במהלך השנים פגשתי מאות אנשים שביקשו לערוך ייפוי כוח מתמשך.
אם הייתם שואלים אותי מה משותף להם, כנראה שהתשובה הייתה מפתיעה אתכם.
זה לא הגיל.
זה לא המצב הבריאותי.
זה גם לא המצב הכלכלי.
המשותף לרובם הוא דבר אחר לגמרי.
אלו בדרך כלל האנשים המסודרים. אלה שמעדיפים לקבל החלטות בעצמם. אלה שלא אוהבים להשאיר דברים פתוחים.
אלה שמבינים שיש הבדל בין לדחות החלטה לבין להחליט.
לפעמים אני פוגשת אנשים בשנות השישים לחייהם, פעילים, עובדים, מטיילים בארץ ובעולם, עוסקים בספורט, מבלים עם הנכדים ונהנים מהחיים.
הם מתיישבים מולי ואומרים: "אנחנו לא בטוחים שאנחנו צריכים את זה עכשיו." ובכל פעם מחדש אני מחייכת.
כי דווקא העובדה שהם הגיעו עכשיו היא הסיבה שהם מבינים היטב מהו ייפוי כוח מתמשך.
בניגוד למה שנהוג לחשוב, ייפוי כוח מתמשך אינו מסמך שנועד להתמודד עם בעיה. הוא נועד לאפשר לאדם להמשיך לנהל את חייו בדרך שמתאימה לו.
למעשה, בעיניי, ייפוי כוח מתמשך הוא הרבה פחות מסמך משפטי והרבה יותר מסמך של תכנון.
אנחנו מתכננים את החופשה הבאה.
אנחנו מתכננים את הפנסיה.
אנחנו מתכננים שיפוץ בבית.
אנחנו משקיעים מחשבה בבחירת מסלול לימודים לילדים ובמקום המגורים שלנו.
אבל כאשר מדובר בדרך שבה ינוהלו עניינינו האישיים, הרפואיים והכלכליים בעתיד, רבים מאיתנו מניחים שהדברים כבר יסתדרו מעצמם.
ברוב המקרים הם אכן מסתדרים.
השאלה היא לא האם הדברים יסתדרו.
השאלה היא האם הם יתנהלו בדיוק בדרך שהיינו רוצים. וזה כבר סיפור אחר.
אחד הדברים המעניינים שאני מגלה כמעט בכל פגישה הוא שלאנשים יש דעה ברורה מאוד לגבי החיים שלהם.
הם יודעים איפה נוח להם לגור.
הם יודעים כיצד נכון בעיניהם לנהל כסף.
הם יודעים מה חשוב להם ומה פחות.
הם יודעים על מי הם סומכים לתת האחריות ובאילו תחומים.
אבל לעיתים קרובות הם מעולם לא עצרו לנסח את הדברים הללו.
ייפוי כוח מתמשך מאפשר לעשות בדיוק את זה.
לעצור.
לחשוב.
ולהפוך מחשבות כלליות להחלטות ברורות.
הרבה אנשים חושבים שמדובר במסמך העוסק בבנקים, חתימות וניירת. בפועל, רוב הפגישה כלל אינה עוסקת במסמכים. היא עוסקת באנשים.
אני שואלת שאלות שאולי איש לא שאל אותם קודם, כמו:
מי האדם המתאים ביותר לנהל עניינים כספיים?
האם אותו אדם מתאים גם לקבל החלטות אישיות?
האם נכון למנות ילד אחד או כמה ילדים?
האם חשוב שכל החלטה תתקבל יחד? או שאולי עדיף לחלק אחריות בין בני המשפחה?
האם יש נושאים שבהם חשוב במיוחד לשמור על דרך פעולה מסוימת?
האם קיימים נכסים, זכויות או עניינים משפחתיים הדורשים התייחסות מיוחדת?
אלו שאלות שאין להן תשובה אחת נכונה. לכל משפחה יש את הסיפור שלה. לכל אדם יש את סדר העדיפויות שלו.
וזה בדיוק מה שהופך את ייפוי הכוח המתמשך לכלי כל כך ייחודי.
הוא אינו מבוסס על תבנית אחידה. הוא מבוסס על האדם עצמו.
בקהילה הקיבוצית, שבה אני פוגשת רבים מלקוחותיי, הדבר מקבל משמעות נוספת.
חברי קיבוץ אינם מנהלים רק חשבון בנק ודירה.
לעיתים קיימות זכויות שיוך, זכויות באגודה, הסדרים פנסיוניים, קרנות שונות, זכויות חוזיות ונכסים משפחתיים שנצברו לאורך עשרות שנים, בני משפחה בעלי צרכים מיוחדים, תמיכה כלכלית במי מהילדים ועוד.
לא פעם אני מגלה שבני המשפחה כלל אינם מודעים למלוא התמונה.
הם יודעים שיש זכויות.
הם יודעים שיש הסדרים.
אבל אינם מכירים את כל הפרטים.
כאשר הדברים מוסדרים מראש, קל הרבה יותר להבטיח שהטיפול בהם יהיה יעיל, רציף ומותאם לרצונו של האדם.
אבל יש עוד סיבה שבזכותה אני מאמינה כל כך במסמך הזה.
היא קשורה דווקא למשפחה.
לא משום שייפוי כוח מתמשך נועד לפתור סכסוכים. ברוב המקרים אין סכסוך.
להפך.
רוב המשפחות שאני פוגשת הן משפחות טובות, חמות ומלוכדות.
הילדים רוצים לעזור.
בני הזוג רוצים לסייע.
כולם פועלים מתוך אכפתיות.
דווקא משום כך חשוב שלאנשים הקרובים ביותר יהיו כלים ברורים לפעול.
כאשר הדברים מוגדרים מראש, קל יותר לקבל החלטות.
קל יותר לפעול.
קל יותר להבין מהו הכיוון שנבחר.
זה חוסך זמן, התלבטויות ואי – ודאות.
והכי חשוב – זה מאפשר לבני המשפחה להתמקד באדם עצמו, במקום להתמודד עם שאלות מנהליות ומשפטיות.
אולי משום כך אני רואה בייפוי כוח מתמשך מסמך של אחריות.
לא אחריות מתוך חשש.
אלא אחריות מתוך מודעות.
הבנה שיש דברים שכדאי להסדיר כאשר יש לנו את כל הזמן, כל המידע וכל היכולת לקבל החלטות.
הרי בסופו של דבר, החיים שלנו מורכבים מאלפי החלטות קטנות וגדולות.
אנחנו בוחרים איפה לגור, במה לעבוד, כיצד לחנך את ילדינו ואיך לנהל את כספנו.
ייפוי כוח מתמשך מאפשר לנו לעשות עוד בחירה אחת חשובה.
לקבוע מראש כיצד יתנהלו הדברים בדרך שמתאימה לנו.
לא בדרך שמתאימה לכולם. לא בדרך שנקבעה עבור אדם אחר. אלא בדרך שמתאימה לסיפור החיים הייחודי שלנו.
ולכן, בעיניי, ייפוי כוח מתמשך אינו מסמך של גיל. הוא אינו מסמך של מחלה. והוא בוודאי אינו מסמך של ויתור על עצמאות.
להפך!
זהו מסמך של אנשים שאוהבים לקבל החלטות בעצמם.
אנשים שמאמינים בסדר.
אנשים שמבינים שתכנון נכון אינו עוסק בעתיד בלבד.
הוא מעניק שקט, בהירות וביטחון כבר היום.
כי כולנו רוצים לשמור על הנכסים שלנו, על הבריאות שלנו ועל המשפחה שלנו.
אבל יותר מכל, אנחנו רוצים לשמור על הזכות הבסיסית ביותר:
שההחלטות על חיינו ימשיכו לשקף את מי שאנחנו, גם כאשר לא נוכל עוד לקבל אותן בעצמנו.
וזה, בסופו של דבר, הערך האמיתי של ייפוי כוח מתמשך.
ספי מנור, עורכת דין ונוטריון
קיבוץ הזורע
נייד: 054-9980400
מייל: [email protected]
