"להיות ישראלי זה לתת" 

רוני אבירי מכפר אביב היא סמנכ"לית השיווק ופיתוח המשאבים, של "לתת" – ארגון הסיוע ההומניטרי הגדול בישראל הפועל לצמצום העוני * אבירי מובילה את תחום גיוס המשאבים לפעילויות 'לתת' ורואה בתפקידה "שליחות וזכות גדולה" * בראיון לחני סולומון היא משתפת על דרכה, עבודתה ב"לתת" ומבקשת להקדיש זיכרון מיוחד למתן מאיר ז"ל, בן דודה, חקלאי ממושב אודם, שנפל במלחמה 

*תמונה ראשית: רוני אבירי חנוני מכפר אביב, סמנכ"לית בארגון "לתת". צילום: יקיר עמוס 

יש אנשים שברשותם היכולת והחירות לבחור את מקצועם ועיסוקם, והם מונעים מגורמים שונים ובעיקר משיקולים כלכליים שיבטיחו את שכרם ומעמדם. אך עד כמה יצא לכם להכיר אנשים שבין השיקולים הראשונים שלהם לבחירת נתיב ומסלול קריירה יעמוד שיקול של משמעות והשפעה חיובית לטובת הכלל? אחת מהם/ן היא רוני אבירי, מושבניקית דור שלישי מכפר אביב, הבונה בימים אלו יחד עם זהר בעלה את ביתה במשק של סבא וסבתא. אישה שחיפשה והתעקשה וגם הצליחה למצוא משרה בארגון חברתי בעל היקף סיוע משמעותי, המאופיין בעשייה רחבה למען האוכלוסיות המוחלשות בישראל.  

רוני אבירי התחילה את עבודתה בלתת לפני כאחת עשרה שנים. ובשלוש השנים האחרונות היא ממלאה את תפקיד סמנכ"לית השיווק, ופיתוח המשאבים של ארגון "לתת". שהוא ארגון סיוע הומניטרי ישראלי הפועל לצמצום העוני ואי הביטחון התזונתי בישראל.  

"רציתי שהקריירה שלי, המקצוע שלי, העשייה היומיומית שלי תהיה במקום שמיטיב עם העולם," מציינת אבירי. זאת אולי נשמעת שאיפה מעט יומרנית, אוטופית וקשה מעשית לביצוע. אך אבירי הגשימה הלכה למעשה את שאיפתה זו. ובנתה את מסלול הקריירה שלה בארגון שייעודו זה "לפעול לצמצום העוני. למען יצירת חברה צודקת וטובה יותר, על ידי: סיוע לאוכלוסיות במצוקה על בסיס אוניברסלי. והנעת החברה האזרחית לערבות הדדית ונתינה והובלת שינוי בסדר העדיפויות הלאומי." 

שורשים בכפר אביב 

רוני אבירי (46) דור שלישי במושב כפר אביב שביישובי גדרות. רוני נשואה לזהר (זהריקו), שגדל במושב חצב. "אנחנו יחד כבר 22 שנה, מתוכם 15 שנה נשואים והורים לארבעה ילדים: גאיה ואלה, תאומות (14) אביתר (10) ויערה (6). סבי וסבתי מצד אמי הם טניה ויחיאל גוז ז"ל, שנמנו בין ממקימי המושב. הם עלו לארץ מפולין בשנת 1959, לאחר שעברו אליה מלבוב שברוסיה, מאחר ולא ניתן היה באותן השנים לעלות לישראל ישירות מרוסיה.  

"בשנת 1960 הגיעו טניה ויחיאל לכפר אביב, עם שני ילדיהם: נחמן שהיה בן חמש עשרה, ואמי, עדי שהייתה בת עשר ומתגוררת לידנו במושב עד היום." 

להוריה עדי ויגאל אבירי נולדו שלושה ילדים: אסנת הבכורה (45), עוסקת במסחר אלקטרוני ומתגוררת עם משפחתה בברצלונה; גלעד – ד"ר למשפטים מאוניברסיטת ייל, שנמצא על קו ירושלים (בה הוא גר עם משפחתו) לבין סין, בה הוא משמש כמרצה מוערך באחת האוניברסיטאות. ואיל – אחיה הצעיר מצד יגאל אביה, שסיים בימים אלו את שירותו הצבאי.  

"לסבי וסבתי היה 'משק מעורב' פעיל כפי שהיה מקובל באותם השנים: רפת קטנה, לול, פרדס וגידולים בחלקות השדה. למעשה העבודה הראשונה שלי כילדה בת 8, הייתה אצל סבתי אחרי שסבי נפטר. כל יום אחרי בית ספר הייתי יורדת מהאוטובוס הצהוב אצל סבתא, מתפנקת באוכל שלה והולכת לאסוף ביצים ולחלק תערובת לתרנגולות. כל הסיבוב לקח בערך שעה וחצי של עבודה אינטנסיבית. כשהייתי מסיימת הייתי מסמנת X באותו היום על לוח השנה שהיה תלוי לסבתא במטבח. ועל כל X כזה הרווחתי 18 שקלים. לא תמיד היה לי כוח כי בסוף העבודה הייתה יחסית קשה, אבל ידעתי שסבתא שלי זקוקה לעזרה וזו לרוב הייתה מוטיבציה מספיקה." 

לימודיה התיכוניים היו בביה"ס האזורי בבאר טוביה, ולאחר סיומם התגייסה לצה"ל, שירתה כקצינת חינוך בחטיבת שריון 401 והשתחררה בדרגת סגן. השלב הבא היו לימודים גבוהים ותארים, ובמקביל הרבה מאד טיולים בעולם כחלק מעבודתה בתור דיילת אוויר באל-על. לאחר שהתחתנו ולפני הולדת התאומות הבכורות עברו לגור חזרה במושב.  

"תקופת הילדות שלי בכפר, היא הילדות שדמיינתי לילדים שלי, וכן אין כמו העזרה של אבא ואמא לשילוב בין משפחה וקריירה," מסבירה רוני את ההחלטה לחזור למקום בו נולדה וגדלה. "בימים אלו ממש אנחנו מתחילים לבנות את ביתנו החדש בכפר אביב. כבת ממשיכה במשק של סבא וסבתא גוז, זה היה מאד טבעי עבורנו לחזור לגור במושב. מכל האחים שלי אני היחידה שרצתה לחיות בכפר. ממש באותו השטח במשק בו עבדתי אצל סבתא, ובו גם בחרנו לפני 15 שנים בעלי זהר ואני לקיים את חתונתנו." 

עדי אבירי (74), אמה של רוני, מספרת: "כשהגיע השופל לנקות וליישר את השטח לקראת תחילת תהליך הבנייה, הרגשתי מנעד של הרבה רגשות. ובעיקר עצב של נוסטלגיה מהולה בשמחה. כתבתי בקבוצת הווטסאפ המשפחתית: 'אני כולי נרגשת, רואה את הלול נעלם וההיסטוריה נעלמת איתו. אבל משהו חדש וטוב יצמח כאן. זה מאד משמח אותי, שנסגר מעגל והנכדים שהם הדור הרביעי מתגוררים כאן."  

רוני: "במהלך יישור השטח לקראת הבנייה, בהחלטה של רגע ביקשנו מנהג השופל לשמור את הסילו הישן והחלוד. ממנו היינו ממלאים את התערובת לתרנגולות, על מנת שנעמיד אותו מחדש בחצר ביתנו כשנסיים את הבנייה, וכך נחבר ישן עם חדש. ההיסטוריה של משפחתינו ושל המושב, עם חיים והיסטוריה חדשה בהתהוות." 

בארגון "לתת" 

מה הוביל אותך לתפקיד בכיר כסמנכ"לית בארגון "לתת"? 

"הגעתי לארגון 'לתת' ממש בכוונת מכוון. לפני למעלה מ-11 שנים שהייתי בצומת דרכים בקריירה שלי. העולם החברתי כל הזמן משך אותי, למרות שלא בדיוק הבנתי למה. משהו שבין האדם מחפש משמעות, לבין כמות הסבל האנושי שניתן למנוע את חלקו, וניתן למנוע בעולם. רציתי להיות חלק ממשהו שהופך את העולם לטוב יותר, בחלקת האלוהים הקטנה שלו".  

באותה תקופה חברתה של רוני שימשה כיועצת המשפטית של "המרכז לנפגעות תקיפה מינית", תפקיד מקצועי ובעל ערך חברתי רב ומשמעות. זה משך אותה והביא לה את ההבנה שהייתה רוצה שהקריירה שלה תהיה במקום שהופך את העולם למעט טוב יותר. "חיפשתי קריירה עם משמעות ורציתי להשתלב בארגון חברתי גדול, שיש לו אימפקט על החברה הישראלית," רוני מסבירה.  

כחלק מתהליך החיפוש היא השתתפה בסדנא המתאימה לתקופות של צומת דרכים, שם נדרשה לכתוב על פתק שלושה יעדים משמעותיים לעתיד. "היעד השלישי נוסח בזו הלשון: 'אני רוצה תפקיד משמעותי ובכיר בעמותה מובילה'. הרגיש לה כי הרבה תחנות בחייה הובילו אותה לתפקיד. מהפעילות בצופים כמדריכה, ראש"גדית וגם רכזת שכבות בוגרות ובשירות הצבאי בתור קצינת חינוך בחטיבת שריון 401 "כשהתגייסתי האפשרויות לנשים היו מוגבלות יותר מהיום. אבל כיוונתי עצמי לתפקיד שנתפס בעיניי משמעותי לנשים." 

אחרי שהבינה שהיא רוצה שהקריירה שלה, המקצוע שלה, והעשייה היומיומית שלה תהיה במקום שמיטיב בעולם. ביום השואה 2013 שלחה קורות חיים לארגון "לתת": "בטלוויזיה כמקובל ליום השואה הקרינו סרטים, סיפורים ועדויות קשות על השואה והגבורה. התחושה שאני רוצה להיות חלק מעזרה וסיוע ולהפחית ולו במעט את הסבל האנושי הייתה מאד נוכחת. ידעתי שלארגון 'לתת' יש תכנית סיוע לניצולי שואה נזקקים שחיים בעוני ובבדידות. כבר למחרת שלחתי קורות חיים למנהלת תכנית 'סיוע לחיים'. מנהלת התוכנית העבירה את קורות חיי למנכ"ל הארגון ערן וינטרוב."  

אבירי התקבלה ועבדה במגוון תפקידים, ביניהם מנהלת כל תחום הגיוס מישראל וכאחראית על תחום "הצלת המזון" בארגון. לפני כשלוש שנים התמנתה להוביל את זרוע גיוס המשאבים של הארגון. המקום הפך להיות הבית השני שלה, כאשר המוטו וה-DNA הוא ככל שנצליח לגייס יותר, כך נוכל לסייע יותר, ולהגיע ליותר אנשים. "יש לי את הזכות הגדולה וגם קצת את העול והמחויבות לעמוד בראשה של הזרוע המגייסת של ארגון לתת. בשנת 2023 שווי הסיוע של הארגון עמד על מעל 280 מיליון שקל. היות ואנחנו כמעט ולא מקבלים תקציבים ממשלתיים, אז את כל המשאבים האלו צריך לגייס ממקורות שונים וזהו תפקיד החטיבה שלי בארגון." 

מיהו ארגון "לתת"? 

"ארגון 'לתת' הוא ארגון סיוע הומניטרי הפועל לצמצום העוני. מדינת ישראל היא אחת המדינות עם שיעורי העוני הגבוהים ביותר במערב, בקרב מדינות ה-OECD. אנחנו נמצאים במקום השלישי מהסוף בשיעור הנפשות העניות, אחרי קוסטה ריקה וארה"ב. תופעת העוני קיימת במגוון האוכלוסיות בישראל, ויש לה סממנים קשים ומתסכלים, כמו: עוני בין דורי, וכן העובדה שגם מי שעובד במדינת ישראל, לא בהכרח מחולץ מהעוני בשל יוקר המחייה כאן.  

"זו משימה מורכבת ורב ממדית ותפקיד המדינה לסייע, אבל לצערנו המדינה על ממשלותיה השונות, לא השכילה לטפל בעוני בצורה הוליסטית ועם העדר יעדים לאומיים מדידים, למרות שזו תופעה שהשלכותיה הכלכליות והתרבותיות הן דרמטיות." 

לפי נתוני תמונת העוני בישראל ולפי נתוני הביטוח הלאומי – 20.9% נפשות בישראל חיות בעוני שהם 1.98 מיליון נפשות (כ-2 מיליון אנשים). כן, בסטארט אפ ניישן שלנו חיים בעוני  873 אלף ילדים. לפי נתוני ארגון 'לתת', כחלק מפרסום דוח העוני האלטרנטיבי שמודד עוני לא רק עפ"י גובה ההכנסה, אלא לפי פרמטרים נוספים, הנתונים המספרים אף גבוהים מזה (2.6 מיליון נפשות, 1.2 מיליון ילדים). הסממן המובהק ביותר של העוני הוא אי ביטחון תזונתי, המוגדר כמצב בו דפוסי האכילה של בני הבית שובשו, וכמות המזון צומצמה בשל חוסר בכסף ומשאבים. מדובר במחסור אמיתי המצריך אנשים לעשות ויתורים.  

"הם לא יכולים באמת לשלם חצי חשבון חשמל, או לשלם חצי שכר דירה," מסבירה רוני, "אבל הם כן יכולים לרכוש פחות מזון ותרופות. וכך קורה שאנשים שחיים מתחת לקו העוני בישראל, לרוב יסבלו מאי ביטחון תזונתי חמור. יש פה ילדים רעבים, זה הרעב של המערב. זו האוכלוסייה המרכזית שארגון 'לתת' מסייע לה. לפי נתוני הביטוח הלאומי 18.8% מהאוכלוסייה סובלת מאי ביטחון תזונתי. 820 אלף נפשות, מתוכם 348 אלף ילדים. לכן תכנית הסיוע המרכזית שלנו נקראת 'לתת ביטחון תזונתי'. אנחנו משמשים כבנק מזון ארצי וארגון ל-210 עמותות מקומיות המסייעות למשפחות במצוקה. כך  מצליחים לסייע ולספק מזון לקרוב ל-100 אלף משפחות, קשישים וניצולי שואה נזקקים על בסיס חודשי וקבוע." 

הצלת מזון 

ספרי על אחד הפרויקטים שאת גאה להוביל בארגון? 

"תחום מרתק שאני בין השאר מובילה הוא תחום 'הצלת המזון'. התפקיד שלי בארגון הוא כאמור לגייס את המשאבים לתוכניות הסיוע השונות. מעבר לגיוס הכסף אנחנו מגייסים גם הרבה מאד מזון שחלק ניכר ממנו מקורו בהצלת מזון. בישראל נזרק ומושמד מידי שנה מזון ראוי למאכל בשווי של למעלה מ-7 מיליארד שקל. הבזבוז הוא לאורך כל השרשרת: מהחקלאות, הייצור והיבוא ועד השיווק והבזבוז אצלנו בבתים. מזון מעולה שבגלל נסיבות מסוימות אותן אפרט בהמשך, לא מגיע לידי צריכה. זהו בזבוז אדיר של משאבים, אבל כששמים את זה אל מול נתוני העוני, ואי הביטחון התזונתי בישראל, אזי נוכחים לדעת שזה כבר ממש כשל שוק, ופרדוקס שלא נתפס. ובמקביל מושמד ונזרק מזון בשווי של מיליארדים." 

"וכאן נכנסת הפעילות של 'הצלת מזון' שמטרתה להציל מזון שהוא טוב למאכל, שמסיבות שונות שאינן קשורות לטיב המזון, הוא נפסל לשיווק על ידי היצרנים והיבואנים. הסיבה העיקרית היא מועד התוקף או מה שאנחנו מכנים 'קצרות מועד'. לדמיין אלפי יחידות פסטה שתוקפן יפוג בעוד חודש ופחות. אבל מסיבות של הסכמי סחר עם רשתות השיווק, החברה לא יכולה או לא רוצה לשווק אותם יותר. או אלפי יחידות גבינות קוטג', או יוגורט שהיצרנית עשתה טעות כלשהי באריזתם. היצרנית לא רוצה, ופעמים רבות גם לא יכולה למכור אותם, אבל היא כן יכולה לתרום אותם. לתת מתמקדים במיוחד בהצלת מזון ארוז יבש, מצונן וקפוא.   

"הצלת מזון מהשמדה והנגשתו לאנשים שזקוקים לו היא פעילות שכולם יוצאים נשכרים ממנו – החברות התורמות, הסביבה וכמובן המשפחות הנזקקות. אנחנו עובדים עם כל תעשיית המזון, היצרנים והיבואנים המשווקים, פרט לפחת בגידולי החקלאות, בהם עוסק הארגון 'לקט ישראל'. אנחנו מצילים ומחלקים, זה נשמע פשוט, אך זה מורכב ומאתגר. אבל מדובר במכונה משומנת היטב הפועלת כל ימות השנה על בסיס יומי. בשנת 2023 הצלנו וחילקנו באופן הזה, קרוב ל-220 מיליון שקל. שווי מזון מעולה למאכל שמקורו רק בהצלת מזון." 

אבירי מוסיפה עוד נתון מדהים: "50% מכלל המזון שמושמד בישראל מקורו ברשתות השיווק, בסופרים שלנו. ותחשבו על זה, זה ממש הגיוני – כשאני הולכת לסופר אני רוצה שיהיה לי את כל המבחר, את כלל המוצרים, את כלל המותגים והאלטרנטיבות. הסופר רוצה לספק לי את זה כדי שאבוא לרכוש אצלו והוא מוכן לשלם על זה בפחת משמעותי. עלות מול תועלת זה משתלם לו.  

"כמה ימים לפני פגות תוקף של הסניף מוריד מהמדפים מוצרים שטרם נמכרו והם נזרקים או מושמדים. אם על ידי הרשת או מוחזרים ליצרניות או ליבואניות ומושמדים שם. אז פיתחנו מודל בר קיימא, אפקטיבי שעובד ומציל מזון מעולה למאכל כל יום מקרוב ל-200 סניפים מאות ברחבי הארץ. המודל מתבסס על מודל ההפעלה של ארגון לתת כארגון גג ל-210 עמותות מקומיות בכל הארץ, בכלל המגזרים, שמקבלים חלק או מרבית מהסיוע שלהם דרך ארגון 'לתת'. מתנדבי העמותה המקומית מגיעים לסניף אליו הן מחוברות על בסיס יומיומי או דו יומי. הם אוספים את המזון המעולה שהורד מהמדפים ומחלקות אותו באותו היום למשפחות, לקשישים ולנזקקים שזקוקים לו והכל מנוהל ומפוקח על ידי ארגון לתת." 

בשנת 2023 ארגון "לתת" הציל וחילק קרוב ל-100 מיליון שקל שווי מזון רק מרשתות השיווק. זה אומר שיש כאן עוד פוטנציאל אדיר שעדיין לא מוצל. בין השאר, מסבירה אבירי: "בגלל שאין שום תמריץ ממשלתי לרשתות להציל מזון וכל המיזם מתבסס על רצונן הטוב. לכן, גם לנו כציבור הצרכנים יש מה לעשות. המלצה שנקנה בסניפים המצילים מזון. זה הכוח שלנו כצרכנים לעשות שינוי שהוא כ"כ אלמנטרי ומתבקש." 

לתת בזמן מלחמה 

"רוב הציבור פחות יודע שארגון 'לתת' הוא גם ארגון סיוע בחירום," מוסיפה רוני אבירי לספר. "לארגון רקורד של מעל 25 משלחות סיוע הומניטריות, באזורי אסון ומלחמה בעולם, וכמובן בכל משבר ומצב חירום המתעורר במדינתנו. במסגרת תפקידי שלחנו סיוע חירום הומניטרי לאוקראינה, עם פרוץ המלחמה, וכן הוצאנו שתי משלחות סיוע לטורקיה לאחר רעידת האדמה. 

"אבל הארגון ממלא בעיקר תפקיד משמעותי במצבי משבר בישראל, המשפיעים על היכולת של האזרחים לקיים שגרת חיים רגילה, בעיקר בכל הנוגע לצרכי קיום בסיסיים – החל ממשבר הקורונה ועד מבצעים ומלחמות. היתרון שהארגון מספיק גדול ואפקטיבי ע"מ לסייע בהיקף משמעותי. מספיק קל, גמיש, מהיר ונטול אינטרסים ע"מ שזמן התגובה יהיה מהיר ויעיל. 

"במלחמת 'חרבות ברזל' זה היה ברור ביתר שאת. הארגון מאד לוגיסטי: הוא כולל שלושה מרכזים לוגיסטיים, צי של משאיות, יכולת רכש גבוהות, קשרים הדוקים עם חברות מובילות במשק ועם כלל תעשיית המזון. יתרונו של הצוות הלוגיסטי המיומן בעיקר ביכולתו המהירה בהפעלת, אלפי מתנדבים מחויבים, שיגיעו לאן שצריך ומתי שצריך. במהלך החצי השנה הראשונה למלחמת 'חרבות ברזל' הצלחנו לסייע לאוכלוסיות נפגעות המלחמה בשווי שלמעלה מ-60 מיליון שקל. והכל בהתבסס על גיוס תרומות מהציבור הרחב בארץ ובחו"ל, מחברות, מתעשיית המזון, מקרנות פילנטרופיות ועוד." 

איך את מתמודדת בשילוב קריירה ומשפחה? 

"זהר בעלי ואני מגדירים עצמנו כקרייריסטים. מבחינתי קרייריסט הוא מישהו שמתייחס לעבודה שלו, כחלק מהותי ממה שהוא ומההגדרה שלו, פרנסה זה רק חלק מזה. מישהו שחשוב לו להצליח ולהיות טוב במה שהוא עושה. שנינו מאד אוהבים ומשוקעים בעבודות שלנו, ביחד עם ארבעה ילדים במדינה שלנו – זה לפעמים מציאות קצת קשוחה, אם כי הכל מסיבות טובות ומבחירות שעשינו.  

"זוהר בעלי הוא מפיק של סדרות דרמה. במהלך הקריירה שלו הוא הפיק כבר עשרות סדרות, שרבים  מכירים ואוהבים: פאודה, השוטרים, המדובב, מנאייק, השאבבניקים ועוד. זו עבודה מאד טובענית. בימי צילום אין יום ואין לילה. אבל שני הורים קרייריסטים ומושקעים בעבודות שלהם, זה משהו שהוא מאד מורגש בחיי המשפחה. מזל שיש סבא וסבתא המסייעים לנו. האיזון או יותר נכון, חוסר איזון מעסיק אותי מאד. בין המיקרו למאקרו, בין הדחוף מאד לחשוב מאד, בין אנשים לתוצאות, בין מה שאני יודעת לבין מה שאני עוד לא יודעת שאני לא יודעת. איזון במערכות יחסים: עם בן הזוג, עם הילדים ובעיקר כמו נשים רבות בדור שלנו. אלו שרוצות גם וגם, המאבק התמידי לנסות לאזן בין הקריירה והעבודה לבין המשפחה והפנאי הוא מאבק שעוד לא למדתי לנצח בו. ומתחילה לחשוב שגם לא בטוח שאנצח." 

מתן מאיר ז"ל ממושב אודם מגדל הדובדבנים 

"בכל משפחה הכאב הקולקטיבי גדול, בלתי נתפס ומתמשך מאז ה-7/10, לצערי נמהלו גם בכאב משפחתי ואישי גדול," משתפת רוני אבירי את האבל הפרטי שלה. "מתן מאיר ז"ל – בן דוד אהוב שלנו מצד בעלי זהר, שהיה קרוב ומחובר אלינו ואל הילדים. חקלאי אמיתי ממושב אודם שבצפון רמת הגולן. איש הדובדבנים והאדמוניות, איש הזיקוקים וההפקות, נהרג בפעילות מבצעית בעזה. זו הייתה אחת התקריות הראשונות והקשות של המלחמה. האירוע קרה ב-11 לנובמבר. מתן היה חלק מגדוד 679 מילואים בחטיבה 551 (עוצבת האש). במהלך פעולה לבדיקה ונטרול של מנהרה, ליד מסגד בעיר בית חאנון שבצפון הרצועה. התפוצץ פיר ממולכד, והרג את מתן יחד עם שלושה חיילים נוספים, כל אחד עולם ומלואו של טוב ועשייה: משה לייטר, יוסי הרשקוביץ וסרגיי שמרקין – יהי זכרם ברוך.  

"מתן היה ידוע בתוצרת המובחרת שגידל. ואף זכינו להנות ממנה כשהיה מביא לקהילת המושבים בגדרות והסביבה."  

לדבריה הדובדבנים והאדמוניות היו נחטפים תוך חצי שעה אחרי בואו. הוא האדם הראשון שנקבר בבית קברות החדש באודם, שהוקם במיוחד בשבילו. אנחנו לקראת ראש השנה וחגי תשרי שיתקיימו במקביל לציון השנה ל-7 באוקטובר ולמלחמה. כולנו תיקווה שעד אז המלחמה תסתיים, ובעיקר שכל החטופים יחזרו הביתה. 

"במהלך שנה זו כולם התגייסו ונתנו כל כך הרבה. מאחר ויש כל כך הרבה צרכים, ישנים וחדשים שהתעוררו בעקבות מצב המלחמה," אומרת רוני. "חשוב לזכור שיש עוד זירה שמתנהלת במקביל, הזירה החברתית כלכלית. אזרחים שמצבם הכלכלי התדרדר דרמטית, עד למצב קריסה כלכלית. משפחות מפונות שאיבדו את כל מקורות הפרנסה שלהם. מילואימניקים שבזמן שירותם העסקים שלהם קרסו. אני שומעת עשרות סיפורים כאלו בחודש. שלא לדבר על האוכלוסיות המוחלשות בישראל. במצבי משבר בטחוני וכלכלי, הן תמיד הראשונות להיפגע. חשוב מאד להמשיך לתת, להתנדב ולתרום. אם יש קרן אור שיצאה מכל הכאב והחושך, היא העם שלנו והחברה האזרחית. אלו הדברים שממשיכים לחבר בינינו, כי 'להיות ישראלי זה לתת' וזאת הסיסמא שלנו." 

יהללך זר ולא פיך 

עדי אבירי האם: "אני כאמא מסתכלת בגאווה על הבחירות שבתי עשתה. עם השכלתה וכישוריה יכלה לעבוד במגזר הפרטי ולעשות לביתה. אך היא בחרה לעבוד בארגון 'לתת' ובעיני זה אומר הרבה." 

ערן וינטרוב, מנכ"ל ארגון "לתת": "רוני התחילה את המסע שלה ב'לתת' כעוזרת מנכ״ל, וסללה את דרכה עד לאחד התפקידים הבכירים והמשפיעים בארגון, כאשר כיום היא אחראית על כל מערך גיוס, פיתוח המשאבים והשיווק של 'לתת' בישראל. יכולות ניהול וכושר מנהיגות, מקצוענות ואינטליגנציה רגשית, רצון ללמוד ולהתפתח, התנהלות עניינית ונטולת אגו, דרייב ואמביציה, לצד חיבור חד ערכי לייעוד ולמטרות של הארגון, הפכו את רוני אבירי למנהלת אהובה ומוערכת, שתורמת באופן מהותי לצמיחה ולמיצוב של לתת כאחד הארגונים המובילים והמשפיעים בחברה האזרחית."