כשהולכים להסדיר ענייני משפחה ההרגשה הרווחת היא שמדובר ב"פרויקט" שאפשר לדחותו. אז מה הקשר לקבב? התובנה הראשונה שעלתה אצלי, היא שמדובר במיומנות. כמו שלמדתי איך להכין ולקבב שני ק"ג קבב בצ'יק צ'ק, כך המשפחות סביב שולחן הגישור הופכות מיומנות בכך מפגישה לפגישה
ענייני משפחה סביב שולחן הגישור: "זה כאילו שאבו אותנו בוואקום לתוך המצב ההזוי הזה, ועכשיו אנחנו סוף סוף מתחילים לצאת ממנו אבל לא ממש יודעים לאן," כך תיארה חברתי את הסיטואציה המורכבת שאנחנו נמצאים בתוכה בימי הקורונה. אבל אפשר להיות אופטימיים, לא? חלק מהתלמידים חוזרים ללימודים, מותר לפגוש את הסבים, פקקים ראשונים נצפים בכבישי הארץ. ממש ריח של חזרה לשגרה.
לצד הבלתי ידוע, מצאתי את עצמי לא פעם חושבת שוב ושוב אל כל אותן משפחות שליוויתי ועדיין מלווה, ולתהות כיצד משפיעה המגיפה על הסכסוך המשפחתי שבו הן מצויות – עולם בכאוס בתוך עולם בכאוס, ואני מקווה שאולי מהסערה העולמית הזו הן יצליחו לצאת לפחות עם תובנה אחת, שתרפא את הכעס ההדדי המתמשך שיש להם אחד כלפי השנייה. אז עם אילו תובנות נצא לשגרה החדשה? דרך פעולות יום-יומיות גיליתי כמה דברים שאני ממש רוצה להעביר הלאה, ומקווה שהן יספקו את הכוח ואת הרצון לאחרים לצאת מהתקופה הזו עם לפחות תובנה חדשה אחת על הקשר המשפחתי.
על קבב ומשפחה
או הפעם הראשונה שהכנתי תערובת קבב Home Made ותובנות משפחתיות.
אז מה עושים עם כל הזמן הפנוי הזה? אוכל כמובן. הרי כבר ניקינו, סידרנו והרכבנו פאזל של 1,000 חלקים. ולא סתם אוכל יומיומי, אוכל מסובך. "היום אני אכין את הקבב בעצמי," הודעתי לכולם לקראת ההכנות לארוחת חג בפסח. צריך להבין שמדובר בהכרזה מאוד חגיגית שלי, בהתחשב במספר הפעמים הרב שהרעיון הזה נדחה אצלי על הסף. רק המחשבה על תהליך ההכנה, שידעתי שידרוש ממני למידה של משהו חדש ויכלול הרבה פרטים קטנים וסיזיפיים, רק כדי לייצר קבב שייאכל תוך מספר רגעים, נראתה לי מעייפת. לכן מראש תמיד התייחסתי לעניין כמשהו ש"אין לי סבלנות אליו. נקודה".
"אני מבינה לגמרי, שבתחילת הדרך בני משפחה שנמצאים בסכסוך, אינם רואים את התועלת שמסתתרת מאחורי תהליך הגישור, בעיקר בגלל שהם רואים רק דרך ארוכה ולא קלה. לפעמים אני כל כך משתוקקת להכניס אותם לנעליים שלי, כדי שיוכלו לראות דרך העיניים שלי את המשפחות שהצליחו להגיע להסכמה וחזרו לחיות בהווי משפחתי שפוי, וזה רק כדי שהם יוכלו לחוות את תחושת התועלת שמצפה להם בסוף הדרך"
אבל הישיבה הממושכת בבית ומסורת הפיקניק של המשפחה בחג, שלא התקיים השנה, עוררה בי את המוטיבציה להרמת "הפרויקט" ונכנסתי לעשייה. התקשרנו לסבתא דינה, קיבלנו מתכון מדויק (ראו מסגרת) ויאללה לעבודה. לקח זמן והרבה עבודה, שהולידה קבב מצוין ועוד שתי תובנות על החיים ועל יחסים בין בני משפחה. בסוף הערב הייתי מותשת. כל כך הרבה פצ'קריי, ההתעסקות עם ניקוי הפטרוזיליה, גירור הבצל, ולקבב שיפודים אחד אחד בסבלנות שלא חלילה ייפול הבשר. היה טעים ושמחתי ממש שבני הצעיר שלא ממש חובב בשר אכל בהנאה כמה שיפודים, אבל אמרתי לעצמי – שנית מצדה לא תיפול, אוכל מסובך כל כך – לא בשבילי.
אבל, לפני שבוע חזרו הביתה שני החיילים שלנו, הגיעו לחופשה סוף־סוף, אז מה לא נעשה קבב ביום העצמאות? הפעם הכנתי כמות כפולה. וראו זה פלא, קלי קלות. הלך לי בצ'יק צ'ק, גם הכנת העיסה וגם הקיבוב עצמו. לא האמנתי שזו אני. אז מה קרה? פשוט צברתי מיומנות. (וגם הייתי בהיי בשובם של החיילים), אבל בעיקר הפכתי מיומנת בתנועה החוזרת על עצמה של לקחת כמות עיסה בידי ולהניח אותה על השיפוד. מיומנות של תנועה לא מוכרת – שגם הגוף לומד.
מיומנות במפגשים משפחתיים – ענייני משפחה סביב שולחן הגישור
בסכסוכי משפחות אחד ממדכאי הגישור הוא ההירתעות מהמפגש עצמו וחוסר מוטיבציה של בני המשפחה להיכנס לתהליך שדורש ירידה לפרטים והתעמתות מול אחים בנושאים לא פשוטים רגשית וכלכלית. לקוחות מספרים לי שהם לא ישנו בערב לפני המפגש עם האחים, או שחוו סימפטומים אחרים של מתח. לכן, כשהולכים להסדיר ענייני משפחה ההרגשה הרווחת היא שמדובר ב"פרויקט" שאפשר לדחותו. אז מה הקשר לקבב? התובנה הראשונה שעלתה אצלי, היא שמדובר במיומנות. כמו שלמדתי איך להכין ולקבב שני ק"ג קבב בצ'יק צ'ק, כך המשפחות סביב שולחן הגישור הופכות מיומנות בכך מפגישה לפגישה. כי מכירים את הסימנים, מודעים לחלק מהקשיים, ואז זה הופך לפשוט בהרבה. כי עם מה שמוכר אנחנו יודעים להתמודד טוב יותר.
התובנה השנייה היא שבמקרים שכאלה המאמץ משתלם ושווה את תו המחיר שלהם, אבל זה מתגלה רק בסוף התהליך, כשהתועלת צפה על פני השטח. במקרה שלי, התועלת התגלמה במראה של הבן הצעיר שלי כשהוא אכל את מנת הקבב, במיוחד לאור הצעדים הזעירים שהוא מבצע לאחרונה בהתרחקות מאכילת בשר – והנה כבשתי את ליבו (דרך הקיבה) עם מנה אותנטית של בשר במעשיי ידיי.
אני מבינה לגמרי, שבתחילת הדרך בני משפחה שנמצאים בסכסוך, אינם רואים את התועלת שמסתתרת מאחורי תהליך הגישור, בעיקר בגלל שהם רואים רק דרך ארוכה ולא קלה. לפעמים אני כל כך משתוקקת להכניס אותם לנעליים שלי, כדי שיוכלו לראות דרך העיניים שלי את המשפחות שהצליחו להגיע להסכמה וחזרו לחיות בהווי משפחתי שפוי, וזה רק כדי שהם יוכלו לחוות את תחושת התועלת שמצפה להם בסוף הדרך. ושוב אני מבינה, מאוד קשה לדמיין אותה כשנמצאים בנקודת המוצא של הסכסוך.
מה שקורה בבית נשאר בבית
אני אומנם מאמינה ששיחות משפחתיות צריכות לשמור על הד אישי ולא ציבורי, אבל לפעמים דווקא מה שקורה בבית, לא צריך להישאר בבית, ואני אסביר. ההסתגרות המאולצת בבתים יצרה מעין חממות משפחתית, ובעקבותיהן אני שומעת הרבה אמירות נרגשות: "מדהים איך שהילדים למדו לשחק יחד", או "אתמול הילדים הכינו יחד ארוחת בוקר לכל בני הבית". זה באמת מדהים לראות ילדים אחים, שמצאו גשר לנהל תקשורת בריאה ביניהם. אבל אז חשבתי לעצמי, כמה התפיסה הזו לא צריכה להישמר רק בתוככי הבית, וחייבת לצאת החוצה.
לא מעט אנשים נרגשים לראות את הילדים שלהם מסתדרים בימי הסגר, אבל מזיזים הצידה את העובדה המצערת, שהקשר שלהם עם האחים שלהם מתאפיין בכעס או בשתיקה רועמת, או אפילו סתם תקשורת קורקטית ועניינית עם האחים ללא עומק כבר שנים על גבי שנים. ההשתקפות הזו חייבת, בעיני, להקרין גם החוצה למשפחה הרחבה, במיוחד לאחר שהתועלת מהתקשורת בין הילדים שלכם "משחקת" באופן כל כך מוחשי מולם.
עברו כבר חודשיים מאז שהתעוררנו לבוקר, שרבים מאיתנו מקווים להקיץ ממנו, ולהתבשר שמדובר בלא יותר מאשר סתם חלום רע. אבל בינתיים, אף אחד לא בישר לנו דבר כזה, והדבר היחיד שאולי יכול לנחם אותנו הוא, שחלק מכובד מאותו "חלום הזוי" נמצא כבר מאחורינו (או לפחות נקווה שכך). הזמנים האלה יכולים לשחק לנו לטובה, ולצייד אותנו במתנות קטנות להמשך החיים. לפעמים כל מה שצריך זה להביט על פעולות פשוטות שאנחנו מבצעים באופן טבעי ביום־יום, ולחבר אותם למציאות רחבה יותר.
שתהיה לכולנו חזרה מבורכת לשגרה החדשה.
מתכון לקבב של דינה חקיקת:
1/2 ק"ג פרגית טחון
1/2 ק"ג בקר טחון
קצת שומן כבש
2 בצלים מגורדים
עלים קצוצים (רק עלים!) מחבילת פטרוזילה גדולה
לתיבול מלח, פלפל שחור.
ללוש טוב טוב את התערובות לפחות שעתיים לפני, לקבב על שיפוד ולשים על האש.
הכמות מספיקה ל-4-5 מנות.
* ענייני משפחה סביב שולחן הגישור – הכותבת הינה מגשרת, עורכת דין ונוטריון
פתרון בעיות משפחתי: דברים שלא נאמרו בשקט סופם שיאמרו ברעם גדול
