דוח חוקר שמינתה רשמת האגודות השיתופיות ממליץ להפסיק חברותם של כמה מחברי קיבוץ, המתגוררים מחוצה לו במשך שנים. ההמלצה מעוררת סערה בקיבוץ ומציפה שאלות על גבולות החברות ועל משמעותה
החברות באגודה שיתופית היא "סטאטוס". זהו מעמד בעל משמעות חברתית, כלכלית, וקניינית, ובמיוחד בעידן של שיוך זכויות, קליטת בנים והסדרת זכויות במקרקעין. משכך, החלטה הנוגעת להפסקת חברותו של אדם באגודה נחשבת לצעד משמעותי ביותר, שיש בה להשפיע על זכויותיו ועל עתידו בקהילה הקיבוצית.
"תקנות האגודות השיתופיות (חברות)" קובעות שורה של מקרים בהם עלולה לפקוע החברות באגודה שיתופית. אחד המקרים הוא מצב שבו חדלו להתקיים בחבר "התנאים הדרושים לחברות" ("תנאי הכשירות"), בהתאם לתקנון האגודה.
בקיבוצים רבים אחד התנאים המרכזיים לחברות הוא מגורים דרך קבע בקיבוץ. מכאן עולה לעיתים הטענה כי חבר שאינו מתגורר בקיבוץ במשך תקופה ממושכת חדל לעמוד בתנאי הכשירות לחברות או במילים אחרות: פקעה חברותו.
המציאות, מן הסתם, מורכבת יותר.
האם העדר מגורים מביא לפקיעת חברות באופן אוטומטי? התשובה הקצרה היא לא. בתי המשפט וקבעו כי חברות באגודה איננה פוקעת מאליה רק משום שחבר עזב את מקום מגוריו בקיבוץ.
באחד המקרים הדגיש בית המשפט המחוזי כי החברות באגודה שיתופית היא זכות בעלת חשיבות מהמעלה הראשונה, בין השאר בשל הזכויות הקנייניות המוקנות למי שהתקבל כחבר באגודה.
הפסקת חברות היא צעד שיש לנקוט בזהירות, תוך הקפדה על כללי הצדק הטבעי ומתן זכות טיעון לחבר. באותו מקרה ביטל בית המשפט המחוזי החלטה של אגודה שקבעה כי חברותם של חברים פקעה, בין השאר, משום שלא נערך להם הליך מסודר ולא ניתנה להם זכות שימוע.
בהחלטה שנתן לפני כשנתיים סגן רשמת האגודות השיתופיות, עו"ד אלי יניר, בעניין הנוגע לחברות באגודה שיתופית שהיא מושב חקלאי, נקבע כי שאלת "המגורים דרך קבע" נבחנת באמצעות שילוב שני סוגי מבחנים:
האחד, אובייקטיבי, הבוחן את משך ההיעדרות ומאפייניה. השני, סובייקטיבי, הבוחן את כוונתו של החבר ואת רצונו לשוב ולהתגורר במקום. כלומר, לא די בכך שאדם מתגורר מחוץ לקיבוץ במשך פרק זמן מסוים. יש לבחון גם את מכלול נסיבות חייו ואת שאלת זיקתו לקיבוץ.
ומה אומר בית המשפט העליון?
כאמור, ההלכה היא כי חברותו של חבר בקיבוץ אינה פוקעת מאליה ("באופן אוטומטי"), במקרה של עקירת מקום המגורים. לשם קבלת החלטה בעניין זה, נדרש הליך מסודר הכולל בירור עובדתי, מתן זכות טיעון לחבר וקבלת החלטה פוזיטיבית על ידי מוסדות הקיבוץ המוסמכים.
הרציונל ברור: הוצאת חבר מקיבוץ היא מהסנקציות החמורות ביותר שקיבוץ יכול להפעיל כלפי חברו. זהו מהלך העלול לפגוע בכבודו, בחירותו ולעיתים גם בזכויותיו הקנייניות.
בדיקת החוקר: חברים מתגוררים מחוץ לקיבוץ, מעבר לתקופת "החופשה המיוחדת"
לאחרונה מינתה רשמת האגודות השיתופיות, עו"ד טלי ארפי-כהן, חוקר לבדיקת היבטים שונים בהתנהלותו של אחד הקיבוצים. בין השאר התבקש החוקר לבדוק (ככל הנראה כתולדה של תלונות שהגיעו לרשמת האגודות), מדוע הקיבוץ אינו מפקיע את חברותם של מספר חברים שאינם מתגוררים בו דרך קבע, חרף הוראות התקנון המחייבות מגורי קבע בקיבוץ כתנאי לחברות.
בתקנונו של קיבוץ זה קיים הסדר המתיר לחבר להתגורר מחוץ לקיבוץ במשך תקופה מוגבלת, מבלי שתהיה פגיעה במעמדו כחבר. בהתאם, ניתנה לוועד ההנהלה הסמכות לאשר "הסדר חופשה מיוחדת" לחבר במהלכה הוא יכול להתגורר מחוץ לקיבוץ.
עו"ד טלי ארפי-כהן, רשמת האגודות השיתופיות. החוקר יבדוק מדוע הקיבוץ אינו מפקיע את חברותם של מספר חברים שאינם מתגוררים בו דרך קבע, חרף הוראות התקנון המחייבות מגורי קבע בקיבוץ כתנאי לחברות?
בדיקת החוקר העלתה כי מספר חברים מתגוררים מחוץ לקיבוץ במשך תקופות ארוכות, בארץ ובחו"ל, ובחלק מהמקרים מעבר לתקופת "החופשה המיוחדת" המותרת לפי התקנון. החוקר בחן כל מקרה בנפרד, פנה לחברים הנוגעים וקיים הליכי שימוע שבמסגרתם התבקשו לחברים אלה להבהיר את כוונתם באשר לחזרה לקיבוץ ולהמשך חברותם בו. נאמר להם שאחרת תפקע חברותם.
לפי מידע שהגיע ל"זמן קיבוץ", הגיש החוקר שמונה כאמור דוח חקירה לרשמת האגודות השיתופיות ובו המלצה להפקיע את חברותם של מספר חברים ולגרוע אותם מפנקס החברים, בנימוק שהם אינם עומדים, לכאורה, בתנאי החברות (מגורים בקיבוץ) שנקבעו בתקנון. הסערה בקיבוץ רק החלה.
מהות הזיקה בין החבר לקהילה
סוגיה זו אינה ייחודית לקיבוץ בו מונה החוקר אלא גם לקיבוצים אחרים. יש בה גם השלכה של ממש לשאלת מהות הזיקה בין החבר לקהילה, ויכולת האגודה לאכוף את הוראות התקנון על חברים שאינם מתגוררים בקיבוץ ואינם מגלים כוונה לשוב להתגורר בו.
דומה כי ההכרעות שיתקבלו כאן, עשויות לעניין קיבוצים רבים נוספים המתמודדים עם תופעה דומה של חברים שמתגוררים מחוץ לקיבוץ ומותירים דירות ריקות בין אם מדובר בקיבוץ המצוי בהליכי שיוך ובין אם לאו.


