באקטואליה יהודית הועלתה הצעה מקורית איך לסיים את ההפגנות של האנרכיסטים * גם הרצוג הוא כבר לא הנשיא שלהם
מחנה אחד כנראה לא יספיק
מגוון אמצעים שיסייעו לעצור את ההפגנות נגד הרפורמה, הציע עו"ד זיו מאור שהתראיין בערוץ TOV, אקטואליה יהודית. הצעד הראשון המתבקש כדי לבלום את מה שעורך הדין מכנה "האנרכיה המסוכנת הזו", הוא "להעיף" לכלא את אהוד ברק. לא סתם להעיף לכלא, ברק צריך להיות ב"צינוק עמוק" כדי למנוע ממנו אפשרות להפיץ את דברי ההמרדה שלו. (עורך הדין טועה. אהוד ברק זה לא מספיק. צריך להכניס לכלא את שני הברקים. את אהוד, אבל גם את אהרון. רק אז המחאה תירגע).
אחרי ברק מציע עו"ד מאור להעמיד לדין פלילי את מפקד מחוז תל אביב במשטרה ניצב עמי אשד, משום שאמר שמותר למפגינים לחסום כבישים, וגם את היועמ"שית גלי בהרב מיארה, שקבעה שלבן גביר אסור להדיח את ניצב אשד, כי החוק קובע שמותר לו. מיארה ביצעה "פעולה חתרנית" שמחייבת נקיטת הליך פלילי נגדה. מה עוד? צריך להקים יחידת שיטור מיוחדת שתטפל במפגינים וגם טריבונל מיוחד של שופטים עצמאיים שישפטו "עבריינים בניסיון ההפיכה הנוכחי". כשהממשלה תחליט שהיא נוקטת יד קשה נגד העבריינים, הם יבינו את המסר וההפגנות ידעכו. ואם זה לא יעזור? מקשה המראיין הידידותי אלעזר שטורם. או אז שולף עורך הדין הצעה מקורית, לקוחה מצרפת של שלהי המאה ה-19. "באותה עת התקוממו קבוצות סטודנטים גדולות וניסו לחולל מהפיכה שתפיל את המשטר. בתגובה, הקימה ממשלת צרפת מחנות והביאה אליהם אלפי עצורים שהפרו את החוק. לאחר הליך שיפוט מהיר שוחרר הרוב המכריע של העצורים, כך שהם לא יצאו בנזק משמעותי, אך המחאה שככה תכף ומיד". הסיכום: "זה מה שצריך להתבצע גם אצלנו". ברגע שנחסמים כבישים באילון, "לא מתבלבלים, מעלים מאה, מאתיים, שלוש מאות איש לזינזנה, כמה שצריך, ושולחים אותם למחנה מעצר בנגב". שיפוט מהיר וכל עציר "ישלם את המחיר בהתאם לרמת המעורבות שלו בעבריינות".
למה בנגב? במוחי עלה רעיון אחר: כמה עשרות מטרים מזרחית לגדר המקיפה את קיבוץ נחשון בו אני חבר, צמוד לכביש הישן לירושלים, ישנו שדה רחב-ידיים שבו היה פעם מחנה העצורים של לטרון. השדה בימים אלה חרוש ונקי מגידול כלשהו, ובשוליו נשמר ביתן קטן ששימש בשעתו עמדת שמירה של החיילים הבריטים. בהשקעה לא מאוד גדולה יכולה מדינת ישראל לחדש את ימי המחנה כקדם ולהפוך אותו למחנה המעצר של מתנגדי ההפיכה. אין ספק שאם יישלחו למחנה הזה אלפי מפגינים, כמו שעשתה אז ממשלת צרפת, ואם יכניסו לכלא את מנהיגי האנרכיסטים, המחאה תשכך תכף ומיד.
בעקבות פיטורי גלנט, חסמו עשרות אלפי מפגינים את אילון למשך שעות. מחנה עצורים אחד כנראה לא יספיק. אז גם לטרון וגם נגב.
סמוטריץ', ברוב נבזיותו
הנשיא הקודם, רובי ריבלין, הפסיק להיות הנשיא שלהם ב-31 ביולי 2015. זה היום בו טרוריסטים יהודים הציתו בית בכפר דומא, וגרמו למותו של התינוק עלי דוואבשה (אחר כך נפטרו גם שני הוריו שנפגעו בשריפה). הנשיא ריבלין פרסם בעקבות האירוע פוסט וכתב: "יותר משאני חש בושה, אני חש כאב. כאב על רציחתו של תינוק קטן. כאב על שבני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש. דרכם אינה דרכי. דרכם אינה דרכינו. דרכם אינה דרכה של מדינת ישראל ואינה דרכו של העם היהודי". זה הספיק בשביל לסמן אותו כ"נשיא של ערבים ולא של יהודים", "לא מייצג אותנו בשום צורה" וכן הלאה. את המסע שלו לעמדת "הוא לא הנשיא שלנו", החל ריבלין כמה חודשים לפני כן, כשביטל הופעה של הזמר עמיר בניון בבית הנשיא בעקבות שירו של בניון: "אחמד אוהב ישראל". בניון אמר עליו: "הנשיא הזה שייך ל-15 אחוז מהעם" ומירי רגב הגדירה אותו "אדם נקמן, ילדותי וקטנוני". היחסים המאוד לא ידידותיים בין ריבלין ונתניהו והעמדות העצמאיות אותן הפגין, הפכו אותו ל"מוקצה" במחנה הפוליטי שממנו הגיע.
עכשיו גם בוז'י הרצוג הוא לא הנשיא שלהם. איך הם יכולים לראות בו נשיא שלהם, אחרי מתווה הפשרה שהוא הציג? המתווה שנתניהו מיהר לדחות על הסף ויתר השרים החרו החזיקו אחריו? איך הם יכולים לראות בו נשיא שלהם, כשהוא מכנה את המתווה שהם הציגו "מסוכן ודורסני"? גם אם הרצוג עוד לא הוגדר רשמית "לא הנשיא שלנו", הוא בדרך הבטוחה לשם. עוד מעידה אחת קטנה, הסתייגות מהפיטורים של גלנט, והוא יהיה שם.
ובינתיים? בינתיים יש למשל את ההתבטאות הזו של שר האוצר סמוטריץ', שנאמרה בין המסע הכושל שלו לארה"ב ובין הגיחה לפריז שבה הצהיר שאין דבר כזה עם פלסטיני. "יש בי תקווה", צייץ סמוטריץ', "שתכף תצא הודעה מבית הנשיא, על שקרתה תקלה והוא הציג בטעות את ניירות העמדה ששלחו לו הנשיאה חיות והמכון הישראלי לדמוקרטיה, במקום את המתווה המאוזן שאני יודע שהוא רצה לקדם בימים האחרונים. אם לא תצא הודעה כזו, אז הנשיא ביצע פניית פרסה חדה שמאלה, נכנע לאיומים ומעניק פרס לאלימות".
בציוץ אחד קצר, הצליח סמטריץ', ברוב נבזיותו, ללכלך גם על נשיא המדינה הרצוג וגם על נשיאת העליון חיות. הרצוג ביצע פניית פרסה חדה שמאלה, נכנע לאיומים והעניק פרס לאלימות, וחיות שלחה להרצוג ניירות עמדה בנושא הרפורמה, שאת תוכנם לא מסובך לנחש. (חיות הבהירה שלא היה ולא נברא).
נדייק: סמוטריץ' לא קבע שחיות שלחה להרצוג ניירות עמדה, הוא הביע תקווה שהרצוג יודיע שזה מה שהיא עשתה. אסור כבר לבן אדם להביע תקווה? זה מקביל בערך ל"זה נכון מה שאומרים, שאחותך זונה? רק שאלתי, אסור כבר לשאול שאלה?".
