התעוררות האומה ותחיית היישוב בארץ ישראל, בטקסים חגיגיים ובנטיעת עצים.
כיום מצוין ט"ו בשבט גם כחג טבע, ורבים נוהגים לבלות בנטיעת עצים, בטיולי טבע למען איכות הסביבה ושמירת הטבע. ויש הנוהגים גם לערוך טקס מסורתי ומיוחד בשם: "סדר ט"ו בשבט".
השמיטה – שוויון לאדם ומנוחה לאדמה
בעבר נהגו בישראל לקיים אחת לשבע שנים את מצוות השמיטה: לפיה פירות הגדלים באותה שנה באדמת ארץ ישראל מופקרים חופשיים לכל דיכפין, ומוקדשים לעניים הרשאים לאכול מהם כמו עשירים. כל זאת מנהג שהונהג גם במגמה לאפשר לאדמה שהניבה פירות שש שנים לנוח ולצבור כוח בשנה השביעית. לכן נצטווינו כולנו לשמוט ולנטוש את עבודת אדמה לשנה.
נטיעת עצים בשנת שמיטה כיצד?
כאמור בשמיטה נאסרה נטיעת עצים באדמה הזקוקה למנוחה. אך המוח היהודי מצא פתרון גם לאיסור הנטיעה ומתירים נטיעה ושתילת שתילים באופן זמני בעציצים ולא ממש ישירות באדמה.
בימינו יש המתנגדים לשמיטה וטוענים שאפשר לדשן את האדמה ולהעשירה ע"י זיבול ודישון או על ידי גידולים שונים המעשירים את הקרקע. בארץ כיום נשמעים קולות רבים אשר מביעים התנגדות לאיסור זה, לטעת עצים בט"ו בשבט בשנת שמיטה, מנהג נאה וגם כה אהוב.
לשנת היובל – ערכים אנושיים
שנת היובל זו שנת החמישים לאחר שבע שנות שמיטה, גם שדות שנמכרו במהלך חמישים שנה יחזרו לבעלים המקוריים, גם העבדים שנמכרו משתחררים ויוצאים לחופשי…
מגמה זו בשנת היובל מטרתה לשמוט רכוש פרטי: אדמה וגם חוב כספי. לשמיטה ביובל גוון ערכי חברתי, במגמה לאפשר שוויון בין עניים ועשירים ולשחרר אדם משעבוד לרכוש.
מצוות השמיטה והיובל מבטאות מחד את קדושת ארץ ישראל ומאידך את זכותו של האדם לחירות ולשחרור מעוני ומשעבוד בכלל וגם לשחרור מן החומר בפרט.
מספר שבע ידוע כמספר משמעי וסמלי: כמו ששבת מגלה את הקדושה של כל השבוע בחיי היחיד, כך השמיטה והיובל מגלים את הקדושה בחיי הכלל. והמסר הוא: ראויים בני האדם שיהיו בני חורין.
שמיטת קרקעות בארצנו כיום
לצערנו הרב בארצנו מפרשים צו ערכי מן העבר: "והאדמה לא תימכר לצמיתות" פירוש זר ומוזר שתלטני-גזלני.
אנשי "המנהל" משתלטים וממש מנשלים מאדמתם חקלאים, אשר במשך שנים השקיעו ותרמו מזמנם, מרצם וכספם. למעשה הם גם הגנו על גבולות המדינה בדרך.
יש ונציגי הממסד ממירים את האדמות החקלאיות ומיעדים אותן לבנייה. ומיד הם מוכרים את האדמה בסכומים גבוהים פי עשרה מן הפיצוי המזערי אשר נתנו למתיישב החקלאי. ולזאת הזעקה השתוקה אין קשב ואין מענה.
