פרויקט "שווים לא שבים" של התנועה הקיבוצית, מבקש למצוא פתרונות מגורים למשפחות מקיבוצי הנגב המערבי שאינן יכולות לשוב בשלב זה לקיבוצי האם. בית גוברין, גבעת חיים מאוחד ובית ניר כבר פתחו בפניהם את הבית ואת הלב
*תמונה ראשית: קיבוץ בית גוברין. קיבל החלטה עקרונית לפעול למען קליטת משפחות מקיבוצי הנגב המערבי שלא יוכלו מסיבות שונות לחזור לקיבוצם. צילום: אגף דוברות ותקשורת התנועה
ב-7 באוקטובר שהו מאיה ודביר רוזנפלד, יחד עם בנם התינוק שהיה אז פעוט בן 11 חודשים, בממ"ד שבביתם שבקיבוץ כפר עזה. במשך 24 שעות היו נצורים בממ"ד עד שחולצו מביתם על ידי חיילי יחידת "שלדג".
מאז, כבר למעלה משלוש שנים לאחר מתקפת המחבלים הקשה על הקיבוץ, נדדו ברחבי הארץ כשהם מתגוררים זמנית בתל-אביב, בקיבוץ שפיים ובשנה האחרונה בקיבוץ רוחמה. בעוד כשמונה חודשים, בקיץ הקרוב, אמורה תקופת השהות הזמנית שלהם ברוחמה להסתיים. חלק מקהילת כפר עזה ישוב לקיבוץ, חלק מהמשפחות לא צפוי בשלב זה לחזור.
נכון לעכשיו, מתכוונות מספר משפחות להגיע בקיץ הקרוב כדי להיקלט בקיבוץ בית גוברין, כמו גם לקיבוצים נוספים, במסגרת הפרויקט "שווים לא שבים" של התנועה הקיבוצית, שעוסק במציאת פתרונות מגורים עבור משפחות מקיבוצי הנגב המערבי שלא ישובו בשלב זה לקיבוצי האם שלהן.
"אנחנו מוגדרים", מבהירה מאיה רוזנפלד בתחילת השיחה עימה, "כתושבים שלא מסוגלים לחזור. זה לא שאנחנו רוצים לעבור לגור במקום אחר. אנחנו פשוט כרגע לא מסוגלים לחזור לכפר עזה".

"כשאתה מגדל ילדים, מאוד קשה להחליט לחזור לשם כרגע"
מאיה רוזנפלד (42) נשואה לדביר (42), בן קיבוץ כפר עזה, והם חובקים כיום ילד בן ארבע ותינוקת שנולדה באחרונה. "ב-7 באוקטובר היינו בביתנו שבכפר עזה", היא משחזרת. "חזרנו מחופשה משפחתית בדרום אפריקה יומיים קודם לכן. ביום שישי הספקנו להיות בארוחת ערב משפחתית אצל ההורים של בעלי, בה ציינו את יום הולדתה של אימו. הם משפחה גדולה בכפר עזה. שם ראינו בפעם האחרונה את כל המשפחה.
"בשבת התעוררנו לבוקר של גיהינום. שהינו בממ"ד 24 שעות עד שחולצנו. הבית היה מוקף מחבלים מכל הכיוונים. שמענו צרחות בערבית, שמענו יריות, שמענו פיצוצים, היינו ללא חשמל, בחושך מוחלט. בעלי החזיק בדלת הממ"ד ואני החזקתי בזרועותיי את התינוק שלנו שלא יבכה. הנחתי את כף ידי על פיו כדי שלא ישמיע רעשים. המחבלים היו מעבר לחלון.
"בזמן הזה התבשרנו שאחותו של בעלי ובעלה נרצחו והשאירו אחריהם שני תינוקות. חולצנו אחרי יממה בממ"ד לבית אחר בקיבוץ תחת אש. ירו עלינו כל הזמן. מאוחר יותר הגיעו רכבים ממוגנים וחולצנו אל מחוץ לקיבוץ".
"מאז", מציינת מאיה רוזנפלד, "אנחנו כבר שלוש שנים בנדודים. מרגישים כמו פליטים. בתחילה גרנו חודש בשריגים, שם נקברו בני משפחתו של בעלי, הדר ואיתי ברדיצ'סקי ז"ל שנרצחו באותה שבת שחורה, ולאחר מכן עברנו לגור בדירה בתל-אביב, אחר כך עברנו לקראווילות בשפיים ועכשיו אנחנו במגורים זמניים ברוחמה. כל הזמן הזה היה לנו מאוד חשוב להישאר עם הקהילה שלנו".
במה מתבטאת אי המסוגלות לחזור לכפר עזה?
"אנחנו מאוד אוהבים את כפר עזה והיינו מאוד רוצים לחזור לשם. בעלי הוא בן הקיבוץ ואני התאהבתי בקיבוץ מהרגע הראשון. שנינו פעילים כמיטב יכולתנו לשיקום הקיבוץ והקהילה.
אנחנו חלק מקבוצה גדולה של אנשים שמרגישים, שאחרי כל מה שקרה מאוד קשה להם עד כדי שהם לא מסוגלים לחזור לקיבוץ. אנחנו לא מסוגלים לחזור כרגע. אנחנו באמת לא יודעים מה יקרה בעתיד.
בתור הורים לילד קטן חווינו חוויה מאוד קשה. באותה שבת כבר נפרדנו מהבן הקטן שלנו בממ"ד. היו רגעים שממש חשבנו שהמחבלים בבית. היו רגעים שחשבנו שהבית נשרף והרגשנו שעוד רגע הכל נגמר. במשך שעות קראנו לעזרה ולצערי הרב, אף אחד לא בא, אף אחד לא הגיע לעזרה.
איבדנו בני משפחה אהובים והרבה חברים. גם חוסר האנשים וגם הטראומה והחשש מפני העתיד והעובדה שאין עדיין ועדת חקירה – כל זה מקשה עלינו מאוד. בתוך כל הדבר הזה, כשאתה מגדל ילדים, מאוד קשה להחליט לחזור לשם כרגע. אנחנו לא מסוגלים לעשות את הצעד הזה".
מה התחושה בעקבות ההחלטה לעבור לקיבוץ בית גוברין?
"היה חשוב לנו לעבור לקיבוץ. אנחנו מאוד אוהבים את אורח החיים הקיבוצי. היה חשוב לנו גם לעבור ביחד, לעבור עם המשפחה שלנו. אנחנו שלושה בתי אב שרוצים ללכת יחד. אנחנו מבקשים לשמור על קהילתיות וללכת עם אנשים שאנחנו מכירים ואוהבים.
בית גוברין היה הקיבוץ הראשון שפתח את זרועותיו וקרא לנו לבוא. הם פנו אלינו ועושים מאמצים לקלוט משפחות מהעוטף. הם הבינו את גודל השעה. אנחנו רוצים לתת יציבות לילדים שלנו.
אנחנו מבינים שהפתרון הזמני שיש לנו כרגע מסתיים בקיץ הקרוב. אנחנו לא יודעים לאן אנחנו הולכים לאחר מכן. אנחנו במצב בלתי אפשרי. כרגע אני לא יודעת להגיד לבן שלי באיזה גן הוא יהיה בשנה הבאה ואיפה הוא יגור בשנה הבאה. אנחנו ממש תלושים".
כלומר, הכוונה להגיע לבית גוברין עדיין לא בתוקף?
"נכון לעכשיו, אין שום דבר ודאי. כדי שאנחנו נגיע לבית גוברין, הממשלה צריכה לקבל החלטה שמאפשרת מתן הטבות על רכישת הקרקע. צריך להכשיר שטח להקמת מגורים זמניים, גם אם נבנה בית, הוא לא יהיה מוכן עד הקיץ הקרוב. ברוב הקיבוצים הקולטים גם אין יחידות דיור להשכרה.
כל הדברים האלה צריכים לקרות וזה עוד לא קרה. כל עוד שזה לא קורה, זה ממש לא בטוח שנלך לשם. לצערי, משרדי הממשלה לא מספקים פתרונות מהירים מספיק שיתנו לנו ודאות, כדי שנוכל להגיד בוודאות לאן אנחנו הולכים. אחרי כל מה שעברנו, כאילו מצופה מאיתנו לבוא שוב ולהילחם על העתיד שלנו".

בית גוברין: משימה לאומית ממדרגה ראשונה
קידר פינגולד (בית ניר) משמש גם כמזכיר קיבוץ אור הנר וגם כמנהל הצמיחה הדמוגרפית בקיבוץ בית גוברין. "קיבוץ בית גוברין", הוא מספר לנו, "קיבל כבר בחודש מרץ לפני כשנתיים החלטה עקרונית שהוא רוצה לפעול למען קליטת משפחות מקיבוצי הנגב המערבי שלא יוכלו מסיבות שונות לחזור לקיבוצם.
היו הרבה דיונים. ההחלטה עברה באסיפת קיבוץ מתוך שאיפה לייצר פרויקט משותף שבו בין 50% ל- 70% יהיו משפחות שמקורן בקיבוצי הנגב המערבי והיתר משפחות מרחבי הארץ.
התחלנו את התהליך לפני כשנה עם הרבה מאוד התעניינות, גם מיישובי הנגב המערבי. ערכנו ארבעה כנסים בנושא ולמעשה, כיום יש כ-30 משפחות, מחציתן מהנגב המערבי שנמצאות בתהליך קבלה לקיבוץ. חלקן עברו אבחון כלכלי, חלקן עברו אבחון חברתי ואנחנו מתכננים בחודש פברואר הקרוב לסיים את תהליכי הקבלה. מדובר בקבלה לחברות מלאה.
התהליך הזה מנוהל בהרבה רגישות, יש גם עכשיו משפחות שלא מרגישות בנוח ומתלבטות. עבדנו מולם בצירים פרטיים, גם ברמה שאותן משפחות פחות רצו להיחשף מול הקהילה שלהן.
מדובר במשפחות שחוו את האסון הגדול של 7 באוקטובר, שהוביל אותן לכך שהן לא מסוגלות לחזור לבתיהן, בשונה ממשפחות שבוחרות למצוא קהילה אחרת ובית בקיבוץ. אנחנו מבינים שפה אנשים כמעט ונאלצו לעשות זאת. צריך להבין, שכל המשפחות וגם אנחנו תלויים בהחלטות המדינה לגבי השאלה – האם המשפחות יקבלו הטבות מס לצורך רכישת הקרקע".
היכן הסוגייה עומדת, שלוש שנים ויותר לאחר 7 באוקטובר?
"הקרקע בנגב המערבי ממומנת במלואה על ידי המדינה. הקרקעות אצלנו, בבית גוברין, השווי שלהן בהערכה עדינה- יותר משני מיליון שקל, כך שאם לוקחים 70%, מדובר במיליון וחצי שקל עבור קרקע של 400 מ"ר.
רוב המשפחות לא יודעות לעמוד במחיר הזה. כל הפרויקט נתון להחלטת המדינה. כרגע יש המלצה לפיה הקיבוצים כפר עזה, בארי וניר עוז יקבלו העדפה בשווי של 33%. גם המלצה זו, טרם חילטו אותה.
אנחנו רוצים ליישם את קליטת המשפחות, אבל תלויים בהחלטות המדינה. אם המדינה תעניק את ההטבה האמורה, יוכלו אותן משפחות להיכנס ולגור אצלנו. אם המדינה לא תוותר על חלקה בעלויות הקרקע, אז רוב המשפחות לא יוכלו להגיע אלינו".
קידר פינגולד מצביע גם על נושא נוסף, אותו הוא מגדיר כ"קריטי" לגבי המשפחות שאמורות להגיע לבית גוברין: "כאשר אנשי כפר עזה יצטרכו לפנות את מגוריהם הזמניים בקיבוץ רוחמה, יצטרכו המשפחות שיגיעו לבית גוברין פתרון למגורים. בבית גוברין אין כמעט יחידות דיור להשכרה. לכן, אנחנו מנסים בכל דרך אפשרית ובעזרת גופים שפנינו אליהם למצוא פתרון זמניים עבור אותן משפחות עד שביתן ייבנה.
משפחה שנאלצה לעקור מכפר עזה ומתגוררת ברוחמה או בשפיים ותצטרך לחזור לכפר עזה, לא תעקור את עצמה פעם נוספת מהקהילה. מציאת פתרון המגורים לאותן משפחות הוא אתגר ברמה הלאומית. זה הופך להיות מרכיב קריטי נוסף ליכולת שלנו לממש את השאיפות שלנו. אני מקווה שבסופו של דבר נצליח להשיג את המגורים עבור המשפחות".
כיצד מתקבל הפרויקט בחצר הקיבוץ?
"הקיבוץ עצמו רואה בכך משימה לאומית ממדרגה ראשונה. יש צוותים שנערכו ומוכנים גם לתהליכי הקבלה וגם לתהליכי הקליטה. יש לציין, שבית גוברין כבר קלט משפחה אחת מהנגב המערבי שהתקבלה לחברות לפני מספר חודשים. ישנן עוד שתי משפחות שמתגוררות אצלנו.
הקיבוץ מבין שנדרשת היערכות חברתית רחבה, גם אל מול מערכות התמיכה ומערכות החינוך. כרגע אנחנו מתחילים להיערך לתרחיש הזה. בשל חוסר הוודאות של המדינה, אנחנו נמצאים בשיח תיאורטי ולא ממשי. ככל שהמדינה תקבל את החלטתה ותאפשר לנו לקלוט את המשפחות, גם בהיבט של דיור זמני וגם בהיבט של הטבות קרקע, הקיבוץ ייערך לקליטה כפי שנתבקש".
מדובר בקליטה לא רגילה ויוצאת דופן מסוגה בהשוואה לתהליך קליטה בימים כתיקונם.
"הקיבוץ הצביע כמעט פה אחד בעד קליטת המשפחות מתוך תפיסה ערכית ומתוך הבנה שיהיו לכך השלכות. בסוף יש הבנה שיחד עם האתגרים, האירוע של קליטת המשפחות ייצר משהו יותר טוב, משהו אחר, משהו חדש.
כל קליטה חופנת בתוכה שינויים. קיבוץ בית גוברין קולט, במקביל לקליטה זו, 21 משפחות נוספות ועוד שמונה בני ובנות קיבוץ. זה שינוי שבהחלטה ערכית הקיבוץ יברך עליו. עכשיו יהיה על הנהלת הקיבוץ למצוא את הדרכים הנכונות לבצע את הקליטה והשילוב של המשפחות האלה. בית גוברין הוא קיבוץ קולט".

גבעת חיים מאוחד קולטים לחברות שתי משפחות מכפר עזה: "זו זכות אדירה"
בקיבוץ גבעת חיים מאוחד עומדות להיקלט בקרוב שתי משפחות מקיבוץ כפר עזה, גם הן חוו את מתקפת המחבלים על קיבוצם.
"לאחר 7 באוקטובר", "מספר ל"זמן קיבוץ" ארז מגל, יו"ר קיבוץ גבעת חיים מאוחד, "הרעיון של קליטת משפחות מקיבוצי הנגב המערבי עלה באופן מקרי וספונטני. היינו רגע לאחר אכלוס של שכונה חדשה בקיבוץ, היתה תזוזה יחסית גדולה של דירות. נותרו דירות פנויות והגיעו אלינו כמה משפחות, בעיקר מקיבוץ גברעם. במשך חודשים ארוכים אירחנו אצלנו כ- 150 אנשים, מבוגרים וילדים. הפעלנו פעילויות משותפות, כולל גני ילדים ופעילות תרבות.
זה נתן לנו הרגשה של תרומה. משהו שנותן לנו נגיעה לאירוע של 7 באוקטובר. החבר'ה מגברעם השתלבו במסגרות החינוך שלנו ובפעילויות בקיבוץ עד שחזרו הביתה כעבור כמעט שנה".
בהמשך, הגיעו לקיבוץ משפחות מכפר עזה. "הסיפור צמח מתוך פגישה מקרית של המשפחות עם חבר קיבוץ שלנו בבית קפה" מספר ארז מגל. "מספר הטלפון שלהם התגלגל אליי. הרמתי טלפון לשיחה ראשונית עם שתי המשפחות ומאותו רגע התחלנו להתקדם בתהליך. לפני כחצי שנה הגיעו אלינו המשפחות מתוך רצון להיקלט".
מבחינה חברתית וכלכלית, מה המשמעות של קליטה כזו?
"המשמעות של קיבוץ בלקלוט משפחה זה קודם כל להחליט שהקיבוץ מוכן לוותר על עתודת קרקע, על בית אב, שהיום זה מצרך מבוקש, להבדיל מלפני כמה שנים, בטח באזור כמו שלנו בעמק חפר.
מדובר בחבר'ה שעברו חוויה הכי קשה שיש. אמרנו, שזה לא מפחיד אותנו ואנחנו נדע לתת את כל מה שהם יצטרכו וירצו. עם זה נוכל להתמודד בלי שום בעיה. ברור לנו שזו קליטה יותר מורכבת מקליטה רגילה.
המוקש הוא באמת הנושא של הדיור, פחות עתודות קרקע ובתי אב, שהקיבוץ מוכן לתת. הלוואי ויכולנו לתת מקום ל-20 משפחות. ברור לי, שאנחנו כקיבוץ וכקהילה רק הולכים להרוויח מהמהלך הזה, מדובר בזכות אדירה. גם להיות במעמד שאנחנו נותנים את האפשרות למשפחות להיקלט אצלנו וגם אנחנו נרוויח מזה כקהילה. בוערת בנו הערבות ההדדית כל השנים, לא כסיסמה אלא כמעשה. זו ההזדמנות לצאת מהשער הצהוב ולעשות זאת כלפי חוץ".
באשר ל"מחיר" הנדל"ני של ויתור על עתודות קרקע לטובת משפחות נקלטות מקיבוצי הנגב המערבי, מציין ארז מגל, כי "לכל קיבוץ יש את מכסת יחידות הדיור שהוא יכול לבנות.
"המשמעות היא, שאם אתה קולט משפחה אחת אתה מוותר על מגרש אחד. אתה קולט עשר משפחות, אתה מוותר על עשרה מגרשים, שנניח שהיו מתוכננות לטובת קליטת משפחות אחרות או משפחות של בני משק. אבל אנחנו החלטנו שעבורנו זו זכות אדירה לקלוט את המשפחות מעוטף עזה".
עד כמה הקיבוץ ערוך לקליטת המשפחות?
"אנחנו קיבוץ קולט בצורה די תדירה. היתרון שלנו, שיש לנו עתודות בנייה והיתרי בנייה בתוקף. אנחנו עכשיו מסיימים בנייה של שכונה ובימים אלה מאכלסים אותה ומתחילים לצאת לדרך עם שכונה נוספת. אנחנו כל הזמן בבנייה ואכלוס. נדע לקלוט את אותן משפחות. הנושא הפיסי לא יהווה בעיה. צריך לעשות את הקליטה האמיתית כמו שצריך.
היכן שהמדינה, לצערנו, לא נמצאת ולא נותנת ואומרת להם, למשפחות מכפר עזה, שב-1 ביולי הקרוב או שהן יצטרכו לחזור לקיבוץ המקור שלהן או שיהיה עליהן למצוא לעצמן קורת גג ופתרון דיור כלשהו. אנחנו נכנסים במקרה הזה במציאת הפתרון הזה. הלוואי וזה יתפוס.
אני מחכה לרגע שבסוף השבוע הזה הנושא יאושר בהצבעה ונוכל להשוויץ בכל האזור, כדי להדביק עוד קיבוצים שיקלטו עוד משפחות מקיבוצי העוטף. בסופו של דבר, הכוונה שלנו שאותן משפחות ייקלטו אצלנו קליטה מלאה. מבחינתנו, אנחנו רואים באותן שתי משפחות שהגיעו אלינו כבני המקום, כחלק בלתי נפרד מהקהילה שלנו".
"ברמה האישית", הוא מסכם, "אני לא נוטה להתרגש יותר מדי ואני אומר למשפחות, שזכיתי להכיר אנשים מדהימים. מבחינתנו, זה גם הדבר הנכון לעשות, עבורם ועבורנו. כולם יוצאים כאן מורווחים. ההרגשה בקהילה, בשבילי הקיבוץ, היא פשוט שווה הכל. זה ממש מרים אנשים, זה מחבר אותם ונותן להם ערך. אנשים אמרו שאחת המצוקות שלהם אחרי 7 באוקטובר היא שהם לא ידעו כיצד הם יכולים לעזור ולתרום ועכשיו יש להם משהו שהם יכולים לתת".

קיבוצים שהביעו נכונות לקלוט משפחות
שחר לוי (בית ניר), המסיים בימים אלה את תפקידו כיו"ר קיבוצו, משמש כנציג התנועה הקיבוצית בצוות של משרד ראש הממשלה, המטפל בנושא קליטת משפחות מקיבוצי הנגב המערבי שאינן חוזרות לקיבוצי האם שלהן ואמורות להיקלט בקיבוצים עורפיים. לנושא נחשף דרך פרויקט קליטת משפחות מקיבוץ ניר עוז בבית ניר.
"באופן עקרוני, הצוות סיים את עבודתו לאחר שגיבש מספר המלצות שעכשיו צריכות לעבור להחלטה ברשות מקרקעי ישראל ובמשרדי הממשלה הנוגעים בדבר. בצוות הזה שותפים נציגים של משרד האוצר, משרד השיכון, מנהלת תקומה, רשות מקרקעי ישראל, המועצות האזוריות הרלבנטיות, התנועה הקיבוצית ובחלק מהמקרים גם יושבי ראש הקיבוצים שנפגעו קשות באירועי 7 באוקטובר.
"הצוות הזה, כאמור, גיבש המלצות, שעיקרן הוא מתן הטבות מסוימות על פי אזורים ועל פי קיבוצים בנושא הקרקע. בנוסף לזה, יש גם המלצות לגבי ליווי קהילתי לקיבוצים שקולטים משפחות ועזרה בתשתיות של משרד השיכון. מדובר במערכת של דברים שיעזרו לקיבוצים הקולטים לקלוט משפחות שהחליטו לא לחזור לקיבוציהם.
במקביל, כבר לפני שנה גובשו המלצות של התנועה המתייחסות לשאלה – מה קיבוצי האם יתנו לאותן משפחות שלא חוזרות על מנת לסייע להן להשתקם במקום אחר. מדובר על ליווי בנושא זכויות בסוגיות כמו דיור, חלוקת רווחים וכדומה".
היכן עומדים הדברים כיום?
"ההמלצות של התנועה כבר קיימות ויש קיבוצים שבוחנים אותן וכבר התקדמנו בנושא הזה. גיבוש המלצות הצוות של משרד ראש הממשלה הסתיים ממש בימים אלה והן עוברות לניסוח לצורך קבלת החלטות".
מה באשר ליישום אותן המלצות?
"מה שמסתמן, שכל מה שכרוך בהטבות בקרקע יועבר להחלטה ברשות מקרקעי ישראל כדי שאפשר יהיה ליישם אותן המלצות. הצוות שלנו בתנועה הקיבוצית נמצא בקשרים עם אותם משקי בית שהחליטו לא לחזור לקיבוצי האם ובוחנים דרכים לסייע להם.
אנחנו גם בקשר עם הקיבוצים שהביעו נכונות לקלוט משפחות מהעוטף. חלקן כבר קיבלו החלטות והן ממתינות לפרקטיקה. נשמח אם עוד קיבוצים יפנו אלינו ויביעו נכונות לקלוט משפחות".

"להיות לעזר לחברים מקיבוצים שעברו את מאורעות 7 באוקטובר"
בתנועה הקיבוצית מלווים עשרות משפחות המבקשות לעבור לקיבוצים אחרים וכ-30 קיבוצים במסע של אישור וקליטה
"אחת האדוות הקשוחות של 7 באוקטובר", מציינת אורלי רם (מעגן מיכאל), המלווה של קיבוצי הנגב המערבי מטעם התנועה הקיבוצית, "היא הקושי של חלק מהמשפחות בנגב המערבי לחזור הביתה בעקבות הטראומה אותה הן עברו. התנועה הקיבוצית הכירה בצורך ובמצוקה והבינה שהיא חייבת לקחת אחריות על הנושא מבחינה ערכית, מוסרית ועניינית. מה גם שהמדינה שמטה אחריות לחלוטין.
אחרת, מה המשמעות לתנועה שהיא בית לכל הקיבוצים אם איננו יכולים להיות לעזר לחברים מקיבוצים שעברו את מאורעות 7 באוקטובר על בשרם? מתוקף הבנה זאת, הוקם צוות, שאני חברה בו, שמלווה משפחות במסע של ההתלבטות וההתארגנות ממציאת פתרונות כלכליים בקיבוצים מתחדשים לצורך של מכירת הבית ועד חיבור בין קיבוצי התנועה למשפחות שמבקשות להקים את ביתן בקיבוץ אחר.
כיום אנחנו מלווים עשרות משפחות בסטטוסים שונים המבקשות לעבור לקיבוצים אחרים. אחד היתרונות הגדולים של עבודת הצוות הוא היכולת לחבר בין משפחות וקיבוצים ולצורך כך אנחנו באים להנהלות, מפגשי חברים ואסיפות להסביר את הצורך ולעזור בחיבור. כיום אנחנו מלווים כ-30 קיבוצים בדרגות שונות במסע של אישור וקליטה. זו ערבות הדדית ואין חסד גדול מזה".
מרב גורדון (גלאון), מנהלת קהילת קיבוץ רוחמה, חברת צוות "שווים שלא שבים" של התנועה הקיבוצית, מציינת, כי "אירועי 7 באוקטובר יצרו מציאות חדשה וכואבת. גם כיום, לאחר כשלוש שנים, אנו בהליך מתמשך שמטרתו החזרת הביטחון לאזור עוטף עזה ושיקום החבל.
"קיבוצי תקומה והנהלותיהם עסוקים בשיקום היישובים, החוסן והמרקם הקהילתי על מנת לחזור לחיי שגרה בטוחים בקיבוצם. יחד עם זאת, קיימת אוכלוסייה שבחרה או תבחר שלא לשוב ולגור בקיבוצי האם. בשלב זה אנו לא יודעים להעריך את מספר משקי הבית שלא יחזרו. מספר זה משתנה ועוד ישתנה מקיבוץ לקיבוץ".
מרב גורדון מוסיפה ומציינת, כי "מזכירות התנועה הקיבוצית, מתוקף חובה מוסרית וערבות הדדית, קיבלה החלטה על הקמת צוות 'שווים שלא שבים' – צוות שמסייע לחברים אשר בוחרים שלא לשוב לקיבוצם בעוטף עזה ואשר מעדיפים לשקם את חייהם במקום אחר.
ממקום זה של ערבות הדדית ועל פי צו השעה פנינו אל מספר קיבוצים לפתוח את דלתם ולקלוט מספר חברים מהעוטף בדגש על חברים מקיבוצים צמודי גדר. אנו חושבים ומקווים כי שיקום חברים אלו יהיה נכון וטוב בקהילה קיבוצית שתוכל לעטוף את המשפחה ולהוות עבורם בית חדש, מכיל ותומך.
ישנם מספר קיבוצים שנענו לבקשה זו וכבר הסכימו לקלוט משפחות מהעוטף. חלק מהקיבוצים יקלטו משפחות ספורות וחלקם קבוצה של משפחות. הקיבוצים שהסכימו לקלוט, עושים זאת על אף המורכבות בקליטה זו. בעתיד הקרוב נפנה לעוד קיבוצים בבקשה לקלוט משפחות. מתוך היכרות עם ערכי הקיבוצים ויכולתם להושיט יד, אני מאמינה שגם הם ייענו לבקשה".


