לוחמי קומנדו מצריים, שנהרגו ב-67' באזור לטרון, נקברו בקבר אחים. הם עדיין שם? * העדות של הדס קליין, הריאיון של אמל אסעד
באו חיילים והעמיסו את הגופות על משאית
שתי כתבות התפרסמו בסוף השבוע, על לוחמי הקומנדו המצריים שנהרגו ב-1967 בשדות קיבוץ נחשון ונקברו בקבר אחים בשטח שהוא היום מגרש החניה של מיני ישראל. כתבה אחת של רונן ברגמן ואיתי אלרואי במוסף "ידיעות אחרונות", והשנייה של אדם רז במוסף "הארץ". הסיבה לפרסום הכפול באותו שבוע – אחרי שנים רבות בהן אסרה הצנזורה לעסוק בפרשה, התקבל אישור לפרסם.
בקצרה: כוח קומנדו מצרי שנשלח לסייע לירדן במלחמת ששת הימים, מצא את עצמו ב-6 ביוני, לכוד בשטח ההפקר של עמק איילון. כ-25 חיילים מצרים כותרו על ידי כוח צה"ל ומצאו את מותם בשריפה שפרצה בשדות הקוצים בהם הסתתרו, עוד כ-50 נהרגו בחילופי אש במהלך אותו היום. כשלושה ימים לאחר מכן נקברו ההרוגים, כ-80 חיילים, בקבר אחים. על הקבר תקעו צינור, כדי לסמן את המקום. הפרשה נשארה חסויה, עד שאחד מוותיקי נחשון, דן מאיר ז"ל, שהסיפור העיק עליו, פנה בסוף שנות ה-90 לתקשורת ודיווח על קבר האחים הנמצא בשדות הקיבוץ. כאמור, הצנזורה לא התירה את הפרסום עד השבוע שעבר.
מה שלנו יש להוסיף לחשיפת הפרשה ואינו מופיע בשתי הכתבות, היא עדותה של חברת קיבוץ נחשון, גילה אלעד (מגרעין נחשון, שהצטרף לקיבוץ ב-1965 אחרי השחרור מצה"ל), היום הארכיונאית של הקיבוץ. היא מספרת: "עבדתי אז בכותנה בשטח שבו מדובר, וראיתי במו עיני משאית צבאית מגיעה למקום, וחיילים שהגיעו אתה הוציאו את הגופות של החיילים המצריים והעמיסו אותן על המשאית. לא התקרבתי, אבל ראיתי שמוציאים את הגופות. אני לא יודעת להגיד בוודאות אם זה היה ב-67' או יותר מאוחר, אני יודעת להגיד בוודאות שזה קרה. אליהו פלג (חבר נחשון), סיפר, שכשהלכו להקים את מיני ישראל, היזם, יומלה, (בנימין נאור ז"ל, חבר נחשון) ידע על קבר האחים ורצה לבדוק האם הגופות עדיין שם, כדי לא לבנות עליהן. הוא הביא טרקטור כף, והם חפרו במקום ולא מצאו כלום. מאוד מאוד מפתיע ולא מתקבל על הדעת, שצה"ל לא יודע. לא יודע שהוציאו ולא שלא הוציאו. זו בעיני שערורייה. ב-1999 מינו בצה"ל ועדה שתחקור את הפרשה. הם לא מצאו שום עדות לכך שהוציאו את הגופות, או שהחזירו אותן למצרים? בסופו של דבר מדובר ביחידות עילית מצריות. המשפחות שלהם לא התעניינו מה עלה בגורלם? אני מודעת לכך שעדות אחרי 55 שנים היא בעייתית, אבל אני מוכנה לחתום בבית דין שראיתי במו עיני שהוציאו את הגופות והעמיסו אותן על משאית צבאית. מסתבר שאני היחידה שאומרת את זה".
עד כאן עדותה של גילה אלעד. האם יהיה לזה המשך? התייחסות כלשהי של המצרים?
שרה החליטה, לא יוצאים
העדות של הדס קליין בתיק 1000, לא חשפה גילויים חדשים מרעישים על הזוג נתניהו. את כל מה שסיפרה קליין על שרה ועל ביבי, אנחנו שומעים בווריאציה כזו או אחרת כבר למעלה מ-20 שנה. (פרשת הקבלן עמדי נחשפה על ידי מוטי גילת ב-1999. שנה אחר כך המליצה המשטרה להעמיד לדין את נתניהו, היועמ"ש רובינשטיין גמז). בכל זאת מדובר בעדות מטלטלת – התאווה הבלתי נשלטת למתנות יקרות ערך, הקמצנות החולנית, התחושה שהכל מגיע לנו, היעדר כל חוש של בושה, וכן הלאה. לבד מעניין המתנות, (הסיגרים, השמפניה הוורודה, התכשיטים, השקיות השחורות), העידה קליין על צד מוכר נוסף באישיותה המורכבת של גברת נתניהו – התפרצויות זעם על מי שאינו ממלא אחר מבוקשה (צוק איתן, 2015, מוניק בן מלך, בת זוגו של אלי מויאל, ראש עיריית שדרות, ליכודניק, חוטפת שיחת נזיפה קולנית משרה, משום שמויאל העז למתוח ביקורת על נתניהו). קליין סיפרה על צעקות שחטפה משרה, משום שסירבה למשהו שהיא ביקשה. "שרה מאוד כעסה". אחרי השיחה נתניהו התקשר וקליין מתארת: "בהתחלה אמרתי לו צעקות, ואז אמרתי לו סליחה זה צרחות. אני לא זוכרת שאני עובדת אצל אשתך".
ישנו צד נוסף בהתנהלותה של שרה, גם הוא מוכר וידוע – המעורבות הפעילה שלה בענייני ניהול המדינה. להדס קליין לא הייתה נגיעה למרכיב הזה באישיותה של הגברת, ומי שבשבוע שעבר סיפק דוגמא נוספת למעורבות כזו היה תא"ל אמל אסעד, בראיון לאמיר אורן ב"אפרכסת". אסעד, (ליכודניק שנים רבות), סיפר שהכין ב-1999 תכנית ליציאת צה"ל מלבנון תוך מספר חודשים והגיע איתה לנתניהו. "באתי אליו למשרד. הוא קרא את התכנית והנהן בראש, שזה מאוד מעניין. אמר לי, אכפת לך שאני אתייעץ עם שרה אשתי? אמרתי לו: מה אני מבין בזה. היא ירדה מהקומה השנייה, לקחה את התכנית, קראה אותה בעיון ואמרה: מאוד מעניין אבל לא נצא מלבנון. זה משהו שהוא אסטרטגי, זה משהו של מדינה. אני יצאתי משם והייתי בהלם. לא סיפרתי את זה. מסתבר שזה היה אחר כך נוהל". במאמר שכתב אמיר אורן ב"הארץ" הוא ציין, שמאז ששרה דחתה את התכנית של אסעד ועד שאהוד ברק הוציא את צה"ל מלבנון שנה אחר כך, נהרגו 13 חיילים. בסביבת נתניהו הגיבו – להד"ם, לא היה ולא נברא.
חזרה של המשפחה הזו לשלטון אחרי הבחירות בנובמבר, מבטיחה כמובן עוד מאותו הדבר. אם גנץ לא יחליט מי יהיה הרמטכ"ל הבא, שרה תחליט.
