הרוסים אמורים היו לשלם לי מיליון וחצי דולר, שהם כארבעה-חמישה מיליון שקלים, אבל במצב הקיים אין עם מי לדבר ואני לא רואה מי יסייע לי"
בני עמר ועופר טרבלסי הם היצרנים הפרטיים הגדולים ביותר של סלרי. הם גם מייצאים בשנה כ-60-70 אחוזים מהיקף הייצוא לרוסיה ואוקראינה. בשנתיים האחרונות, כאשר הקורונה גרמה לירידה של ממש בביקושים, לא היה גוף מוסמך אחד שסייע להם. המלחמה שהכריזה רוסיה על אוקראינה הסבה לשני החקלאים הנמרצים האלה נזק גדול נוסף. משלוחי הירק יצאו אמנם לתעודתם עוד לפני פרוץ המלחמה אך מאז אין מי שישלם על המשלוחים ואין גם מי שיערוב להם שהם יקבלו במועד כלשהו את כספי התוצרת הישראלית.
בני עמר, בן 58 שמייצר שני עשורים סלרי וכרוב סיני, מודה בשיחה עימי ש"אני לא מאמין שאראה כסף בזמן המלחמה באוקראינה ואיני רואה גם מי יפצה אותי על כך".
בני התעניין, והסתבר שחברות הביטוח בישראל אינן מבטחות עסקות חקלאיות מול מדינות, ומשרד האוצר מובן לבטח רק אם ישראל מעורבת במלחמה כלשהי.
בני עמר מגדל שנים במושב שרשרת בתחום המועצה האזורית שדות נגב. כל שנה הוא מייצא כ-5000 טונות סלרי לרוסיה ובעשר השנים האחרונות "המסחר התנהל מצויין. שיווקתי לרשתות מזון במוסקבה ובסנט.פטרסבורג והם שילמו במועד. עכשיו יש מלחמה ואין מי שישלם לי". הוא פנה ליו"ר הוועדה החקלאית במועצה האזורית, אלי מוגרבי, בבקשה שיטפל בהשגת פיצוי כספי כלשהו על הנזקים שנגרמו לו עד כה. קודם שהחלה המלחמה יצאו בדרך הים מאשדוד מכולות עם כ-1200 טונות סלרי וכ-150 טונות כרוב סיני, היישר לרשתות המזון ברוסיה. "הרוסים אמורים היו לשלם לי מיליון וחצי דולר שהם כארבעה-חמישה מיליון שקלים, אבל במצב הקיים אין עם מי לדבר ואני לא רואה מי יסייע לי".
אלי מוגרבי ציין כי בצוותא עם ראש המועצה האזורית תמיר עידן פנה לשרי האוצר והחקלאות בבקשת סיוע כספי מיידי. לבני עמר לא ברור מה יעשה עם התוצרת בשטח הגידול. " לקטוף ולשווק לשוק המקומי? השקעתי בגידול. העלויות גבוהות ואני לא יודע מה לעשות".
מסתבר שהשווקים ברוסיה הם צרכנים גדולים של הסלרי הישראלי. עד חודש דצמבר מדי שנה מייצאת איראן סלרי לרוסיה והיא עושה זאת בשינוע יבשתי, זול בהרבה מהובלה באוניות. בתוך יומיים שלושה מגיע הסלרי מאיראן ונמכר ברחבי רוסיה. מחודש דצמבר ואילך רוסיה קולטת דרך קבע סלרי ישראלי שהוא לדעת כל המומחים איכותי הרבה יותר מזה האיראני, אלא שהסלרי עושה דרכו בים ומגיע אחרי שבוע ימים ליעד.
הקשרים החקלאיים בין רוסיה וישראל השתפרו עד מאד בשנים האחרונות והרוסים נחשבים צרכנים גדולים של סלרי, צנוניות וגזר.
ישראל מייצאת מדי שנה כ-15 אלף טונות סלרי. בני עמר ועופר טרבלסי מייצאים בצוותא 10 אלפים טונות מהיקף הייצוא כולו. השוק הישראלי צורך בשנה כ-6000 טונות.
בני עמר מגלה לי כי שלח ערב המלחמה לאוקראינה 60 טונות סלרי במכולות ו"הסלרי חזר, כי אין מי שיקלוט אותו בימים אלה". דרך קבע קלטו רשתות מזון ברחבי אוקראינה סלרי כחול לבן.
אופיר טרבלסי (34) בנו של עופר, הצטרף לאביו (בן 58) אחרי חמש שנים בהייטק. "החלטתי לעבוד עם אבא ולעזור לו בכל. האב מתגורר גם הוא במושב שרשרת. הבן מתגורר בישוב מעגלים הסמוך. "אני מחזיק בקירור 30 מכולות ואני לא יודע מה לעשות עם התוצרת. לאן אשלח? ברוסיה לא יקבלו, באוקראינה בוודאי שלא יקלטו. להמשיך לקטוף? לעצור את הקטיף? לפני שפרצה המלחמה ייצאנו בשבוע 500 טונות סלרי לרוסיה ועוד 50 טון לאוקראינה. הרובל הרוסי היה אז 75 רובל לדולר. היום הוא 140-150 רובל לדולר. בפדיון שלי נגרעו 50%. לדבריו גם החברות שקולטות את התוצרת הישראלית שוות היום ב- 50% פחות משנה שעברה".
ממשיך לתאר מצב קשה, בל יתואר: "אשתקד שלחנו לרוסיה מכולה בעלות של 1250 דולר. השנה, לפני המלחמה ועל רקע הקורונה עלות משלוח מכולה הגיעה ל-2700-3000 דולר, ובזמן המלחמה קפצה ל-4000 דולר למכולה".
ואין אלה הבעיות היחידות שעומדות בפני היצואן הישראלי.
אופיר טרבלסי: "הכול עלה מאז פרצה הקורונה. עלות ההובלה הימית זינקה ב-400 אחוז לעומת השנה שעברה. הניילון המיובא מתורכיה ומיועד לאריזת הסלרי התייקר בתשעים אחוזים! והקרטון בארבעים אחוזים. וכוח העבודה בארץ? גם הוא עלה לגבהים".
אופיר מגלה כי המשלוחים לרוסיה לפני המלחמה הגיעו בזמן אך התשלום לא בוצע, שכן המלחמה פרצה". הרשתות חייבות לנו שני מיליון דולר; לא קיבלתי כסף ואני לא יודע אם אי פעם אקבל כסף". יש לו ביקורת קשה על המדינה. "אני משלם מיסים בזמן. אבל המדינה מפנה לנו עורף. בכל משבר שנוצר, אין כסף ממשלתי עבורנו. לא מקשיבים לנו, לא מתייחסים אלינו, אנחנו לא מעניינים איש בממשל. בתקופת הקורונה הייתה ירידה גדולה בביקושים ברשתות השיווק ברוסיה, אבל כאן בישראל, אף אחד לא עזר לנו. אף אחד לא התעניין בנו ולא שאל במה אפשר לסייע לנו".
