להיות אלמו, כשהייתי ילדה, תכנית הטלוויזיה "רחוב סומסום" הייתה עבורי בחשיבות עליונה, ממש כמו שחדשות השעה 20:00 חשובות למעודכנים ביותר שביננו. רחוב סומסום היה מקום קסום שהייתי חייבת לדעת מה קורה בו בכל זמן בעודי נקשרת בכול פרק לבובות החמודות שרק לימים הבנתי שהופעלו ודובבו ע"י 'בובאים'. מסתבר כי הבובאים היו אותם אנשים מסתוריים אשר נטעו בי תקווה, כי איפשהו קיים עולם מדהים ואוטופי. הדמויות של רחוב סוסמסום כמו קיפי בן קיפוד או משה אופניק, כמו גם אריק, בנץ ועוגיפלצת – ליוו אותי במשך שנים ונגעו לליבי.
עם השנים כאשר בגרתי, התחלתי לחשוד שדמויות אלה היו בעצם דרכם של יוצרי התכנית לבטא צורת חיים שונה ונון קונפורמיסטית לתקופה, מעין דמויות שהן אלטר אגו של היוצרים. למשל קיפי בן קיפוד (קיפוד שתמיד בפיג'מה ונעלי בית עם תסרוקת ראסטות מוזנחות) -היה בעצם סטלן שגר במאורת סמים. משה אופניק – פושר סמים המספק לקיפי חשיש מתוך החיפושית המוזנחת שלו, ואריק ובנץ הם זוג גאה שמבלה יחד ובהרמוניה את חייהם. ועוגיפלצת? הוא תמיד במנאצ', לכן עוגיות הן מטרתו היחידה.
בשל אהבתי לדמויות והחיוך שהן מעלות בי עד היום (שנים של אחרי אבדן התמימות), כשראיתי את הטריילר לסרט התיעודי של נטפליקס "להיות אלמו" – התרגשתי. רציתי להכיר את האנשים שמאחורי הבובות אשר עיצבו את ילדותי, ועם הזמן גרמו לי לתהות לגבי רסטות, חשיש ועוגיות.
"להיות אלמו" עוסק בקריירה של מפעיל הבובות האמריקאי, קווין קלאש, שהייתה לו מטרה. הוא צפה בגיל 10 ברחוב סומסום ששודרה לראשונה באזור בו הוא התגורר בארה"ב, ומיד הבין שלהיות 'בובאי' זאת מטרת חייו. בגיל 14 הכין את הבובה הראשונה שלו, והוריו שתמכו בו (למרות שהבובה הראשונה של קלאש נוצרה ממעילו של אביו של קלאש, ללא ידיעתו) – הובילו אותו להגשמת מטרותיו הברורות.
הסרט "להיות אלמו" מתאר את חייו של ילד בשנות ה-70' שחלם לייצר ולהפעיל בובות ב'רחוב סומסום', שעם השנים נחתה גם בישראל וביצעה אדפטציות לחברה הישראלית. הסרט משך אותי כי גם אני בדרכי שלי חתרתי בילדותי למטרה מוזרה – כל חיי רציתי לכתוב וליצור. מגיל צעיר הפכו מחברות החשבון שלי למגזינים העוסקים באופנה, ובהן ציורים של 'שמלות אופנתיות' ומחברות המדע לעלונים שעוסקים בביקורות על סרטי אינדיאנה ג'ונס. כשהפכתי לנערה בוגרת, המשיך החלום להבהב וחלמתי לכתוב ספר, כתבות עיתונאיות ולערוך עיתונים. מנגד, לא חשתי בתמיכה מצד אמי שדאגה לעתידי וציפתה שאעסוק בעבודה משרדית קבועה, ואילו אבי נהג לשחרר את המילה 'בורינג' לאוויר, בכל פעם שאחותי הנלהבת הקריאה סיפור קצר שלי. הוא לא ניסה לטפח את הכישרון שלי, ובעיקר בלט ה-'NON התלהבות שלו' במתיחת גופו המתפוקק, שקרס לקראת שינה על הכורסה בזמן שהקראתי יצירה חדשה. בשל ההשפעה הזאת שקיצצה את כנפיי, הלבינה את פניי וגרמה לי למירמור תמידי – חלום הכתיבה התעכב. אחרי סיבוב של עשר שנים במשרות משמימות ולימודי סטטיסטיקה מדכאים, החלטתי שעל המטרה הקדומה אני לא מוותרת. והנה, אני ממליצה לכם על סרט דוקומנטרי שיוכיח, כי דבקות במטרה והרצון להגשים שאיפות, היא בעצם מהות חיינו. קווין קלאש הגשים את מטרתו בעיקר משום שזכה לתמיכה מהוריו, ומכאן הדרך אל החלום הייתה סלולה.
וכעת אחרי ה'אכלו לי שתו לי', נעבור לסיכום: "להיות אלמו" מתאר את מסעו של קווין קלאש אל בתי המלאכה של רחוב סומסום, שם למד להפעיל בובות וליצור בובות עבור ילדים. מהר מאד הופיע קלאש ברחוב סומסום, שהייתה מבחינתו התעלות של ממש. עם המון תמיכה בכיס שקיבל מהוריו – שהבינו כי יש כאן כשרון שצריך לטפח – סלל קלאש הנער את דרכו לקריירת הבובאי של רחוב סומסום, החל מפגישה (כבר בתיכון) עם ג'ים הנסון, שיצר את רחוב סומסום, עד להגעתו לתהילה בגילים מאוחרים יותר, כאשר יצר וגילם מגוון רחב של דמויות בתוכניות טלוויזיה מצליחות, שהבולטת בהן היא אלמו העדין והמקסים. קלאש הפעיל בובות גם בתכנית האייקונית "החבובות" ובסרט "המבוך", בכיכובו של דיוויד בואי שנחשב מבין הסרטים המשפיעים ביותר בשנות ה-80' של המאה העשרים.
"להיות אלמו" הוא לא סרט מעודכן שיספק לכם מידע חדש על נגיף קורונה ואינו דוקו עמוס מידע שיחשוף פרשיית שחיתות או שערורייה מקומית. הוא לא יחדש לכם יותר מידי – אבל כן יעורר השראה, בעיקר עבור מי שיש לו או היתה לו מטרה שטרם הגשים. אך יותר מזאת: זה סרט עבור מי שילדיו מגלים כשרון מיוחד או משיכה גדולה לכל תחום אפשרי. כמו כן, את הסרט מנחה השחקנית וופי גולדברג בצורה חיננית וייחודית.
("להיות אלמו", 76 דקות, נטפליקס)
