להפוך הרים של פסימיות לפסגות של אופטימיות 

כבר בילדותו יצא טל גרליץ ממדרשת שדה בוקר עם הוריו למשימות התנדבות תחת קטיושות בקריית שמונה. מאז "צוק איתן" פתוחים ביתו הפרטי והצימרים של מי שהיה מועמד לראשות מועצת רמת הנגב בפני מי שצריך והוא מוביל מיזם התנדבות אין סופי, במקום המדינה שלא מבצעת את תפקידה

שיחת הטלפון עם טל גרליץ נערכת תוך כדי אחת מנסיעותיו הרבות מהגליל העליון למדרשת בן גוריון,  
מקום מגוריו. "גמאתי 40 אלף קילומטרים בחמשת החודשים האחרונים", נוקב טל בנתונים היבשים, "אבל זה פרט שולי בעיניי. כשאני יודע שיש אנשים שצריכים עזרה ויש לי היכולת לעזור – אז מבחינתי זמן ומרחק אינם מהווים מכשול". 

ציונות בנגב של שנות ה-2000 

גרליץ (43) גדל בהוד השרון, להורים שהיו מחויבים לקהילה כחלק משגרת חייהם. אמו הדריכה בפנימיות וטיפלה באוכלוסיות מורכבות, ואביו היה שותף כמהנדס בבניית בתי חולים והתנדב בצפון בעזרה רציפה לתושבים. "כבר בילדותי הייתי יוצא עם אבא למשימות התנדבות בקריית שמונה, ותחת מטחי קטיושות היינו מתקנים בעיות חשמל במקלטים ומגישים סיוע לאזרחים שזקוקים לכך. בנוסף, בתקופות של מתיחות היינו מזמינים משפחות מהצפון אלינו הביתה, כדי שיזכו קצת בזמן של הפוגה ורגיעה. בקיצור, הוריי עשו עבודה טובה בחינוך שלי ושל אחיי, כך שנתינה לקהילה ועזרה לזולת הפכו לחלק בלתי נפרד מאורח החיים שלנו".  
העשייה הקהילתית של טל המשיכה גם בבגרותו, והתממשה בעוצמה יתרה בשנה האחרונה לשירותו הצבאי. "שרתתי כחייל קרבי בנח"ל, אבל אז נפצעתי קשה בעמוד השדרה. הצבא אפשר לי לבחור בין תפקיד אפור בפיקוד דרום בבאר שבע, לבין פיקוד על גרעין נח"ל פרוע במיוחד, שיועד לשדה בוקר. לקח לי חמש דקות לקבל את ההחלטה". המפקד הצעיר והנחוש, רתם את החבורה הצעירה לטובת עבודות חקלאיות בקיבוץ ומחוצה לו, וקידם איתה מגוון פעילויות חינוכיות. "הרגשתי הלכה למעשה, שיש כאן כר נרחב לציונות בנגב של שנות ה-2000. באותה תקופה לא היו פעילויות מסודרות לנוער, לא היה מערך הסעות והקשרים בין היישובים שיוועו לפיתוח. עבדנו ימים ולילות, נסענו ממקום למקום בטרמפים, ובנינו מערך חינוכי בשיניים.  
לפעמים קשה לי להסביר לילדים שלי איך נראתה המועצה האזורית שלנו לפני 20 שנה, כשעוד לא היו התשתיות הבסיסיות מהן הם נהנים היום כדבר מובן מאליו". 

לאחר שחרורו מהשירות הצבאי, בחר גרליץ להקים את ביתו בקיבוץ שדה בוקר. בהמשך עברה המשפחה למדרשת בן גוריון, וגרליץ התפרנס מעשייה חקלאית, הקים עסק עצמאי של קייטרינג, כיהן כמזכיר ההרחבה, והוביל פרויקטים חברתיים. בעשור האחרון הוא מתפרנס מתחום התיירות, כבעל צימרים ומרכז מבקרים. בנוסף מתפעל טל חנות אינטרנטית ופיזית למוצרי טבע מהארץ והעולם, בעלי סגולות ריפוי ייחודיות.  
לאורך השנים ובמקביל לכל עיסוקיו, ממשיך טל ליזום פרויקטים לטובת כל מי שזקוק לסיוע. ביתו הפרטי והצימרים שלצידו פתוחים מאז "צוק איתן", עבור משפחות שהתפנו מביתן בשל מתיחויות ביטחוניות. "חבר'ה מניר עוז, כפר עזה וממבקיעים שהו בביתנו כשלוש שנים לפני השבת השחורה. החיבור האישי הופך לעמוק כל כך, עד שיש משפחות שהתארחו אצלינו והילדה שלי מכנה אותם בתואר 'דודים'", מספר טל בחיוך של נחת. 
"מבצעי האכלה" לטובת חיילים שיוצאים להפוגה, הם אחד הדברים שהוא מוציא תחת ידו כדבר שבשגרה, כשלצידו מסייעים מתנדבים קבועים שמכירים את דרך פעולתו. "ב-2014 גייסנו בשותפות עם קהילת מצפה רמון המדהימה – 20 אלף מנות וכ-7,000 כריכים עבור חיילים שיצאו משטחי הקרב. כשעמדנו בפני סיום המשאבים הכלכליים שלנו ונאלצנו לבטל הזמנה מספק הירקות בבר אמסלם בירוחם, הוא לא היה מוכן לשמוע מכך, אלא הכפיל את ההזמנה וסירב לקבל תשלום".    
המעשים הטובים החלו להתגלגל למרכז הארץ, ודבר הוביל לדבר. טל דאג למרחבי אירוח עבור משפחות שיקיריהן אושפזו בתל השומר, סייע למשפחות שנמצאות בסיכון, משלב כוחות עם "פורום מיכל סלע" וגופים נוספים שמטפלים במקרי אלימות במשפחה. 

הדיבורים של מי שיושבים על כסאות לא מתממשים 

בימים הראשונים של אוקטובר 2023, היה גרליץ בעיצומו של קמפיין לראשות מועצת רמת הנגב, ("לא זכיתי הפעם, אבל עוד ארבע שנים אוכל להתמודד שוב", הוא מציין בנחישות אופיינית), תוך שהוא מנסה למצוא מענה לנערה במצב מצוקה דחוף. 
"אנשים רבים ציפו לעזרתי בתחילת המלחמה, אבל אני בחרתי להיות בחודש הראשון עם קהילת ניר עוז במלונות באילת. התמקדנו בפעולות שנועדו לסייע בהתמודדות עם הטראומה. מעבר למוצרים מפחיתי חרדה ושיחות מרובות בלטה תרומתם של שותפי אמת מנאות סמדר, המכינים יין ייחודי שעוזר להתמודד עם הקושי הרגשי. לא מדובר בהשתכרות. שלוק קטן 'מסדר אותך' ואת מצליחה לתפקד ביומיום". 
אחרי כחודש במלונות באילת שמע טל ברדיו על ההערכות לפינוי קריית שמונה. זיכרונות ילדותו הובילו אותו לשנות כיוון גיאוגרפי ולהגיע לשם במהירות האפשרית. "נחתתי בצפון ביום שישי ב- 23:00, אך בשבת בבוקר הבנתי שהפינוי לא באמת יוצא לדרך, ושהדיבורים של מי שיושבים על כיסאות לא באמת מתממשים. התקשרתי לשותפה מקצועית ממשרד התיירות, ותוך כמה שעות הפעלנו את הפינוי, כולל גיוס הסעות וארגון ואווצ'רים. פינוי האנשים דרש פעולה רגישה וסבלנית. עברתי בית בית כדי להגיע למי שלא יכול היה לעזור לעצמו, ונדרשתי לטפל בהתנגדויות של אוכלוסייה מבוגרת שקיללה אותי שאני קורע אותם מביתם. בנוסף, נתקלתי בבעיות לוגיסטיות של מיפוי ותקשורת לא מתקדמת טכנולוגית בעיר, וכל זה בסיטואציה כאוטית מבחינה ביטחונית".  
גרליץ החליט להגיע לגליל כדרך קבע, ולהיענות לכל בקשה שעולה מתושבי קו העימות הסופגים יומיום פגיעות ברכוש ובנפש, מאזרחים במוקדי הפינוי שמתמודדים עם מורכבויות שונות, וגם ממשפחות בסיכון שהטיפול בהן נדחק הצידה כתוצאה מהמלחמה.  

לשמור על כוחות הנפש 

"נכון שזה מצב שיוצר ריבוי משימות, ולכן, עם כל הכבוד לחריצות ולמסירות שלי, אחד הדברים היותר קשים עבורי זה לתעדף את המשאבים, הכוחות והזמן שעומדים לרשותי" אומר טל. "אני מנסה למפות את הפניות ולקבל נתונים על האנשים, על מנת להבין מה קורה גם מתחת לפני השטח. אם נשקיע כוחות במישהו שמשדר מצוקה, אך למעשה עדיין לא פנוי לקבלת עזרה בפועל – הרי שעבדנו בחוסר יעילות. לצערי, לפעמים צריך לסרב לבקשות, כדי שנוכל לתת סיוע למצבים מורכבים ודחופים יותר. לעיתים אני מפנה מתנדבים אחרים למוקד מסוים, כדי שאוכל לשמור על עצמי. יש לי אחריות כלפי כל המערך ההתנדבותי, ואם אני נפגע זה משפיע על כלל המערכת".  

אתה בוודאי נחשף לארועים ולמקרים לא פשוטים – מי מסייע לך ותומך בך ברגעים הקשים? 
"אני בהחלט מודע להכרח לשמור על עצמי ועל כוחות הנפש שלי. למרות שאני מקפיד על מרחק רגשי מהאנשים שאני עוזר להם, הכאב שלהם נוגע בי. רק לפני שבוע חזרתי הביתה מיום עמוס ואינטנסיבי בגליל העליון, וכשהתיישבתי לשולחן פתאום הדמעות זלגו, וחשתי שלאוכל אין טעם והאוויר אוזל מגופי. לכן, מתחילת הדרך, דאגתי שאהיה עטוף ושמור על ידי מספר מעגלי תמיכה. אני מסתייע באופן קבוע במטפלת רגשית מצוינת שמכירה אותי היטב ומלווה את האתגרים איתם אני מתמודד. בזמנים הקשים יותר בתחילת המלחמה הלכתי למפגשים כפולים מטעם "חוסן", ואני נעזר מידי פעם בטיפולים משלימים מסוגים שונים. כמובן שבת הזוג שלי, הילדים והמשפחה המורחבת רואים אותי ושומרים עלי. הם עדים להתלבטויות שיש לי ולדילמות הערכיות איתן אני מתמודד, ולפעמים יש להם תובנות מדהימות שנותנות לי כיווני פעולה וחשיבה חדשים.  

הילדים שלי מוודאים שאני ישן במקלט בטוח, ואני מבטיח להם שכך אני עושה, וכמובן גם מקיים. יערה בתי הבכורה, מכינה לי חלות טעימות כדי שאזכור שהם נמצאים עבורי ושהבית שלנו הוא בסיס איתן, וכשבתי הבכורה שמה לב שאני מוצף רגשית, היא הציעה לי להתבונן על אופי ההתנדבות שלי בזוויות אחרות. גם במובן הזה זכיתי לסביבה מיטיבה ואוהבת". 

טענות לפעילות לטובת אינטרסים אישיים פוליטיים 

גרליץ חושף בכנות שמשפחתו הקרובה אכן משלמת מחירים רגשיים וכלכליים בעקבות משימות ההתנדבות שלו ובשל היעדרותו התכופה מהבית ומהעסק. יחד עם זאת ובאותה הנשימה, הוא גאה לומר שילדיו גדלים לחיים של נתינה, ושהדוגמה האישית שעוברת במשפחה לאורך הדורות משפיעה גם עליהם באופן חיובי. "אני מצטרף יחד עם הילדים לקטיף במשקים חקלאיים בערבה ובאזורים נוספים בארץ, בתי אופה עבור ערכות המזון שאני מכין לטובת נשות המילואימניקים ביישוב שלנו, וכל משימת התנדבות שאנו מבצעים יחד תורמת לחיבור בינינו ומעבה את סל הערכים שלהם. אני מחשיב עצמי כאבא מסור, ובהחלט קשה לי להיות רחוק מילדיי, אבל גם הם יודעים שפעמים רבות סדרי העדיפויות שלי מופנים לחברה ולקהילה. כאחד שגר במקום הבטוח והתחנך על אהבת הזולת, יש בי בערה לתרום, לתמוך ולעזור בזמני הפנוי, וגם הלא פנוי. זה משהו שעובר במשפחתנו, ולגישתי זכינו בכך שקיבלנו חינוך חברתי שמעודד התנדבות, ויש לנו אפשרות להעביר את זה הלאה לילדים שלנו". 

טל אינו מטאטא קשיים נוספים מתחת לפני השטח, ומספר כי העשייה החיובית בה הוא עסוק, לא תמיד מתקבלת בעין טובה על ידי הסביבה. "מידי פעם אני מקבל תגובות קשות מאנשים שטוענים שאני מונע מאינטרסים אישיים, וכל מטרותיי הן לצורך צבירת כוח פוליטי. מעבר לכך שאיני מכיר שום אינטרס שהיה מחזיק אותי במסירות הזו ובהשקעת המשאבים האלו כל כך הרבה זמן, האנשים שאיתם אני בקשר, ולהם אני מגיש סיוע, מעידים על כוונותיי הכנות. בתחילת המלחמה התארח אצלי אדם משדרות, וכשהוא שמע שיש מי שמתייחסים אלי בציניות ובזלזול, צילם סרטון שמראה שהוא משתכן בחדר השינה של הבת שלי ולא באחד מהצימרים, וכך העמיד את המלעיזים על מקומם".  

גרליץ שמח לספר כי אינו פועל לבדו, ולמרות שבשלב זה של המלחמה יש הרגשה שהציבור עייף וכבר אינו שש לתרום, הוא זוכה להיענות רבה ולעזרה מקהילות רבות ברחבי הארץ, שרוצות להיות שותפות לעשייה ולתרומה החברתית. "כל פעם מחדש אני מתרגש להיווכח עד כמה אנשים נותנים אמון, ומרחיבים את מעגלי הנתינה. קהילות ואנשים פרטיים מציעים תרומות כספיות, ציוד ועזרה בכוח אדם. יש לי קבוצת ווטסאפ שקטה שפעילה כל הזמן, ומספקת כל בקשה שעולה. הם כבר מכירים את הצרכים הספציפיים ומספקים מוצרי חשמל, טואלטיקה, כלי מיטה, מוצרי הגיינה, צעצועים וספרים, כל דבר שיכול לשמח אפילו במעט. צריך להבין שמענק האכלוס שמקבלות המשפחות לא בהכרח מספיק כדי להתארגן בדירה חליפית, ולכן כל תרומה כזו משדרגת את חיי המפונים. לאחרונה תרמנו לתושבי הצפון המפונים כרבוליות לחורף. חששתי שזו תרומה שולית ומיותרת, אבל כשקיבלתי סרטון ממשפחה שמשתמשת בזה בכל ערב, הבנתי איך בגרושים אפשר לשדרג לאנשים את החיים". 

אילו מסרים של עידוד תרצה להעביר לקוראים? 

המערכת הציבורית והשלטונית מתפקדת באופן לא יעיל. זה לא תקין, אבל זה מה שקורה בשטח. ככל שעובר הזמן, יש צורך רב יותר במתנדבים, ובפועל הם אלו שמצילים את האזרחים, ובוודאי שמסייעים באופן משמעותי וממוקד יותר מכל מענק של ביטוח לאומי. ככל שאנחנו ממלאים מקום גדול יותר, יש יותר מקום לראות אהבת חיים ואהבת הזולת. אני רואה טוב בכל מקום שאליו אני מגיע, והטוב הזה מצטבר ובעל השפעה. מעבר לכך, לכל ידוע שהנתרמים האמיתיים הם התורמים, והנתינה לאחר נותנת כוחות להמשך העשייה יותר מכל דבר. באופן אישי אני מרגיש שזו זכות וכבוד בשבילי לעמוד בחובתי האנושית. אני קורא מכאן לכל המיואשים – אל תחכו שהמצב יחמיר, קודם כל בואו אלינו להתאווררות ולצבירת אנרגיות טובות. בהמשך נוכל ליצור את החיבורים המתאימים ולהעניק את הפלטפורמה המתאימה, שתאפשר לכם ולסביבתכם להוריד את האבק מהכנפיים. בידנו הדבר לעשותו". 

ידו בכל 

"אתמול הגיע מישהו שאני לא מכירה להכניס לי אוויר של רצון לריאות" 

טל מוצא את עצמו מושיט יד בכל תחום, בעיקר כי בעלי מקצוע כמו מובילים, ספקים ובעלי מלאכה, אינם מוכנים לתת שירות באזור שמוגדר כאיום ביטחוני. "אני מגיע ב-6:00 בבוקר להגושרים ומסייע לארוז בית, או מביא מוצרי חשמל ליישובים סמוכי גדר כמו כפר יובל ויפתח. החבר'ה בכפר בלום נמצאים איתי בקשר מתמיד, וכשהם שומעים שאני בדרך צפונה הם נעזרים בי בכל דבר ועניין. נכון שפעמים רבות אני נמצא תחת אש ואזעקות, אבל כשאתה שומע את אנחת הרווחה מצד התושבים, ומקבל חיבוק חם ממי שמרגיש שסוף סוף ראו אותו – זה שווה כל סיכון".  
שרון גווילי, אומנית משאר-ישוב התפנתה לכפר הנשיא ונעזרה בטל כדי להקים מחדש את הסטודיו שלה.  
כך היא כתבה בחשבון האינסטגרם: "אתמול הגיע מישהו שאני לא מכירה להכניס לי אוויר של רצון לריאות. בשביל להתחיל מחדש צריך כוחות. הוא הגיע עם עגלה גדולה מלאה הפתעות ועם עיניים טובות. בכל יום הוא בוחר להפוך הרים של פסימיות לפסגות של אופטימיות. פשוט לעשות טוב".  

גרליץ נמצא בקשר מתמיד עם מרכזי הרווחה והחוסן ביישובים ובערים, ופעולותיו נערכות תוך שקיפות ושיתוף פעולה עם העובדים הסוציאליים ומערכות התמך השונות. "אני נעזר בקשרים שבניתי לאורך השנים, בגופים שמכירים אותי ומפנים אלי מקרים מורכבים, וכמובן מנצל את הרשתות החברתיות, ואת שיטת התיוגים בקבוצות. עם אורלי מאסטרו, מנהלת שרותי הרווחה בגליל העליון, יש לי קשר איתן, שהעלה הילוך לאור צרכי המלחמה. מעבר לכך, השמועה על הסיוע האמין והאישי שאנו נותנים, עוברת מפה לאוזן. 

איך לעזור? 

אשמח שתתארגנו כקהילה/יישוב לריכוז תמיכות חומריות ורוחניות ואגיע לאסוף מכם – כל דבר טוב יתקבל בברכה, גם ברכה משורבטת של ילדים. 

טל גרליץ 054-7579842  

מוזמנים להתעדכן ולעקוב בקבוצה שקטה – https://tinyurl.com/yc3mxezd 

 פייסבוק – https://tinyurl.com/Supportkfarblum