מעשה בשני טרקטורים עתיקים ובפרשיות היסטוריות נוספות

לפני שנתיים ביקרתי במוזיאון הטרקטורים בקיבוץ עין שמר. בין יתר הטרקטורים העתיקים יותר והעתיקים פחות משכו את תשומת לבי שני טרקטורים תוצרת חברת Stock הגרמנית.

בשיחה עם האחראי על המוזיאון רן חדוותי (נפטר במאי 2021 בגיל 84) ומקריאת השלטים על שני הטרקטורים, הסתבר שהם הטרקטורים העתיקים ביותר בישראל! האחד נוצר בגרמניה ב-1910 על ידי התעשיין רוברט שטוק.

הטרקטור מורכב ממנוע מצדו הקדמי, ואחריו, מותקנת מחרשה ולאחריה צועד החורש המחזיק בשתי הידיות כלומר במקום הפרד המושך את המחרשה, קיים מנוע. מכאן שם סוג הטרקטור – "הפֶרד המכני" (Mechanical Mule). 

הטרקטור הזה הובא לארץ ב-1912 על ידי איכר במושבה גדרה ושימש אותו כ-20 שנה. באמצע שנות ה-30 מכר האיכר את הנחלה ועזב את היישוב.

הטרקטור נשאר במחסן מסוים תחת ערימה של פסולת. 40 שנה מאוחר יותר, באמצע שנות ה-70, ביקש בעל הנחלה להרוס את המחסן ואז נמצא שם הטרקטור בשלמותו. הוא הועבר למוזיאון של גדרה ומשם הגיע למוזיאון של עין שמר, שם שופץ ונצבע מחדש והוא עומד ומצפה למבקרים.  

הטרקטור השני גם הוא מתוצרת Stock מודל 1912. הוא, יחד עם טרקטור דומה, הובאו לארץ ע"י רודולף וילאנד, איש העדה הטמפלרית, ב-1915. 

וילאנד התגורר בעמק בית שאן בחוות "הבית האדום". החווה נקראה כך בשל גג הרעפים האדומים של הבית (גגות רעפים לא היו נפוצים ביותר בארץ ישראל של אז).

ב-1938 מכר וילאנד את החווה שלו לקק"ל כנראה בשל ההתנכלות של שכניו הערבים וסיבות אחרות ועזב את האזור. שני הטרקטורים ננטשו בחווה ועשו את דרכם לקיבוץ שדה אליהו הסמוך וחיש מהר קיבלו את הכינוי "הייקים" בשל מוצאם הגרמני.

אחד הטרקטורים הללו שימש כמנוע של מכונת דיש. לפני כ-20 שנה, אחרי משא ומתן ארוך, הועבר הטרקטור השני למוזיאון עין שמר שם התברר כי אין לו מנוע.

מסתבר כי הקיבוצניקים של שדה אליהו הוציאו את המנוע, אי שם בשנות ה-40 של המאה הקודמת, ובחלל שנוצר בנו "סליק" – מחבוא לכלי נשק ותחמושת.

המיקום היה אידיאלי כי גלאי המתכת של החיילים הבריטים שחיפשו נשק בלתי לגאלי, לא היו מסוגלים לאתר את הסליק בשל המיסוך המתכתי של גוף הטרקטור. מנוע חדש הובא מגרמניה בעזרת חברת שמרלינג הישראלית והיום הטרקטור נוסע כמו חדש.  

על רוברט שטוק 

רוברט שטוק נולד בהגנאו, במדינת מקלנבורג ב-4.4.1858. אביו היה מסגר והכניס אותו בסוד המקצוע והנחיל לו ערכי חריצות ודייקנות. בעת שירותו הצבאי, בין 1880 ל-1878, עבד במפעל לייצור תותחים. ב-1882 עבר לברלין, עבד בחברות שונות והתגלה כממציא וכיזם עסקי. 

שטוק עבר מתחום עבודות המתכת לתחום טכנאות הטלפונים. הטלפון, שכידוע הומצא בארה"ב ב-1876, הפך ללהיט הטכנולוגי של אותה תקופה. ב-1883 הקים שטוק את חברת Deutche Telephone Werke. תחילה עבד בדירתו, כשאשתו סופי מסייעת לו. 

ב-1893, כבר העסיק כ-230 עובדים. אחרי שנת 1900 החל שטוק לחלק את זמנו בין ברלין ל- Sophienwalde שבפרוסיה קרוב לעיר קולברג (היום בתחום פולין ונקראת Kolobrzeg). 

שטוק החל לעזור לאחיו פרנץ לפתח את "הפרד המכני" ולהתעניין בעיבוד שדות. ב-1909 הוא רשם פטנט על הכלי הזה והחל לייצר אותו בקצב של שתי יחידות ביום! 

הטרקטור הראשוני הזה זכה להצלחה רבה בין חקלאי גרמניה אבל להצלחה הזו הייתה תוחלת חיים קצרה: תוך שנים אחדות, בעיקר בתום מלחמת העולם הראשונה ב-1918, תפסו את מקום "הפרד המכני" טרקטורים חזקים וחדישים יותר שגררו מחרשות וכלים חקלאיים אחרים מאחוריהם כמו הטרקטורים של היום. רוברט שטוק נפטר במפתיע ב-13 ליולי 1912 בגיל 54. 

שלושה ספיחים 

להיסטוריה של הטרקטורים הגרמניים יש ספיח מפתיע: קורט וילאנד, בנו של רודולף וילאנד הנ"ל, נולד בארץ ישראל אבל ב-1936 עבר לגרמניה והתגייס לחיל המודיעין בצבא הנאצי.

במשך השנים הוא עלה לדרגת אובר לוטנט (סרן). ביולי 1944 הוא נפגש עם המופתי אמין אל-חוסייני, ששהה בגרמניה, כאורחו של היטלר. המופתי מסר לוילאנד פרטים על "מבצע אטלס": הצנחת חמישה לוחמים כדי להתסיס את הציבור הערבי לקראת חידוש המרד הערבי הגדול שדעך ב-1939.

על ידי כך ציפו בברלין שהצבא הבריטי יזרים כוחות לארץ ישראל מאירופה וימנע את הפלישה לגרמניה. יש עוד גרסאות אחרות למטרת המבצע.  

בקבוצה נכללו עוד שני יוצאי העדה הטמפלרית בארץ ישראל, סגן ורנר פראנק, יליד ירושלים, ופרידריך דיינינגר שאפר, יליד היישוב ואלדהיים שבעמק יזרעאל (כיום המושב אלוני אבא).

כן צורפו לקבוצה חסן סלאמה יליד הכפר קולה שליד ראש העין, ממנהיגי המרד הערבי הגדול וכן עבד א-לטיף, גם הוא איש כנופיות לשעבר.  

חברי הקבוצה צוידו במפות, מכשירי קשר, מנות קרב, נשק קל, 10 קופסאות עם רעל מסיס במים ו-5,000 לירות שטרלינג במטבעות שונים.

ההצנחה, שבוצעה ב-6.10.1944 ב-2 לפנות בוקר באזור ואדי קלט ליד יריחו, נכשלה כישלון חרוץ. הציוד התפזר בשטח, חסן סלאמה נפצע והתחמק לכיוון ירושלים וגם פרידריך שאפר נעלם.

שני הגרמנים ועבד א-לטיף התחבאו במערה אך נתפסו על ידי השלטונות הבריטים ב-16.10.1944. שלושתם הועברו לקהיר ושם נשפטו לשלוש שנות מאסר. שני הגרמנים חזרו אחרי שחרורם לגרמניה. שאפר נלכד ב-1946 ליד היישוב שבו נולד – ואלדהיים.  

הסיבה לכישלון "מבצע אטלס" הייתה קשורה גם באווירת הייאוש ששררה בשלטון הנאצי בגרמניה לקראת התבוסה ההולכת וקרבה. היטלר וקצינים בכירים אחרים נהגו לקחת כדורי מרץ וסמים אחרים שגורמים להזיה כדי להתמודד עם המציאות הקשה. וכך נכשל גם "מבצע אטלס" ההזוי.

עוד מבצע הזוי הייתה התקפת הפתע הנאצית על בלגיה ב-16.12.1944 במטרה לכבוש את נמל אנטוורפן האסטרטגי. הקרבות התנהלו ביערות הארדנים המושלגים וגרמו אבדות כבדות לשני הצדדים הלוחמים. כאמור, גם למבצע זה לא היה סיכוי להצליח נוכח העליונות המוחלטת של צבאות בנות הברית.  

לספיח זה יש ספיח נוסף: חסן סלאמה חזר להיות פעיל בכנופיות פורעים שונות. ב-2.6.1948 הוא נהרג בעת עימות עם כוחות אצ"ל (שהיו תחת פיקוד צה"ל) ליד ראש העין, לא רחוק מכפר מולדתו קולה.  

ונסיים בעוד ספיח: בנו הבכור של חסן סלאמה, עלי חסן סלאמה, היה לימים ממתכנני רצח י"א הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972. רוב המתנקשים חוסלו מאוחר יותר על ידי המוסד.

סלאמה חמק והגיע לבירות, שם עשה חיל בעסקים וגם בחיי הלילה. המוסד הציב ב-1978 בבירות סוכנת אמיצה ונחושה בשם אריקה צ'מברס (שם בדוי).

ב-22.1.1979 בשעה 15:40 עבר סלאמה במכוניתו ליד מכונית תופת וזו התפוצצה והוא חוסל. המטען הופעל בשלט רחוק מדירתה הסמוכה של הגב' צ'מברס. הגב' צ'מברס הגיעה בשלום עוד באותו היום לחיפה בעזרת בחורינו המצוינים מהשייטת.  

הערה: הקטעים על שני הטרקטורים והיצרן שטוק פורסמו בעבר על ידי המחבר בירחון "יבול שיא" (אוגוסט 2019) בעריכת שמעון וילנאי ובירחון Isreal Heute (פברואר 2021) בעריכת אביאל שניידר. המערכת מודה על מתן רשותם להשתמש בקטעים מהמאמרים הנ"ל.