בתי אריזה בחברת מהדרין: "בתקופתי לא היה מי שיקטוף את הפרי. דרך שירות התעסוקה גייסו תלמידים. היה קשה. היו גם עובדים פלשתינים אבל לא היה בכי ולא נהי"
בתי אריזה בחברת מהדרין: על משקל האמרה הידועה "פעם תותחן – תמיד תותחן", על רענן נוטמן ניתן לקבוע בוודאות פעם חקלאי – תמיד חקלאי. ואמנם הצבר יליד רחובות נקשר קשר אמיץ לחקלאות מאז היה ילד וגם אחר כך כאשר עמד על דעתו, אם בבית הספר החקלאי שבו ממש התאהב בחקלאות, גם כשהוסמך לאגרונום בפקולטה לחקלאות ולאורך עשרות שנים עת היה פעיל במסגרת החקלאית הרחבה.
אתה יושב מול רענן ואתה חש עד כמה החקלאות בוערת בעצמותיו. שלושים וחמש שנים אחרי שפסק מעבודה יומיומית, הוא נושם חקלאות, מעורה בנעשה בתחום כולו ויש לו דעה ברורה וצלולה על הממסד שמנהל היום את העניינים ברמה הלאומית.
מאחוריו רקורד מרשים במגוון של פעולות שטח במרחבי הגידול, כמו גם בתפקידי ניהול וגזברות במושבים.
מאיפה להתחיל? אני שואל את רענן נוטמן והוא משיב ללא היסוס: "התפקיד הכי מאתגר שהיה לי – ניהול בתי אריזה של חברת "מהדרין-פרי אור". התחלתי בחברה אחרי סיום הלימודים בפקולטה לחקלאות. תפקיד שדרש המון עבודה בהרבה תחומים. הקמת בתי אריזה חדשים, מערך אריזה, הכנסת שיטות אריזה חדשות, מיכון מתאים, שיפור תוצאות האריזה, פיקוח מסודר, ארגון קטיף הפרי בהתאם לצפי משלוח הייצוא של זני ההדרים השונים".
נוטמן ניהל בתי אריזה בתקופת הזוהר של פרי ההדר בישראל. בימים שהמותג "ג'אפה" הוביל את הייצוא החקלאי של ישראל למדינות העולם. "באותה תקופה היו בישראל 440 אלף דונם פרדסים. ייצוא ההדרים היווה את עיקר מקורות ההכנסה של מטבע זר לישראל. עשרות אלפי אנשים הועסקו אז בתחום בישראל, ובשיווק מעבר לגבולות המדינה. זו היתה הגאווה של המדינה".
בשעתו פיתחו שיטה של הבחלה לאפרסמון "טריומף"."זה היה בשנות השישים. הרעיון יצא ממכון וולקני. הבחלה על ידי יצירת אווירה של CO2. קיבוץ יקום היה הראשון ליישם את השיטה ושיווק את האבוקדו לשוק המקומי. היתה לי תרומה גדולה לנושא הזה בבתי הקירור"
ואלה היו הימים שהמועצה לשיווק פרי הדר הייתה בשיא הפעילות שלה. היא הורכבה מגופים שגידלו ושיווקו הדרים: "תנובה אקספורט", "יכין חקל", "מהדרין-פרי אור", "פרדס סינדיקט" ו"פרי תז". עיקר פעולתה של המועצה היה בשיווק הפרי. בראש המועצה עמד באותה תקופה רב-אלוף במילואים מרדכי מקלף, הרמטכ"ל השלישי של צה"ל.
"המועצה לשיווק פרי הדר הכתיבה את קצב הקטיף" מספר רענן נוטמן. "היכן לקטוף, איזה פרי המתאים ביותר לבית האריזה לקראת שיווק בחו"ל, כך שיגיע ליעדים בצורה הכי טובה שאפשר. גם פעולות שימנעו נזקי ברד. המועצה גם ביצעה פיקוח על הובלת הפרי מבית האריזה". נוטמן נזכר בערגה: "ניהלתי שבעה בתי אריזה להדרים ועוד שלושה בתי אריזה לקליפים/נשירים. חוץ מהדרים היה בבתי האריזה גם אבוקדו ובננות, מנגו, שסק ופקאן. אולם ההדרים היו בראש ובהיקפים גדולים"
אז לא היו תאילנדים?
"לא. עבדתי עם אנשים מסורים, אוהבי עבודה. התנאים לא היו פשוטים. קשים. לא היה מיזוג אויר בבתי האריזה ואיש מהעובדים לא התלונן".
רענן נוטמן מגלה ששר החקלאות בתקופה ההיא אריאל שרון (1977-1981) היה מעורב בחקלאות. "הוא היה יושב ראש המועצה לשיווק פרי הדר והוא ביקש לשנות את מועד הפגישות של חברי המועצה, כך שהוא ישתתף בהן. נענינו לו. הוא בא פעם אחת ויותר לא בא. אולם הוא היה מעורב בכל הנעשה בחקלאות. היה תיאום בין הגופים השונים. אגף הגנת הצומח פיקח על הפרי לייצוא והציב בכל בית אריזה איש מטעמו שדאג שכל הליך האריזה ייעשה כמו שצריך".
סיום עבודתו של רענן נוטמן ב"מהדרין" לווה בתחושה מרירה. "יושב ראש החברה האגרונום זקס ביקש לפרוש ומינה את צבי קינן ליושב ראש. אחרי תקופה קצרה גילה זקס שהחלטתו למנות את קינן היתה טעות. היושב ראש החדש ביצע שינויים דרסטיים בחברה וגרם להחלפת חלק מהעובדים. אני הייתי בין אלה שקינן פיטר. אחרי 20 שנה ב"מהדרין" הלכתי הביתה בתחושה קשה".
נוטמן מגלה לנו כי בשעתו פיתחו שיטה של הבחלה לאפרסמון "טריומף"."זה היה בשנות השישים. הרעיון יצא ממכון וולקני. הבחלה על ידי יצירת אווירה של CO2, שהפרי יהיה 48 שעות בדו תחמוצת הפחמן וניילון גדול עטף את הפרי. קרח יבש (CO2) כבד מהאוויר, מגרש חמצן והפרי היה יוצא מצוין. קיבוץ יקום היה הראשון ליישם את השיטה ושיווק את האבוקדו לשוק המקומי. היתה לי תרומה גדולה לנושא הזה בבתי קירור".
היום, שלושים וארבע שנים מאז סיים את דרכו ב"מהדרין" רענן נוטמן חי את החקלאות כמו בימים ימימה. "אני חקלאי בנשמה" הוא מעיד על עצמו. "אני קורא נאמן של הירחון "יבול שיא" ומאד מאוכזב ממה שקורה היום בתחום הנפלא הזה של חקלאות. אפשר לגדל, אפשר לעזור לחקלאים. יש כאן הישגים בלתי רגילים. נכון שיש בעיה של עלות כוח אדם בעבודה. חובה שיאפשרו ליותר עובדים זרים להשתלב בעבודה. בתקופתי לא היה מי שיקטוף את הפרי. דרך שירות התעסוקה גייסו תלמידים. היה קשה. היו גם עובדים פלשתינים אבל לא היה בכי ולא נהי".
רענן נוטמן שציין ב-18 לחודש זה 88 שנות חיים אינו נרגע לרגע. "אני פעיל בעמותת "עלה" למען המבוגר ברחובות כיושב ראש ועדת הביקורת. אני גם יועץ למבוגרים בהגשת תביעות בבית משפט לתביעות קטנות. ברחובות יש פרלמנט ובו 50 איש. נפגשים מדי יום ב' בשבוע, גימלאים, הרוב מרחובות אך גם מראשון לציון ונס ציונה. יש לנו קצינים בכירים בדימוס, אפילו תת אלוף".
ואנחנו נוסיף גילוי נאות: פעם בחודש בליל שבת רענן ורעייתו דליה נפגשים בצוותא עימנו בחוג חבורת זמר עברי.
ניהל 10 בתי אריזה
רענן נוטמן נולד ב-18 בדצמבר 1931 ברחובות. נשוי לדליה, נולדה בתל-אביב וגדלה במושבת הברון רוטשילד, מזכרת בתיה. באמצע השירות הצבאי השתחררה כדי להינשא לרענן וזה היה לפני 65 שנה. היתה פקידה במספר מקומות ואחר כך פתחה גן ילדים פרטי ברחובות. היתה גם מזכירת בית הספר היסודי "שז"ר" בעיר. השנה נבחרה לאחת הנשים המשפיעות ברחובות. פעילה מאד בקרב נשות העיר ומעודדת פעילויות לנשים לאורך שנים רבות.
רענן ודליה הורים לארבעה. 15 נכדים ושישה נינים, הגדולה בנינים – בת 8. הבן הבכור חובב ז"ל נולד בשנת 1956 ונפטר בחודש יוני 2016 בן 60. היה בעל חברה לציוד רפואי לעיניים. אב לחמישה ילדים, שלושה מאשתו הראשונה ושניים מרעייתו השנייה.
נטע (59) נשואה+3,שניים מהם נשואים. היתה מעצבת בגדים ולאחרונה עוזרת לבעלה שהוא בעל חברה למשאיות הובלה+מיזוג אויר. ורד (50) גרושה+4 ילדים, אחד מהם נפטר בן 20 במהלך השירות הצבאי. פעילה ברפואה טבעית ואסתטיקה. דוד (46) נשוי+3 ילדים, מהנדס חשמל ואלקטרוניקה ומנהל תחום בתעשייה האווירית.
רענן נוטמן הוא בוגר בית הספר החקלאי פרדס חנה. בחצר הבית המשפחתי גידל ירקות ותרנגולות. סיים קורס קצינים ובמלחמת שלום הגליל בשנת 1982 היה סגן מפקד פלוגת תובלה במילואים בדרגת סרן. אחר כך קודם לדרגת רב-סרן ונתמנה מפקד פלוגת תובלה. בגיל 55 סיים את שירות המילואים.
אחרי השירות הסדיר הקים משק חקלאי על קרקע שחכר ועליה גידל ירקות, בצל לבן, אבטיחים ומלון מבכירים בכיסוי פלסטי וגם בעציצים וכן קישואים. התוצרת יצאה לשיווק מסחרי. אחר-כך הקים משתלה על שטח של 30 דונם וגידל שם שקדים, משמש, ענבים, שסק, אבוקדו ומנגו.
בשנת 1960 הועסק כשכיר בעיבוד פרדסים בסוכנות היהודית והיה גם מנהל פרדס. אח"כ עבד במטעי "רסקו" ועבר להיות מפקח פרדסים.
"הגעתי למסקנה שאסור להפסיד זמן וראוי ללמוד מה שאני מאד אוהב. למדתי בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית עוד כשהייתה בירושלים – חקלאות כללית וסיימתי עם תואר אגרונום כשאני כבר אב לשני ילדים".
אחרי הלימודים החל לעבוד בחברת הייצוא החקלאי "מהדרין", תחילה בבית אריזה לנשירים בספרייה ליד ניר צבי. אח"כ היה מפקח פרדסים ב"מהדרין" באזור ספרייה וגם בפרדסים של משפחת מכנס. בחברת "מהדרין פרי-אור" היה אחר כך מנהל מחלקת האריזה וניהל כאמור עשרה בתי אריזה, שבעה מהם להדרים ועוד שלושה לנשירים וכן בתי קירור. ג'וב שכזה ייחודי ואפשר שהוא ראוי להיכנס לספר השיאים "גינס".
