סרן מעיין בירן (24) מקיבוץ ברור חיל היא קצינת רפואה חטיבתית (קרפ"חית) המשרתת בחטיבת יהודה שבגזרת חברון
את המסלול הצבאי החלה מעיין ביולי 2017 בארבעה חודשים של קורס פרמדיקים קדם צבאי והמשיכה לקורס הכשרה שאורכו כשנה וחודשיים. "היה לי חשוב להגיע לקורס הזה, עשיתי הכול כדי להתקבל אליו". בבית הספר התיכון למדה מסלולי אמנות וערבית אבל היא מספרת שמילדות "הייתה לי זיקה לרפואה. תמיד אני זו שבטיולים הייתי נושאת את ערכת העזרה הראשונה ומעולם לא הרתיע אותי לטפל בחברים אם נפצעו. אבל טיפול רפואי הוא לא משהו שהתנסיתי בו לפני השירות הצבאי".
את קורס הפרמדיקים סיימה מעיין ב-2018 עם התחייבות לשירות צבאי שאורכו "כמו של הגברים". היא שירתה בבה"ד 1, הבסיס להכשרת קצינים, כפרמדיקית של גדוד גפן, קצינים בהשלמה חיילית של חי"ר (חייל רגלים). בשלב מסוים החליטה מעיין לוותר על מקצוע הפרמדיקית כדי לצאת לקצונה: "רציתי לתרום עוד מעצמי. הבנתי שלהיות פרמדיקית או לעסוק במקצוע רפואי אוכל להמשיך ולעשות מאוחר יותר בזמן שלי. להשתלב בפיקוד וכל מה שאוכל לתת בשירות הצבאי, את זה לא אוכל לקבל במקום אחר. יצאתי לקצונה וויתרתי על תפקיד הפרמדיקית כדי להיות מפקדת".
מעיין הגיעה לחטיבה מרחבית אפרים לשמש כקצינת רפואה. היא שירתה שם שמונה חודשים ועברה להיות מפקדת קורס פרמדיקים בעצמה. "הייתי חניכה בקורס מספר 32 ומפקדת של קורס מספר 38". במהלך הקורס בו מוכשר הדור הבא של הפרמדיקים בצה"ל עברה מעיין בעצמה מספר קורסים של חובשים פלוגתיים. לאחר הקורס הוצבה בתפקידה הנוכחי, קצינת רפואה חטיבתית.
איך מתמודדים עם מחטים, דם?
"בהתחלה זה לא היה נעים. לראות דם, להתמודד עם אנשים חולים. אבל הבנתי שאם אני רוצה את המקצוע הזה אני צריכה להתמודד. התמודדתי כפרמדיקית עם אירועים שונים, כמו חייל שחטף מכת חום, נפגעי תאונות ופיגועי ירי. תפקיד הפרמדיק הוא לתת מענה רפואי בשטח, לשמר את המצב או להיטיב אותו עד לפינוי לבית חולים. כקצינה יש תחתי פרמדיקים והתפקיד הוא בתיאומים בשטח, מי מגיש עזרה, חילוץ של מסוק במקרה הצורך וכדומה.
ההתמודדות המשמעותית היא ההכנה לפני והעיבוד של המקרה אחרי, כדי שבזמן שיש אירוע מי שמגיש עזרה יתפקד בצורה טובה ויעשה הכול כמו שצריך מא' ועד ת', בלי לשכוח אף פרט. אנחנו עושים תרגולים על מנת להיות מוכנים לכל תרחיש וההכנה כוללת גם שיחות הכנה עם קצין בריאות הנפש. עושים כל מה שאפשר כדי שברגע האמת לא נופתע ונתפקד בצורה סיסטמתית, בלי שהרגש יפריע למה שנדרש לעשות עבור הפצוע באותו הרגע.
בסיום אירוע, ולא משנה באיזו שעה, מתקיימת שיחה עם כל הפרמדיקים כך שכל אחד ממי שהיה באירוע סגור על הפרטים מהתחלה ועד הסוף. יש חשיבות לכך שלא יהיו 'חורים שחורים', שכולם מתמודדים עם מה שאירע, כדי שלא תיווצר מאוחר יותר פוסט טראומה. חלק מהתפקיד שלי הוא לשים לב לחיילים שמתנהגים בצורה שונה – כועסים, בוכים, חסרי סבלנות, מסתגרים ואם יש צורך מערבים בעל מקצוע, איש טיפול. וכן, כשנחשפים להרבה אירועים אז גם מתרגלים למראות. אנחנו מתרגלים שוב ולומדים שוב כדי להיות הכי טובים".
מעיין גרה עם אמה ואחותה בברור חיל. האחות בת ה-19 בשנת שירות ומתנדבת במד"א (מגן דוד אדום) ואמה עובדת כמזכירה רפואית, מה שנקרא – העץ צמח לא רחוק מהתפוח.
איך זה להיות בצבא כשהחברים כבר יצאו לאזרחות?
"כל החברים שלי מהבית וגם אלו שעשו אתי את הקורס כבר השתחררו. הם תומכים בי ומעריכים אותי על ההחלטה להמשיך בשירות ובמסלול הצבאי. כל מה שאני רוצה לעשות לא יברח לי. יותר משאני רואה את השירות הצבאי ואת התרומה שאני נותנת, אני רואה את מה שאני מקבלת מחיילים, עמיתים, מפקדים. אני מקבלת ערכים שלא הייתי מקבלת לא באוניברסיטה ולא בטיול. עבודה עם אנשים בתפקידים מעליי ומתחתי זו למידה טובה לכל מקום שאליו אגיע בהמשך החיים. מפגש עם אוכלוסיות שונות, עם אנשים שרחוקים שנות אור ממני ומהצורה שבה גדלתי, למדתי להכיר אנשים מאוכלוסיות חדשות להבין שאנחנו מדינה מאוד מגוונת. יש לי שתי חברות ששתיהן מהעולם הדתי ואני גדלתי בעולם חילוני, בקיבוץ. שתיהן החברות הכי טובות שלי. לעיתים לא מודעים לכך שמקבלים כל כך הרבה, שאפשר להפיק המון מהשירות הצבאי. כדאי לנסות להגיע לתפקידים שימצו את היכולות וגם יהיו משמעותיים, כל אחד בתפקידו, כל תפקיד משמעותי, כל תפקיד טוב, לכל אחד מתאים משהו אחר".
ומה בעתיד?
"אני רואה את עצמי משתלבת בתחום הרפואה במערכת הבריאות".
