נדחתה בקשה לאישור תביעה ייצוגית כנגד קרן הפנסיה (ה.ע.ל) שהשלכותיה היו עלולות לפגוע בחברי קיבוצים המבוטחים בקרן
אנחת רווחה נשמעה בימים אלה בעשרות ועדות פנסיה בקיבוצים, כאשר נדחתה הבקשה לאישור תביעה הייצוגית כנגד קרן הפנסיה (ה.ע.ל). קבלת התביעה הייתה עלולה לפגוע בערכן של קצבאות של פנסיונרים חברי קיבוץ, שהם עמיתים בקרן "קרן ה.ע.ל" (תשורה), המנוהלת על ידי "הראל פנסיה וגמל". פגיעה בגובה הקצבאות הייתה משפיעה על אותם קיבוצים בהם ישנם חברים-עמיתים בקרן, שכן אם הם היו מקבלים קצבאות פנסיה מוקטנות, כי אז הקיבוצים הללו היו עשויים להידרש להשלמת קצבה בהתאם לתקנות הערבות ההדדית.
קרן אחת: שתי תוכניות
בקרן הפנסיה הזו קיימות שתי קבוצות עמיתים. על כל קבוצה חלה תוכנית פנסיה נפרדת: א' או ב'. לכל תוכנית קיים תקנון נפרד, הכולל מנגנון שיערוך שונה לגבי קצבת הפנסיה שיקבל הפנסיונר-העמית (לפי התוכנית שחלה לגביו).
"תוכנית א" הוקמה בשנות ה-60 והעמיתים שבה ברובם חברי הסתדרות העובדים הלאומית (ה.ע.ל). "תוכנית ב" הוקמה בתחילת שנות ה-90 (בשם "תשורה"), ועל חבריה נמנים חברי קיבוצים רבים.
בעוד שלחברי תוכנית א' קיים מנגנון הצמדה לתוספת היוקר (שאינו מתקיים בפועל) הרי לחברי תוכנית ב' – מנגנון ההצמדה הוא למדד המחירים לצרכן. המשותף לשתי התוכניות האלה – הוא שהן כפופות למנגנון איזון אקטוארי משותף.
הטענה: הקצבאות נשחקו באופן לא הוגן ומקפח
טענת התובע המייצג (שהוא פנסיונר עמית בשתי התוכניות), באמצעות עו"ד גל גורודיסקי הייתה שאין בתוכנית א' מנגנון הצמדה אפקטיבי למדד ומשכך נשחקות הקצבאות בתוכנית זו, בעוד שבתוכנית השנייה מתקיים שיערוך רציף.
הסעד שביקש התובע בתביעה הייצוגית: לאחד את התקנונים של שתי התוכניות, להצמיד גם את קצבאות תוכנית א' למדד ולשערך אותן. המשמעות היא שהסעד שהוא ביקש לטובת העמיתים בתוכנית א' עלול להשפיע לרעה על עמיתי תוכנית ב' (עליהם נמנים חברי קיבוצים) כי הקצבאות בשתי התוכניות מושפעות מאותו מנגנון איזון אקטוארי.
54 קיבוצים הצטרפו להליך
בשל החשש מהפגיעה בקצבאות חברי קיבוצים, הצטרפו להליך המשפטי 54 קיבוצים שביקשו להשיב ולהתנגד לבקשה לאישור התביעה, כשהם מיוצגים באמצעות עורכי הדין טומי מנור ועומר כהן (נשיץ, ברנדס ושות').
בנוסף, התנגדו לבקשה קרן הפנסיה והראל ביטוח, באמצעות עורכי הדין הראל שחם והדר טבול, ארגון הסגל הבכיר של אוניברסיטת בן גוריון, באמצעות עו"ד נעמי שלו וכן מכבי שירותי בריאות, באמצעות עורכות הדין אפרת אפטרגוט וגליה קליימן. "המשיבים" העלו שורה של טענות נגד ובהן היעדר סמכות, פגיעה מהותית בעמיתי תכנית ב' וחוסר התאמה של ההליך הייצוגי לסעדים המבוקשים.
מוטב בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, השופטת אריאלה גילצר-כץ ונציגות הציבור, רחל דולן וחן סמימי הרשקוביץ פסק כי לבית הדין נתונה סמכות עניינית לבקר את הוראות תקנון הקרן ולהפעיל ביקורת שיפוטית על החלטותיה.
שינוי תקנון לא במסגרת הליך ייצוגי
"שינוי תקנון של קרן פנסיה אינו מתאים להתברר בדרך של תובענה ייצוגית", פסקה השופטת אריאלה גילצר-כץ. "גבולות ההתערבות השיפוטית בתקנוני קרנות פנסיה הם ומצומצמים ביותר, ואין לעשות שימוש בהליך ייצוגי לעיצוב מחדש של הסדר פנסיוני שלם".
הקרן אינה "רשאית להעניק לעמית זכויות שונות מאלה שנקבעו בתקנון. סטייה כזו עלולה לפגוע בשוויון בין עמיתי הקרן ובעקרון הערבות ההדדית, שכן זכויותיו של עמית אחד ממומנות במידה רבה מכספי כלל העמיתים". שינוי הזכויות בתכנית א' עלול ליצור גירעון אקטוארי ולהוביל להפחתת קצבאותיהם של עמיתי תכנית ב'.
חובתה של הקרן הייתה לפעול רק לפי התקנונים הקיימים. "שימור המצב הקיים והגנה על עמיתי תכנית ב' מפני גירעון אקטוארי כבד מהווים הפעלת שיקול דעת אחראי המקיים את חובת הנאמנות לכלל עמיתי הקרן".
"בית הדין לא ייתן ידו לעיצוב מחדש של הסדר פנסיוני שלם באמצעות שינוי רכיב הצמדה בודד (במיוחד כאשר ישנם הבדלים נוספים בין התוכניות), אשר יפגע קשות ביציבותה הכלכלית של הקרן ובציבור עמיתיה", אמר בית הדין והחליט "לדחות את בקשת האישור שכן ניהול ההליך הייצוגי יפגע קשות ביציבותה הכלכלית של הקרן ובציבור עמיתיה".
שינוי תקנון צריך להיבחן על ידי החברה המנהלת ובמסגרת הפיקוח של המאסדר ("רשות שוק ההון והביטוח"), תוך שמירה על טובת כלל העמיתים ועל האיזון האקטוארי.
בחינה הוליסטית וניגוד עניינים
"אין לבחון את מנגנון ההצמדה באופן מבודד, אלא יש לבצע בחינה הוליסטית של שתי התוכניות כמכלול". "בחינה הוליסטית" שכזו, אמר בית הדין, לפי חוות דעת שהוצגו בפניו, מלמדת כי יש בתכנית א', "יתרונות כלכליים עודפים" (לדוגמה: "תכנית א' מבוססת על נוסחת שכר קובע לפי שלוש השנים האחרונות ושיעור צבירה של 2% לשנה).
עוד מצא בית הדין כי המבקש נגוע בניגוד עניינים מובנה בשל היותו חבר בשתי התוכניות במקביל, דבר המונע ממנו לייצג את הקבוצה בדרך הולמת (הוא "ירוויח" בתוכנית א', אם בקשתו תתקבל, ו"יפסיד" בתוכנית ב').
סוף דבר, בית הדין דחה, כאמור, את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית וחייב את המבקש לשלם לקרן הפנסיה הוצאות משפטיות בסך 30,000 שקלים ועוד 50,000 שקלים למשיבים האחרים.
