זאב הכיר את הקריקטורות שהוא פרסם כילד ב"דבר לילדים" וסימן אותו כממשיך דרך. זה לא קרה ורפי דנן מקיבוץ ארז עבד ברפת, במטבח ובמפעל, אבל בשנים האחרונות חזר לאייר ועכשיו הוא גם מציג תערוכה משלו
תמונה ראשית: בן גביר וסינוואר. קריקטורה באה לתאר מצב מסוים, לאו דווקא בדרך של הומור
תחת הכותרת "לא משעמם כאן" תיפתח ביום שישי, 22.8.25 בגלריית "הקיטור" שבקיבוץ מגן תערוכת הקריקטורות של רפי דנן, חבר קיבוץ ארז. "הקריקטורות", מדגיש רפי דנן, "מייצגות את נקודת מבטי על המצב בישראל בשש השנים האחרונות, מן הסוערות שידעה המדינה, החל בבהלת החיסונים בימי הקורונה, דרך ניסיונות להפיכה המשטרית והמחאות בצמתים ועד אימת 7 באוקטובר והמערכה נגד האיראנים. התערוכה הזו הייתה אמורה להיפתח באוקטובר 2023. היא נגנזה מאז וחיכתה בארון הבגדים שלי. גם כשפונינו מהבית אל מחוץ לקיבוץ ישבו הציורים בתוך המסגרות וחיכו לשעת הכושר".
בין השאר מוצגת בתערוכה קריקטורה בה חובטים איתמר בן גביר ויחיא סינוואר ברקטות פינג פונג על רקע עלייתו של בן גביר להר הבית ומהעבר השני, בקריקטורה נוספת, זוכה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה להידמות לפסל החירות כמגינת הדמוקרטיה. קריקטורה אחרת מציגה את תקופת הקורונה במהלכה אנשים היו ספונים בבתיהם בפיג'מות והמרפסות שממול הפכו לבמות בידור.
כמו רענן לוריא וזאב
רפי דנן (60), בן קיבוץ ארז, נשוי לאירית, בת קיבוץ בית קמה, ואב לילד. "תחום הציור", הוא מעיד על עצמו, "טבוע בי עוד מילדות. כבר בהיותי בן 7, אני זוכר שציירתי והציורים של התפרסמו ב'דבר לילדים'. היו לי אז הרבה ציורים שהתפרסמו. אני זוכר שכילד חיכיתי בציפייה לדואר שהיה מביא לנו את העיתון".
איך בעצם נדבקת דווקא בחיידק של ציור קריקטורות?
"הושפעתי עוד בתור ילד מקריקטוריסטים מפורסמים באותה תקופה, כמו רענן לוריא וזאב. בשנת בר המצווה שלי היו לנו משימות בר מצווה, בהן גם משימה אישית אחת ואני בחרתי לפגוש את רענן לוריא, אבל מאחר שהוא התגורר אז ועבד בארצות הברית, בחרתי בפגישה עם זאב. הוא אפילו הופיע אצלנו פעם בקיבוץ וממש התלהבתי מהאופן בו הוא צייר. הלכתי אז עם אימא שלי לבית מעריב ופגשתי אותו. הוא אמר לי אז באותה פגישה משפט שאני זוכר אותו עד היום. הוא אמר לי ש'לא רק אתה מכיר אותי, אלא אני גם מכיר אותך. אני עוקב אחרי הציורים שלך ב'דבר לילדים' וכבר סימנתי אותך בתור אחד הממשיכים שלי'. זאב היתנה זאת לא רק בי, וציין שזה תלוי בסביבה שלי, בהורים שלי ובחינוך שאני אקבל ועודד אותי להמשיך לצייר. הוא אמר לי שאני בכיוון".
המציאות הייתה אחרת. במשך שנים רפי לא צייר בכלל. בהיותו בן 30 נרשמה אבן דרך בחייו ככל שהדבר קשור לציור. באותם ימים הוא עבד באכסניית הנוער בעין גדי, לאחר שעזב את קיבוצו, וחזר לצייר קריקטורות. "הייתה אז ועידת שלום", הוא נזכר, "וזה הדליק בי ניצוץ לשוב ולצייר קריקטורות. באותה תקופה הייתי שומר לילה באכסנייה ולאחר גמר המשמרת יצאתי באוטובוס מעין גדי לתל אביב במגמה לפגוש את זאב. הצטיידתי בתיק עם הקריקטורות שלי והגעתי לבית מעריב ונפגשתי עם זאב, 17 שנים לאחר פגישתנו הקודמת. במהלך הפגישה עיין זאב בקריקטורות שלי ובמשך דקות ארוכות הבחנתי שהוא עובר על הקריקטורות ולא אומר שום דבר, לא מחייך, ממש 'פוקר פייס'. כעבור דקות הוא אומר לי ש'הקריקטורות נחמדות, אבל לא לזה התכוונתי כשאמרתי לך לפני שנים שאתה תהיה בין ממשיכי דרכי. אתה לא עבדת מספיק. הקריקטורות האלה רחוקות מלהיות מושלמות. אתה אפילו מפספס את החשיבה של קריקטוריסט'. זה היה אחד הימים הכי עצובים שהיו לי. יצאתי מהחדר שלו ואמרתי לעצמי שאני יותר לא מצייר בחיים שלי. הוא הוציא לי את הרוח מהמפרשים".
במטבח וברפת
לגלגל הזמן יש את הקצב שלו. במהלך השנים רשם רפי דנן מספר יציאות מהקיבוץ וגם חזרות אליו, במהלכן הוא אף עבר קורס טבחות ב"תדמור", כאשר אחד מהחניכים באותו קורס היה לא אחר מאשר השף שגב משה. "כל יום שאלתי את עצמי, מה אני בכלל עושה בקורס הזה", הוא מספר, "הקורס הזה בכלל לא דיבר אליי. במהלך הקורס התמקדתי יותר בציור קריקטורות של המורים ושל התלמידים".
לאחר מסעות נדודים בארץ ובעולם חזר רפי דנן לקיבוץ ילדותו לפני 23 שנים, כשבמהלך השנים הוא עבד ברפת מספר שנים, במטבח ובשנים האחרונות הוא עובד במפעל ליריעות פלסטיק שבקיבוצו.
ולא דיגדג לך באצבעות לשוב ולצייר קריקטורות?
"זה היה תלוי במצבי רוח ובזמן הפנוי. בשנים האחרונות אני מצייר הכי הרבה. למעשה, נקודת המפנה בקטע הזה הייתה תקופת הקורונה ובהמשך גם אירועי 7 באוקטובר. התערוכה הנוכחית היא למעשה התערוכה הראשונה שלי כבוגר, אם לא ניקח בחשבון תערוכות ציורים שלי כשהייתי תלמיד בבית הספר".
האם יש מקום לקריקטורות בתקופה כל כך נפיצה, גם מבחינה ביטחונית, גם מבחינה חברתית?
"אני חושב שכן. האמת היא, שקריקטורה לא חייבת להצחיק. זה כלל. אני גם מרגיש את זה. אפשר לקרוא לציורים הללו קריקטורות או רישומים אמוציונליים. זה לא בהכרח חייב להתקשר עם הומור. קריקטורה באה לתאר מצב מסוים בדרך מסוימת, לאו דווקא בדרך של הומור".
יותר מ-40 קריקטורות כוללת תערוכתו של רפי דנן. "מבחינתי", מציין רפי דנן, "מכסה התערוכה הזו את תקופת הקורונה, ימי המחאה כנגד ההפיכה המשפטית וכמובן את אירועי 7 באוקטובר. בקריקטורות הללו אני מביע את מה שחוויתי בשנים האחרונות. השתתפתי בלא מעט הפגנות ובעצרות למען החזרת החטופים וציירתי את מה שעברתי. את התחושות שלי בתקופה הזו אני מביע דרך הקריקטורה. השאיפה שלי היא לפרוץ את מסגרת העוטף ולהפוך את התערוכה הזו לתערוכה נודדת ולהציגה בפני קהלים רבים ככל האפשר".
"הקריקטורות של רפי", מציינת מריאנה שלייפר, אוצרת התערוכה ומנהלת גלריית הקיטור במגן, "הן טובות ומעניינות. כל אחד יכול למצוא את עצמו בתוך אחת מהקריקטורות בתערוכה. נכון, הקריקטורות קשות לעיכול במציאות שלנו מזה כשנתיים, אבל הן מדברות לכולם ומספרות את הסיפור שלנו, של תושבי העוטף ושל כל עם ישראל".
